ברכת ראש נזיר עז

נזקקין עד שימנה איסור כימי היתר וישלים עוד כפי נזירותו הן בנזירות מרובה או בנזירות מועטת ועל כל זה אמר ר' יוסי דיו ל' יום ואחרתי פליג היינו בחירות מועטת די בתשלום ל' יום עם הימים שעברו ולהכי פרש"י לקמן דלר' יוסי לא מצי למיפרך אלא מנזירות מרובה לפי דבנזירות מועטת ס"ל כמתניתין דדי בשלשים יום כימי נזירותו רק בנזירות מרובה סבירא ליה לר' יוסי ג"כ דדיו בל' יום לנהוג איסור ואח"כ מתירין לו, ובמתני' איתא דאפילו ברוצה להתיר צריך להשלים ימי נזירותו בשלימות רק דימי איסור עולה לו וזש"כ בד"ה אי ר' יוסי דלרבנן צריך להשלים עד מאה ואילו לר' יוסי גם בנזירות מרובה דיו בל' יום ולז"כ רש"י דעושה עוד כ' ימים בטהרה וכן נמי בנזירות מרובה צריך לנהוג איסור כימי היתר וישלים, ומשני איבעית אימא ר' יוסי וקאי אנזירות מועטת עם ימי איסור ואיבעית אימא רבנן אימא כמשעה שנזר והיינו שצריך להשלים כפי נזירותו וימי איסור אין עולין מן המנין. והנה כי כן אתי שפיר בפשיטות מה דנקט רש"י במשנה ובגמרא בנטמא למתים לפי דכאן מיירי ברוצה להתיר והא דמונה ומשלים הנזירות הוא מטעם קנס ואח"כ יתירו לו ובזה מצי מיירי אף בנטמא למתים והא דאיתא בירושלמי דמיירי דוקא בשתה יין ולא בנטמא היינו ברוצה לקיים נדרו אבל ברוצה להתיר אף בנטמא די להשלים ובזה לבד קנסוהו וע"ע בסמוך:

ד"ה לישנא אחרינא והכי תניא בתוספתא כו' דת"ק () דהיינו רבנן כו' נזירות מועטת [דקס"ד] דמתניתין מיירי כו' ואי ר' יוסי כו' כדפרישית. הס"ד כצ"ל. ולפי' ראשון שכ"ל הקשה מרבנן מנזירות מועטת דאיירו ביה ומר' יוסי גם מנזירות מרובה דס"ל בהו דקניס ולמתני' לא קנסו ולפי' השני שכ"ל מקשה מרבנן מנזירות מועטת דס"ל שצריך שימנה עוד איסור אבל מדין השלמה לא קשי' דאפשר גם רבנן ס"ל אף ברוצה להתיר ישלים והחמירו עוד שינהג איסור כימי היתר ומר' יוסי הקשה מנזירות מרובה מדין השלמה דסבירא ליה דדי בל' יום ולמתני' צריך להשלים ימי נזירותו וכמש"ל. אך צריך להבין לפי זה תירוץ הש"ס כי לא פורש בפרש"י וע"כ צ"ל איפכא מפי' רש"י בלישנא קמא איבעית אימא ר' יוסי כאן בנזירות מרובה היינו ר' יוסי מיירי בנזירות מרובה דבזה ס"ל קנסא דל' יום ומתני' מיירי בנזירות מועטת בזה לא קניס ר"י ופליג ארבנן ואיבעית אימא רבנן ואימא כמשעה שנזר כפרש"י ואיירי מתני' בנזירות מועטת ודוחק. ויותר נ"ל להאי לישנא דפריך מרבנן ור' יוסי מדין קנס דהם סבירי להו דקנסו ומתני' לא ס"ל קנסא ונקט הקושיא במה דמיירי ביה לרבנן מנזירות מועטת כדמפרש ר' יוסי ומר' יוסי מנזירות מרובה כדמוסיף ע"ד ת"ק אבל לא מדין השלמת נזירות לפי דהם מיירי ברוצה להתיר ומתני' מיירי ברוצה להשלים ובתי' הש"ס צ"ל תחלה איבעית אימא רבנן ר"ל די"ל דאתי' כרבנן בפשיטות לא כדמפרש ר' יוסי וס"ל בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת צריך לנהוג איסור כימי היתר ומתני' נמי ס"ל כמשעה שחר ינהוג איסור לבד ימי היתר ואיבעית אימא ר' יוסי ר"ל כפי' ר' יוסי בדרבנן דמיירי בנזירות מועטר כאן בנזירות מרובה כאן בנזירות מועטת ר"ל דמתני' כמשעה שנזר מיירי בנזירות מועטת דוקא ור' יוסי דס"ל ל' יום מיירי בנזירות מרובה דלא קנסו רק ל' יום והמותר יעלה לחשבון הנזירות וי"ל ג"כ כפי' התוס' כמשעה שנזר שעבר עליה ינהוג איסור ועי' בכל זה כי הוא כספר החתום:

דיה אמר ר' ירמיה כו' תמורה [ואע"ג] דאמרי ב"ש כו' כצ"ל:

ד"ה הני מילי כו' אבל אם הפריש כו' ר"ל אפילו לא אמר ה"ז תמורת עולה רק דהפריש כבר ע"ד תמורת עולה ושכח על מה הפריש ואמר ה"ז תמורת שלמים דלא הוי תמורה דהוה ליה כנדרי שגגות ואונסין דלא בעי מד"ת שום פתח וחרטה ומתעקר עיקר תמורה כדאיתא לעיל (דף י"א ע"ב) ובזה אפילו ב"ש מודו כיון דהוי טעות מעיקרו בלא חרטה ופתח כדאי' לעיל בתד"ה א"ל ב"ה ודאי לא כיון רש"י בשאמר כבר ה"ז תמורת עולה דמתני' היא בתמורה (דף כ"ה) ואם משאמר תמורת עולה נמלך כו' וא"צ להוכיח זה מדב"ש וז"פ:

ד"ה טעותו כו' לא הוי הקדש אבל () אינך [ס"ל] מעשר כו' הוי קדוש כצ"ל:

ד"ה שכן אינו קדוש כו' אלא בכוונה [והואיל דכל] מעשה שלו כו' כצ"ל:

ד"ה ולא היא כו' ב"ש [לב"ה]. הס"ד כצ"ל:

תוס' ד"ה אמרו ב"ש כו' כדמפרש בגמרא [לעיל] די"ל כו' כצ"ל:

ד"ה אמרו כו' לא עשה כלום () אלא גזירת הכתוב הוא כו' כצ"ל:

תוס' שבגמרא לקמן (דף ל"ג ע"ב) ד"ה [מני] מתני' מי שנדר בנזיר [כו'] דמונה משעה שנדר דמשמע כו' כצ"ל:

ד"ה דתניא כו' ושתה ביין [ששים] יום כו' פר"י [דדיו] אם קנסו כו' צריך שימנה [שני] ימים אחרים כו' כמו מאה יום ושתה [ששים] יום יין כו' ושתה [כ'] יום צריך למנות ציוד [כ'] ימים אחרים ומתני' משמע דמונה משעה שנדר [ואפילו תאמר] מקצת ימים כו' כצ"ל:

ד"ה איבעית אימא ר' יוסי [כאן] בנזירות מרובה כו' למנין. הס"ד ומה"ד כאן בנזירות מועטת כו' כצ"ל:

ד"ה ואיבעית אימא רבנן מאי משעה כו' ימים של איסור [כמנין ימים דהוא] שתה בהם יין וכן בנזירות מועטת כו' [דסתירת] יין מדרבנן בעלמא. הס"ד כצ"ל. ור"ל דהא דקנסו דיסתור הימים ששתה בהם יין הוא מדרבנן ולהכי אינו סותר את שלפניו:

ד"ה אמר ר' ירמיה כו' הכא נמי לב"ה אע"פ [דאמרי] דתמורה בטעות הוי תמורה [דבהא] מודו כו' כצ"ל:

ד"ה אמר רב שימי כו' חד מתרי טעמי נקט. הס"ד. ויו"נ דרב שימי אסיק זה דלא יקשה באמת לב"ה מהאי קו' דהקדש עדיף דלא היא לסתירת ב"ה דל"ד דהקדש בדעת מאריה תלי משא"כ במעשר מטעם גזיה"כ ולזה הוצרכו להשיב לראי' משמיני וי"ב וא"ש:

תוס' ד"ה מי שנדר כו' כי א"ל [אדעתא דהכי] מי נדרת ואמאי כו' כצ"ל ועי' נדרים (דף כ"א ע"ב) ועמש"כ לקמן בתד"ה אמר ר"י בזה:

ע"ב גמרא אמר רבה שטפוהו רבנן כו' ראיתי לבאר פי' הש"ס ע"ד הר"מ בפ' המשנה ובחיבורו ענין חדש אשר נושאי כליו לא עמדו ע"ד וז"ל בפי' המשנה והטעות שטעה נחום המדי מבואר כי באמרו התירם אינו ר"ל התיר נדרם (ר"ל התרת חכם) אבל ר"ל שהנזירות בלתי קיימת ומותרים ביין וטומאה אבל התיר נדרם (ר"ל ע"י היתר פתח וחרטה) ודאי שזה מותר ומאמר חכמים כשחרב ביהמ"ק אינו נזיר מורה בלי ספק שאין צריך התרה לפי שלא חל עליו הנזירות נמשכו בזה המאמר אחר דעת ר' אליעזר שאומר פותחין בנולד דר"ל שא"צ התרה ואמרו בגמרא שטפוהו רבנן לר"א ואוקמוהו בשיטתייהו דתנן פותחין בנולד ומכאן יתבאר שמאמר ר"א פותחין בנולד ר"ל שאין צריך הפרה עכ"ל. והלח"מ פ"ב מהנ"ז ד"ב התמיה מאוד דמפי' משמע דגם רבנן סברי כר' אליעזר דפותחין בנולד היפך פי' רש"י ותוס' ומפני כן אמרו כל שנדר אחר שחרב אינו נזיר בלא הפרה אבל קודם שחרב הוי נזיר וזה תמוה מאוד שנולד הוי אפילו שהיה אחר הנדר כו' וכיון דלא קיי"ל כר"א למה פסק כמתניתין אלא ודאי דחזר בחיבורו מפי' המשנה ע"ש. גם בפ"ו מהל' שבועות די"ב כתב הר"מ שם אין פותחין בנולד כיצד נשבע שלא יהנה מפלוני ונעשה סופר העיר כו' אין מתירין לו הואיל ועדיין לא ניחם אלא רצונו שלא יהנה לו ולא יעשה זה סופר אבל אם ניחם היא בעצמו מפני הנולד ונהפכה דעתו מתירין לו וכתב הכ"מ שיצא לו להר"מ זה מעובדא דכלבא שבוע דא"ל אדעתא דגברא רבה מי נדרת והא התה נולד הוא ולזה תירץ דהתם ניחם מפני הנולד דניחא ליה לכלבא שבוע שנעשה ר"ע גברא רבה והא דאין פותחין בנולד היינו דלא ניחם אלא רצונו שלא יהנה ושלא יעשה סופר. ומיהו תמיה לי על שיטה זו מאי מייתי ר"א ראיה דפותחין בנולד ממשה (עי' נדרים דף ס"ד) הא איהו הוה ניחא ליה דלימותו הנך גברי כי היכי דליהדר למצרים כו' וגם הלח"מ טרח בתי' קו' זו ע"ש ובמח"כ שגו בדעתו ואת מקומו לא הראו. אך אמתת הדבר דדעת הר"מ הוא מקור נפתח מסוגי' זו דהר"ם פירש הא דאמר ר' אליעזר פותחין בנולד דאין ר"ל ע"י פתח וחרטה ובהתרת חכם רק דזה הדבר בעצמו הוא פתח וטענה דלא יחול עליו הנזירות כלל ואין צריך התרת חכם וכמבואר בפי' המשנה כאן ובפ"ט דנדרים במשנה ר' אליעזר אומר פותחין בכבוד אביו ואמו דפי' הר"מ שם דר' אליעזר ס"ל שאין צריך שאלה לחכם ולא התרה וכן בדין דפותחין בנולד כתב שם ר"א מתיר אחר השאלה לחכם ואפילו אינו מתחרט אלא כו' ולא כתב שצריך התרה רק בדעת חכמים שם כתב שהם מצריכים השאלה והחרטה על גוף הדבר כו' ואח"כ תועיל ההתרה ע"ש. הרי מבואר דעתו דלשון פותחין אינו מורה על היתר חכם רק זה לבד שאומר שעל דעת כן לא נדר נעקר הנדר וא"צ התרת חכם וחכמים אוסרים אף בהתרת חכם מחמת פתח זה דנולד ומצריכים חרטה בעצמו מפני הנולד שיהפך דעתו על גוף הדבר שנשבע וזה יצא להר"מ מש"ס דהכא דאמר רבא אבל פותחין בתנאי נולד ופי' הרמב"ם