ברכת ראש נזיר עו

הקדש ולא מהני אומדן דעת דאלו הוה הכי לא הוי נדר וצ"ע ויותר נראה כמש"ל בתד"ה אמרי עיי"ש:

ד"ה וסברי ב"ש כו' לרב פפא פריך [והתנן] מי שנדר בנזיר מתני' היא בפרקין [ואפרש] במתני' תצא ותרעה בעדר [אפרש כמו כן] ובסיפא דמתני' קתני כו' כצ"ל וכן הוא בס"י:

בא"ד וכי היכי דמודית [לן] בהא אודית [לן] נמי כו' למאי דטעיתו נמי [דאותביתו] קופה. הס"ד כצ"ל:

ד"ה תיש ששה כו' והוי הקדש [כלומר] נזירות דטעות הוא כו' וטעה בו כו' דשור שחור פי' [דהלבן] קדוש כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא דקאים בטיהרא [עסקינן] והקתני כו' כצ"ל:

שם אמר רב חסדא אוכמא כו' עיין תוס' גיטין (דף ס"ח ע"א) ד"ה ואמר רב חסדא:

רש"י ד"ה ואחד בא כו' ובא () אחד ואמר הריני נזיר אם אחד כו' כצ"ל ועיין בתוס':

ד"ה ב"ש כו' ואע"פ שכולן טועין כו' ר"ל שתלו נזירתם אם אינן כמו שסבורים מ"מ אף מי שנתקיים אמירתו ס"ל לב"ש דהוי נזיר ומה שכתב שכולם טועין לאו דוקא רק דר"ל דכולם לא הסכימו בדעתם להיות נזיר רק דרך אסמכתא לאמת דבריו:

ד"ה מהכא כו' דההיא מיירי כו' משמע דגם לפי האמת סבירא ליה לרב פפא דמתני' מיירי בכוונה והחילוק שכתב התוס' לא שייך לפירושו דלעיל שאין בדעתו להיות נזיר וצ"ל בע"א ויש לחלק דשם אמר הריני נזיר חל אפילו בטעות אבל במקדיש לעתיד אם יהי' כן והיה בע"א אינו קדוש דלא חל דיבורו ע"ז כנ"ל:

ד"ה אביי אמר ומאי דקשיא לך כו' ר"ל לאביי לבן קדוש ולא דמי לתמורה לחצי היום משום דאיכא למיתלי דטעה ומ"מ דעתו להקדיש הראשון מה שהוא דבמה שעבר יש לתלות אבל אלהבא אינו נותן דעתו לידע מי יצא ראשון שיטעה בזה רק דוקא קאמר וכדכתב לקמן דעל העתיד כו':

ד"ה תנן שור כו' ה"ג כי מקדיש כו' [דאם] איתא לרב חסדא כו' כצ"ל ור"ל דלא גרסינן בגמרא קס"ד וס"ל כדתריץ אביי או כחד לישנא דלעיל בפי' רש"י דהלבן קדוש ואם איתא דהלבן עדיף ודאי לא כיוון אלבן רק בשחור כדאמר משום בעין רעה מקדיש:

ד"ה ואלא הא כו' ואמאי הא מאן כו' ור"ל דיותר הוה לן למימר דכיוון על דינר זהב ראשון שיצא ראשון לשאר דנרי זהב לפי דבעין יפה מקדיש ועי' בתוס':

ד"ה כי קאמרי כו' אבל לבישרא אוכמא עדיף כו' ר"ל לפי שרוצה להקדיש שיהיה לאכילה אוכמא עדיף לזה:

ד"ה אוכמא למשכא מ"ט כו' ר"ל לזה עדיף מכולהו מסומקא וחיורא וכן סומקא לבשרא מעלי טפי מכולהו ומ"מ גם אוכמא מעלי לבישרא טפי מחיורא כמש"ל:

ד"ה מתני' מי שנדר בנזיר [וסבר] שטעה כו' כצ"ל ומש"כ ונטמא למתים תמוה הא טומאה סותר מה"ת ואיך יעלה להשלמת נזירות וכן הוא בירושלמי דמתני' מיירי בשתה יין אבל טומאה סותר ולשבש הספרים קשה לדעתי דכן הוא לקמן כמה פעמים ולכאורה י"ל דלא מיירי בטומאה גמורה רק בטומאה שאין הנזיר מגלח עליה כדתנן לקמן (דף נ"ד) וסבירא ליה דעולה ג"כ וכדעת פי' המשנה להרמב"ם לעיל (דף ט"ז ע"ב) ע"ש אך בחיבורו חזר בו ופסק דאינו עולה ולזה כתב הר"מ שתיית יין ודוחק ויותר נראה כמ"ש לקמן בגמרא דטומאה ממש קאמר ע"ש:

ד"ה מונה כו' אותן [ימים] שזלזל כו' איסור [כמנין] הימים כו' כצ"ל:

ד"ה א"ל ב"ש כו' העשירי יהיה קדש () לרבות כו' מה [עשירי] בסמוך לו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אמרי הכא כו' וה"ה נמי גבי שור שחור בו' משמע דמהכא איכא לאוכוחי אפילו בטעות דשור שחור דלבן קדיש ולא דמי לתמורה כדפירשו בתד"ה ת"ש רק ממשנה ראשונה ליכא לאוכוחי וקשה לפ"ז מנ"ל לרב פפא דב"ה טעו בדב"ש כיון דהאמת הוא כן וצ"ל דרב פפא סובר גם לפי האמת סברי ב"ש דהלבן אינו קדוש דזה הוי טעות גמור מעיקרא דומיא דנשאל לחכם והתירו לקמן במתני' ולא דמי לששה נזירים דבדעתו להיות נזיר כמ"ש התוס' לקמן וכן משמע מלשון התוס' ד"ה כיצד כו' אית דמפרשי דאלבן קאי כו' ואית דמפרשי דשור שחור כו' וכן בד"ה נשאל כו' הלבן הקדש למ"ד בגמרא ומשמע דאיכא מ"ד גם לפי האמת דאשחור קאי ועכצ"ל מש"כ וה"ה גבי שור שחור ר"ל בטעות כי האי דאטעייה לדיבוריה קמא או דר"ל די"ל בשור שחור דלא דמי לתמורה דהלבן קדיש אך כיון דליכא לאוכוחי ממתני' ס"ל מסברא דטעות כי האי דמיא לנשאל לחכם ודוחק ויותר נראה כמ"ש:

ד"ה אביי כו' ואמר שור [שחור] שיצא כבר כו' דלבן נפק [הוה אמינא לבן בהא] אפי' ב"ש כו' לשור שחור קמיכוין [שאם] דעתו שיצא כו' לפי [מה] ששמע כו' כצ"ל:

ד"ה תנן כו' וקס"ד [כי] מקדיש כו' יהיה הקדש [כ"ש] לבן דגרוע ממנו כו' כצ"ל:

ד"ה דינר זהב כו' א"כ ה"נ [ברישא] נמי כו' טוב [ומעולה] כו' כצ"ל ומש"כ וטעמא דאמר של זהב כו' דאלו מהא דכסף הקדש אין ראיה דבעין רעה מקדיש דעכ"פ עדיף בזה שיהא הקדש מדנימא דכיוון דראשון דוקא ולא יוקדש כלל ועי' בפרש"י והתוס' אזלי לשיטתם דכל זה לתירץ אביי ומיירי בדלית ליה אלא חד ולמש"כ אתי שפיר מה דאמרו ב"ה טעמייהו דבטעות לא הוה הקדש הא בלאו הכי למאי דקיי"ל בב"ב (דף ע"ב) דמקדיש בעין יפה מקדיש א"כ מטעם זה לא הוי הקדש כקו' הש"ס אלא ודאי דמוכח מהא דדינר כסף דס"ל דאינו קדוש כלל וש"מ דבטעות אינו הקדש:

ד"ה אמר לך רב חסדא כו' כך שם [האומה] קרמונא כו' בהנך תלתא [בבא] דדינר של זהב כו' כצ"ל ומש"כ דשור איכא למימר דלא כרב חסדא ר"ל דאשמועינן בשאר מקומות שחור עדיף דלא כתורא קרמינאי דאמר רב חסדא ובפיהמ"ש להרמב"ם כתב שהביא דמיון מקדושת הגוף וקדושת דמים ולמה שכ"ל צריכא נמי בבא דדינר זהב להורות טעמיה דב"ה מטעם הקדש טעות וע"ע בתוי"ט:

ד"ה והאמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקי שנפחתו [חיורי] סלעים [מחמת] השחור כו' דאינה מעולה [שור] הלבן מן השחור [כולי] האי דיהיה עדיף ממעלת [עור] שחור על של לבן. הס"ד כצ"ל ומה"ד כי אמר ר"ח כו' ואידך מלתא דרב חסדא [בשוורים דעלמא] דאז כו' [בכלל] זה הלבן. הס"ד כצ"ל:

תוס' ד"ה מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם [ואסרו] מונה כו' [ופשטיה] דמתני' משמע [דהא] דקתני מונה [משעה] שנדר על הימים שעבר בהן [דעלו] לימי כו' קיבל עליו נזירות [סגי] הס"ד כצ"ל:

ד"ה נשאל לחכם כו' כיון דנעקר הנדר לגמרי [כי] אמר לקרבנות נזירותי [ואינו נזיר] לא אמר כלום כו' בהמה זו לחטאת () לא אמר כלום אפי' לב"ש כצ"ל:

ד"ה א"ל [ב"ה] לב"ש כו' אמיתת [החילוק] והשיבו כו' חל רגע אחד [דמיפר] בלא חרטה [ופתח] אבל כו' כצ"ל וע"ל (כ"ב ע"א) בתד"ה מר זוטרא:

דף ל"ב ע"א רש"י ד"ה אא"כ נוהג כו' דברי רש"י סתומים וצריך ביאור ויש מקום לומר כפי' התוס' דברייתא סבירא ליה דקנסינן ליה שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר ואח"ז ישלים ימי נזירותו ובמתני' לית ליה קנסא רק שימנה ימי משך נזירותו משעה שנדר והימים שזלזל עולה לו לימי נזירותו ולזה קשה ליה מרבנן מתרתי מנזירות מרובה ונזירות מועטת דבכולם סבירא ליה הך קנסא אך לר' יוסי דלא איירי מנזירות מועטת ואולי לא קניס כלל בנזירות מועטת לזה נקט הקושיא לר' יוסי מנזירות מרובה ולפ"ז צ"ל במש"כ בד"ה אי ר' יוסי כו' דלמתני' צריך להשלים עד מאה ולא יותר דלא קנסו ואלו לר' יוסי דאמר דיו ל' יום סבירא ליה דקניס ל' יום. וקצת חיסור לשון הוא ונוכל לגרוס גם כהנוסחא אחרינא דעשה חמשים בטהרה וחמשים באיסור דלמתני' די בזה לפי דאין צריך להשלים רק למאה ולר"י קניס עוד ל' יום וע"ז תירצו איבעית אימא ר' יוסי ור' יוסי מיירי בנזירות מועטת דדיו ל' יום עם ימי איסור ולשון ימי איסור שבפרש"י ר"ל ימים שעשה איסור ועבר על נזירותו ואינו מדוקדק לפי לשון הש"ס והיה לו לומר ימי היתר ולפ"ז צ"ל מה דנקט רש"י ונטמא למתים כמש"ל דמיירי בטומאה דאינו סותר ועולה. ויותר נראה בכוונת רש"י דסבירא ליה בפי' הברייתא דאין נזקקין כו' מיירי ברוצה להתיר לנדרו בפתח וחרטה אין נזקקין להתירו עד שמקודם ינהג איסור כימי היתר ואח"ז מתירין לו ור"י סובר בעבר יותר מל' יום די בקנס ל' יום וכן פרש"י ותו' בנדרים (דף כ') וכן הוא בש"מ וס"ל לרש"י פי' המשנה מונה משעה שנזר ר"ל ברוצה להתיר כדמפרש במתני' והתחיל להתחרט ועבר על נזירותו והלך לחכם להתיר והכיר החכם שנדר גמור היה מעיקרו רק שרוצה שיתירו לו כעת אזי ימנה ימי נזירותו עם הימים שנהג בהן היתר ודי בזה בין שרוצה לקיים נדרו או ליתשיל עליו וכן הברייתא מיירי ברוצה להתיר אין