ברכת ראש נזיר עג

תצטער לבודקני כו' משמע דאינו נפקא מינה אם בנזירות אביו או דידיה ואין צריך לבודקו והא איכא נפקא מינה בכל הני חששות דלעיל דאם הוא נזירות גמורה מה"ת אין בו החשש מליקה וחולין בעזרה ומטעם כדי לחנכו יש בו חשש ולכמה תנאי צ"ל דמביא ואינו נאכל כמ"ש התד"ה ואי"א לרבי ובשלמא לריב"י (וכגי' התוס') אתי שפיר דאזיל לשיטתו דלעיל דסבירא ליה אין שחיטה לעוף וגם חולין בעזרה אינו מה"ת אך לשאר תנאי קשה אלא ודאי דסבירא ליה לת"ק הלכה בנזיר וא"כ שוב אין לומר דס"ל עד עונת נדרים ומופלא הסמוך לאיש דרבנן רק דאינו סותר דאתא דאורייתא ודחי דרבנן ולפי דלרבי מוכרח כ"ז לכן תלוי ג"כ לקמן ברבי לפי דמת"ק אין ראיה דיש לדחות כנ"ל:

ד"ה והביאו כו' פיר"ת באותו יום הביאו כו' ונ"ל דר"ל לאפוקי ממה שכ"ל דהביאו אחר הנזירות לידע מתי יסתור הנזירות דא"כ אינו מוכח כל כך דפליגי כהך תנאי דלעיל וכמ"ש בדיבור שלפני זה אלא דנ"ל דסבירא ליה להש"ס דהביאו באותו יום שנדר לידע אי חל נזירות אביו ועיין לקמן תד"ה אי אייתי ועיין בש"מ דפי' שהביאו אח"כ ולענין סתירה ע"ש וכן הוא בפרש"י לקמן:

ד"ה אמר רבי כו' ולכך [מקשה] הש"ס כו' כצ"ל:

דף ל' ע"א רש"י ד"ה אלא אליבא דרבי כגון דאמר כו' מהאי לישנא משמע דמפרש כפי' הש"מ דס"ד כיון דאם קטן אני מיירי בקטנות שקודם עונת נדרים דאינו ראוי לנזירות עצמו א"כ לישנא דאם גדול משמע גדלות שאחר קטנות דסליק מינה והיינו עונת נדרים מדלא פירש אם הבאתי שתי שערות וא"כ למאי אצטריך להתנות שיהא בשביל עצמו ולא חשש לכבוד אביו שהדירו הא ברשותיה דאבוה קאים בעונת נדרים לרבי דסבירא ליה עד שיביא שתי שערות וע"ז משני דלא הזכיר ר"ח לישנא דקטן או גדול אלא סימנא ופי' הוא דנקט בברייתא אלא דאמר אהא כו' וגמר בלבו אהא בשביל עצמי אם נפקע רשות אביו ע"י הבאת שתי שערות:

ד"ה קאים כו' ואי אייתי שתי שערות לבסוף [שלשים יום שהזירו] אביו כו' כצ"ל:

ד"ה ואי אייתי באמצע [אי לא ידעינן] בההיא שעתא דהזירו כו' [ואפילו] דקאים כו' [חל] עליו נזירות שלו כו' כצ"ל והכי פי' דמתחלה פירש בהזירו אביו אחר י"ג שנה והביאו לפני רבן גמליאל לידע אם הביא שתי שערות דבשתים עשרה אפי' הביא שומא נינהו ולז"כ לעיל אלו אייתי שתי שערות מעיקרא קודם שהזירו אביו כו' ור"ל כשהיה בן י"ג וע"ז קשה לי' אי אייתי באמצע ור"ל כשלא נראה שתי שערות ביום שהביאו ולא ידעינן מתי אייתי שתי שערות וא"כ כיון שמסופק בעצמו מתי יהיה לו שתי שערות ורוצה להזיר נזירות שלמה הן לכבוד אביו או לעצמו א"כ מיד שאמר אהא בשביל אבא מתחיל נזירות אביו ואולי יביא שתי שערות באמצע או לסוף שלשים ויתבטל נזירות אביו יצטרך למנות עוד נזירות שלמה לעצמו וכיצד יפטר בנזירות אחת ועז"כ ואפי' דקאים בי"ב כו' ר"ל אפילו אם נאמר דהמעשה היה שהזירו אביו בסוף י"ב דאז ודאי חל נזירות אביו רק שהביאו בשנת י"ג לפני רבן גמליאל לידע אם הביא שתי שערות שיתבטל הנזירות דאביו ועז"א אל תצטער לבודקני שרוצה שיחול עוד הנזירות ולא יתבטל מ"מ כיון שבא לפני ב"ד ואמר אהא כו' משמע שרוצה למנות נזירות שלמה או בשביל אביו או לעצמו כיצד אתה פוטרו בנזירות אחת הא לא ידעינן אם נשלם נזירות אחת שלמה:

ד"ה ה"ג הניחא כו' נ"ל דהכי פי' בשלמא לר' יוסי בר' יהודה דרצו לבודקו אם הגיע לעונת נדרים שוב ליכא ספיקא כלל כיון שאמר אל תצערני לבודקני אם קטן כו' הרי הראה לו שידע להפלות דלזה נשקו ואמר מובטחני כו' א"כ לא מיבעי למה שכ"ל בשם הש"מ שבשעה שהזירו אביו אמר כן הרי יש כאן נזירות שלמה שלו ואף אם נפרש שלר' גמליאל אמר זה אהיה בשביל עצמי א"כ בשעה שבא לב"ד הגיע לעונת נדרים הרי תיכף חל עליו נזירות שלו וימנה שלשים יום אבל לרבי דסבירא ליה עד שתי שערות והוא עצמו אינו יודע מתי יביא שתי שערות הרי יוכל להיות שתי נזירות ואינו נפטר בנזירות אחת ומ"מ לאו דוקא ב' נזירות להתחייב בשני קרבנות רק נזירות ארוכה בכדי שיהא נזירות שלמה כמ"ש לקמן ומש"כ ושניהם יכולין להזיר ר"ל כיון דבעת שאמר אהא כו' הגיע לעונת נדרים ואמירתו לגבוה סלקא לקבל עליו נזירות כשיביא שתי שערות מיחייב בב' נזירות:

ד"ה [לישנא אחרינא] אלא לר' כו' [ואהזירו] אבוה הוא דפליגי:

הס"ד כצ"ל ור"ל כיון דבשעה שבא לפני ר"ג ידע להפלות ואמר אם גדול אני אהיה בשביל עצמי הרי קבל עליו עוד נזירות ומ"מ לא סתר נזירות אביו ושני נזירות קבל עליו:

ד"ה ומשני אלא דאמר בלשון זה כו' ר"ל דלא אמר בלשון אהיה דמשמע דקבל בפני עצמו רק לשון אהא וקאי על נזירות אביו אי אבא מצי להזירני אהא בשביל אבא ואם לאו יהא הנזירות בשבילי וקאי הכל אחדא נזירות:

ד"ה ואי אייתי במיצעא אחר שהזירו אביו כו' האי לישנא ס"ל דלא הביאו לר' חנינא לפני רבן גמליאל ביום שהזירו אביו רק אח"כ לראות אם הביא שתי שערות לסתור החירות וע"ז אמר רבי חנינא שאף אם גדול הוא כעת אינו רוצה לסתור הנזירות רק שיחול עליו ג"כ לעצמו ומהני זה כמ"ש לקמן וע"ז אמר הש"ס התינח אי ידעינן דהביא שתי שערות קודם שהזירו אביו קאים בנזירות דעצמו כיון שמתחלה הסכים ע"ד אביו ואי ידעינן בודאי דאחר שבא לב"ד הביא שתי שערות ובשעת נזירות היה לדעת אביו וכיון דהסכים לנזירות אביו נמשך נזירות אביו שלשים יום כיון דבעת שאמר לר"ג אהא כו' עדן לא נפסק נזירות דעתו ע"ד אביו לגמור נזירותו אף שיביא שתי שערות וקא מיבעיא ליה אי אייתי במיצעי אחר שהזירו אביו קודם שבא לב"ד ולא ידעינן אימתי הוי ליה י"ל בזה אם אז לא היה לו שתי שערות וחל עליו נזירות אביו ואח"כ בעת שבא לב"ד נפסק נזירות אביו ואמר אהא בשביל עצמי דעתו נמי לעצמו וימנה ב' נזירות וכן מסקנת הש"ס ומ"מ נ"ל דלאו ב' נזירות ממש קאמר דא"כ יתחייב בשני קרבנות ולשון הש"ס לא משמע כן דאמר ליכא תקנתא כו' ולא אמר סתמא לרבי ימנה ב' נזירות משמע דלקרבן אחד ליכא תקנתא עד דיתיב ב' נזירות. ולזה נ"ל כיון דאמר אהא דעתו אנזירות קמא רק דדעתו לימשך נזירות שלמה עוד עבורו ולהכי ליכא תקנתא עד דיתיב שלשים יום מעת שבא לב"ד שכבר היה לו שתי שערות ואמר אהא בשביל עצמי כנ"ל בדעתו:

בא"ד דהא הביא שתי שערות במיצעי [דאי] מייתא במיצעי () דודאי השתא כו' כצ"ל ר"ל דאי ידעינן בודאי דאייתי במיצעא היה צריך למנות ב' נזירות ובדלא ידעינן חייב מספיקא. עוד י"ל דתיבת שתי שערות במיצעי הוא הסוף דיבור והך ואי אייתי במיצעי מאי הוא לישנא אחרינא דמפרש הא דבמיצעי בודאי הוא דאי מייתי ודאי במיצעא מאי הא ראוי למנות ב' נזיריות ולא מיירי בספק דלא ידעינן ולהך לישנא צ"ל הא דאמר הש"ס הניחא לריב"י כפי' התוס' דעונת נדרים אינו סותר ונמשך עדיין נזירות אביו ואינו חייב רק חדא נזירות של אביו או י"ל כמש"ל דהא דאמר אם קטן כו' בשעת הזרת אביו אמר כן והיה יודע להפלות חל נזירות עצמו לבד וממה שכ"ל נראה דס"ל דאף דנזירות אביו נתבטל בהבאת שתי שערות מ"מ כשאינו מוחה ודעתו להשלים ישלים נזירות אביו והתוי"ט פ"ג דסוטה מ"ח רצה להעמיס בלשון רש"י דסבירא ליה דשתי שערות אינו מבטל וחייב עוד להשלים וזה אינו רק אם ירצה יוכל להשלים וגם תוס' יוכל לסבור כן כמש"ש וע"ע בתו' ומש"ש:

ודע דלפרש"י ל"ק קו' התו' דליפרוך אמתניתין כיון דלא אמר אהא בשביל עצמי תליא ברצונו אם ירצה להשלים לנזירות אביו שפיר דמי ולא מיב"ל אלא בדאמר אהיה בשביל עצמי:

תוס' ד"ה ואמאי הא ברשותיה דאב קאי [כי נמי] הוי גדול דקס"ד דגדול אני היינו () לענין דנדרו נדר דהיינו משהגיע לעונת נדרים [ות"ק ס"ל] עד שיביא שתי שערות מצי מדיר ליה () אלא דאמר אהא כו' כצ"ל. ור"ל דלא אמר בסתם קטן או גדול אלא דאמר אם קטן אני שרשות אבי עלי (וכן בגדול אני) ולז"כ דיש אומרים דלא גרסי' אם גדול לפי דלא שייך לשון זה נגד אביו או שמא וכן בגדול אמר אם הביא שתי שערות רק דהברייתא נקט לשון אם גדול על שתי שערות לרבי דאמר דמדיר עד הבאת ש"ש. ד"ה ה"ג אי אייתי כו' עד לבסוף ל' יום אישתכח כו' מתבטל () אחר הבאת כו' פריך הכי [אמתניתין] דהאיש מדיר כו' במיצעי לא [נקריביה] אבל כו' כאלו [לא] היה שם כו' כצ"ל. הנה התוס' אזלי לשיטתם דלעיל דהביאו לר' חנינא באותו יום שנדר אביו לידע אם הביא שתי