ברכת ראש נזיר סח

מת [לא] הלכה נתקבלה בנזיר יפלו לנדבה שהרי יכול להביא בכולן עולה כצ"ל וכן הוא בס"י ובאו"מ ובדפוס מחקו תיבת לא ולפ"ז צריך נמי למחוק הנך ה' תיבות שהרי יכול להביא בכולן עולה וכן כתב בגליון הש"ס מהגאון רע"א וזה אינו דהכי פי' דבאמר לקרבנות נזירותי לכל קרבנות קאמר רק כיון דלא פירש שם חטאת בא הלכה בנזיר דסתומין יפלו לנדבה אבל באומר לנזירותי סתם דיכול להביא מדמי כולן עולה אין צריך לזה ההלכה בחידוש לנזיר דזה פשוט דיפלו לנדבה וזה הוא כקו' התוס' לעיל (דף כ"ד ע"ב) ד"ה יפלו וא"ת ולישני כו' ע"ש וזה ברור. ולכאורה י"ל ג"כ דסבירא ליה באומר לנזירותי כיון דיכול להביא בכולן עולה לא יפלו לנדבת ציבור רק כדין עולת יחיד אך לא נראה כן מתוס' שם ויותר נראה לי כמ"ש:

בא"ד וקשה כו' דקאמר לחובתי [אהא] מסיים דילכו כו' בשלמא לפי' [ר"מ] ניחא אלא לפי' השיטה מאי מפקא כו' כן הוא בס"י והכי פי' דלקמן (דף כ"ז) בתוס' שם מחולק הר"מ עם פי' השיטה דלר"מ שם ס"ל דבקינין ובהמות אין מתפרשות לקבוע אלא או בלקיחת בעלים כו' דאינו מועיל נמי פרישת הבעלים בתערובת בין הפרשת המעות ובין שעת הקרבה להיות דינו כמעות מפורשין והשיטה ס"ל דמהני גם בעופות פרישת הבעלים שיהיה פרוש בתערובות דאין יכול עוד הכהן להקריבם איזו שירצה לחטאת או לעולה יעויין שם ולזה כתב הכא דלפי' ר"מ ניחא די"ל דמפקא אף דשם במחוייב חטאת לבד שם מהני גם אחר ההפרשה כיון שהן שני ענינים יכול לברר על איזה הפריש ובמת ילכו לים המלח לאפוקי בקינין דאפילו אמר אחר ההפרשה ה"ז לחובתי דינו כסתומין אבל לפי' השיטה דמהני דיבורו להיות כמפורשין גם אחר הפרשת המעות מאי מפקא דהא בברייתא אמר נמי ה"ז לחובתי והאו"מ ובדפוסים הגיהו לפום רהיטא ומה שכתבתי ברור:

ד"ה אמר רבא כו' דמי חטאת מביניהם [במי שהפריש מקצת] הצבור ואמר כו' כצ"ל וכן הוא בש"מ בשם הרא"ש דרבא מיירי באמר אלו לחטאתי כהברייתא דאז הוי השאר כמפורשין וכן הוא דעת הרמב"ם עיין בלח"מ שם וע"ע מש"כ לקמן (דף ל' ע"ב) מזה:

בא"ד וא"ת הא תינח לר"י כו' אלא [לרשב"ל] כו' כל דבר הבא ממותר אשם [ומותר] חטאת ילקח בהם בהמה הבשר [לשם] והעורות לכהנים כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא יפלו לנדבה ומועלין [בהם] כקושית הר"מ שבתוס' כן הוא גירסת הגר"א ז"ל:

ד"ה אמר רב נחמן כו' ורב נחמן בר יצחק אמר כו' עיין תוס' גיטין (דף ל"א ע"ב) ד"ה אנא ע"ש:

רש"י ד"ה תניא כו' לחטאתי כמי () שנפרדו דמי והשאר כו' כצ"ל ור"ל דמיירי בניכרין הוה ליה כמונחין לבדם:

ד"ה ומועלין בכולם כו' אבל כי לא מת כו' ור"ל אף דהכא מיירי במת כדאיתא בתוס' מ"מ כיון דהדין הכא דיפלו לנדבה הרי עומדים להקרבה דיה אבל בהמה כו' משום דאית בה היכר כו' אף דמתניתין היא הובא בסמוך רשב"ג אומר הביא כו' צ"ל דס"ל דממתניתין אין ראיה די"ל דרשב"ג דינא קמ"ל דראוי להקריב כל אחד כראוי לו דמן הסתם דעת בעהב"י לזה ולא שימכרו להביא בדמיהן קרבנות אף דלא קרא להן הבעלים שם ועדיין לא שמענו דליהוי דינן כדין מפורשין באם מת דלא יפלו לנדבה קמ"ל רב הונא דבהמה הוי דינן כמפורשין דמעות נתקבל הלכה ולא בהמה ומ"מ הקשה לקמן מרשב"ג דס"ד אי לא הוי כמפורשין האיך קרבין בסתמא בלא קריאת שם אלא ודאי דכמפורשין דמיא כדביאר הש"מ בשם הרא"ש ודחי מי מצית אמרת כו' דעומדין לכך ומ"מ אין ראיה נמי דהוה ליה כמפורשין ממש וכמ"ש לקמן ופי' הרמב"ם בזה כפרש"י וכמ"ש לקמן וע"ע בתוס':

ד"ה אבל נסכא כו' כל הני דבהמה בעלת מום ונסכא וקורות פי' בהניח ג' ג' וס"ל דבדבר אחד הוה כסתומין וכן משמע בתוס' אף דפי' הטעם משום שהייה או דל"ד למעות מ"מ בעי דיהיו מחולקין אבל בדבר אחד הוי ליה כאומר לקרבנות נזירותי אף דכיון לכל שלש קרבנות מ"מ לא שייך לקרוא עליו שם חטאת לבד והוה ליה כסתומין כמ"ש התוס' לעיל אבל בש"מ מפרש גם בדבר אחד וכן משמע דעת הרמב"ם ועיין בתוס' הטעם דנסכא וסואר דשני ממעות. וי"ל עוד טעם לשבח דבמעות דעומד לקנות כל שעה מה שיתרחש לו בזה י"ל דדעתו מה שיתרחש לו על עולה או חטאת והוה ליה חשוב כסתומין משא"כ בהניח דבר שאינו עומד למכור מיד ולקנות רק דהניח לפקדון כשיוצרך לקרבנות מן הסתם הניח על כל הקרבנות שחייב דהי מינייהו מפקת והו"ל כאומר לחובתי דדינו כמפורשין ובהא פליגי רב נחמן ור"נ בר יצחק הי ניהו קיימא טפי לשהייה כנ"ל:

ד"ה מ"ט דרבנן [דרב נחמן ור"נ בר יצחק] דאמרי כו' כצ"ל:

ד"ה אלא מעתה [מעות ולא עופות] בסתמא כו' כצ"ל:

ד"ה וכ"ת כו' [ואם] נאכל כו', וכדרב חסדא [נסכא] וסואר כו' מפי' מבואר דעופות בחייבי קינין איירי כפי' התוס' בזה אך לא מעשיית כהן פריך כפי' התוס' דבזה י"ל דאף דכמפורשין בתערובת הוי מ"מ מהני אח"כ קביעות כהן הי ניהו לחטאת ואיזה לעולה כמשכ"ל דהוברר למפרע להכי כתב אם נאכל כו' ור"ל אי נימא דרק מעות גמירי ולא ד"א א"כ בקינין הוה ליה על כל פנים כמפורש בתערובת לקרוא עליהן שם חטאת ועולה אף דאינן נקבעות לגמרי איזו לחטאת ולעולה ונהי דבהפרשת כהן י"ל דהוברר למפרע דזה לחטאת או לעולה הני מילי כששניהם בעין אבל בפרח אחד לא שייך על זוג אחר לומר הוברר למפרע דאינו בן זוגו של זה וגם שמא זה שפרח תיעשה אח"כ ביד אחר כשם זה הנשאר והו"ל כמפורשין בתערובת כיון דניכרין הן מתחילת לקיחה שעומדין ליקרב לחטאת ועולה אלא ודאי דהוה להו כסתומין מעליא ולכן לא הקשה מכמה משניות דאיירי בקנים סתומים כקו' התוס' וגם לא מהא דתנן בקנים פ"ב קן סתומה שפרח כו' דשם דינא קמ"ל דמהני לקיחת זוג לשני ומיירי בסתומה ודאי דלא היה בדעתו כלל שם חטאת ועולה עליהן או דאמר בפירוש דאיזו שירצה יקרב לשם מי שיברר אבל מדרב חסדא דאמר מלתא פסיקא אין הקינין מתפרשות כו' מוכח דהוי כסתומין ממש כמעות להכי פריך כנ"ל:

תוס' ד"ה תניא כו' ומת הס"ד ומה"ד והשאר כו' ואין לו תקנה עד שיביא שני בהמות כו' מעורבים בהם. הס"ד ומה"ד ומועלין בכולן [דנשתמש כו' דא"א] דליכא בהן כו' כצ"ל:

ד"ה והשאר כו' כדאית ליה [מקרא]. הס"ד ומה"ד ומועלין כו' [דלמה] לא כו' לא נפקא [משם] שלמים כו' כצ"ל:

ד"ה אבל כו' [וכמפורשין] דקאמר כו' דהיינו [כנסכא] כו' כמו [מפורשים] דלעיל כו' [דמתין] והולכים לאיבוד כו' וההיא דתמורה () דהמפריש נקבה לאשם מהמקדיש זכר () [לנסכים] כו' לקרבן אחר [דאיכא נמי] בבהמה כו' הקרבנות [עצמן] הצריכין כו' כצ"ל:

ד"ה אבל נסכא לא [כו'] אבל סואר של קורות [העומד] לבנות האי אבל כו' למכור [כספות] מיד כו' [ולרב נחמן בר יצחק] נסכא נמי כו' כצ"ל ור"ל הא דאמרי אבל נסכא וסואר של קורות לא אינו ר"ל שיש לו דין מפורשין דמתניתין דתקרב רק לאפוקי סתומין דמתניתין דאינן נופלין לנדבה רק דין מפורשין בתערובת דלאיבוד אזלי:

ד"ה אלא מעתה מעות כו' ותרנגולין [לא חזיא] לשום קרבן לא כו' והוי להו [כבהמה] בעלת מום כו' ודאי בחייבי [קינין] כמו כו' בחייבי קינין [שייך] כהו כו' [אולי] נתן דעתו כו' כצ"ל ומש"כ כדמשמע בשלהי פירקין ר"ל כמו בשם לענין מגלח על נזירות אביו דהלכה בסתומין דוקא ונזיר טמא נמי בכלל כדאיתא התם ה"ה בדין סתומין דהלכה דיפלו לנדבה סתומין דנזיר טמא נמי בכלל:

דף כ"ז ע"א רש"י ד"ה א"ל כו' והא נמי כו' לפירושו הך א"ל התם כו' הוי כמו אלא ורב פפא הוא דא"ל לרב שימי דמדבר המוכח וניכר אי אפשר לאותובי מינה ולא לסייעו דבקינין גלי רחמנא וכן בהמה הוי כמו דגלי כיון דלא דמי לסתומין ואין דנין מזה להיכא דלא גלי ולא דמי למעות די"ל מעות גמירי ולא דבר אחר ועיין בתוס':

תוס' ד"ה וכ"ת כו' וא"ת ומאי פריך והלא [הא] דאמר מעות כו' וי"ל [דהכא נמי] כיון כו' [ושמא] דעתה לבררם כו' ע"כ שיטת התוס' והקשה כו' יועיל (פרישת] הבעלים כו' לא מהני [פרישת] הבעלים [ביני וביני] לפי שיטת הר"ם כו' [האי] טעמא משום כו' משום חששא [כי פירש] בתערובת כו' דאין לך אלא [כלשון] ההלכה כו' [והאי רבותא] משמיעין כו' לגבי נזיר [שנופלין לנדבה] זה אין לך לומר ודוקא מעות גמירי () הלכך אין לך כו' למעות לגמרי () הך דחזיא לדמי כו' כדפירשתי [בפירוש] ראשון אותו ודאי כו' וכ"ת אין הכי נמי [והאמר] רב חסדא כו' כמו לפי' ראשון () אלא כדפרישית כו' [ולא] איירי לענין שיפלו כו' ואיזו לעולה [לא מהני] קביעת הבעלים כו' אין להם דין [פירש] אלא דין סתומין [אף] לענין דחשיבי כו' נשתיירו [כגון] שמתו הבעלים כו' כצ"ל ועיין בתוס' ישנים ביומא (דף מ"א) הוכיח נמי כשיטת הר"ם דרב חסדא דקינין לאו דוקא דהוא הדין בבהמות ע"ש:

ד"ה ואמאי כו' [למיחשבינהו] () לגמרי כו' כשחזר ופירש כו' ר"ל מנא ליה דרשב"ג אחשבינהו כמפורשין דלמא דינא קמ"ל דכן ראוי לפרש אותה שראויה לחטאת תקרב לחטאת וכן