ברכת ראש נזיר סז

אמינא דלכתחלה אסור להקריב אבל בדיעבד אם שחטו במילתי' קאי וכדאיתא בתוס' מנחות (דף ד') ד"ה אשם ולפי הס"ד ממילא אינו באיסור לאו אם הקריב ולא קשה קו' האו"מ והא דאמר בלשון אי אקרביה לא ליחייב לאו דוקא ושגירת לשון הוא היפך מה דמסיק אי מקריב חייב ובתמורה (דף י"ח) ליתא ע"ש. וע"ז אתי קרא דרק למעוטי דגם אחר שחיטה מיעט הכתוב מהקרבת בשר ודם רק בעולה ושלמים אמר קרא ועשית כו' וכיון דאימעט אף בדיעבד ממילא קאי בעשה עלי' ככל הפסולים ועל זה אמר ר' עקיבא אין צריך הרי הוא אומר אשם הוא בהווייתו יהא וס"ד דהאי אשם הוא קאי אקודם שחיטה דהוא בהווייתו דהיינו הוא קרב ואין תמורתו קרבה כגי' הש"ס תמורה שכ"ל וזה הסלקא דעתא הוא כהס"ד דלעיל דמקשה הא הלכתא גמירי לה דלא ידע הך פירושא דקמ"ל אף בדיעבד והקשה למה לי קרא ומשני כעין תירוץ הש"ס לעיל דקמ"ל גם בדיעבד וזה נמי מוכח מקרא וכדרב הונא דאמר דהוא בהווייתו קאי נמי אלאחר שחיטה אם לא ניתק לרעייה פסול דאמר קרא הוא בהווייתו יהא ר"ל שאף לאחר שחיטה פסול להקרבה כהווייתו קודם שחיטה דעומד לרעיי' ולא להקרבה והקרא קאי אהלכתא כדאיתא בתוס' מנחות (דף ד') וממילא קאי עלה בעשה כמ"ש ואף גי' הש"ס תמורה היא היא דמזה נשמע דאין תמורתו קריבה כלל אף לאחר שחיטה ומזה מוכח נמי לחטאת דכיון דבאשם שמעינן דפסול לאחר שחיטה כ"ש בחטאת דמתה:

רש"י ד"ה דאמר קרא כו' תורת אשם מעליו פסול כו' כצ"ל וכן הוא בס"י ולא כהגהת הב"ח שהבין בענין אחר וכדמוכח ממש"כ בדיבור הקודם אף שלא שחטו כו' דלכאורה אינו מובן דהא להס"ד רצה לומר בלאו הוא בהווייתו דכשר לשם עולה א"כ עדיף באם שחט לשם עולה שיוכשר וצ"ל דפי' כמ"ש בגמרא דהס"ד היה דבדיעבד יוכשר לשם אשם וע"ז אמר דאתי לדרב דאפילו אחר ששחט אם לא ניתק תורת אשם מעליו ע"י רעייה פסול דהוא כהווייתו שקודם שחיטה דאינו עומד להקרבה לא לעולה ולא לאשם וע"ע לקמן:

בא"ד ע"א אשם כו' דבאשם [ועולה] ליכא נקבה כו' כצ"ל ור"ל דלהכי נקט לעולה ולא לשלמים ודבר אחר ולהך פירושא נראה דקרא דהוא בהוייתו אתא לאפוקי דלא תימא דיוכשר לשם עולה גם בלא ניתק כיון דסוף סוף עומד לזה ולא לאוכוחי מזה דיפסל לאשם וכעין פי' התוס' בהא דבעי עקירה:

בד"ה טעמא כו' כדאמרן [בריש] זבחים כל הני לישני [וליזל] כו' ע"א ניתק כו' אשם הוא [הוא] קרב כו' כצ"ל והך ענין אחר הוא כעין ע"א השני ושם לא ביאר שיהא פסול משום אשם רק לאפוקי שם הקרבה אחרת ולפי זה לא קשה לר"ע נמי כו' דלא מוכח מזה פסול דיעבד ובע"א השני ביאר יותר דבהווייתו יהא ר"ל אם הוא עדיין אשם גמור כבראשונה כשר להקריב ואם לאו פסול ולכן הקשה לר"ע נמי כו' ומתרץ דמ"מ אינו מבואר העשה בקרא כהך ועשית:

תוס' ד"ה ר"ע כו' וא"ת לישני ליה [דאיצטריך] קרא כו' עשה () כמו רק כו' ובשלמא לדידי דאית לי כו' [דרשינן] הוא כו' כצ"ל ודבריהם חלושין דבמה טעה ר' עקיבא בר' ישמעאל יותר מדסבירא ליה בעצמו הך הלכתא וצ"ל דלהכי טעה בר' ישמעאל דסבירא ליה קרא דרק בא למעוטי מהקרבה כעולה ושלמים דלכן י"ל דאימעוט תרווייהו חטאת ואשם דרק עולה ושלמים קרבה אבל אי הוה סבירא ליה דרק אתא לעשה יש לאוקמי אמסתבר טפי אחטאת דתמות אבל אשם דסוף סוף עומד לעולה לא מיחייב עליו בעשה אלא ודאי דדרש לאיסור וטוב שנדרוש מאשם הוא דנשמע מינה נמי חטאת במכ"ש:

ד"ה ניתק כו' פי' [דהוה אמינא דכשר] מדלא קאי להכי כו' כצ"ל ור"ל מדלא קאי לאשם רק לעולה הוה אמינא גם בלא ניתק יוכשר לעולה:

בא"ד הא מהלכתא [הוה אמינא] בלא עקירה כו' ומשני דאמר קרא הוא בהווייתו יהא [שהוא] לאחר כפרה עומד לעולה [יהא] אף לפני כפרה כמו כו' כצ"ל:

ד"ה אמר מר כו' יביא מביתו [הג"ה] וצ"ל שבשעה כו' ובפרק טרף בקלפי (דף מ"א ע"א) [איתא] מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו ואין מוסיף [ומביא חובתו מדמי] עולתו משמע כו' דאמר לקרבנות [טומאתו] אי נמי () שהפריש כו' כצ"ל ושם מיירי בטמא מקדש עני שהפריש מעות לקינו והעשיר וצריך להביא חטאת בהמה:

דף כ"ו ע"א גמרא תנא נזיר וכל דדמי ליה כן הוא גי' התוס' ועמ"ש בפי' רש"י לגי' הש"ס:

שם חטאת בהמה לא יביא כן הוא גירסת רש"י ותוס' אבל הרמב"ם גרס רצה להביא מהן חטאת בהמה יביא עולת בהמה יביא ומיושב בזה קו' תוס' והר"מ סבירא ליה כתירוץ ראשון שבתוס' לעיל (דף כ"ד ע"ב) ד"ה יפלו דבחי י"ל ממליך ולא במת לכן ילכו לים המלח ומיושב קו' הכ"מ ע"ש:

רש"י ד"ה שהפרישו כו' מצורע [עני] דחייבי כו' כצ"ל:

ד"ה תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה דנזיר [טמא] מביא כו' כצ"ל ומש"כ והואיל דקיי"ל כו' נראה לי לסימנא בעלמא נקטיה דבנזיר ודדמי ליה דנתחייב בחטאת ועולה על מעשה אחד יש בהו חייבי קינין כמו נזיר או מצורע עני או יולדת ובהו נמי יש גבי חיובי בהמות כמו נזיר טהור או מצורע עשיר ויולדת עשירה בסתומין יפלו לנדבה ולפי שסתם סתומין הוא בחייבי קינין כדרב חסדא דאין הקינין מתפרשות כו' נקט הש"ס הכי ואין הכי נמי אי הוה כהאי גוונא בשאר חייבי חטאת ועולה על מעשה אחד הוה אמר בסתומין יפלו לנדבה כדמשמע מרש"י בסמוך דלא מפקא רק היכא דלא נתחייב בשניהם על מעשה אחת כן הוא לפי גי' בש"ס וחייבי קינין:

ד"ה ולאפוקי כו' שמא שם עולה כו' הא דלא פירש כפשוטו דהפריש לשניהם משום דלשיטתו לקמן בד"ה אמר רב אשי מבואר דמפורשין בתערובת יכול להקריב כנדרו ע"ש ומש"כ ולית ליה תקנה ר"ל עד שיביא שני בהמות שכל אחד יהיה כפי סך המעות ומחלל עליהן לחטאת ועולה:

שם ע"א מי שהיה כו' עולת העוף. הס"ד ומתחיל הדיבור מת כו' [והיינו] לאפוקי כו' כצ"ל ור"ל בדבר שנתחייבו בבת אחת חל חיוב המעות על כולם ביחד והוי ליה סתומין מעליא אבל הכא הוא ספק על איזה מהן הפריש ושמא כולו לחטאת לבד לכן ילכו לים המלח וצ"ל דמיירי שכבר הפרישה היולדת כבש לעולה דבלאו הכי הוי ליה ג"כ סתומין לחטאת ועולה על ד"א כדין יולדת עשירה דמביא כבש לעולה ועוף לחטאת. ומה שפי' עוד בע"א י"ל דלפי' זה סבירא ליה בגוונא דלישנא קמא שהיה מחויב בחטאת בהמה ונדר ג"כ בעולה יכול להמלך עליהן בחייו לחטאת או לעולה ולזה פירש בע"א שלא יביא משום שלא נדר לעולת בהמה:

ד"ה אמר רב אשי כו' אלא אפילו [אמר] אלו כו' כצ"ל ומש"כ ודמי עולה יקרבו עולה כו' וכן כתב לקמן (דף כ"ו ע"ב) ודלא כפי' התוס' דילכו כולן לים המלח משום דהוה כדין מפורשין דמתניתין כיון דלא פירש מתחלה מתפרשות בעשיות כהן איזו לחטאת ואיזו לעולה ושלמים ועיין בתוס' (דף כ"ז) ובפירוש הר"מ שם רק דלענין זה הוה ליה כמפורשים דלא גמירי בהו הלכה דיפלו לנדבה וכן הוא דעת הרמב"ם בפ"ט מה"נ עיין בלח"מ שם:

ד"ה אם נפלה כו' כשיעור דמי חטאת כו' לכאורה משמע דפי' בדרבא דלא אמר אלו לחטאתי רק דממילא נפל כשיעור חטאת וכן משמע בלח"מ שם. אך קשה לפי זה מנא ידעינן כמה הוא שיעור דמי חטאת דנפל וע"כ צ"ל דפירש כמה יהא לחטאת רק דסבירא ליה דצריך שיוכר דמי החטאת לבד והברייתא מיירי בדניכר האלו שאמר דאז הוה להו כמפורשין ורבא קמ"ל בגוונא דלא ניכר רק נפל או נאבד בחייו כשיעור דמי חטאת תלינן דאיסורא נפל וע"ע בסו"פ:

תוס' ד"ה מת כו' בהן. הס"ד ומה"ד תני כו' [י"ל בהאי] שמביאין כו' כצ"ל:

ד"ה ולאפוקי כו' מחיוב חטאת ועולה () [ולא על] דבר אחד הן כו' ואמר () כשהפריש כו' חד בקתא [נינהו] כו' וכשמפריש מעות [לשמן] אין כו' כצ"ל ולשון בקתא עיין בכתובות (דף ע"ג) ולפי' החילוק בין אם מביאין על דבר אחד או על שני ענינים כמש"כ בדיבור שאח"ז אך מש"כ ושמא י"ל כי אמר לחובתי כו' אין לומר דכיוונו למה שאמר רב אשי לקמן איכא דאמרי דלחובתי הרי הוא לכולן כמפורשין דא"כ מאי קאמרי ושמא י"ל וגם ללישנא קמא מאי איכא למימר ועוד דהיה ליה להקשות מאי ולאפוקי דקאמר כמו שביארו דבר זה לקמן בתוס'. אך צ"ל בפשיטות דשמא לשון לחובתי משמע יותר לכולם כעין שמחלק התוס' לעיל בין לשון נזירותו לבד או לקרבנות נזירותו והוא הדין לחובתי משמע על כרחיך שהוא חייב ולפי דלא ברירא להם כל כך כתבו עוד חילוק אחר:

ד"ה הא דאמרת כו' אלו לחובתי. הס"ד ומה"ד איכא דאמרי כו' שלא פירש חטאת בהן [הג"ה יש לתת טעם בדבר דלקרבנות נזירותי הוה סתומין גמורין שאין במשמעות לשונו חטאת יותר משאר קרבנות אבל לחובתי משמע יותר חטאת שהחטאת באה לעולם חובה ולא לנדבה ע"כ הג"ה כצ"ל. ור"ל דכל היכא שנתפרשה החטאת לא גמירי לנדבה כהך דרבא לקמן וכן הוא בש"מ בשם פי' הרא"ש] וחילקו עוד בין לקרבנות נזירותו בין נזירותו סתם וע"ז כתב ומ"מ משמע כו' ואם