ברכת ראש נזיר סו

לחלק לר"י בין בהמה דידה לדידיה דממ"נ אם תידון נזירותה כל זמן שלא היפר לנזירות לחול על קרבן דידה הוא הדין מדידיה דכל זמן שלא היפר לה הוה כהוא נותן אצבע בין שיניה וחיובא דידיה הוא רק לרבנן דמשועבד מטעם אחריות אין אחריותה עליו רק בדצריכא לה ולישנא ב' ס"ל גם לר"י אינו משועבד מה"ת בנזירות דידה שהיא גרמה רק מטעם אחריות שכתב לה כ"ד בכלל ולטפויי אתא ומלתא דל"צ לא משתעבד אבל לרבנן דאין לה שיעבוד מה"ת י"ל דס"ל דאפילו בכתב אחריות אין כ"ד בכלל רק דבר הבא ממילא כיולדת וזיבה ולא דבר שגרמה לזה רק בדאקני לה לזה כפרש"י וכיון דאקני לה הוה כדידה וע"ע:

שם [ואלא] היכי דמי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה החטאת כו' דפרשינן לעיל (דף כ"א ע"ב) דצריך כפרה כו' עיין רש"י שם דגרס דלא צריך כפרה כו' וי"ל דרש"י כתב כאן לפי האמת דקיי"ל בעל מיגז גייז י"ל כיון דצריך כפרה ואף דלכי היפר אין קרבן לח"נ ואינו מקריב מ"מ הו"ל כחטאת שמתו בעליה וא"צ לדר"א הקפר כמש"ש:

ד"ה ונאכלין כו' עדיין תורת [שלמיו] דנאכלים כו' כצ"ל:

ד"ה שלמים כו' בפ"ק דמסכת מעילה. הס"ד ועיין עמוד ב' ברש"י ד"ה לא נהנין:

ד"ה מאן תנא כו' מאן הוא תנא [דמתניתין] כו' [וכי] מפריש כו' כצ"ל:

ד"ה דתניא כו' ואפילו קרבן קבוע כו' ר"ל לא מיבעיא בקרבן עולה ויורד שעולה עמו ומחמתו נתחייבה בקרבן עשיר דמביא הבעל אפילו בקרבן קבוע נמי מביא:

ד"ה ואלא כו' [דבעית] לאוקמיה כו' ואנן [תנינן] דתצא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ואם משלה כו' רשות בו. הס"ד ומה"ד החטאת תמות כו' כדמפרש [לעיל] (דף כ"א ע"ב) טעמא כו' כצ"ל:

ד"ה שלמים יקרבו כו' כיון שהיא [קדשה] כו' שלא כמצותן () אין להן זרוע ומדמי [ליה להכא] היינו אין להן זרוע [כמצותו] שיטעון [תנופה] כו' אלא לבדו [דאסריניה]. הס"ד כצ"ל ור"ל שאם יבשל יחד יאסור הזרוע את הבשר כדאיתא בחולין (דף צ"ח) זהו היתר הבא מכלל איסור וכשנעשית כמצותו הותר ולא כדהכא:

ד"ה ה"ג ואינן טעונין לחם כשאר [שלמי נזיר] דכתיב כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג היו לה כו' בגמרא מפרש [טעמא] דסתומים. הס"ד ומה"ד יפלו לנדבה [לעולות] למזבח כו' הצ"ל:

ד"ה אמר רב חסדא רבנן היא () ומ"מ אם לא היפר לה כו' [כגון] דאקני לה וכדמפרש בסמוך () כי מקני לה כו' כצ"ל ומה שבנתיים נמחק:

ד"ה דתניא ר' יהודה אומר כו' שהיא חייבת [חייב] להביא קרבן כו' לאו כל [כמינה] לידור כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא דמי חטאת ילכו לים המלח [לא נהנין ולא מועלין] דמי עונה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה שקמצה מעיסתה כגון כו' כיון בזה ליישב קו' תד"ה שקמצה ע"ש:

ד"ה לא נהנין כו' דבכל מעה ומעה כו' ה"ט לחוד לא סגי דא"כ למעול בכולן וכדאיתא לקמן (דף כ"ו ע"ב) ולכאורה י"ל דמחלק כעין דאיתא בתד"ה יפלו דכאן דמיירי בחי שייך למימר מימליך כפי שירצה מהמעות ועל כל אחד שם שלמים עליו אבל לקמן דמיירי במת וא"י למימלך ודינו דצריך לחלל על בהמות כדאיתא בתוס' שם להכי מועל בכולו כיון דלא נעקר שם עולה מינה. אך המעיין ברש"י לקמן (דף כ"ו ע"א) ד"ה אמר רב אשי וגם ביתר הסוגי' מבואר דלא ס"ל כתוס' בזה דגם במת מהני להקריב מהמעות ולא בעי חילול כמש"ש ולזה נראה דגם רש"י כיון לפי' התוס' כיון שראוי להביא בכל המעות שלמים רק דקמ"ל דאף דלקח אח"כ עולה לא אמרינן הוברר הדבר למפרע שעמד לכך דזה אינו כיון דכל מעה ומעה ראוין לשלמים דינו כשלמים:

ד"ה מעות מפורשין כו' וה"ה כו' לפני רש"י לא היה הגי' בש"ס זה דדמי חטאת כו':

ד"ה והא איכא דתני לוי [במתניתיה דאיתא] במסכת מנחות ובתוספתא דנזיר. הס"ד כצ"ל:

ד"ה ושאר כו' לעיל מינה איירי [בשארא]. הס"ד כצ"ל ועיין רש"י מנחות (דף מ"ח ע"ב) ד"ה ושאר כל שלמי ע"ש:

ד"ה ששחטו כו' דמצותו להביא [איל] בן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ל"ג תנן כו' אלא לפרש. הס"ד ומה"ד והא אמרת מה כו' כצ"ל ור"ל דהיה כתוב לפניהם בגי' הש"ס תנן אם שלה כו':

ד"ה ואמר לה כו' קיצר הש"ס [וצ"ל] שאמר לה כו' כצ"ל:

ד"ה שלה כו' היינו [מממונה] כצ"ל:

ד"ה שלו כו' מפרש ליה [למ"ד] דהלכה כו' [דכך] נתקבל כו' כצ"ל:

ד"ה ונאכלין כו' [ודינו] כתודה כו' כצ"ל:

ד"ה היו לו כו' בהך דינא דלעיל [מינה] אבל כו' כצ"ל:

ד"ה יפלו כו' וא"ת [ולישני] מפני כו' וי"ל [דהתם] משום כו' והרי הם [כתחלת הפרשה מפורשים] גם לחטאת כו' [דלנזירותי] משמע שפיר כו' ומיירי [בסתומין] ובתר הכי כו' אלא [הכא] קמיירי כו' [דלא] משמע אכל כו' וכן מוכח מההיא דלקמן (דף כו ע"ב) אלו כו' אבל אמר והשאר לנזירותי ולא אמר [והשאר] לשאר מכולם כו' כצ"ל:

דף כ"ה ע"א גמרא כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל כו' יש לדקדק הא בהך קרא לחוד לא סגי דהא י"ל דלא יקריב לחטאת ואשם אבל יקריב עולה כדאיתא בתד"ה קתני יכול ע"ש וע"כ צריך להלכתא דחטאת מתה א"כ נימא ההלכתא ומש"כ בתד"ה מפורשין וה"ה כו' דחוק. ויותר קשי' על המקשן אי לא ידע מהלכה תיקשי ליה נמי ברישא דמתני' דתנא החטאת תמות ולכן נ"ל דודאי גם המקשן ידע מהלכה רק דקשיא ליה כיון דיליף מקרא דמותר נדר יהא לנדבה וחטאת נזיר מקרי מותר נדר כדאיתא בתוס' לוקמיה להלכה בחטאת חובה ולא בחטאת נדר גם יש לאוקמי הלכה לחטאת ממש דמתה ולא בדמי חטאת ובפרט כהאי גוונא שמפורשים בתערובות נפקא ליה מקרא דמותר נדר לנדבה ולהכי שני ליה כבר פסקה כו' דדרש מרק דדוקא בעולה ושלמים המותר תיקרב וממילא אימעוט כל מותר דחטאת אפילו חטאת נדר וגם דמי חטאת אימעוט דומיא דמותר עולה ושלמים דגם דמי מותר מקריב כדאיתא לעיל וממעט כל דמי חטאת מרק והא דהקשה לקמן בש"ס למה לי קרא כו' על לשון הברייתא מקשי דנקט יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כו' דמשמע דרצה לרבות להקרבה כל ולד חטאת ותמורת אשם וממעט זה מרק ל"ל קרא ובפרט לר' יוחנן צ"ל כן. שם אשם הוא בהוויתו יהא גי' תוס' הוא קרב כו' וכן הוא בתמורה (דף י"ח) אך גי' רש"י כקו' הש"ס וכמש"ש:

רש"י ד"ה אמטו כו' [בסתומין]. הס"ד כצ"ל:

ד"ה אמאי כו' מיתה [בה] בלבד כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הלכה כו' מעורבין בהן [ומדרבא לקמן] (דף כו ע"א) מוכחא כו' [אז] נתקבלה כו' כצ"ל:

ד"ה רבי שמעון בן לקיש אומר כו' ע"י שנדר [בנזיר] כו' כצ"ל ומש"כ וסברא להעמידם כו' כיוונו בזה לתרץ מהא דהביאו בדיבור הקודם דוקא שדמי חטאת מעורבים בהם כו' מנ"ל לריש לקיש זה וע"ז כתב וסברא כו' והיינו מדתנא ר' ישמעאל בדמי מותר עולה שלמים דיקרבו כדינייהו מסתמא כי קפיד קרא בהאי מותר נדר דלנדבת ציבור אתיא לעולה דוקא משום דמי חטאת קפיד ועיין בש"מ בשם הרא"ש דפי' משום דהכי אשכחן בזבחים (דף ק"ג) דרשא דיהוידע כל דבר הבא ממותר אשם ומותר חטאת יקח בהן עולות הוא הדין הכא משום חטאת נגע בה ע"ש:

ד"ה מפורשין כו' [תנא] דבי רבי ישמעאל כו' חטאת [בין] הכא דמפריש כו' גמירי לה [חמש] חטאת מתות כו' יקרבו () כל אחד כו' כצ"ל:

ד"ה ואמאי כו' והואיל דלא [גמירי] בשלמים כו' כצ"ל:

ד"ה לאשם הוא דאתא לומר שאינו קרב אשם. הס"ד ומה"ד כל שבחטאת מתה באשם רועה לפי' ר"ת [דפי' בסמוך] כל שבחטאת מתה באשם עולה [נמי פריך שפיר] דמשמע דאי לאו קרא הוה אמינא תנהוג בתמורת אשם [דין אשם] כדין שנוהג כו' כצ"ל לגי' הס"י. ור"ל דקו' הש"ס הא נמי הלכתא לא קאי אמיעוטא דרק לפי' ר"ת דזה משמע לכאורה דממעט מכל הקרבה ולפי' ר"ח אתי הלכתא ליקרב עולה לזה כתב דהקושיא הא נמי הלכתא קאי אס"ד יכול אף ולד חטאת כן דמשמע דהוי אמינא דנוהג בו דין אשם הא הלכה היא דקריב עולה ובדפוס הגיהו וכיוונו לע"א ולאו דוקא:

בא"ד ומשני כל אחד [כמינו] האי כו' הבשר [וגו'] הא ולד כו' ותמורת אשם לשם [אשם] אלא כו' דבסמוך [ולאו] הבא כו' [ואי] מקריב ליה כו' עולה [או] שלמים כו' כצ"ל ולפי' התוס' דהלכה היא באשם רועה אתי שפיר הקושיא דמרק משמע דממעט מכל הקרבה ופריך הא נמי כו' ומשני אלא כו' וצריך נמי להלכה לדין רועה:

ע"ב גמרא ר"ע אומר אינו צריך כו' למה לי קרא כו' הסוגיא תמוה כדהקשו בתוס' ותירוצם דחוק כמש"ש. ולי נראה דר' ישמעאל לא בא לחדש שיחייב בעשה מקרא דרק דלזה לא איצטריך אי נימא דסבירא ליה מהלכה נדחית מכל וכל מדין חטאת ואשם דהא כל הפסולים דאסור ליקרב הוי ליה בעשה זו דלכשר אמרה תורה ליקרב ולא לפסול ובלאו הכי מצינו לחמש חטאות איסור לאו ממפריסי הפרסה בבכורות (דף ט"ז) כדהקשה האו"מ וגם לישנא דר' ישמעאל יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן משמע דס"ד דכשר להקריבו ולכן צ"ל דס"ד דמהלכתא הוי