ברכת ראש נזיר סה

כיון לעבירה והן נתכוונו לשום מצוה ויש לכוין בזה פי' הש"ס דתנן עמוני כו' והיינו דבקרא וכן במשנה נשנית בלשון יחיד ולא עמונים ומואבים לדרוש עמוני ולא עמונית לגלות על ענין לוט בזה:

שם דאלו בכירה כו' ואף דנאמר ואשר שכר עליך כו' וכדאיתא (בב"ק דף ל"ח) נשא משה ק"ו ממדין מ"מ אין לומר דמטעם זה הותר לצערם דהא זה הכתוב נאמר קודם מעשה בלעם כדאיתא בתוס' שם ממה שאמר בלק עתה ילחכו כו' ואין סברא לצערם ע"ש העתיד וכן כתב הרי"ף בעין יעקב שם. ומה דדרש זה משכר שיחה נאה י"ל מדכתיב את מואב ולא ע"ש בני מואב כדכתיב בני עמון אל תצורם וגו' להורות כי שם האב דסני שמיה מאב גרם זה שאל תתגר בם מלחמה אבל צעורי צערינן:

רש"י ד"ה מתוך כו' דלידי מצוה היא מביאה כו' ר"ל דכעין זה הוא מעשה יעל שעשתה זה לשמה כדי להציל נפשות וע"ז מתרץ הש"ס אימא כמצוה שלא לשמה ור"ל שבזה הם שוים שלא המעשה הוא העיקר אלא ע"ש התכלית ומיושב קו' או"מ ע"ש ועיין כי"ב בס' אדמו"ר נפש החיים ריש שער ד' ותבין:

ד"ה שרה רחל ולאה שאמרו לבעליהן כו' משמע שר"ל שמצוה זו שאמרו לבעליהן לבוא אל שפחתם היה שלא לשמה רק מקנאה כדי שיפקדו גם הם ומש"כ ושרה ולאה באמהות ר"ל בהשפחות וכן הביא בח"א בהוריות שם וכתב ע"ז שלא הוה דומיא דיעל דקאי על עצמה ואולי ר"ל מצות גידול בנים לא עשו לשמה רק מקנאת בנים להקרא על שמם והביא ראיה משרה רחל ולאה כשראו שלא ילדו אז אמרו לבעליהן לבוא אל שפחתם ולא קודם לכן וזה הוא שעשו מקנאת בנים וע"ע בתוס':

ד"ה ויצאה כו' שריוהו כו' ור"ל דבזה הוה מדה כנגד מדה:

ד"ה אמר כו' ולא עוד [דאלו] בכירה דקריתיה [מואב] הכתוב פירסמה כו' כצ"ל ואולי כיון בזה לבאר דמוכח משכר שיחה נאה דדרש את שבתורה כלומר אל תצר את שנאמר בו מאב שהכתוב פירסמה וביה אל תתגר מלחמה אבל צעורי צערינן:

תוס' ד"ה ומדנים כבריח ארמון () שהעיר מדנים בינו לבין ישראל כבריחים כו' כצ"ל וכן הוא בעין יעקב ואף שהכתוב ביאר הטעם ע"ד אשר לא קדמו כו' מ"מ שורש הרע פורה מראש ע"י שנפרד מאברהם והוליד זרע פסול והעירו מדנים עם בני ישראל ושכר בלעם וגו' ואסרן הכתוב ונעשו כבריח ארמון:

ד"ה ובכל כו' ששונים בהם עמוני [ומואבי] אסורין כו' כצ"ל:

ד"ה תמר כו' שהזכיר [תורה שם אביו כו'] כצ"ל ור"ל דלז"א נביאים תרין:

ד"ה שמתוך כו' דיש בה עדיפא קצת ר"ל דע"כ מיירי רב נחמן בר יצחק בהך מצוה שלא לשמה דלקנות לו שם דיש בה עדיפא קצת דע"ז אמר גדולה עבירה כו' ולהכי הקשה מרב יהודה דדמי ליה:

ד"ה ומאן אינון כו' ומנשים היינו דכתיב [בנשים]. הס"ד כצ"ל והבי"ת נבלע בכפל האות ודבריהם מבוארין כעין דאיתא בסנהדרין (דף ק"ה ע"ב) נשים באהל מאן נינהו שרה רבקה רחל ולאה אורח ארעא למימר הכי אלא מעין קאמר כו' וכן הוא כוונתם כאן בהא דאמר תבורך מנשים לאו כשרה רבקה רחל ולאה ממש דלאו אורח ארעא למימר הכי להדמות להם ממש רק לדבר אחד ומ"ם דמנשים מורה על חלק הנפרד מחיבור כללי כידוע ולזה אמר מנשים היינו דכתיב בנשים ר"ל לדבר זה לבד במצות בנים שכתוב בתורה שהתאוו תאוה דבר זה נקרא להם שלא לשמה לגבי יעל. וביאור דבר זה פי' רש"י שעשו מקנאת בנים ותוס' יבמות (דף ק"ג) כתבו לפי שנהנו מזה ויעל לא נהנית כדאמר בגמרא וקשה לומר דבר זה דאם כן בטלת כל מצות הנאה להיות מצוה לשמה והא כמה מצות ליהנות ניתנו כאכילת קדשים למשחה לגדולה וכי"ב. ולי נראה דלפי דהנשים אינם מצווים על מצות פריה ורביה וכשאינם מצווים ועושים מאיזה פנייה כמו חוטרא לידה כו' ואף כוונת שכר עוה"ב מקרי שלא לשמה לגבי מצווה ועושה והיינו טעמא לפי שהמצווה נצטווה שיעשה הדבר בל ישונה אף כשיש לו איזה פניה ודבר זה ביארתי היטב בפתיחה ע"ש ולכן כל השתדלות דאמהות שיהא להם בנים מקרי שלא לשמה לגבי יעל שעשתה מצוה זו לשמה ממש לשם מצות הצלת נפשות והשוון הכתוב לפי שע"י בנים באו לידי כמה מצות ובחנם הטיחו דברים כלפי מעלת האמהות כצ"ל:

ד"ה והא מתהני כו' דאסתר קרקע עולם היא כו' לכאורה קשה הא בלא זה ניחא מטעמא דרב נחמן בר יצחק גדולה עבירה לשמה וצ"ל דאמרו זה דרך אם תמצא לומר דאין לומר בקו' הש"ס הא מתהני ותהרג ולא תעבור ולא אמרינן ביה גדולה עבירה לשמה כיון דחמיר דזה אינו דבאשה לא שייך דבר זה דהא קרקע עולם היא רק קו' הש"ס היא למה משבחם כו' וכדפי' ביבמות שכ"ל דבאיתהני מזה מקרי שלא לשמה ומ"מ לפי האמת משמע מתוס' יבמות שם דגם בעושה מעשה אמרינן גדולה עבירה לשמה שכתבו שם ועוד הוא לא היה מאנסה אלא היא משדלתו כו' ואפ"ה אמר הש"ס בזה גדולה עבירה לשמה ואולי זה לא מקרי מעשה כל כך מיהו ביבמות ותוס' סנהדרין משמע דעיקר דבריהם העמידו על קו' הש"ס שם ביבמות בהא דאר"י שבע בעילות כו' ופריך הש"ס והא קא מיתהני דהתם אין כוונת הש"ס דתיהרג ולא תעבור דהא קרקע עולם היא ועוד הוא לא אנסה כו' ור"ל דעל כרחך ה"ט דגדולה עבירה לשמה אלא דפריך כו' ואשתרבב קו' הש"ס דשם נמי על הא דאמר הכא דמשבחה הכתוב כו' ולזה אישתרבב נמי לשון התוס' מהתם להכא אף דבלא זה אתי שפיר, ול"נ לפרש קו' הש"ס ע"ד שכ"ל שאצלה היה לשמה לשם הצלת נפשות ע"ז מקשה והא קא מיתהני ר"ל שגם אצלה נוגע הדבר שתנצל מידו דגם היא בכלל כל ישראל ולמה משבחה הכתוב כל כך ע"ז משני דטובתן כו' וקשה לה הדבר יותר מחייה ולא עשתה זאת רק לשם מצות הצלת ישראל:

ד"ה ארבעים כו' והוה שלא לשמה שהקריבם כדי לקלל ומ"מ לא מקרי זה לקפח לפי שעשה בשביל יראה כמאמר הכתוב ויגר מואב כ"ה בח"א ודוחק. ולמשכ"ל אתא שפיר בפשיטות דהא דקרי שלא לשמה לפי שלא נצטווה ע"ז וכשעושה זה לשם איזה פניה מקרי שלא לשמה ולא דמי להמצווה ועושה וזה כוונת הש"ס ברה"ש האומר סלע כו' כאן כו' ועל"ק:

דף כ"ד ע"א גמרא אמר רב חסדא רבנן היא דאי ס"ד כו' לכאורה משמע דסבירא ליה בדרבנן כהאיכא דאמרי דלא משעבד כלל אלא בדאקני לה ולפי זה פליגי בסברא הפוכה דלישנא קמא ס"ל בדאקני לה י"ל כי אקני לה במלתא דצריכה לה כו' יותר מבשיעבוד תנאי כתובה אך רבא משני דאפילו תימא ר' יהודה כו' והלישנא בתרא ס"ל איפכא דבשיעבוד דתנאי כתובה י"ל יותר כי משעבד לה כו' מבאקני לה איהו ורבא משני אפילו תימא רבנן כו' וכן משמע בתוס' ודוחק וגם למה לא מסיק הש"ס בלישנא קמא דלרבנן מיירי בדאקני לה ויותר קושי' לגי' הש"ס בדתניא שכך כתב לה כו' דא"כ מאי איריא זו לר"י הא ודאי דגם רבנן מודו שיש לו לקיים כמו שהתנה ועי' תו' (ב"מ דף ק"ד) ד"ה היה דורש דמשמע שם דעיקר הרבותא הוא לגי' זו שר"י דרש לשון הדיוט דאפילו לא נכתב כאלו כתב דמי ולפ"ז במתניתין דידן דמשמע אם לא היפר תקרב י"ל לכולי עלמא בדכתב לה דבזה לכולי עלמא תנאו קיים. ודוחק לומר דפליגי רבנן בזה דס"ל דאין כותבין זה רק בדאקני לה דמנ"ל זה. אמנם המעיין בת"כ שהביא הר"ש פי"ד דנגעים מי"ב יראה דמשמע לר"י מה"ת מחויב להביא קרבן על אשתו מה שהיא חייבת לפי דאשתו כגופו ולהכי נקט ר"י שם במתניתין בסתם אף ע"י אשתו ולא מסיק ה"ט שכך כותב לה כו'. ובזה ארווח לן סוגיא דנדרים (דף ל"ה) דאיתא שם שכן אדם מביא קרבן על אשתו שוטה כדברי ר"י כו' והתם סבירא ליה דמה"ת חייב דלהכי אוקים קרא דזאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה וע"ז אמר שכן אדם מביא כו' עיין בר"ן שם ד"ה שכן וכגי' רש"י דב"מ שגרסו בדר"י אם פטרה אינו חייב שכך כותבת לו כו' והא דאיתא ברישא שם אדם מביא קרבן כו' י"ל דכולה ר' יהודה היא וכן הוא בירושלמי יבמות פט"ו ע"ש. או י"ל דאתיא גם אליבא דרבנן מטעמא דכך כותב לה וכהתוספתא דכתובות פ"ד שהביא תוס' ב"מ שם אך בש"ס דנדרים צ"ל כדר"י דמה"ת משועבד לה וכדאוקמינן קרא דזאת תורת וא"צ לדוחק הר"נ שם וכנ"ל ודאי שזה דעת הר"ש בנגעים שם שכתב בדר"י דסבירא ליה שהבעל חייב בכל קרבן שהיא חייבת היינו דלידה וזיבה אבל חטאת חלב או שחללה שבת אינו חייב ובירושלמי דכתובות וכן בתוספתא איתא מביא אדם על אשתו כו' אפילו אכלה את החלב או שחללה שבת שכך כותב לה כו' וצ"ל דה"ט דהתם בדר"י דחייב מה"ת אינו חייב אלא בחיוב דממילא ולא הבא בגרמא וכאן בחירות י"ל נמי מטעם דהוא נותן אצבע בין שיניה דכן ס"ל לר"י בכתובות (דף ע"א) רק כשכותב לה כל אחריות אז הכל בכלל. ובזה נוכל לקיים שתי הגירסות דק"כ ותוספתא דכתובות נכונו יחדיו והגי' דהכא ר' יהודה אומר כו' אינו מיושב ויותר נראה כגי' הר"נ שם והתוס' דהכא וע"ע בגליון הגאון רי"פ בנדרים שם. ולפי האמור י"ל דתרי לישני דשמעתין פליגי בהכי דלישנא קמא ס"ל דלר' יהודה מה"ת משתעבד דאשתו הוה כגופו גם לגבי נזירות ולהכי אין סברא