ברכת ראש נזיר סג

ותולה נדרו בנדרה נמשך רצונו עד אחר קבלתה ואז נתקיים הדבר בלבו והוה ליה הקמה בלב דקיי"ל דהוי קיום והיינו טעמא מפני שתלה נדרו בנדרה קאי לתרוויהו וכדמשמע מדבריו בסמוך ד"ה אביי אמר ולהכי הקשה ממתני' דס"ל באמירת ואת אינו תולה נדרו בה ואף דמיפר שלה שלו קיים ומתרץ רב יהודה תני כו' ואף דבסיפא תלה נדרו בנדרה היינו בקבלת נזירותה אבל אם קבלה עליה לא חלה הפקעת נדרו בהפרתה וכיון דמיגז גייז שלו קיים ועיין בסמוך:

ד"ה אביי אמר אפי' תימא שניהם מותרין כו' לכאורה אין לו ביאור כלל ולזה הגיהו בדפוס חדש אפי' תימא שניהם [אסורין] וגם הך ומתני' דקתני כו' שבסוף דיבור נתנו למחוק ולפי זה התירוץ כפשוטו כהס"ד שכ"ל היכא דתלה נדרו בנדרה שניהם אסורין ומתניתין מיירי דאמר לה בדרך שאלה ואת מאי לא תלה בה אך קשה עלי לשבש כל זה, ומאוד יגעתי במסכת זו לקיים גי' הס"י ומה גם דבס"ד לא פרש"י כלום על הא דשניהם אסורין, ולזה נ"ל בדעתו דקו' הס"ד היה מזה דתלה טעמא דשניהם מותרין מפני שתלה נדרו בנדרה דלפי זה משמע אפי' אם נדרו שניהם יכול להפר דבכולה מלתא מתפיס והא דתני רישא שניהם אסורין מיירי בלא היפר לה כפי' התוספות בתירוצא דרב יהודה ע"ש וקמ"ל דלשון הריני נזיר ואת ה"ז תולה בה איסורו או היתרו ומתני' קתני דשלה מופר ושלו קיים ולפי זה אתא שפיר הך ומתניתין דקתני כו' בין לס"ד וגם לאביי דמתניתין קתני דין דמיפר את שלה וברייתא קתני הדין דלשניהם יכול להפר ומתרץ רב יהודה תני כו' וכמש"ל דאף דתלה בקבלתה מ"מ לא תלה בהפרתה כיון דמיגז גייז ואביי מתרץ לעולם שניהם מותרים לגמרי לפי דחלה נדרו בה ואם היפר שניהם מותרים ואם לא היפר שניהם אסורין כדאמר ואת ומתניתין מיירי דאמר ואת מאי וע"ז מסיק ומתניתין דקתני כו' דכן הוא לאביי וכהס"ד דהיכא דתלה בה יכול להפר שניהן דלא ס"ל כתוספות דקאי בבל יחל ויש מקום עוד לפרש בהס"ד דהך ואם לאו כו' ר"ל שלא אמר ואת רק בדרך תנאי אם את בזה מקרי תולה בנדרה ואם היפר שניהם מותרין והך ומתניתין שייך לתי' ר' יהודה אך נ"ל דוחק. ויותר נרא' בדעתו כמ"ש והענין השני יש לו מקום בדעת הרמב"ם כמ"ש בתוס' ע"ש:

תוס' ד"ה ואי ס"ד כו' ש"מ בכולה מלתא מיתפיס [והא אשה שאמרה הריני] בעקביך היא נמי מותרת [אריכות] לשון כו' כצ"ל ור"ל הא דמסיק הש"ס עוד הא אשה כו' אריכות לשון הוא דכבר אמר זה בהאי בעיא:

ד"ה ורמינהו כו' [וקאי] בלא יחל כו' ולא [רצה] להיות נזיר כו' כצ"ל:

ד"ה אמר רב יהודה כו' [ודתני] ברישא כו' להפר את [שלה דנהי] דסיפא כו' כצ"ל והיינו דגרסי הכי שניהם אסורין ומיפר את שלה ושלו קיים ואם לאו כו' וקמ"ל דבעל מיגז גייז ועיין עוד בדיבור שאח"ז:

ד"ה אביי אמר כו' מקבל אנפשיה ממה נפשך () ואת דקאמר ששאל בתמיה בלשון כו' כצ"ל ומה שבנתיים הוא שפת יתר ולפי' פליגי על פרש"י בתרתי הן בלשון דסבירא ליה דלשון ואת הוא בדרך שאלה רק באם אמר ואם את תלה בה ולרש"י לשון ואת הוא בניחותא שתלה בה רק היכא דאמר בפירוש בלשון שאלה ואת מאי, אך בתוספתא הביאו האו"מ משמע דלשון ואת שניהם בכלל אם אמר זה בניחותא תלה בה ואם אמר התיבה זו בדרך שאלה לא תלה בה וזה תלוי בנעימת הקול והש"ס לא היה יכול לכוין התיבה דרך שאלה או ניחותא והיה צריך להוסיף איזה תיבה לחלק הענין ונשתנה הגי' לרש"י ותוספות ולדינא י"ל דאינו נפקא מיני' בה רק באופן אמירתו או בלשון שאלה או בניחותא. אך בזה הפליגו דעתם דלפי' התוספות סבירא ליה בדס"ד וכן לאביי סבירא ליה בפי' הברייתא דבעל מיעקר עקר ודלא כהלכתא דנפשט לעיל דמיגז גייז ובזה דבריהם תמוהים דא"כ למה לא פשט הש"ס לעיל מפשטיה דברייתא זו דמיעקר עקר ועוד אמאי לא משני דמתניתין וברייתא פליגי בזה אי מיעקר עקר או מיגז גייז וכמו דפליגי ברייתות דלעיל כפי שכתבו תוספות לעיל ויותר תמוה דמשמע בנדרים (דף פ"ג) דר"י ואביי סבירי להו דמיגז גייז דלהכי חקרו שם אי יש קרבן לחצי נזירות והכא משוי אביי סתמא דמתניתין וברייתא דמיעקר עקר ומחוורתא כמ"ש הטעם בפירש"י משום קיום עמש"ש. (ב) ואראה עוד לבאר דעת הרמב"ם על פי דעת המפרשים למיניהם אל ארבעת רבעיהם, דזה לשון הר"מ בפי"ג מה' נדרים (דף י"ג) נדר לעצמו והדירה כמותו וגמר בלבו להדירה ואמרה אמן הרי זה אינו יכול להפר ואם נדר והדירה דרך שאלה לידע מה בלבה כגון שאמר לה תתרצי בנדר זה להיות כמותי ואמרה אמן הרי זה מיפר לה כיצד אמר לה הריני נזיר ואת כלומר ואת נזירה כמותי ואמרה אמן אינו יכול להפר אמר לה הריני נזיר ומה תאמרי את ואמרה אמן הרי זה יפר ואם מיפר לה שלו בטל שזה כמי שתלה נדרו בנדרה עכ"ל, והדברים כמו שהם הם תמוהין דזה דתלה נדרו. בנדרה שניהם אסורין ואינו יכול להפר, ועיין במפרשים בלח"מ ותוי"ט ואינו מתקבל כמ"ש המשל"מ וע"ע באו"מ כי האריך והנקודת הכסף בי"ד סי' רל"ד ושאר מפרשים העמידו דבריו עפ"י הירושלמי שגרס במתניתין מיפר את שלה ושלו בטל ופי' דגם בש"ס דידן גרס הר"מ כן ולפי שדחאו האו"מ בשתי ידים ודיחוי כזה חוזר ונראה, לזה אבאר דעתם והכי פי' דהש"ס הקשה מהברייתא דתנא היכא דתלה נדרו בנדרה שניהם אסורין דאינו יכול להפר ובמתני' איתא דכהאי גוונא דאמר ואת דתלה בנדרה ומיפר לה גם שלו בטל דבכולהו מתפיס. ותי' ר"י תני ברישא ואם היפר לה שלו בטל והא דשניהם אסורין מיירי בלא היפר וכדאיתא בתוספות ואביי מחלק היכא דגמר בלבו להזיר ותלה בנדרה אם תחפוץ אינו יכול להפר כגון דאמר לה הריני נזיר ואת משמע שרצונו שתזיר ג"כ ומה דאמר הש"ס דקתני נדרו בנדרה ה"פ להכי שניהם אסורין כיון שרצונו להזיר ותלה בה דעתו ג"כ שיקוים נדרה והוי ליה הקמה בלב או דר"ל דגם בזה הוי לי' תלה נדרו בה דלהכי אם לא ענתה אמן שניהם מותרים ומ"מ לא תלה בה ממש להתפיס בכולה שיוכל להפר כיון דלא אמר לה דרך שאלה שתסכים לזה אבל אם אמר לה בשאלה ומה תאמרי את הרי זה תולה בה ממש להתפיס בכולה איך תהיה בסופה והוי ליה כשותק על מנת לקיים דאיתא (בנדרים דף ע"ט) דמצי מיפר וכשהיפר לה גם שלו בטל, ובזה מבואר דעת הר"ם ומש"כ שזה כמי שתלה נדרו בנדרה הוא נובע מלשון הירושלמי שכתב בטעמא דמתניתין הותר היא הותר הוא שזה כמי שתולה נדרו בה. ומ"מ המעיין היטב ימאן בפי' זה בדעת הר"מ דהא לא כתב בריש דבריו בהא דאינו יכול להפר דאם לא אמרה אמן שניהם מותרים לבאר דעתו שגם בזה מקרי תולה נדרו כדמסיק אביי ה"ט אף דלא הוה דומיא דסיפא. ויותר יש לפרש ע"ד שכתב הפני משה בפי' הירושלמי ע"ש דמחלק לתלתא בבא היינו תרי גווני חילוקים ע"ד גי' ש"ס דידן בגמר בלבו להדירה מקרי קיום ואינו יכול להפר ובזה אם לא אמרה אמן שניהם מותרים דהו"ל תולה בה ובאמר לה דרך שאלה מה תאמרי את לא תלה בה ושלה מופר ושלו קיים זהו דרך גמרתינו ולפי גי' הירושלמי שלו בטל מיירי דרך תנאי בעל מנת וחסר בבא אחת על דרך שהגיה התוי"ט והיינו בבא דעל מנת הותרה היא הותר הוא וגם שלו בטל שזה כמי שתולה כו', אך גם בזה לא נחה רוח חכמה דלמה השמיט הר"ם הדין ואם לאו שניהם מותרים בתרי גווני תלויות אם לגמרי דמתפיס בכולה ושניהם מותרים או בגוונא דשניהם אסורים ובשניהם אם לא ענתה אמן שניהם מותרים וכל זה היה לו לפרש. ורוח מבינתי יענני לפרש נכון וישר בט"ס עד"ז דמש"כ שזה כמי שתולה נדרו בנדרה צ"ל ברישא על מש"כ כיצד אמר לה הריני נזיר ואת כו' אינו יכול להפר שזה כמי שתלה נדרו בנדרה וכדפתח הר"מ ברישא דגמר בלבו להדירה וא"כ הו"ל הקמה בלב דהוי קיום וכמ"ש בפרש"י עד"ז ע"ש, ובסוף דבריו צ"ל ואם היפר לה שלו קיים וכמתניתין וכן הגיה הגר"א ז"ל בי"ד סי' רל"ד סעי' נ"ד ע"ש ולפי זה הוא חד גוונא דתלה בה דלהכי א"י להפר מפני שתלה כו' וממילא אם לא ענתה אמן אין צריך הפרה ושניהם מותרים:

דף כ"ג ע"א גמרא ת"ר אישה הפרם וה' יסלח לה כו' המהרש"א בח"א (קדושין דף פ"א) הקשה הא כתיב תרי קראי מקודם ואם הניא וגו' וה' יסלח לה כי הניא וגו' ואם ביום שמוע וגו' וה' יסלח וגו' וכן תמה הש"מ אמאי שבק תרי קראי קמאי, ולי נראה דהנך תרי קראי דכתיב לשון הנאה וביטול וי"ל דתניא אותה בעת נדרה שלא תידור כי אין רצונו בזה ולז"כ תרתי יניא אותה והפר דבעי נמי הפרה אח"כ כרבנן דלעיל (דף י"ב ע"ב) ובזה בעי סליחה על שהיא פרוצה בנדרים דנודרת אף שתדע שאין רצונו בזה אבל בהיפר לה והיא לא ידעה י"ל דלא בעי סליחה לזה הביא האי קרא אישה הפרם וה' יסלח דזה הוא הפרה על הנדר וכתיב סליחה ע"ז שלא ידעה מהפרה. ובזה מיושב נמי קו' הש"מ הנך תלתא קראי למה לי דגם הנך קראי דמייתי בשמעתין עבד צריכותא וצ"ע עכ"ל ולמש"כ י"ל דקרא קמא דכתיב בנערה אשמעינן קרא דהיכא דיודעת שאין רצון אביה לזה ונודרת דבעי סליחה דלמה תידור כיון