ברכת ראש נזיר סא

לחכם והתירו דנפק לחולין כדאיתא בתוס' דיש לחלק דהתלמיד חכם שאני שעוקר על ידי חרטה ופתח הוי ליה כהקדש טעות מה שאין כן בעל דמיפר בעל כרחה לא נפיק הקדישה לחולין וע"ל (דף כ"ב) בתד"ה מר זוטרא ואף דשם כתבו דזה דוחק מ"מ הכא לענין הקדישה שפיר יש לחלק י"ש ותבין וכן הוא לקמן בתד"ה הא מני:

בא"ד ואית דגרסי כיון כו' דלא קרבה () על הצער משום דהוי ליה כחטאת שמתו בעליה. הס"ד כצ"ל והך משום כו' אין מקומו כאן רק לקמן (דף כ"ב ע"א) ברש"י סוף דיבור המתחיל האשה עמש"ש:

תוס' ד"ה בעל כו' מקויים. הס"ד ומתחיל הדיבור אי אמרינן כו' לא תביא עולת העוף ואשם כו' אבל חטאת בין כך ובין כך מייתי כדאיתא (לקמן דף כ"ב) ע"ש:

ד"ה אלא ש"מ כו' וצ"ע [דהא] דמי לאחרים כו' כצ"ל ותירץ הר"ר אליהו כו' בארתי דעתו ברש"י ד"ה הריני נזירה ע"ש:

ד"ה כמאן כו' מצי מיפר [בכמו] שאמר קיים ליכי כו' כצ"ל וכן משמע מספרים ישנים ודעת התוס' נראה כיון דאמר ואני ורוצה לתפוס בנדרה מסתמא הקים לה בלבו וקיי"ל (בנדרים דף ע"ט) קיים בלבו קיים וצריך לשאול על הקים זה והא דאמר כאן אי אתשיל כו' משום דאמת הוא דנשאלין על ההיקם ורק בזה מצי למיפר:

ד"ה והיינו טעמא כו' הוי ליה חטאת () שמתו בעליה אע"ג דהיפר לה לענין [איסור יש] על הבהמה דין חטאת אם בהמה [שלה היא דגמרה] ומקדש לה. הס"ד כצ"ל ועמש"כ בפרש"י:

ד"ה לעולם כו' לאפוקי מדר' יהודה כו' וי"ל ג"כ רבותא אחרת במאי דאיתא (בנדרים פ"ג) ודלמא מן זג וחרצן לא היפר וכן מטומאת מת ע"ש וברא"ש שם וכצ"ל לדעת הרמב"ם דס"ל דר' יהודא לפרושי לת"ק אתי:

בא"ד וא"ת כו' [לשמעינן] שתתה ונטמאת ואח"כ () [היפר לה דאינה] סופגת כיון דמיעקר עקר וי"ל דמשום ר' יהודה כו' כצ"ל והקשה האו"מ יותר היה ליה לאשמועינן כחו דהיתרא אליב' דת"ק דאפי' שתתה ואח"כ היפר אינו סופג ומש"כ בזה איננו נכון ע"ש. ולדעתי שגה בפירושם דהכי קאמר דרצה למתני בהיפר ואח"כ שתתה לאשמועינן הך פלוגתא דרבי יהודה דלוקה מכת מידות בזה אבל כשתתה ואח"כ היפר י"ל דאין כאן פלוגתא דגם רבנן מודו בזה דלוקה מדרבנן שלא תהא פרוצה בנדרים כיון שעברה עכ"פ איסור בשעת מעשה ובזה לא קמיירי כנ"ל, גם בלאו הכי לא ידעתי במאי פסיקא דזה דאינו סופג מקרי כח דהיתרא דיותר נראה דהא דסופגת הוה כח היתרא דלא עבר על לאו דלא יוסיף להכותה:

דף כ"ב ע"א גמר' ואי ס"ד בעל מיגז גייז תיתי נמי עולת העוף כו' (א) בנדרים (דף פ"ג) מסיק אביי שם דאין קרבן לחצי נזירות ואפי' למ"ד בעל מיגז גייז אינו מביא על הקודמין והא דמביא חטאת העוף הוא משום דבאה על הספק (יעויין שם בתוס' ור"נ ורא"ש) וכצ"ל דסבירא ליה לש"ס (לעיל דף כ"א ע"ב) כמ"ש בגמרא שם וצ"ל דמקשה הש"ס הכא דרך ממה נפשך אי ס"ד מיגז גייז תיתי נמי עולת העוף ואי מיעקר עקר חטאת נמי לא תיתי והוא הדין דקשה אף למ"ד מיגז גייז אי נימא דאין קרבן לחצי נזירות אפי' חטאת לא תיתי אך למאי דמשני הא מני ר' אלעזר הקפר והיינו טעמא משום דאתיא על הספק כדאיתא בתוס' י"ל נמי דמיגז גייז ואין קרבן לחצי נזירות וחטאת העוף מייתי משום דבאה על הספק כדאיתא בנדרים שם. ולפי זה ק"ל טובא ע"ד התוס' שכתבו שמברייתא זו מוכח דמיעקר עקר וזה נגד הש"ס נדרים שם ואין לומר כמ"ש לקמן לדעת הרמב"ם דהא דאין קרבן לחצי נזירות הוא דוקא בקרבן טהרה דהא התוס' ורא"ש שם פירשו הברייתא דשם האשה שנדרה כו' מיירי בנטמאת ועל זה הולך הסוגיא שם וכן הוא בתוס' (לעיל דף י"ט) בד"ה המצער דדוקא אם נטמא מביאה חטאת העוף ע"ש ואם כן על כרחך ברייתא דנדרים בנטמאת איירי. (ב) ומגודל הקושי' כי רבה היא נ"ל ליישב דבריהם על דרך זה דסבירא ליה דברייתא זו האשה שנדרה דמוקי הש"ס (לעיל דף י"ט) כר' ישמעאל משום דתנא בה ואינו מביא עולת העוף דלר' ישמעאל אינו מביא דסבירא ליה עולת נזיר לאו דורון הוא ואוקמי הש"ס שם כמ"ד מיעקר עקר דאי נאמר מיגז גייז אף דאין קרבן לחצי נזירות לא שייך כל כך איסור בעולה אף לר' ישמעאל ולא גרע מחטאת העוף דמביאה אבל בנדרים שם לא נחית הש"ס לזה ויש ליתן טעם ע"ז דשם נקט בברייתא והפרישה בהמתה ולכאורה לא קמ"ל בהא מידי כדתמה בפי' הרא"ש שם וצ"ל כמ"ש הר"ן שם דקמ"ל אף דהפריש בהמה לאשם לחול עליו נזירות טהרה מ"מ לא חל עליו חיוב קרבן להביא עולת העוף ולזה י"ל דאתי' כרבנן וקמ"ל דאין צריך להביא עולת העוף וכמ"ד מיגז גייז משום דאין קרבן לחצי נזירות אבל חטאת העוף מייתי משום דבאה על הספק וכיון דקילי אתיא נמי לחצי נזירות כפי' הר"ן שם וא"צ למה דמסקו התוס' ורא"ש שם דאתיא כר' אלעזר הקפר אבל ברייתא דהכא לא נקט והפרישה בהמתה לרבותא אם כן פשיטא דאין צריך להביא עולת העוף ולזה ס"ל להש"ס דאינו מביא ר"ל דאינו יכול להביא ואוקמיה כר' ישמעאל וכמ"ד מיעקר עקר. ובזה מיושב שינוי הש"ס דבנדרים שם לא מסיק כר' אלעזר הקפר דניחא לכולי עלמא וכמ"ד גייז ובעלילה כל דהוא ס"ל דמביא חטאת העוף ועולה א"צ להביא והכא גם (לעיל דף י"ט) מסיק כר' אלעזר הקפר משום דאוקמיה כר' ישמעאל ומיעקר עקר וצריך לבקש ענין הבאת חטאת העוף כר"א הקפר כנ"ל בדעתם. ומ"מ אינו מוכרח די"ל דהש"ס לא רצה לפשוט מברייתא זו דמיגז גייז מה"ט דאין קרבן לחצי נזירות ואוקמי' אפי' אי נימא מיעקר עקר אתי שפיר וכר' אלעזר הקפר מ"מ לפי האמת דנפשט בסמוך דבעל מיגז גייז תו אין צריך לדחוקי ואתי' כל הברייתות עד"ז וכסוגי' דנדרים משום דאין קרבן לחצי נזירות. (ג) ודעת הרמב"ם בפ"ט מה"נ נ"ל דרוח אחרת אתו שכתב בדין י"א שם האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואח"כ היפר לה בעלה ה"ז מביאה קרבן טומאה וכתבו המפרשים הטעם דס"ל כיון דקיי"ל בעל מיגז גייז להכי מביאה כל הקרבנות טומאה וזה תמוה מש"ס (נדרים דף פ"ג) דסבירא ליה דאין קרבן לחצי נזירות ולא עוד אלא דאיהו גופיה כתב בדין ט' שם האשה שנדרה בנזיר והפרישה קרבנותיה ואח"כ היפר לה בעלה החטאת תמות ועכצ"ל מה"ט דאין קרבן לחצי נזירות כדאיתא בנדרים שם ואלא מאי יש קרבן לחצי נזירות חטאת עולה ושלמים בעי אתויי ועיין תוספות שם ומהתימה על כל נושא כליו שלא העירו בזה. והנ"ל ברור דהרמב"ם סובר דאם נטמאת והיפר לה למ"ד בעל מיגז גייז לא שייך לומר בזה אין קרבן לחצי נזירות דהא גייז מכאן ולהבא והקרבנות באו על טומאה העבר לכפר עליו קודם שהגיז הרי עבידא כולה מלתא ולזה סבירא ליה דברייתא דנדרים לא איירי בנטמאת דלא תנא התם ונטמאת כמו הכא ואתי שפיר הא דנקט והפרישה בהמתה ר"ל לקרבן טהרה ונקט לרבותא דאפ"ה מביאה חטאת העוף כשמפר לה משום דבאה על הספק וכר' אלעזר הקפר. והא דתנן (לקמן דף כ"ד) החטאת תמות ולא קתני מביאה חטאת העוף כרבנן אתיא דלא ס"ל כר' אלעזר הקפר (ובנדרים דף י') אוקמי' אביי לר' אלעזר הקפר בשיטה ולא קיי"ל כוותיה וזה דלא כפי' התוספות והמפרשים שם דלפי זה אתי שפיר בפשיטות לשון הש"ס נדרים שם חטאת עולה ושלמים בעי אתויי ועיין במפרשים הלחץ והדחק בזה לפירושם דמיירי בנטמאת ולפי' הר"ם דמיירי בלא נטמאת אתא שפיר ולהכי פסק הר"מ בקרבנות טהרה דאין מביאין חטאת משום דאין קרבן לחצי נזירות ובקרבנות טומאה פסק דמיגז גייז ומביאה כל הקרבנות, שוב עיינתי שגם רש"י בנדרים שם לא כתב דמיירי בנטמאת והמעיין שם ברש"י ד"ה מביאה כו' למאי הלכתא מביאה חטאת העוף יותר מחטאת בהמה כו' וכן בד"ה האשה יבין דפי' גם כן בלא נטמאת וכמ"ש וזה ברור:

שם ש"מ בעל מיגז גייז כו' וכן הוא בכל הס"י ובפרש"י ותוס' דלא כהגהת הב"ח שסירס לשון הש"ס ע"ש והנה לפי פירש"י ותוספות הא דר' שמעון כו' ל"ש לפניו ולאחריו רק לסיום הברייתא והפסיק באמצע בהך ש"מ בעל מיגז גייז ופירושם דחוק גם עדיין לא יתיישב מה שהקשו דלעיל אמר הש"ס בפשיטות למ"ד מיגז גייז חברתה אסורה והכא אמר דתליא בבעיא דרמי בר חמא ובאמת נפלאתי מי דחקם לזה הא י"ל דבהתפסת ואני לא שייך למיבעי אי בעיקרא מתפיס או בצננא כיון דבעי התפסה בתוך כדי דיבור דואני והוי ליה כאלו אמר ואני נזיר בצירוף דיבור הראשון כפרש"י לעיל א"כ ודאי תלה במעיקרא ולהכי הביא סיום הברייתא דר"ש סובר בדאמר הריני כמותך שתיהן מותרות דכמותה ממש קאמר וזה מהני אפי' אחר כדי דיבור כדאיתא בריש מכילתין הריני כזה מהני בנזיר עובר לפניו וי"ל דר' שמעון קאי נמי כשאמרה הריני כמותך אחר שהיפר לה בעלה וס"ל לר"ש דבצננא מתפיס איך שתהיה בסופה אחר דמיגז גייז וע"ז אמר מר זוטרא היינו דרמי בר חמא דיש לפשוט מזה בעיא דרמי בר חמא דבצננא מתפיס ואם נאמר דפליגי רבנן על ר"ש כדעת הרמב"ם א"כ מוכח דפליגי תנאי בבעיא דרמי בר חמא ודחי מי דמי כו' ור"ל דבעיא דרמי בר חמא קאי שפיר אליבא דרבנן דשם יותר י"ל דבצננא מתפיס כיון דאית ביה קדושה אח"כ כפי' רש"י ותוס'