ברכת ראש נזיר ס

ולזה סבירא ליה דאינו יכול להתפיס רק ג' אנשים ור' יהודה נשיאה סבירא ליה דגם הכא מהני שיעור ג' תיבות בנתיים כדי שיוכל לתת שלום לרבו וכדעלמא דלא פלוג וכמ"ש התוס' ב"ב שם וס"ל שארבעה יוכלו להתפיס והביא הש"ס סיוע לר"ל בדין נזיר ומ"מ בעלמא שפיר מהני חזרה אחר ג' תיבות דזה דמי להתפסת שלישי דבעי נמי לצרף תיבת נזיר דראשון והוה שיעור ד' תיבות ומהני. והתוספות ב"ק שם לא הביאו הא דר' יהודה נשיאה אלא לראיה למש"כ שם דשיעור כדי דיבור הוה מהאי טעמא כדי שיוכל לישאל דלהכי ס"ל לר' יהודה נשיאה ה"ט גם בנזיר ואף דאנן קיי"ל כר"ל מ"מ בעלמא כולי עלמא מודו לה"ט, כל זה היה נראה לי נכון בסברא. ואחר כותבי בא לידי ספר הש"מ. וראיתי שהביא דברי תוספות הללו כמו שהוא בשם ר"י ובתוספות ב"ב שם משמע שר"י מקשה על פיר"ת שכ"ל וליה לא ס"ל ובשם ר"ת הביא בענין אחר דגם ר"ל סבירא ליה כאן בנזיר דכל המחובר לתכ"ד מועיל ויכולין ארבעה להתפיס ומסיק בזה שכן דרך בני אדם כשהוא עוסק בקנין או איזה מעשה ובא רבו נותן לו שאילת שלום שלום עליך רבי וחוזר לענין ראשון שהיה עסוק מתחלה ולא הוי הפסקה אבל החמישי לא הוה נזיר ור' יהודה נשיאה א"ל תו לא שבקת רווחא לתלמיד לשהות שמיד יצרך לומר ואני וסבירא ליה דאפי' שהה זמן גדול יכול להתפיס בנזירותו בראשון דהוה ליה כידות נזירות כנזיר עובר לפניו ואמר אהא דמהני כו' עד כאן תורף דבריו ולפי שאין הספר הזה מצוי ביד כל אדם העתקתיו, הרי דר"ת גופיה הרגיש בקו' הנ"ל ופי' בע"א ומ"מ לפי דעת תוספות דידן שלא יסתרו דבריהם נכון לפרש כמ"ש וברפ"ב כתבתי באורך שיטת ר"ת וא"ש הכל:

דף כ"א ע"א גמרא לימא מסייעא ליה כו' לכאורה משמע דהסיוע הוא משום דסלקא דעתא דבקמא מתפסי דלהכי תנא ב' פעמים ואני ותו לא משום דבעי תוך כדי דיבור דאי נימא חד בחבריה מיתפיס אפי' לר"ל הוי ליה למיתני טובא. אך למאי דדחי תנא כי רוכלא כו' י"ל דסבירא ליה דחד בחבריה מתפיס ואפי' טובא נמי רק דלא חשיב כי רוכלא אך זה דוחק דהא פרש"י לעיל דהא דאר"ל והוא שהתפיסו בתוך כדי דיבור אמתניתין קאי דתנא תרי ואני האם לית ליה לר"ל פשיטותא דלקמן דחד בחבריה מתפיס. ולזה נראה דס"ד מדתנא שני פעמים ואני ותו לא דמיירי דגם השני היה דעתו על הראשון כגון שלא שמע הנדר רק מראשון וכיוצא בו ואשמועינן תנא דבכה"ג לא מהני אלא בשיעור כדי דיבור ומשני כו' עד ומשום סיפא כו' ובכה"ג שהתפיסו בראשון אמר ר"ל שהתפיסו תוך כדי דיבור:

שם וליתני חד ולשמעינן הני נ"ל דהקו' הוא בתרי אנפי או ליתני חד ולא שמעינן ביה רק דין התפסה או לישמעינן הני ר"ל ג' פעמים ואני לאשמועינן נמי דלא בעי תכ"ד דלר"ל היה זה אחר כדי דיבור וכן הוא הפירוש בקו' דלקמן וליתני חד ולשמעינן כולהון דתרתי קאמר רק לס"ד השתא הקו' הוא דלינקט תלתא לאשמועינן דלא בעי תוך כדי דיבור נקט לשון הני ולקמן אמר מיתפסי לעולם נקט כולהון וכן משמע מפי' רש"י כמש"ש ואין צריך להגהת הב"ח בזה:

רש"י ד"ה הוא אסור כו' הא אם לא שהה כו' לכאורה הוא שפת יתר דעל לא שהה דיכול להתפיס אין צריך לראיה דממתניתין שמעינן לה ועיקר הראיה הוא דלאחר כדי דיבור לא מהני ואולי הוצרך לזה לתרץ מה דקשה לכאורה למה יגרע האי דאמר ואני כשנזיר לפניו מכל הידות דמהני כמו אהא וכיוצא בו אף לאחר כדי דיבור וצ"ל דלשון ואני אינו. במשמע ענין עצמו אלא לשון התפסה כמ"ש המש"למ פ"א מה"נ, לז"א דאם לא שהה הרי זה נזיר כמותו דייקא כמותו במנין הימים וכן אם הותר הראשון הותר השני ואינו נזיר לעצמו מטעם יד ש"מ דאינו אלא לשון התפסה ובזה נדחה הסיוע של התוי"ט בד"ה כולם נזירים ע"ש:

ד"ה לימא מסייע ליה כו' תוך כדי דיבור ותו לא [ודחי הש"ס] מהכא לא מסייע ליה כו' הכא נמי ליחשב וליזיל [ופריך] ואי לאו משום כו' ולשמעינן הני [הני נמי דלאו] דוקא הוו בתוך כדי דיבור [ומשני] אין ה"נ כו' למיתני משום הכי תנא נמי ואני ואני. הס"ד והכל דיבור אחד כצ"ל וזה הוא כדפרישית בש"ס דליתני חד ולאשמעינן הני הוא ע"ד ב' קושיות ודלא כהגהת הב"ח בזה:

ד"ה איבעיא להו חד בחבריה מתפיס [והא] כריש לקיש כו' כצ"ל וכן הוא בס"י ור"ל דבעיא זו הוא אליבא דר"ל דאמר דבעי התפסה בתוך כדי דיבור דלזה אמר הש"ס ואי בקמא מתפסו טפי מכדי דיבור לא מתפס וגם אי בדחבריה מתפס בעי תוך כדי דיבור של חבירו רק דנפקא מינה כדאיתא בש"ס ודלא כהגהת הב"ח וז"פ:

ד"ה ת"ש [הותר האחרון] האחרון הותר וכולם אסורין ואפי' כו' כצ"ל והיינו דלפני רש"י היה הגי' בש"ס [א"ל] דליכא אחרינא בתריה כדכתב רש"י אח"כ ולזה מפרש הפשיטות הכי דס"ד דוכולן אסורין נכלל נמי כשהתפיסו עוד אנשים אחר השני דנקט במתניתין ולא רצה לינקט כרוכלא רק שיהא אמצעי כדאמר הש"ס ואחרון לאמצעי קאמר ומכל מקום איכא אחרינא מדלא נקט והראשונים מותרים ודחי ליה דאחרון ממש קאמר ודליכא אחריני בתריה:

ד"ה לעולם כו' דאפי' [שלאחריו] לא הותר משום דבקמא [מיתפס] והאי [דקרי] ליה אחרון כו' כצ"ל:

ד"ה ת"ש דתניא בהדיא כו' דהיינו [אחריו] וש"מ כו' כצ"ל ור"ל דלמטה פי' אחריו דהימנו ולאחריו מותר:

ד"ה משום דקאמר פי כפיו דמשמע [כדקאמר] כו' מי הוה נזיר. הס"ד כצ"ל:

תוס' ד"ה לימא מסייע ליה כו' וקתני ואני ואני ותו לא כו' [לא] אצטריך ליה כו' כצ"ל ומש"כ דאין סברא לחלק כו' לעיל כתבתי דגם התוס' סבירי ליה דתיבת נזיר מצטרף והוה אחר כדי דיבור מ"מ כיון דדמי לזה לדעלמא לא אצטריך לאשמעינן כ"כ רק לר' יהודה נשיאה קשיא ליה אי איתא כו':

ד"ה ומשני כו' בתריה [משתרי] כו' ולמ"ד דמקמא מתפס [תני] אמצעי כו' כצ"ל:

ד"ה מתפסו כו' אפי' ד' כיון [דסמיך] לכדי דיבור לאלתר. הס"ד כצ"ל:

ד"ה מכלל כו' ולדקדק [באמצעי] כמו כו' כצ"ל וכן הוא בס"י:

ד"ה ראשון הוא דשרו אותם שאחריו. הס"ד ומה"ד [ש"מ בקמא] מתפס מדלא קתני כו' כצ"ל:

ד"ה אחרון כו' כולם אסורין דשלאחריו נמי הותר כו' והוא נמי הוה אחרון לראשון. הס"ד כצ"ל:

ד"ה דאמר כו' בלא שמיעה [מחבריה] נזיר כו' דאין הנשמה תלוי בו כו' כצ"ל והא דמהני הכא מטעם יד אפי' לר"ש היינו טעמא דכל יד הוא התחלת הדבר שאוחז בו ולכן אף דלשון פי אינו שייך אלא לענין שתיית יין מ"מ דעתו על כל הנזירות רק שאחז התחלת דבר משא"כ בפלוגתא דר"ש דאמר הריני נזיר מן החרצנים כיון דאמר כולה מלתא דהוא נזיר ומפרש בחדא סבירא ליה לר"ש דאינו נזיר:

בא"ד וא"ת כי אמר נמי ידי [כידו נימא] דהכי קאמר כו' הרי זה נזיר ידי נזירה כו' והוא הדין במתניתין אי לא [אמר] פי כפיו כו' כצ"ל והכל דיבור אחד ובדפוס שגו לחלקו לשני דיבורים. והכי פי' דהקשו מאי איריא דנקט במתניתין דוקא הך פי כפיו דמשמע לשון נזירות הא לפי מה שפירשו כיון דשמע מחבריה הוי ליה כידות אפי' אם אמר ידי כידו שייך ביה דין יד ידי כידו מלטמאות כו' והקשו זה לפירושם דהך דאמר הכי כו' לאו דוקא אבל לפי' רש"י דמיירי דאמר בפירוש נ"ק דתפס לשון הרגיל והוא הדין ביד ורגל במפרש דהוי נזיר ותירצו דאין הכי נמי דהכל חד לפי דעיקר תלוי אם תלה הדבר בחבירו הן בפיו ושער או ביד ורגל אבל אם לא תנה בחבירו אפי' בששמע מחבירו כמתניתין אם אמר סתם פי נזיר לא אמר כלום:

ע"ב גמרא ואי ס"ד כו' אלא לאו ש"מ בעל מיגז גייז הא דלא הקשה הש"ס כאן ואלא מאי מיגז גייז תקרב החטאת כדהקשה הש"ס כהאי גוונא לקמן (דף כ"ב) תיתי נמי עולת העוף וכמו כן הקשה הש"ס (בנדרים דף פ"ג) צ"ל דהש"ס ידע ה"ט דאמר אביי שם אין קרבן לחצי נזירות והוי ליה כחטאת שמתו בעליה ולקמן הקשה הש"ס בממה נפשך כמש"ש:

רש"י ד"ה () הריני נזירה כו' כצ"ל והוא ציון על הריני נזיר דמתניתין והמעיין בפרש"י דשמעתין יראה דסבירא ליה דלדברי הכל היינו טעמא דאינו יכול להפר משום דכי אמר ואני רוצה בקיומה כדי שיחול התפסת נדרו כדפי' במתניתין רק דסלקא דעתא דש"ס היה דרוצה בקיומה לפי שעה עד שיחול נדרו וסבירא ליה בקיום לשעה יכול אח"כ להפר ולהכי רצה לפשוט דמיעקר עקר ולא יוכל נחול לזמן מה ולהכי רוצה בקיומה לעולם דאם מפר נעקר למפרע ודחי דמיגז גייז רק כיון דאמר ואני סתם כאלו אמר קיים נזירותיך ומשמע אף לעולם ועיין (בנדרים דף ע' ע"א) דמיבעיא ליה לש"ס שם קיים ליכי שעה ומופר לך לאחר שעה מהו ורצה לפשוט ממשנה זו ודחי כדהכא כל ואני כמ"ד קיים ליכי לעולם דמי ע"ש בר"ן. וזה הוא כוונת פי' הר"ר אליהו שבתוס' ד"ה אלא ש"מ ושי' התוס' הוא בע"א ע"ש:

ד"ה אלא לאו כו' נזירות [דידיה] דהא קיים לה כו' כצ"ל:

ד"ה והיינו טעמא כו' והשתא לא מצטרכי כו' ואין להקשות מהא דתנן (לקמן דף לא) המפריש בהמה לנזירות ונשאל