ברכת ראש נזיר נט

וצ"ל דפסיקא להו דהכל מודים דרב קאי אמילתי' דר' ישמעאל דמיירי בע"א וכמש"ל בתוס' ע"ש:

ד"ה אמרי במערבא כו' שאם אחד כו' לעיל הביא רש"י הירושלמי בהיפך דמונה הוי הכחשה טפי מבכלל ומדשתק רש"י כאן נראה דאודויי אודי רק לחלק יצא בין שני כיתי עדים דירושלמי לכת אחת ודרב מיירי בכת אחת וע"ז אמר דהכל מודים במונה דאין הכחשה ותירוצא הוא לפי דבכת אחת שאחד אמר אחת ושתים וצריך עוד עד אחד לצירוף יש לומר דכשהשני מעיד ומונה דעתו להוסיף ע"ד הראשון כדאיתא בתוס' ומראה בזה שדקדק יותר בדברי הנוזר שנזר ג"כ יותר אבל בשני כיתי עדים שאין כת אחת צריך לכת השני אין לומר דהודו לראשונים והוסיפו ע"ד דמה להם להודות הא אינם פועלים כלום בעדותם דשנים סגי בלא עדותם ועל המותר לא מהני עדותם דראשונים מכתשי להו אלא ודאי להכחישם באים ומראים במנינם שדקדקו בזה יותר מהראשונים להכי סבירא ליה בירושלמי שם דבפרט שייך יותר הכחשה אבל בכלל דלא דקדקו כל כך י"ל דעבידי דטעו או להוסיף באו לזה פליגי ב"ש וב"ה כנ"ל:

תוס' ד"ה אלא אחד אומר כו' וחמש ולא [אמר גם] אחת ושתים כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג תו למה לי כו' והכי פי' דפריך [אמאי] קאמר כו' כיון דזה [אמר] כו' ושתים נזר () נימא דלא הוי הכחשה כו' דמה לו להזכיר [השתא י"ל] חמירתא דהיינו כו' כצ"ל:

ד"ה אמרי כו' הוי הכחשה () טפי כאלו אמר [לא] אחת ושתים [אלא] שלש כו' כצ"ל ועי' ברש"י ומש"ש ובירושלמי דידן הגי' להיפך וכהש"ס דידן:

סליק פרק שלישי. בס"ד:

פרק רביעי גמרא אמר ליה תו לא שבקת כו' בירושלמי דפרקין פליגי ריב"ל ור' יוחנן בשיעורא דתוך כדי דיבור דריב"ל סובר כדי שישאל אדם לחבירו שלום עליך ור' יוחנן סובר כדי שישאל לרבו שלום עליך רבי וכהאי גוונא איתא (בב"ק דף ע"ג) תרי כדי דיבור הוו חד כדי שאילת הרב לתלמיד שלום עליך כו' וכתבו התוס' שם דקיי"ל כדי שאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי וכן י"ל דפליגי בזה ריש לקיש ור' יהודה נשיאה דר"ל סובר כדי שאילת תלמיד לרב ג' תיבות וא"ל רבי יהודה נשיאה תו לא שבקת רווחא לתלמידא דאי חשבת כדי שאילת תלמיד לרב טובא הוי שדרך תלמיד להרבות בשבח רבו וקראו רבו אלופו ומיודעו וכיוצא בו עיין בסנהדרין (דף צ"ח) אלא דלא נתנו חכמים שיעור אלא כדי הרב לתלמיד ואדם לחבירו שלום עליך לבד ומביא תניא נמי הכי לסיוע לריש לקיש וכן הך לימא מסייעא ליה לפרש"י דתיבת נזיר מצטרף ולדעת התוס' דא"צ לתיבת נזיר מסייעא ליה לר' יהודה נשיאה או י"ל דקאי הסיוע אעיקר דינא דבעי תוך כדי דיבור כפרש"י לקמן כנ"ל, ועי' פרש"י ותוס' בענין אחר ולמה שכתבתי י"ל נמי בהא דהקשו המפרשים דבב"ק שם אמר דשיעור שאילת שלום תלמיד לרב הוא ד' תיבות שלום עליך רבי ומורי וזה נגד כל הפוסקים הר"מ בפ"ב מה"ש והתוס' כאן דכתבו שיעור ג' תיבות שלום עליך רבי. ולמש"כ י"ל דבש"ס שם אמר כי לית ליה לר' יוסי כדי שאילת שלום תלמיד לרב שלום עליך רבי ומורי דנפיש אבל שאילת שלום רב לתלמיד אית ליה והיינו טעמא משום דסבירא ליה כר' יהודה נשיאה דהכא שדרך התלמיד להאריך בשבח רבו כדאמר תו לא שבקת כו' ולהכי לית ליה לר' יוסי שיעור תלמיד לרב לפי דנפיש שדרך התלמיד להרבות בשבחו גם ומורי וכיוצא בו יותר מדינא דאין צריך רק שלים עליך רבי אבל לדינא קי"ל כר"ל דהכא לא נחשוב רק הצריך מדינא ג' תיבות שלום עליך רבי לבד ולא חשש לדר' יהודה נשיאה תו לא שבקת כו' ולזה פסקו כדי ג' תיבות ולעיל ברפ"ב כתבתי היותר נכון בזה ע"ש:

רש"י ד"ה תוב לא שבקת כו' אלא מלתא בעלמא [קאמר ליה] ומסייע ליה לריש לקיש. הס"ד כצ"ל וכן הוא בס"י ודלא כהגהת הב"ח ולפי זה ר"ל דר' יהודה נשיאה לא פליג אעיקר דינא וכר"ל וא"ל לר"ל לפי מה דדייקת ממתני' דוקא תרי ואני כדי התפסת תוך כדי דיבור תו לא שבקת כו' ורוצה לומר אף דדרך התלמיד להאריך בשבח רבו אוקמית אעיקר דינא דאין צריך רק ג' תיבות שלום עליך רבי כאלו לא שבקת לומר יותר. ואולי דחיקא ליה לפרש כן מדאמר תניא נמי הכי כו' ולא קאמר תניא כר"ל ולזה פי' דהסיוע הוא אעיקר דינא דבעי תוך כדי דיבור דלהכי משמע נמי דמתניתין דוקא אמר שני פעמים ואני משום תוך כדי דיבור ואחר כך הביא ראיה ממתניתין גופיה דדוקא נקט ודחי ליה. עוי"ל לפירושו דר' יהודה נשיאה פליג וסבירא ליה כדי דיבור גדול של ד' תיבות שלום עליך רבי ומורי כדאיתא בב"ק (דף ע"ג) ומה שכתב רש"י ולאו משום כו' ר"ל לאו דאית ליה לר' יהודה נשיאה דחייב לשאול לרבו טפי משלום עליך רבי אלא מלתא בעלמא קאמר דדרך התלמיד לומר יותר ולהכי יכול לומר ג"פ ואני ומש"כ רש"י ומסייעא ליה לריש לקיש קאי אדבתריה דמסיי"ל לר"ל מדתניא כו' מדתני וכמה כדי דיבור כו' משמע שיעור החיוב ולא יותר והמעיין יבחר:

תוס' ד"ה הריני נזירה כו' מהפרה ואילך מהשתא אבל מ"מ חל נדרה עד עתה () [וכי] נמי מיפר את שלה [שלו קיים ונזירותה] אינו יכול להפר כו' כצ"ל:

ד"ה הריני נזיר ואת כו' דלא תלה נדרו בנדרה כו' ר"ל ולהכי אפילו למ"ד מיעקר עקר מיפר את שלה ומש"כ ודאי מה דאמר לה כו' עיין בזה (בנדרים דף ע"ה) האומר לאשתו כל הנדרים כו' ע"ש:

ד"ה הרי זו סופגת כו' ומשום דקא בעי למיתנא סיפא ואינה סופגת כו' ר"ל דקמ"ל אפילו מכת מרדות מדרבנן לית ליה כדאיתא בתוס' (לקמן דף כ"א ע"ב) בתד"ה לעולם ע"ש:

ד"ה רבי יהודה אומר כו' ובפרק בתרא דמכות [מפרש דין] מכות כו' כצ"ל או צ"ל [ובתוספתא דמכות איתא] מכות כו' דכן הוא שם בפ"ג וזהו כפי' הערוך הובא בר"ן פ"ד דכתובות דבאורייתא הוא באומד ומשולשת אבל העובר על מצות עשה שאינו עושה או על דברי חכמים כו' ע"ש וכל מעיין יראה דזה דוקא בעבירה נמשכת שכופין אותו עד שיקיים ולא כשעבר כבר דלא חשיב כשל תורה דלהכי נקט לשון עובר ולא אם עבר וכן בר"מ פ"ו מהל' חמץ ומצה די"ב שכתב ומי שאכל מצה בערב פסח כו' צ"ל ומי שאוכל כו' וכן הוא בירושלמי האוכל מצה בערב פסח כו' ובחנם השיא הר"נ דעתם לענין אחר ודברי התוס' כאן נובע מלשון הירושלמי דפרקין על משנה זו ואדעלמא קאי בעבירה נמשכת ודלא כאו"מ ומספקא ליה לר' בעבירה שכבר עבר כדהכא אי כופין אותו כו' עד שיקבל ומה דפשיטא להו ארבעים יצא להם מקדושין (דף כ"ח) הקורא לחבירו כו' עיין רש"י שם וכנ"ל מוכח ממתני' דהכא דתני סיפא היפר לה כו' אינו סופג ארבעים ובא לאפוקי מדר"י ונקט זה בלשון ארבעים ש"מ דגם בדרבנן כעין דאורייתא תיקנו ומ"מ לא חשיב כשל תורה בכל דיניו רק לפי הענין וכ"כ הריב"ש סי' צ' ועל"ק:

ד"ה יתיב ר"ש בן לקיש כו' הכא נמי יכולין ג' אנשים כו' פשט לשונם משמע דלא סבירא ליה כפרש"י דתיבת נזיר יצטרף לשיעור כדי דיבור דלהכי סבירא ליה דמהני ג' אנשים להתפיס. ובזה פליגי ריש לקיש ור' יהודה נשיאה דריש לקיש סבירא ליה שיהא כל ההתפסות בתוך כדי דיבור וא"ל ר' יהודה נשיאה תו לא שבקת כו' ומהני התפסה תיכף אחר כדי דיבור בכדי שיוכל התלמיד לתת שלום לרבו קודם ההתפסה ומביא תניא נמי הכי כר"ל. אך ק"ל דא"כ כי פסקינן כר"ל דתניא כוותיה לא מהני תיכף אחר כדי דיבור וזה סותר למש"כ התוס' (בב"ק דף ע"ג ובב"ב דף קכ"ט) בשם ר"ת דהא דמהני תוך כדי דיבור היינו טעמא כדי שיוכל תלמיד לתת שלום לרבו קודם שיחזור ממקחו א"כ מוכח דמהני חזרה אחר כדי דיבור וכר' יהודה נשיאה והרי כל הא דפסקינן שיעור שאילת שלום הוא כדי תלמיד לרב הוא מהך ברייתא דתני כר"ל כדכתבו התוס' שם. עוד קשה מה דמשמע לכאורה מתוס' ב"ק שם דהך תקנתא שיוכל תלמיד לתת שלום לרבו הוא מהא דר' יהודה נשיאה דאמר תו לא שבקת כו' וזה נגד הסברא שהוצרכו להתקנה כדי שיוכל להתפיס דמה לן שאינו יתפיס האם לא יוכל לומר בפה מלא הריני נזיר. ולזה נראה דגם התוס' סבירי להו כפירש"י דלהתפסה צריך לצרף תיבת נזיר דראשון ולא דמי לשיעור תוך כדי דיבור דעלמא דהוא בכדי שלא יהיה הפסק דאין צריך להצטרפות רק שיעור זה לבד אבל הכא דההתפסה הוא מטעם כאלו אמר בעצמו הריני נזיר א"כ צריך לתיבת נזיר דראשון להצטרף בהדיה ולפי זה י"ל דגם ר"ל סבירא ליה בעלמא דמהני חזרה אחר ג' תיבות כדי שאילת שלום תלמיד לרב שלום עליך רבי בכדי שיוכל לתת שלום לרבו וכמו כן הכא בנזיר סבירא ליה לר"ל דלא יהיה הכל יותר מד' תיבות עם תיבת נזיר דראשון