ברכת ראש נזיר נח

דאייתי לעיל () נטמא כו' יום שני [הוה] תחלת מאה כו' קאמר [ליה ר"א דאינו] סותר כו' מביא קרבן טומאה () לר"א וצ"ל כו' כצ"ל (ועיין לעיל דף י"ת ע"ב) בגמרא מש"כ ליישב זה:

ד"ה לשון הג"ה א"ל יפלו כתיב כו' לרבות [דלא בעי] נמי יום שלם. הס"ד כצ"ל ומתחיל הדיבור ואיצטריך כו' ולשתוק מיפלו. הס"ד ומה"ד עד דנפקי כו' כצ"ל:

ד"ה מי שנדר בחוץ לארץ נזירות הרבה מל' יום ר"ל נזירות מרובה וכן הוא בעדיות פ"ד ובמה שכתבו דלא סגי דלא אתי לארץ ישראל להקריב קרבנותיו לכאורה משמע דסבירא ליה כהראב"ד דאין כופין אותו בתחלה לעלות. לא"י רק לבסוף משום דלא סגי דלא אתי לקרבנות לזה צריך שם להשלים נזירותו מיהו אין ראיה מזה דלא באו אלא ליישב לשון המשנה דנקט ואח"כ בא דלאו דוקא דלא סני כו' וי"ל דה"ה דכופין אותו בתחלה רק דפליגי אם המתין עד לבסוף והא דהילני המלכה עיין בכ"מ בזה:

ד"ה נזיר כו' [שנזר] כו' דנזרו כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה ובסוף כו' מפרש בגמרא דלא נבלעו [אלו באלו מדמצינן] אחת ועשרים שנה. הס"ד כצ"ל ועיין לקמן (דף כ') בתד"ה ת"ש:

דף כ' ע"א גמרא איבעיא להו כשנטמאת כו' הרמב"ם בפי' המשנה פי' בדעת ר' יהודה וז"ל ור' יהודה סובר שמי שנטמא ביום מלאת סותר שלשים יום בלבד כר"א וכן נתבאר שלפי דעתו אמר זאת הסברא כו' ולכך אמר שהיתה נזירה י"ד שנה ולא מנה השלשים יום אחר שלא השלים השנה וכן הוא בפי' הרע"ב וזה נגד הש"ס לגי' שלפנינו, ורציתי לדחוק ולפרש גי' הש"ס לדעתו ואח"כ בא לידי ספר הש"מ וראיתי שמביא בשם הרא"ש גי' ס"י כתוב בזה"ל א"ה כו' אלא י"ד שנה שלשים יום מיבעי ליה דתניא רבי יהודה אומר כו' וזה ודאי הי' גי' הר"מ והכי פי' איב"ל כשנטמאת ואליבא דב"ש דהא דהיתה נזירה י"ד שנים משום דנטמאת בסוף מנינה דשבע שנים ראשונים ולזה סתרה עוד שבע שנים ואפי' לב"ש אתיא וכ"ש לב"ה וכן הוא בש"מ או דלמא כשלא נטמאת כלל והא דהורו לה לי"ד שנים אליבא דב"ה, ועל זה הקשה אי איירי כשנטמאת בסוף שבע שנים אמאי אמר ר' יהודה י"ד שנה דסתרה שבע שנים שלשים יום מיב"ל דהא ר' יהודה סובר דביום מלאת די בשלשים יום ומשמעות פי' הר"מ דהך ר' יהודה אומר משום ר"א כו' אסקיה לטעמא דמתניתין דלהכי לא סתרה כל השבע שנים דאמר קרא זאת תורת כו' וש"מ דמיירי כשנטמאת בסוף י"ד שנה ואליבא דב"ה ולא חשב חודש אחד. גם י"ל הכי דאיבעיא להו כשנטמאת בסוף ז' וסותר כל ז' אפילו לב"ש או דלמא בשלא נטמאת בסוף ז' רק שנטמאת בסוף י"ד וכת"ק אליבא דב"ה רק דסבירא ליה דביום מלאת אינו סותר כיון דאין לו אחרונים כהברייתא דלעיל ועל זה הקשה אי שנטמאת בסוף ז' שלשים יום מיבעיא ליה דהא ס"ל לר"י דבשלשים יום די כדתניא אלא ודאי דהיתה נזירה י"ד שנה כב"ה רק ר"י פליג על טומאה דיום מלאת דאינו סותר שבע שנים אלא שלשים יום ולא חשב ליה כיון דלא הוה ליה שנה:

מתני' מי שהיו שני כיתי עדים כו' וכן הוא לשון הר"מ (פ"ג מה"נ ד"ט) והקשה הלח"מ הא אמר הש"ס מתני' דלא כי האי תנא כו' וכיון דהר"מ פסק בהל' עדים כרשב"א דאפי' בכת אחת אחד אומר מנה ואחד אומר מאתים דיש בכלל מאתים מנה וא"כ הוא הדין כאן הי' ליה להר"מ להשמיענו כדינא דר' ישמעאל דאפי' בכת אחת עדותן קיימת. והאו"מ כתב דשאני הכא דלא דמי למנה ומאתים דעבידי דטעו והכא בין חמש לשלש לא טעו אינשי ודמי להא דאיתא בשבועות אחד אומר גבוה ב' מרדעות ואחד אומר חמש עדותן בטלה לפי דבזה לא טעו אינשי עכ"ל. וזה אינו דלא דמי להתם דמעידין על דבר אחד בגובה הלבנה כמה היה גבוה וכיון דאי אפשר שטעו הוה ליה מוכחשים ממש הראשון לשני וזה ודאי דלא מהני אפי' בשני כיתי עדים כדאיתא בש"ס. אך בנידון דמתני' אנו דנין כמוסיף על האחר דלהכי מהני בשני כיתי עדים וא"כ נימא נמי בכת אחת כן. ויותר נראה כמ"ש התומים סי' ל' ס"ק ז' וקיימתיה ביתר ביאור דהא איתא בסנהדרין (דף ל"א ע"א) דרב יהודה דסבירא ליה עדות המכחישים זו את זו בבדיקות כשרים לדיני ממונות אתיא כר' שמעון בן אלעזר דסבירא ליה במנה ומאתים עדותן קיימת ולפי זה דוקא בדיני ממונות הדין כן אבל בנזירות היכא דמכחישין ממש אפי' בבדיקות עדותן בטלה רק דאין אנו דנין להו כמכחישים ממש דלהכי מחלק ר' שמעון בן אלעזר שם אליבא דב"ש בין כת אחת לשני כיתי עדים וכן הוא בירושלמי דפרקין מחלק רב בבדיקות בין שני כיתי עדים לכת אחת להכי ס"ל להר"מ כסתם מתני' דהכא אבל בדיני ממונות פסק ככל אמוראי דשם דסבירי להו דכשרין בבדיקות אפילו בכת אחת וא"ש:

רש"י ד"ה ת"ש עלתה לארץ () [כו'] ואי ס"ד כשנטמאת כו' שהרי [בסוף] שלשים כו' [אי נמי] ז' שנים ושלשים יום כו' כצ"ל והיינו דרש"י סובר שני פירושים בפי' הקושיא די"ד שנים ול' יום מיבעי ליה אי מיירי כשנטמאת בסוף מנינה של ל' יום הפי' כפשוטו דיש לה לסתור עוד ז' שנים והוה ליה י"ד שנה ול' יום או י"ל דנטמא בסוף מנין השבע שנים ואכתי היה לה לסתור ז' שנים ול' יום ולהך פירושא סובר הש"ס דהז' שנים שתסתור אינו עולה למנין שלשים שחייבוהו חכמים אפילו בשלא נטמא מטעם קנס כנ"ל ולפי גי' הספרים [א"כ[ היה לו לומר י"ד שנה וששים יום ואולי הכי קאמר אף אם נאמר שנטמא בתחלת שלשים י"ד שנה ול' יום מיבעי ליה ומכ"ש אם נטמא בסוף שלשים דקשה יותר י"ד שנה וששים יום מיבעי ליה. אך יותר נראה כהגהתי אי נמי וכן בס"י הוא דיבור בפני עצמו ואיך שיהיה צ"ל לפי' זה דלא גרס הך תנ"ה כו' וכ"כ התוס' ואולי יש לקיים גי' תניא נמי הכי גם להאי פירושא דהביא ראיה עוד לסתור עיקר דינא דרצה לומר לב"ש בנטמאת דסותר בסוף מנינה שבע שנים הא אמר ר"י משום ר"א דהוא מדב"ש שאינו סותר אלא ל' יום וכ"ש כשנטמאת בסוף מנין שלשים של קנס דלא היה לסתור עוד ז' שנים אלא ודאי דמיירי אליבא דב"ה:

ד"ה ענין אחר איבעיא להו כו' אבל לא [ביום] מלאת דעדיין יש לה [יום] אחד או ב' מן השבע שנים ולבסוף [הז'] שנים עלתה לארץ כו' דהא נטמאת [תוך מלאת] הרי י"ד שנה כו' כצ"ל ולהאי לישנא ה"פ דס"ד דר' יהודה לא פליג את"ק בהא דנטמאת סוף י"ד שנה רק דסבירא ליה בנטמא יום מלאת אינו סותר כלל דליכא ימים אחרונים ומיבעיא ליה הנך י"ד שנים שמנתה אי מיירי כשנטמאת בסוף הז' שנים ראשונים קודם יום מלאת וסותרת ז' שנים לד"ה ואתיא נמי כב"ש או דלמא מה שמנתה י"ד שנים הוא אליבא דב"ה, וע"ז אמר אי הכי כו' י"ד שנה ול' יום מיבעי ליה דאין סברא שיפלוג ר"י גם בזה שיסבור דאינו סותר כלל דהא אפי' ר"א דפליג אחכמים מודה דעכ"פ ל' סותר ומביא תניא נמי הכי דר' יהודה סבירא ליה כר"א דעכ"פ סותר שלשים יום ולפי' זה נראה יותר גי' הספרים דתניא כמובא בש"מ והביא ראיה להא די"ד שנה ול' יום מיבעיא להו מדתניא כו' דר"י סבירא ליה ביום מלאת סותר ל' וא"כ צ"ל דר"י פליג אעיקר מעשה דלא נטמאת כלל ומנתה רק י"ד שנים כב"ה ועיין מש"כ בגמרא כעין זה לפי' הר"מ. אך הר"מ ס"ל דהך דר"י משום ר"א סמכו לטעמא דמתניתין דלהכי לא הוה נזירה אלא י"ד שנה מטעם דאי"ס אלא ל' יום ומודה במעשה לת"ק עמש"ש:

תוס' ד"ה לימא כו' וקשה לגי' זו כו' ר"ל לגי' הש"ס ל"ק כפירש"י דב"ש סברי משום גושא לבד ולא משום אוירה דמאהיל על הארץ וכיון דקליש טומאתה דלא דמי לבית הקברות לא החמירו ביה וסגי בשלשים יום יב"ה סברי דגם על אויר דטומאת אהל גזרו וחמירא כדין בית הקברות להכי סותר כל השבע שנים כדין טומאת בית הקברות אבל לאית ספרים הכי פי' משום גושא דמאהיל על הגוש ולא על אוירה היכא דמפסיק בינו ובין הארץ דמותר ליכנס בשידה פתוח למעלה וב"ה סברי אפילו על אויר כזה גזרו וכן הוא לקמן (דף נ"ד) בתוס' שם להכי הקשו לגי' זו מ"ט דב"ש כו' ד"ה בשנטמאת ואליב' דב"ש אמר ר' יהודה כו' בסוף מנין [שנטמאת] דלעיל כו' כצ"ל וכן הוא בס"י:

ד"ה ת"ש ולא גרסינן מש"כ בספרים [עד] מתניתין כו' כצ"ל ור"ל דל"ג הך תנ"ה כו' עד מתניתין ועמ"ש בפירש"י:

בא"ד וא"ת כו' דקנסא בארץ [הוי] ז' שנים כו' ונמצאת נזירה כ"א שנה [שלמים א"כ] גם דר"י כו' כצ"ל:

ד"ה אמר רב כו' [אפי'] לר' ישמעאל כו' כצ"ל ור"ל אפי' לר' ישמעאל דמיקל בהכחשה מודה במונה ולזה אמר לשון הכל מודים ועיין ברש"י ומש"ש:

ד"ה מאי קאמר כו' [דקאמר] חמש ולא שתים כו' ומאי קמ"ל רב. הס"ד:

ע"ב גמ' אמרי במערבא אין הכחשה במונה י"ל דתירוצא היא לומר דהכל מודים דרב היינו דבמונה הכל מודים דנדר שתים לפי די"ל דבא להוסיף ע"ד השני כדאיתא בתוס' ועיין מה שכתבתי שם:

רש"י ד"ה השתא י"ל כו' אבל בכלל [ד"ה] יש בכלל כו' כצ"ל