ברכת ראש נזיר נו

בשידה שיהא נזיר אחר איזה שעות ובתוך כך בא חבירו ופרע מעליו המעזיבה ואולי הוכרח לזה לפי דס"ל בטומאת אונס ושהה אין בו מלקות דהוה ליה לאו שאין בו מעשה ואף דגרם בזה איסור מעשה ביציאה כיון דבשהייה גופי' אין בו מעשה אין לחייבו על היציאה דרוצה לפרוש מאיסור רק כשנדר בנזיר דאז עקימת שפתיו מקרי מעשה היכא דמדיבורו איתעבד מעשה היציאה באיסור כההיא דחוסם פרה בקול ודש בה דחייב ע"ז וכמש"ל ע"א באורך בתוס' שם ע"ש ותבין. ולפי שרש"י רוצה לפרש בטומאת אונס כדאי' בשבועות ונדר בנזיר באונס לא משכחת לה כדכתב המש"למ שם לזה הוכרח לפרש בכה"ג שנדר כשהוא טהור ואז אפילו אם התרו אותו ע"ז שלא ידור דאולי יבוא אחר ויפרע המעזיבה איננו חייב עדיין ואולי אפי' התראת ספק לא הוי כי לא סליק אדעתי' שיבוא אחר ויפרע ובכה"ג מיבעי ליה אי בעי שהייה כשנודע שנטמא וכיון שמדיבורו נמשך נזירות טומאה ומעשה היציאה באיסור הוה ליה לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו כששהה ומתרץ הש"ס כהסלקא דעתא דמקשה אילימא כו' ומתרץ בכהאי גוונא בנדר בשידה והתרה בו וי"ל דהוצרך גם כן לפרש בנטמא מקודם דאי בנזר כה"ג להיות מיד אין הטומאה נמשך מנזירותו והוה ליה כטומאת אונס בלבד דאין לוקין עליו רק בכה"ג דחל נזירותו אחר הטומאה דאז נמשך מעשה היציאה באיסור טומאה מאמירתו ונחשב למעשה כההיא דחסמה בקול וכאמור כנ"ל להמליץ דעתו. ואולי דליתי חספא כו' ומי שדעתו יפה ייטיב בעין יפה:

ד"ה מה טעם קאמר אינו מביא כו' ר"ל דכולהו חד טעמא נינהו דגילוח וקרבן שוה:

ד"ה ליתנייה כו' מאותו יום ואילך [ימנה] נזירות דטהרה. הס"ד כצ"ל:

ד"ה תאמר כו' בפרק כהן גדול (דף נ"ו) [מפרש] לה כו' כצ"ל:

ד"ה לא תגלחת דטהרה שאם לא נכנס לקבר כו' ר"ל שהיה בידו ליזור בטהרה שיצא מן הקבר לאפוקי ימי חלוטו שאינו בידו לגלח בטהרה:

תוס' ד"ה אלא כגון כו' ולא לקי אכניסה [אלא] כי מתרין בו שיצא [משידה כשפרע] מעליו המעזיבה מספקא ליה דלמא [לא] כו' כצ"ל:

ד"ה ובא חבירו כו' אי נמי אם הוא עצמו פרע ור"ל שטימא במזיד והתרו בו אח"כ כה"ג לא מיבעי כו' וכמ"ש בגמרא:

ד"ה ימי טומאה כו' טהרה. הס"ד ומה"ד ימי חלוטו כו' כמו מוחלט אין [לדמותו] לימי טומאה כו' כצ"ל:

ד"ה אף ימי כו' לנזירות [הכי] נמי כו' כצ"ל:

דף י"ח ע"א גמ' וחזר ונטמא בשביעי () כיון דלא יצא כו' אי נטמא בשביעי () כולהי טומאה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לעולם כו' והאי [דקאמר] ימי חלוטו כו' כצ"ל:

ד"ה תיש וכי ימות מת כו' כן הי' הגי' לפני רש"י ובזה אתי שפיר מה דאמר אח"כ והלא דברים ק"ו כו' והיינו משום דתחלה ר"ל מפשטי' דקרא דמיירי בנזיר שנטמא יש לפטור נזיר בקבר ועז"א אדרבה יש לדון בזה מק"ו הדר יליף מיתורא דקרא:

ד"ה נזיר בקבר שהיה טמא מתחלת נזירות אינו דין כו' הסיד ומה"ד ש"מ מדקתני ולפטור את הנזיר בקבר () דאין טעון גילוח שער ש"מ:

הס"ד כצ"ל ומה שבנתיים נמחק:

ד"ה ונזיר טהור כו' שמביא קרבנותיו הס"ד ומה"ד דתניא כו' [למנין] נזירות כו' כצ"ל:

ד"ה ביום תגלחתו כו' וגילח () ראשו כו' כצ"ל:

ד"ה ומשכחת לה דתיהוי טומאות הרבה כגון שנטמא ומנה [עוד] ששה כו' טהרה כלל [ודאי] טומאה אריכתא [היא] דאי כו' אלא קרבן אחד דאליבא דרבי כיון כו' נתחייב קרבן על כל אחד כו' כצ"ל והד"א:

תוס' ד"ה בטהור שנטמא כו' כדכתב והימים הראשונים יפלו כו' נקטו בזה פסוק אחר דוהימים כו' דכן משמע מלשון הברייתא דהקרא משמע להו דמיירי בנזיר שנטמא וע"ז אמר והלא דברים ק"ו כו' כמ"ש בפירש"י ומדיבור שאח"ז משמע דהיה להם הגי' בתחלת הברייתא וטמא ראש נזרו וסמך על סו"ד ת"ל וטמא כו':

ד"ה ביום הבאת כו' [ואשמועינן] ביום ח' כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ור"ל דאשמועינן ביום ההוא ביום ח' שראוי להביא קרבן ואעפ"י שלא הביא קרבנותיו כדמפרש בסמוך:

ד"ה ביום תגלחתו כו' מפרש טעמא. הס"ד ומה"ד והא דתנן [פ"ב] דכריתות. הס"ד ומה"ד משביעי הוא דחיילא () דמתחיל למנות נזירות משביעי. הס"ד כצ"ל:

ד"ה דאי רבי כו' עד יום שמיני. הס"ד ומה"ד כולהו טומאה כו' כצ"ל:

ד"ה א"כ לימא קרא כו' תנהו [ענין לשביעי דאתי ייתור'] למישדי אשביעי. הס"ד כצ"ל:

ע"ב גמרא דנטמא () בליל שמיני כו' כצ"ל:

ד"ה מתחיל ומונה מיד דברי אליעזר וחכמים אומרים כו' לפי' התוס' דהאי מיד איום שביעי קאי וכר' יוסי ב"ר יהודה היה יכול רב חסדא לומר דהנך תרתי מתניתא אתי' כר"א וכחכמים דברייתא דאין בין אתי שפיר כחכמים דס"ל דבקרבן תליא. והא דתנן נזיר שנטמא כו' כר"א אבל הגר"א ז"ל גרס דברי רבי וכן הוא בש"מ דכן משמע פשט הברייתא והש"ס דלקמן דהאי מיד אשמיני קאי ולגי' זו י"ל כיון דרב חסדא לעיל אוקמי חדא כרבי מוקמי לאידך כר' יוסי בר' יהודה בר פלוגתי' מיהו רש"י גרס דברי רבי אליעזר ואפ"ה פי' דמיד אשמיני קאי וזה תמוה וכקו' התוספות ואולי י"ל לקיים גי' הישנה דר"א וכן הוא בכל הספרים וס"ל דמונה משמיני והא דס"ל לר"א כי נטמא בשמיני דמביא קרבן אף דאין כאן סתירה אלא יום אחד משום דמיירי בנזיר טהור שנטמא דכבר היו לו ימים ראשונים ושוב כי נטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני כל זמן שלא הביא קרבנות עדיין שם טומאה ראשונה עליו וכיון דאז סתר ב' ימים ויותר ומתחייב להביא קרבן כל שנטמא אח"כ בשמיני אף דמקרי טומאה שנייה למאי דסבירא ליה דהמנין מתחיל כבר מיום שמיני אף קודם הבאת קרבנות מ"מ לענין זה, ס"ל דנתחייב עוד בקרבן על טומאה שנייה כיון דכבר נטמא פעם אחד וסתר שני ימים וגם היום בשמיני לא נגמר עדיין טהרת טומאה ראשונה דמחסר הבאת קרבן לזה נמשך עדיין דין טומאה ראשונה ומתחייב קרבן על כל אחד ואחד [ואולי י"ל בזה גם קוש' ר' עקיבא איגר בכתבים (סי' רי"ד) למה נקט וחזר ונטמא בח' דהא קתני נטמא בח' היינו בשמיני לטומאתו ואם כן חייב הוא שני קרבנות מטומאה הראשונה ומשניי' ליתני דמביא קרבן ע"כ או"א יעו"ש. ולמש"כ קמ"ל רבותא בזה ל"מ בנטמא בח' דעדיין נמשך זה לטומאה הראשונה דסתר ב' ימים אף גם בחזר ונטמא דנמשך זה לטומאה השניי' דנטמא בח' דלא סתר מ"מ נמשך זה אחר טומאה ראשונה דסתר שני ימים ומביא קרבן טומאה ע"כ אחד ואחד]. ובזה יש ליישב נמי קושי' התוס' דלקמן (דף י"ט ע"א) דאמר עולא לא אמר ר' אליעזר כו' והקשו התוס' וצ"ע מנ"ל למידרש הכי אליב' דר"א כו' ולמש"כ י"ל דעולא קשי' ליה הך ברייתא דס"ל לר"א דמונה מיד בשמיני וכקו' התוס' ולזה אוקמי' בנזיר שנטמא וס"ל לר"א דאפילו יום אחד סותר ואותביה אביי שם דמוכח דס"ל אפי' בנ"ט בעי ימים ראשונים, ומ"מ י"ל בתירוץ הברייתא לר"א כיון דבפעם ראשון היה לו ימים ראשונים ולא נגמר כל טהרתו כדינו דאז אפי' בנטמא ביום שמיני מביא קרבן מיהו כשכבר הקריב קרבן ונגמר כל טהרתו מסתבר דלר"א בעי עוד סתירת שני ימים דהוי ליה לגמרי טומאה אחריתי ועל כל אחד נקרא וכי ימות מת כו' דבעי ימים ראשונים מיהו גם לדברי תוס' י"ל כן דעולא סובר בדעת ר"א דמונה מיום שמיני. לזה ר"ל דר"א מחלק בין נזיר טהור שנטמא לטמא שנזר אך למאי דאותביה בזה צ"ל דמונה מיד לר"א קאי אשביעי ועמ"ש בתוס' שם ולמ"ש לפירש"י יתיישב עוד קושית תוס' שם ד"ה אמר ליה רב פפא כו' וקשה דליפשוט כו' ע"ש וע"ע לקמן (דף נ"ד ע"א) ברש"י ותוס' ומשכ"ש והרמב"ם פסק בזה כחכמים דאינו מונה עד שיביא חטאתו בפ"ו מה"נ די"ג ולדידהו לא מתוקמי הך מתני' דנזיר שנטמא טומאות הרבה כו' דחשב ענינים מחולקים דהא לחכמים כשנטמא קודם שהביא חטאתו הוי ליה חדא טומאה אריכת' ומ"מ הרמב"ם תפס ע"ד השאלה לשון המתני' וכתב בדט"ו נזיר שנטמא טומאות הרבה כו' אינו מביא אלא קרבן אחד לאשמועינן חילוקא דתליא בהבאת חטאת ור"ל הרבה במספר וכ"ה לשון התוס' כאן בד"ה אינו מביא וכ"כ הלח"מ ופשוט וא"צ לדעת האו"מ:

רש"י ד"ה כגון דחזיא כו' איידי דנקטי לה במסכת כריתות כו' היינו (בדף ח' ע"א) שם דמיירי נמי בדין לילה מחוסר זמן בראה בלילה:

ד"ה ומדלא כו' עד היום [רמיא] הלילה כו' כצ"ל:

ד"ה דאי אמרת כו' דלילה נמי [כזמן] הקרבה כו' כצ"ל:

ד"ה וחכ"א כו' לחטאת [ואם] נטמא כו' כצ"ל:

ד"ה בשלמא כו' ומונה מיד. הס"ד ומה"ד אעפ"י שלא הביא קרבנותיו כו' כצ"ל:

ד"ה משום עולה לא [בעי מיעוטא דההוא דלא אתיא לא משום כפרה] ולא משום כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ה"ג אי אמרת כו' [וכי נטמא כו' להחשב כשעה] שראויה להקריב כו' כצ"ל:

ד"ה מתחיל כו' מכי הזה וטבל [וכי] נטמא כו' בקרבן טומאה לר"א. הס"ד כצ"ל:

ד"ה בשלמא כו' שלא הגיע [קצת יום הראוי] להביא כו' כצ"ל:

ד"ה ורבנן כו' דההוא מרבה כו' במילתיה () דבהבאת קרבן כו' כצ"ל: