ברכת ראש נזיר נ

שלשים דהוי ליה כאומר שלמים כמש"ל ולפי פירוש החכם הנ"ל י"ל דכיון נמי לתרץ גם לבר פדא הא דנקט במתני' באומר שלשים יום סותר את הכל דמשמע דסותר שלשים יום שלמים כפי נדרו ובנטמא יום מאה משמע דאינו סותר אלא כדין נזיר סתם דזה כ"ט יום לבר פדא ולפי תירוץ ר"י ניחא דקרא דזאת תורת דמשמע דין תורת נזיר סתם הוא דוקא בנזירות מרובה דמאה יום אבל באומר שלשים יום לבר פדא הוא מדין סתירה דסתר הכל מיהו אינו מוכרח מלשון המשנה וי"ל כמ"ש וכפי' מהר"ף דלעיל בפ"ק מיהו הא קשיא מה שכתב דקרא דימים ראשונים כו' מיירי בנזירות מאה ולא בנזירות מועטת הא תנן בהדיא במתני' ר"א אומר לא בו ביום שנאמר והימים כו' ושם קאי אנזירות מועטת דמיירי ברישא מי שנזר והוא בבה"ק אפי' היה שם שלשים יום כו' ולפי מש"כ י"ל קצת דמתני' מיירי במפרש ודוחק, ויותר נ"ל דס"ל דדרשא דלא בו ביום כו' עד שיהא לו ימים ראשונים קאי נמי אנזירות סתם אבל הדרשא דראשונים מכלל דאיכא אחרונים המובא לקמן (דף י"ט ע"ב) בברייתא שם מיירי בנזיר מאה וי"ל הטעם לפי דהך דרשה מכלל דאיכא אחרונים סמך על דרשא דזאת תורת וכדאי' בתוס' (לקמן דף י"ט ע"ש) לכן איירי בחד גוונא ועיין:

ד"ה הריני כו' שהוא [יום] אחרון כו' כצ"ל:

ד"ה ר"א [אומר] כו' אינו סותר אלא שלשים כו' גזירת [הכתוב] הוא כו' כצ"ל:

ד"ה נטמא ביום ק"א כו' וגזרינן יום ק"א אטו יום שלשים וה"ה לעיל הוה מצי למיתני הכי גבי הריני נזיר נטמא יום ל"א דסותר הכל מדרבנן () ולבר פדא ביום שלשים סותר מדרבנן אטו היכא דאמר הריני נזיר שלשים וכן נטמא ביום אחד ומאה שהוא יום תגלחת [נזרו] אטו יום שלשים דאי לא הא לא קיימא הא שגם יום שלשים הוא יום תגלחת () אבל יום שלשים ואחד הוי יום דבתר תגלחת והוי כמו ק"ב והא ודאי בנטמא יום ק"ב אינו סותר שלשים רק שבעה שיטהר ויביא קרבנותיו:

הס"ד כצ"ל ולפי שגי' התוס' שלפנינו מסורסים ומוטעי' ואין מי שם על לב להגיה כראוי לכן העתקתי באורך קצת והכי פי' דסבירא ליה לר"מ דהוי יום שלשים יום גילוח מה"ת גזרינן נמי ביום ק"א וכן ביום שלשים ואחד דהוי יום תגלחת מדרבנן דסותר שלשים דגזור אטו יום שלשים דהוא יום גילוח מה"ת וסותר מה"ת והוי מצי למיתני נמי במתני' בנטמא יום ל"א דסותר שלשים אבל לבר פדא אף דיום שלשים גופי' אינו סותר אלא מדרבנן אטו דאומר שלשים יום שלמים סבירא ליה כיון דיום שלשים הוא יום תגלחת מה"ת וכן יום ק"א הוא יום גילוח מה"ת למאי דסבירא ליה דלא אמרינן מקצת היום ככולו להכי גזרו נמי ביום ק"א דסותר שלשים דדמי ליום שלשים אבל יום ל"א בנזיר סתם דאינו יום גילוח מה"ת ולא דמי אפי' בחד צד ליום שלשים לא שייך למיגזר אטו יום שלשים והוה כמו יום ק"ב דאינו סותר לכולי עלמא (וע"ל דף ו' ע"א) בתד"ה נטמא ותראה כמ"ש:

ד"ה ר"א אומר אינו סותר כו' לא סתר לר"א ואע"ג () דיום שלשים הוי תגלחת מה"ת וכן () לבר פדא [באמר] הריני נזיר סתמא ונטמא ביום שלשים () דנזירותו פסק כבר מיום כ"ט:

הס"ד כצ"ל דכן ס"ל לר"א אפי' בנטמא ביום שלשים אינו סותר ולרב מתנא הוי טעמא משום דס"ל לר"א מקצת היום ככולו אפי' בנטמא כמ"ש התוס' לעיל ולבר פדא משום דנשלם נזירותיה מיום כ"ט ולא סבירא ליה גזירה באומר שלמים ויש לקיים גם הנוסחא ישנה במעט הגהה דכצ"ל לא סתר לר"א [ולא גזר] לבר פדא [באמר] הריני נזיר סתמא ונטמא ביום [שלשים] דנזירתו כו' תגלחת מה"ת:

הס"ד ור"ל דלא גזר בנ"ס אטו היכא דאמר שלשים יום דסותר מה"ת כמו דגזרו שיהא יום תגלחת ביום ל"א לכתחלה אטו היכא דאמר שלמים דבזה מודה ר"א רק בדין סתירה פליג וכל זה לשיטת התוס' אבל הרמב"ם סבירא ליה בנטמא יום ק"א וכן ביום ל"א סותר לרבנן מה"ת וביארתי שיטתו (לעיל דף ו' ע"ב) בתד"ה אמר ר"ל ע"ש. ע"ב מתני' מי שנזר כו' יצא ונכנס עולין כו' עיי' פירש"י ותוס' ולפי' האי דינא עולין ואין עולין נראה כמיותר אבל הרמב"ם פי' כמין חומר דמתני' תרתי קאמר ולצדדין קתני והיינו דענין טומאת בית הקברות יש מהן שהנזיר מגלח עליה וסותר את הקודמין ומביא קרבן טומאה ויש מהן שאינו סותר ואין עולין מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה כמבואר כל זה בר"מ פ"ז מה"נ ע"ש, ע"ז אמר במתני' בטמא שנזר אפי' בטומאה שאין הנזיר מגלח עליה ואינו סותר מ"מ אינו עולה מן המנין והגם דהך דינא הוא אפי' בנזיר שנטמא אח"כ מ"מ נקט זה בדין טמא שנזר דאגב אורחיה קמ"ל דאינו עולה למנין אבל מ"מ חייל עליו ולוקה כשעובר על הנזירות והדר נקט רבותא אפי' בנטמא בבי"הק בטומאה שהנזיר מגלח עליה אינו מביא קרבן טומאה כיון שהיה טמא כשנזר ולא יצא מהטומא' ליטהר אבל ביצא והזה כדינו וטבל חל עליו הנזירות ממילא ועולה מן המנין אף דשוב חזר ונכנס לביה"ק ונטמא בדבר שאין הנזיר מגלח עליה מ"מ הימים שמנה כבר עולין לו ואם נטמא בדבר שהנזיר מגלח עליה מביא קרבן טומאה (וע' בר"מ פ"ו מה"נ ד"י ובלח"מ שם) והא דנקט במתני' הרבותא אפי' היה שם שלשים יום מסידור לשון הרמב"ם שם דנקט סדר המשנה עיי' בלח"מ שם וכתב ע"ז ואינו מגלח שערו כשיצא משם נראה דקמ"ל אפי' היה לו כל שיעור דגידול שער בטומא' אינו מגלח גי"ש דטומא' וימנה נזירותו בשער זה:

רש"י ד"ה מתני' מי שנזר כו' כלומר אינו עולה לכך כו' הוצרך לזה לפי שסובר דכולהו מתני' איירי בנטמא בדבר שהנזיר מגלח עליה כדמסיק ואינו מביא קרבן טומאה א"כ הך דינא נראה כמיותר דהא טומאה כזה סותר מנין טהרה הקודמין כ"ש דאינו עולה לזה אמר דאין עולין שתהא חל עליו כו' אך לכאורה קשה הא זה דעת ריש לקיש בס"ד בש"ס ומה יענה לדר' יוחנן וכ"ש במסקנא דכולי עלמא סברי דמיחל חיילא, ונ"ל דר"ל דהך אין עולין קאי אלעיל בדרך רבותא אפי' היה שם שלשים יום דלא נאמר כיון שבדעתו היה לשהות שם משך כל הנזירות מסתמא היה דעתו שיחול עליו נזירות בטומאה כעין נזירות שמשון קמ"ל שאינו חל עליו נזירות טומאה וימנה אח"כ נ"ס וכ"מ מציון דבריו:

ד"ה עולים לו למנין נזירות כיון [שהזה ושנה וטבל ביום ז' שלו ומביא] קרבן על הטומאה כצ"ל:

ד"ה ר' אליעזר כו' אימתי לכשאני קורא כו' לגי' זו משמע דהכי קאמר אימתי יפלו דסותר לכשאני קורא כו' לפי דענין סתירה בדין קרבן טומאה שייכי בהדדי כדמוכחי קראי, ויותר נ"ל דכצ"ל אימתי [אני] קורא כו' ור"ל דבפסוק זה כתיב והביא כבש וגו' והימים וגו':

ד"ה א"ל מסקנא כו' בתורת קרבן טהרה [ליטהר] ולהביא כו' כצ"ל ור"ל כעין שכתב במתני' דהך אין עולין ר"ל דלא חל עליו כלל ולאו דוקא לקרבן טומאה בלבד קאמר רק דמסיק למילתי' דלהכי אין עולין שתהא יחול עליו לפי שאינו בתורת נזירות כלל לא בדין טומאה ולא ליטהר כו' ואע"ג דגם לריש לקיש עובר בבל תאחר כדאי' בנדרים (דף ד') זהו לענין חיוב שיקבל עליו אבל מ"מ כל כמה דאינו מקבל עליו אינו בתורת נזירות:

תוס' ד"ה מי שנזר כו' לענין [דמפרש] והולך דאינו מביא קרבן טומאה כו' מעיקרא. הס"ד כצ"ל:

ד"ה ר"א אומר כו' של קבלת נזירותו () דלרבנן מביא קרבן טומאה וכו' כצ"ל:

ד"ה ר' יוחנן כו' לצאת ממנו [ואינו] יוצא אתגלחת כו' כצ"ל ועמ"ש לקמן (דף י"ז) בתד"ה אילימא:

ד"ה מיתלא תליא וקאי () וכי משכחת טהרה חיילא פי' דין נזירות טהרה כו' עד [שיצא משם ויטהר מ"מ ס"ל דאסור] וכי יטהר כו' כצ"ל ור"ל דדין נזירות לענין קרבן טומאה או קרבן טהרה ביום גילוח מונים שלשים כשיטהר ומ"מ כעת אף בטומאתו חייל עליו לענין זה () דלוקה אם עבר:

ד"ה וריש לקיש כו' ובקונטרס פירש דבקבלה מועטת סני לומר יחול עלי הנזירות [או] אומר הריני כו' כצ"ל ועמ"ש (לקמן דף י"ז) בתד"ה הכא במ"ע:

ד"ה קרבן טומאה כו' אתגלחת [איין] הס"ד כצ"ל:

דף יז ע"א גמ' מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין [ולטמא למתים] כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה הכא במאי עסקינן כו' ולאפוקי [קרבן טומאה דלא] מייתי וכדרבי אליעזר דאמר כו' כצ"ל ור"ל דלהכי קתני רק הא דסופג ארבעים להורות כדר"א דלא בו ביום כו' מביא קרבן טומאה אבל לאיסור מלקות גם ר' אליעזר מודה בנזיר שנטמא דאסור בכל דיני נזירות דהא אפי' בטומאה דסותר אסור בעת טומאתו בגילוח כו' והוצרך לזה לפירושו דס"ל בהא דאמר ר' יוחנן חיילא לאו בעת טומאתו קאמר רק לזה כי משכח טהרה חייל ולא בעי הדר ואמר כפירש"י לעיל ולכן גם לר' יוחנן דחיילא צ"ל הא דסופג ארבעים דברייתא מיירי ביצא וקמ"ל דממילא חייל אך הקשה לריש לקיש דסבירא ליה דלא חיילא ובעי אמירה ואי מיירי הברייתא ביצא ואמר מאי קמ"ל ומשני ביצא ונכנס והיינו ביצא ואמר וקמ"ל בנכנס דרק סופג ארבעים אבל אינו מביא קרבן טומאה וכדר"א, ולדבריו י"ל הא דהקשה מאין בין טמא כו' ולא משני דמיירי ביצא ואמר דא"כ מאי קמ"ל בדין טמא שנזר דשביעי עולה כיון דתנא במתני' דאינו מביא קרבן טומאה ועיין בתוס' בע"א:

ד"ה ונזיר טהור כו' [אינו עולה] עד יום שמיני כו' כצ"ל:

ד"ה אלא כי פליגי למילקי כו' לא לקי אפי' אטומאה דבסוף אי לא הדר אמר ר"ל אפי' כשיטהר לא לקי עד דהדר