ברכת ראש נזיר מט

מהני שיהא נחשב מקצת היום טהור אי לא מהאי טעמא דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא:

ד"ה אף עפ"י כו' טמאין [דסתר] מנינו כו' ומדקתני [בשומרת] יום כו' כצ"ל:

ד"ה הכי נמי מסתברא כו' דטומאת [התהום] דמת הותרו כו' כצ"ל:

ד"ה ואף ר' אושעיא קאי אשינויא דלמפרע [מדרבנן] הס"ד כצ"ל ור"ל דלאו ר"א גופי' ס"ל כן למפרע דרבנן דהא סבר דסותר את שלפניו רק דר' אושעיא סובר נמי כהך שינויא דר' יוסי דסובר דמטמא למפרע מדרבנן וכדמסיק בזה:

ד"ה אבל כו' אהיכא קאי [אבל]:

הס"ד כצ"ל ועמש"כ בגמרא בזה:

ד"ה סותר את שלפניו [כל] סיפורים שספר וצריך למנות ז' ימים אחרים הס"ד ומה"ד [וא"ל ר"י לא נסתר אלא יומו] יחזור ויספור יום אחד [והוינן] בה כו' בנתיים. הס"ד כצ"ל:

ד"ה בפרק כיצד צולין גרס אי קסבר כו' נמי לא תסתור [דהרי] היא [כראיה] ראשונה של [זיבה] אחרת ואין בה [אלא] טומאת ערב כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ק לא יסתור ולא יומו כו' כצ"ל:

ד"ה [וא"ל] פי' ר' אושעיא לר' יוחנן ר' יוסי סבר כוותך והש"ס מסיק כו' כצ"ל ר"ל הא דמסיק והא ר"י למפרע כו' היא מסקנת הש"ס מה דאמר דר"א סבר אליבא דר"י כו' ולא משו' קושיא מייתי לה:

דף ט"ז ע"א גמרא איבעית אימא דקא שפעה () תלתא יומי בהדי הדדי כצ"ל:

רש"י ד"ה ור' יוסי מכדי כו' דמכאן ולהבא [מטמא] שינויא דחיקא כו' צריך ביאור מה זה שינויא דחיקא דהא מסיק הש"ס דר"א ס"ל כן אליבא דר' יוסי דמכאן ולהבא מטמא וצ"ל דה"ק דהא דמשני הש"ס לעיל לדחויי הא דרב ודלמא משום דקסבר מכאן ולהבא מטמא וס"ל דלטעם זה אצ"ל עוד מקצת היום ככולו דנחשב מקצת היום ליום שימור דאתמול דלא בעי יום שימור רק דכן הוא הדין ברואה שלשה ימים רצופים דתהוי זבה דלפ"ז לא קשי' קו' הש"ס זבה דמייתי קרבן כו' זה הוא שינויא דחיקא לפי דאף לרב אושעיא דס"ל אליב' דר"י מכאן ולהבא מטמא צריך נמי להאי טעמא דמקצת היום ככולו כרב דליהוי שימור ליום אתמול וע"ע בסמוך:

ד"ה ע"א ור' יוסי כו' אבל [בפרק] כיצד צולין במסכת פסחים שמעינן דמכאן ולהבא קא מיבעי ליה [לרבי יוסי] זבה כו' כצ"ל ור"ל דכאן שמע מפי המורה דקו' הש"ס הוה לרב דמוקי טעמא דר' יוסי משום מקצת היום ככולו אבל למאן דסבירא ליה מכאן ולהבא מטמא לא קשיא וזה כמו שפירש"י מקודם אבל בפסחים משמע דגם אי ס"ל לר"י מכאן ולהבא מטמא נמי קשה לפי דגם לטעם זה צ"ל דמקה"י חשיב שימור וזו היא כפי' התוס' כאן וכמש"ל:

ד"ה איבעית אימא בשופעת כל () [תלתא] יומי בהדי הדדי כו' כצ"ל ועיין בתוס' ומה שכתבתי שם:

תוס' ד"ה זבה גמורה כו' טבלה בנתיים [כמו] כי ראתה ביום [א] וביום [ג'] וביום [ה] דלא הוי כו' כצ"ל:

ד"ה הלשון כו' ובדוחק י"ל בראתה [יום אחד] כיון דחזיא כו' ואין צריך עלות השחר [ולא נראה] דמשנה כו' [ברואה תוך י"א יום] וטבלה לערב [ושמשה] שמטמאין משכב ומושב () ומוכח התם כו' כצ"ל והד"א ור"ל דהתם משמע אפי' לא ראתה אח"כ מטמאין משום דלילה לא חשיבא שימור:

בא"ד הלכך בזבה קטנה דתחילת [הספירה הוא סוף חשבון אמרינן ביה] מקצת היום ככולו אבל כו' והא דעבד ק"ו (ר"ה דף יוד ע"א) ומה נדה שאין תחלת יום [עולה לה] בסופה דטבלה בלילה מהני (ר"ל דוקא בליל ח' ולא ביום ז' דנימא מקצת היום ככולו) סוף היום [עולה לה] בתחלתה דלא בעי כי אם [ששה] ימים רצופים ויום [שראתה בו שנה] שתחלתו עולה בסופו אינו דין שסופו עולה בתחלתו לימא זבה גדולה הוכיח דתחלת יום [עולה] בסופו דטובלת ביום וסופו אינה עולה בתחלתו [י"ל] ודאי רבא כו' ומיהו לפירש"י ניחא כו' כצ"ל. ודבריהם צריך ביאור דלכאו' תמוהים כמו שתמה האורח מישור דלרבנן מי ניחא הא גם לדידהו י"ל האי תוכיח מזבה דטובלת ביום וסבירא ליה דסוף היום אינו עולה לה בתחלתה למנין ז' נקיים דזה אינו רק מנהג כותאי גם מש"כ דלפירש"י ניחא אינו מובן כלל ולזה הגיה האו"מ כרצונו ולא ירד לסוף דעתו והאמת הוא ככתוב בס"י והכי פי' דהתוס' ידעו לחלק בזה דלא דמי האי תוכיח דזבה להק"ו דהתם וכמש"כ בתוס' (נדה דף ע"ב) דלא שייך לומר תוכיח מזבה דצריכה נקיים והיום שפוסקת בו איננו טהור אינו בדין שיעלה לחשבון נקיים ע"ש. אך סברא זו נסתר לשי' ר"ת דסבירא ליה לר' יוסי דסוף היום שראתה בו עולה לשימור אף שהיתה טמא בתחלתו ולכן הקשו לשי' די"ל זבה תוכיח לפי שהחילוק הנ"ל נסתר לפירושו וע"ז תירצו די"ל דרבא לא עבד הק"ו אליב' דר"י רק לרבנן ולדידהו אתי שפיר די"ל כהחילוק הנ"ל דלא ס"ל הא דסוף היום עולה לשימור וע"ז כתב ומיהו לפירש"י ניחא דהוא לא ס"ל פר"ת דסוף היום עולה לשימור לר' יוסי רק תחלת היום עולה לשימור דאתמול ולדידי' גם לר"י לא מצי למימר זבה תוכיח די"ל כחילוק הנ"ל וזה ברור וע"ע בתוס' (ר"ה דף י' ע"א) ד"ה שנים מכוון למש"כ רק שם דחקו ליישב ג"כ שי' ר"ת דש"ה דספירת כו' ע"ש וכאן כתבו בפשיטות וא"ש:

ד"ה ומשני כו' לפי [שהם] מסובבין כו' רצונם בזה דלאו דוקא חזיא בכל תלתא בין השמשות דדי בשני בין השמשות כד חזיא בכל בין השמשות דביה"ש ראשון תופסת שני ימים וגם ביה"ש השני תופסת סוף יום ב' ותחלת יום ג' בכדי דלא ליהוי לה שימור וכן הוא בהדיא (בפסחים דף פ"א) כגון שראתה כל שני ביה"ש וכן הוא כוונת הש"ס כאן דתופסת שלשה ימים כשחזיא סמוך לשקיעת החמה וע"ע בתוס' (ר"ה דף י' ובנדה דף ע"ב) מזה:

סליק פרק שני בס"ד:

פרק שלישי מתני' שיום שלשים עולה לו מן המנין כצ"ל:

רש"י ד"ה מי שאמר כו' דמוקי לה () דנעשה כאומר כו' כדאית ליה:

הס"ד כצ"ל ומה"ד גמ' ר"א אומר כו' לבר פדא כדאית ליה דקסבר ר"א כו' כצ"ל והד"א וכן הוא בס"י ומש"כ וכדאמרינן נמי כו' הוא ע"א דיש שני פירושים בהא דצריך להמתין ז' לר"א אי ז' לבד משום הזאת ג' וז' שיטהר ולהביא קרבנותיו בטהרה או שימתין עוד ז' ימים אחר גילוח ז' דטומאה שיעור כדי לכוף ראשו לעיקרו דזה ז' ימים (וע"ל דף ו' ע"ב) ברש"י ד"ה ואי ס"ד וכן הוא כוונת רש"י כאן:

תוס' ד"ה הריני נזיר שלשים יום כו' [ולרב] מתנא כו' [הכא] מייתורא כו' סותר הכל [ולבר פדא דלית ליה מקצת היום ככולו הכא דאמר] שלשים כו' הא [ר"א] דרש לקמן כו' כל אותו יום [כיון] דעשה מקצת נזירות כו' הוי שפיר יום שלשים [יום מלאת הלכך] סותר לר' אליעזר מדרשא דזאת תורת הנזיר ולת"ק דאמר כו' ומקצת היום ככולו [לא] אמרי רבנן () היכא דנטמא () [ובהכי] הסוגיא מתיישבת בפ"ק דמייתי הך דהריני נזיר () נטמא יום שלשים [סותר את הכל] בשלמא לרב מתנא [ניחא אלא לבר פדא קשיא] א"ל בר פדא כו' כ"א ז' לר"א [ה"ט] דאין כאן כו' מדרשא דזאת תורת הנזיר:

הס"ד כצ"ל ור"ל דלפ"ד דדרשא דזאת תורת קאי נמי אנזירות מועטת דשלשים יום רק דסתם נזירות מקרי אחר מלאת הן לבר פדא או לר"מ מטעם מקצת היום ככולו אתי שפיר הסוגיא דפ"ק דמייתי מנזיר סתם:

ד"ה הגהה ובסיפא דהריני נזיר מאה יום כו' [וצריך לדקדק] לרב מתנא כו' הכי נמי כי נדר מאה יום [נחשביה] ליום מאה כאחר מלאת דנימא מקצת היום ככולו [דבהריני] נזיר מאה [ליכא] ייתור [בלישניה] (ור"ל דנימא כאומר שלמין כמו באומר שלשים יום דהו"ל כאומר שלמים כמש"ל) ות' התוס' כו' דהשתא ליכא למימר מקצת היום ככולו ע"כ הגהה כצ"ל:

ומתחיל הדיבור זאת הגהה מורי רבינו יצחק כו' נראה דלפי הגהה זאת רצה לפרש דלא [דרש] בנזירו' מועטת כו' וכן דרשא דקרא [דהימים] הראשונים מכלל דאיכא אחרונים [לא] דרשינן כו' כצ"ל והכי פי' דהך הגהה ממור"י כיון לתרץ קו' הגה"ה דלעיל אמאי שנה נדר סתם דאינו סותר לר"א מנדר מאה יום דסותר לר"א הא לרב מתנא דאודא אחת הן דאמרינן ביה מקצת היום ככולו לזה פיר"י דדרשא דזאת תורת מיירי בנזירות מאה אך קשה קושית התוס' דלעיל אמאי סבירא ליה לר"א באומר שלשים יום ונטמא ביום שלשים דסותר הכל הא ליכא ימים אחרונים ולזה צ"ל דגם דרשא דימים מיירי בנזירות מאה וע"ז כתב חכם אחד נראה דלפי כו' והוא פי' על הגהת ר"י דמש"כ דאיירי באומר שלמים דלאו דוקא באומר שלמים רק דמיירי בנזירות מרובה דמאה יום ולא בנזירות מועטת ורצונו בזה דאי ס"ל להך הגהה דהא דנטמא יום מאה מיירי באומר שלמים לא היה צ"ל דקרא דזאת תורת מיירי בנזיר מאה דבלא זה יתיישב וכפי' התוס' בהגהה ראשונה, וע"ז אמר ובהכי נמי מתיישב הסוגי' דפ"ק ר"ל הא דהביא הש"ס מנזירות מועטת לפי דעל זה לא קאי קרא דימים ראשונים כו', ויותר נ"ל בהגהת ר"י דהא דנקט בנזיר מאה לאו דוקא אלא דר"ל דהפסוקים מיירי במפורש וכפי' מהר"ף ממש שהביאו התוס' (לעיל בפ"ק ע"ש) והיינו שכתב דאיירי במאה [ושלמים] כצ"ל, ור"ל דאיירי במפרש מאה או מפרש