ברכת ראש נזיר ה

חלון צורי אחז"ל נדרים פ"א מפני מה אין מצוין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן כו' רבינא אמר לפי שאין מברכין בתורה תחלה דאר"י אמר רב מ"ד מי האיש החכם ויבן כו' דבר זה נשאל לחכמי' ונביאים ולא פרשוה עד שפירש הש"י בעצמו שנא' ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה, היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אר"י א"ר שאימ"ב בתורה תחלה עכ"ל, וד"ז גופי' נשאל לחכמים ולא פירשו מה החרדה הזאת על עון ברה"ת ליתן עונש כזה, ומש"כ בזה שלא עסקו לשמה איך נכלל זה בברה"ת ייתר היל"ל שאין עוסקין לשמה, ועוד צריך ביאור ענין לא הלכו בה על ברה"ת. והנ"ל שלא הלכו בה ר"ל פלפול ההלכה וחשב כאן ג' דברים תורתי אשר נתתי זו מקרא תורה שבכתב ולא שמעו בקולי זו משנה תורה שבע"פ ולא הלכו בה זו גמרא כמאחז"ל (עירובין ס"ג) וילך יהושע בתוך העמק שהלך בעומקה של הלכה, ומקשה הש"ס היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה דהא גם על זה נצטוו מאת ה' כדאיתא (ברכות ה') ואתנה לך את לוחות האבן אלו עשרת הדברות והתורה זו מקרא והמצוה זו משנה להורותם זו גמרא מלמד שכולם נתנו למשה מסיני ואמר רב שלא ברכו בתורה תחלה ורב לשטתו (ברכות י"א) דגם לגמרא צריך לברך והיינו שעיקר כוונת ברכה זו להשפיע עלינו אור קדושת התורה לדבר ה' זו הלכה ברורה דע"ז תקנו ונתן לנו את תורתו להתהלך לפני ה' בארצות החיים זו ארץ עליונה שממנה תצא תורה שבע"פ כנודע ולפי שלא היה חשוב זה בעיניהם רק לפלפול להראות חכמתם וכשאר חכמות שאין מברכין עליהן לזה לא זכו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כמאחז"ל בדואג ואחיתופל שלא זכו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא וענין לא הלכו בה ר"ל שלא למדו ע"ד הלכה לכן נפרדו מארץ החיים ולזה פירש"י אם בחוקותי תלכו שיתהיו עמלים בתורה שבזה יכוונו להלכה ע"ד יגעת ומצאת תאמין וע"ז אמר רבינא שהת"ח הלומד עד"ז אין יוצאין ת"ח מהם מדה כנגד מדה והם בגדר עומדים לא מאותן ההולכים מחיל אל חיל הזוכים לחזות בנועם ה' בשערים המצויינים בהלכה ומזה מוכח דגם רבינא סובר כרב דלגמרא צריך לברך וסרה בזה קו' הצל"ח (ברכות שם) ועל כ"ז הרהבתי בנפשי עוז לייסד פתחא רבחי במעלות התורה ולומדיה עפ"י מחז"ל המופלאים ומכוסים לגלות עמוקות מני חושך כיד ה' הטובה והמעיין ישים עיונו ויצדקו ויהללו ויאמרו נלכה באור ה' וכה יזכנו ה' שלא ימוש התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם. אס"ו:

פיתחא רבתי (א) גרסינן (בברכו' ח') אר"ח מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנו' יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות והיינו דאר"ח משמיה דעולא מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד, ויש לדקדק איך יתכן לומר כן והי תפלה ומצות דמגנו עלן והלא אחז"ל האומר אין לו אלא תורה אפי' תורה אין לו וכמו כן קשה הא דאר"א (ברכות ל"ב) מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה האם נאמר ח"ו שכל התפלות והמצות לריק יגענו, אך הענין עפ"י מחז"ל (מגילה כ"ז) ואת כל הבית הגדול שרף באש ר' יוחנן וריב"ל חד אמר מקום שמגדלין בו תורה דכתיב יגדיל תורה ויאדיר וח"א מקום שמגדלין בו תפלה דכתיב ספרה נא את הגדולות אשר עשה אלישע ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד, והאי שמגדלין בו תורה היינו כי מציון תצא תורה שמשם יצא הוראה לעולם כפי שהסכימו שם סנהדרין יושבי בלשכת הגזית הוא קיים לעד וקימו למעלה מה שקיבלו למטה והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע כו' וכן למ"ד מקום שמג"ב תפלה היינו דשם ניכר גודל מעלת התפלה שכל מי שהתפלל בביהמ"ק נענה וממנה יושע כתפלת שלמה להיות עיניך פקוחות אל הבית הזה לשמוע אל הרנה ואל התפלה וגו', ומשם שואבים רוה"ק לפעול ברוה"ק כל אשר יצוו בנסים נגליות לפרסם פלאי ה' העושה רצון יראיו ולאמר אנכי הרואה כמאמר אלישע (מלכים ב') יבא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל ועז"א ואלישע דעבד ברחמי עבד שע"י תפלותיו נענה ונגלה לכל בשר כי הם זרע ברך ה' ועליו נאמר צדיק מושל ביראת אלהים ועז"א ר"י (שבת ל"א) אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר ועתה ישראל מה ה' כו' ושם מיירי בדחיל חטאין והוא ענין גבוה כמעלות שחשב רפב"י סוף סוטה תורה מביאה כו' (עמש"ל אות י"ח) ובזה יבואר דחז"ל (ברכות ל"ד) אטו י"ש מלתא זוטרתא היא והאר"ח אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של י"ש בלבד אין לגבי משה מ"ז היא והקשו המפרשים הא לכל ישראל נאמרה ולק"מ דקו' הש"ס אטו יראה מ"ז לאו מלשון מה קשיא לי' דלשון מה מצינו גם להגדיל הדבר כמו מה רבו מעשיך וכן הרבה רק דדייק מדקתני כי אם ליראה כו' ולעבוד את ה' כו' משמע שיש עוד ענין גבוה מזה והאר"ח אין לו כו' ש"מ שיראה גדול מכולם ובקרא דמה ה' שואל ודאי על יראה עילאה דדחיל חטא כיון דקא חשיב כל הני כי אם ליראה ולאהבה ולעבוד כו' ולזה ק"ל איזה ענין יותר מיראה כזו שכל קיום התורה בכללה עז"א אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא שהיה לו גם חכמה של מעלה שעלי' נאמר והחכמה מאין תמצא כמאחז"ל נובלות חכמה של מעלה תורה כדמתרגם ת"א בפסוק עם נבל עם דקבילו אורייתא כמ"ש בס' תולדות אדם אבל לישראל גדולה היא כמאמר הפסוק (שמות כ') לבעבור נסות אתכם בא האלהים [מלשון הרימו נס להגדיל אתכם] ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וזו יראה עילאה דיראת חטא רק משה היה לו יתר שאת בחכמה עילאה ולזה הביא המשל בב' ב"א כלי קטן ואין לו וכלי גדול ויש לו והם נגד משה וישראל ועל יראה עילאה זו אר"י בשבת שם אין לו להקב"ה בעולמו אלא י"ש ואזיל לשטתו (במגילה שם) שביהכ"נ גדול מביה"מ לפי שבזה נתפרסם מציאות ה' והשגחתו ע"י רצון יראיו לפרסומי ניסא גם לא ע"ד הטבע כעובדא דרחב"ד וחביריו ונגלה כבוד ה':

(ב) עוי"ל מקום שמג"ב תפלה כי ענין התפלה הם דברים העומדים ברומו של עולם לסלקא לעילא ובקעי רקיעין ואוירין לאמשכא ברכאן מעילא לתתא לנהירו כל עלמין בתפלות שתקנו לנו אנשי כנה"ג שהשיגו ברוה"ק והשגת נבואה בשבילין דסדרי בראשית ופרקי המרכבה וביתר נהורא עילאה במקום ביהמ"ק שמזכירין שם השם ככתבו שם כבוד ה' חונה ביתרון אור חדש להשפיע על יראיו העומדים להתפלל נגד שער השמים במקום אשר התפללו בו אבותינו וקבעו מקום בית תפלה לשמוע אל הרנה ואל התפלה. ומדי דברי בו זכור אזכרנו לפרש פסוקי תורה וגדולה היא אלי בפ' (וישלח ל"ה) וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ופי' רש"י עוד פעם שנית במקום הזה אחד בלכתו ואחד בשובו, ולפ"ז תיבת עוד מיותר דהא פי' בבואו מפדן ארם, גם הפסוק ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו פי' רש"י איני יודע מה מלמדנו, גם לפי משמעות פי' רש"י וכ"ה ברמב"ן וראב"ע דהך וירא אלקים היה בלוז כנכתב מקודם ויבא יעקב לוזה כו' ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל א"כ למה כתב אח"כ בענין אחר ויצב יעקב מצבה כו' ויקרא כו' אלהים בית אל, גם למה הפסיק זה באמצע הענין במיתת דבורה. והנ"ל לאמתו דהך וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפא"ר ר"ל פעם שנייה בשובו והיינו שמקודם א"ל ה' בשכם קום עלה בית אל ועשה שם מזבח כו' זו היא בית אל שבלוז בצפון ירושלים כפי' רש"י (בר"פ ויצא) כד יהיב דעתיה למיהדר מחרן לירושלים להתפלל שם והדר עד לוז נעקר הר המוריה מירושלים ובא ללוז ונגלה לו שם כבוד ה' בחזיון לילה והבטיחו ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך כו' וע"ז א"ל ה' שיבנה שם מזבח בלוז להודות לה' כי טוב ולזה קרא למקום מזבח אל בית אל ע"ש החסד שעשה לו כי שם נגלו אליו האלהים בברחו ונגלו לשון רבים הקב"ה וכל פמליא ש"מ שנאמר והנה סולם כו' ושם מתה דבורה ותקבר מתחת לבית אל וכאשר הלך עוד משם לארץ מגורי אביו היא חברון שהיא מדרום ירושלים כמאמר הכ' ויעלו בנגב ויבא עד חברון הלך דרך ירושלים ויהיב לבו להתפלל במקום שהתפללו אבותיו בהר המוריה ושם וירא אל יעקב עוד פעם שנית בבואו מפדן ארם דרך ירושלים ושם ברכו וקרא שמו ישראל, ולזה אמר ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו לפי שבפעם ראשון שנראה אליו בלוז היה עליית ה' בשער השמים בשיפועו נגד ירושלים כפי' רש"י (פ' ויצא) שהסולם היה ראשו בבית אל ואמצע שיפועו נגד ירושלים שהוא שער השמים ומלאכי אלהים עולים ויורדים דרך הסולם בשיפוע נגד ירושלים אמנם בפעם הזה נראה אליו ה' בירושלים במקום ביהמ"ק היה עליית אלהים נגד אותו מקום כי ביהמ"ק של מטה מכוון נגד ביהמ"ק של מעלה ושם הציב יעקב מצבה ויסך כו' לאות קבוע לדורות להקריב שם קרבן לה' ולמקום הזה קרא יעקב אלהים בית אל כמאה"כ נורא אלהי' ממקדשיך אל ישראל כו' ר"ל אף כי נורא המקום הזה וסביביו נשערה מאוד מאתו לא תצא הרעות רק הכל לחסד ימציאנו כמאמר הכ' דמינו אלהי' חסדך בקרב היכלך לפי ששם מתנהג שלא בדרך הטבע בלחם הפנים והנרות ועדות היתה לישראל שה' פעל כ"ז לטוב להם, וע"ז כיוונו