ברכת ראש נזיר ד

מעין הברכה אלה דברי דוד בן הגאון המחבר. אשר לכבוד מר אביו ידבר. תכתב זאת לדור אחרון, יקרת מעלת כבוד אאמו"ר הגאון המחבר זצללה"ה, אשר עוד בימי נעוריו החל רוח ד' לפעמו בשערי התלמוד, וישם לבו לחורה ולתעודה, ולשאוב מים מבארות חפרוהו שרים גאוני הדור. ובהיותו כבן שמונה עשרה שנה, רוח ד' נשאהו וואלאזינה, לחסות בצל הגאון האמיתי מאור הגולה גדול מרבן שמו מו"ה חיים סוואלאזין זצוקללה"ה, ולשמוע לקח מפיו בישיבתו הרמה. ושמה אוה למושב לו, וימצא מרגוע לנפשו באכלו מעץ החיים. ויהי כי גדול כבודו בעיני הגאון מוהר"ח ז"ל, ויאצל מרוחו עליו להגיד השיעור לפני חבורת גדולי התושיה, אשר הסתופפו אז בבית אולפנא דידי', ויקחהו מוהר"ח הנ"ל על שולחנו בימי מועד ושבת לאכול אתו לחם קודש, ולהשקותו מים חיים, להיניקהו דבש מתורת פיו. ואחרי שבתו שם כשלש שנים רצופות, נקרוא נקרא לשוב לביתו בעיר מולדתו טיקטין. א) אמנם ד' בחר לנחלה לו עיר קאמניץ אשר בליטא ב) ושמה בסתר אהלו הגה בתורת ד' יומם ולילה, עד כי ידיו היו רב לו לשחות בים התלמוד ועיניו כיונים על אפיקי ספרי הראשונים והאחרונים, ודלה דלה בתבונתו ממעמקי הש"ס והפוסקים חידושים נפלאים ונעשה כמעין המתגבר. אמנם בצדקתו וענות רוחו לבלי בקש גדולות ולעלות במעלות אנשי שם אשר בארץ לכבוד ולתפארת, לא רצה לפרסם את חידושי תורתו ויהי נחבא אל הכלים. אך הגיעו הימים אשר נגלה גאון עוזו בקהל עם, כי חכמת אדם תאיר פניו, ומעין חכמתו שטף ועבר ע"פ הארץ, ויהי שמו הולך וגדול, ומסביב כתרוהו להושיבהו על כהא הרבנות, ואף כי מענות רוחו היתה לו זאת לזרא, ורוב שנותיו עזרהו ד' להתפרנס מיגיע כפו, ענותו זאת לא עמדה לו עוד, כי אכף עליו ההכרח מיד המסבב המסיבות, ואז בחזקה נגד רצונו ג) קיבל הרבנות בק"ק שערשאב בשנת תר"ח. ד) וכאשר ראו אוהביו הרבנים הגדולים את חידושיו, כן תמהו על דבריו המיוסדים על אדני האמת לגודל בקיאותו בש"ס ופוסקים, הפצירו בו להוציאם לאור. ויהי כי נעתר למו, ויתן את לבו לסדר ולהביא לבית הדפוס את הס' ברכת ראש על מס' ברכות אשר יגע בה בשום לב לפרש דברי הראשונים, ובעיון נמרץ נחית לעומקא דדינא, לכוין שמעתתא אליבא דהלכתא. ומאשר העתירו עליו דבריהם אוהביו הרבנים הרואים את חידושיו על מס' נזיר כי טוב המה, לתת להם משפט הבכורה, יען כי מס' הזאת עלתה כולה קמשונים בפליאות נשגבות ונסחאות שונות, ואשר הכהן הגדול נכנס בה לפני ולפנים, ויכפר על הקודש משגגת בני השוגים בנוסחאות השונות, והנה היא מטהרה, וכשמש בצהרים אורה, ע"פ דברי רש"י ותוס' ז"ל מאין נגרע דבר, גם על פסקי הרמב"ם הקשים נתן עיניו ולבו לצרפם לבררם וללבנם. אז ראה והכינם ותהי זאת ראשית מלאכתו להביאם לביהד"פ. ונדפס הס' ברכת ראש על מס' נזיר בשנת כי יפליא לנדור נדר נזיר ובשנת תרט"ז הוציא לאור את הס' ברכת ראש על מס' ברכות, אשר אמנם אך אפס קצהו הוא מחידושיו אשר עודם בכתובים על מס' הזאת, והודות לאל הטוב כי נתקבלו שניהם בחבל:

ולהיות כי לא הי' בעצמו בעת הדפסת הס' על מנ' נזיר להשגיח על הפועלים העושים במלאכה לעשות באמונה ובסדר סוב, לכן העוו דרכם והעלו בו קמשונים, כסו פניו חרולי הטעיות, והרבה ראשי תיבות אשר לא בם הקורא, וגם מאמרים רבים נשמטו ממקומם והועם הזהב הטוב. ואאמו"ר מדי ראה הס' הזה, דאבה נפשו, כי נשבת מטהרו ולא מצאה ידו להוציא דבר מתוקן מתח"י לזכות את הרבים, וישנם את מתניו לעבור ע"פ כולו, ויצרף אותו כצרוף את הזהב, וישת עליו גם נוספות, ההשמטות אל מקומם יבאו, והראשי תיבות למשפחותיהם יצאו מן התיבה. אז כלתה נפשו להדפיסו שנית, אפס חלשתו בימי זקנתו ומכאוביו כי רבו עליו ועוד דברים רבים עמדו לו לשטן, ולא מצאה ידו הפק זממו הטוב. לכן שם עיניו טלין ויצוני לבל אשקוט ואנות עד הביאי הס' הזה שנית לביהד"פ. ובעת גברה מחלתו עליו אשר בה שב רוחו הטהור אל ד' [בליל ש"ק ד' שבט שנת תרכ"ו בק"ק פרוזנא] שינה פקודתו ויצוני למלאות רצונו ולהוציאו לאור כפי אשר הוגה בכתיבת יד קדשו ומה מאושר חלקי, כי עלה עלי הגורל במצוה רבה זו לקיים צואתו, ואני מעודי פקודתו שמרה רוחי, ואף כי אחרי מותו, חוב קדוש עלי לכבדו ולעשות רצונו, לזכות נפש נקי וצדיק אאמו"ר זצ"ל לזכר עולם ולדובב שפתי ישנים. אמנם לא עלתה בידי לקיים תיכף פקודתו מפני התלאות הרבות אשר סולו עלי ארחות אידם, מעת הוסר המצנפת והורם העטרת מעל ראשי בהלקח אאמו"ר זצ"ל ה) עד היום הזה. אולם כעת התאזרתי עוז והטיתי שכמי לשאת עלי את עול המשא הזה כי רבה היא, ו) להשגיח בעינא פקיחא ולטהרו מכל סיגי השגיאות אשר היו בדפוס הראשון (אף כי בלי תפונה עוד ימצא בו הקורא איזה שגיאה, מי יאמר זכיתי ספר טהרתיו מכל טעיות הפועלים?). ומהולל אקרא ד' כי חפצי הצליח בידי להדפיסו בנייר טוב ובאותיות חדשות, למען חאורנה עיני כל קוראיו. והנה עתה יאותו רבים לאורו כי ירוץ בו כל קורא בלי עמל, אחרי אשר הוגה והורמו ממנו המכשולים אשר היו מונחים בדרך המעיין, ונחישרה המסילה, [ובצדק נכונים עליו דברי המדרש (ב"ר פ' י"ב) אמר רב נחמן משל לחרישת קנים שלא היה יכול אדם להכנס בתוכה שכל מי כו' היה טועה, מה עשה פקח אחד כסח ונכנס כו', התחילו הכל מתכנסין ויוצאין דרך כסוח - רב נחמן אמר חורי, משל לפלטין כו' פתחין הרבה שכל מי כו' היה טועה, מה עשה פקח אחד נטל פקעה של גמי התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת], וכל איש אשר לאור הס' הזה יסע ויהגה במס' נזיר לבו ירחש לפועלו רב חודה, ולמצבת נצח וזכר עולם תהי' זאת לו, שפתוח אאמו"ר ידובבו בקבר, ונפשו תהי' צרורה בצרור החיים. [גם נעתרתי לאשר בקשני מחו' הרב הגדול בתורה ויראה כש"ת מהו' אברהם יצחק נ"י מפינסק להדפיס מעט מח"ת שלו ולספחם לסוף הספר]. ועל טוב יזכר שם אחיי ואחיותיי שיחיו, וביחוד אחי המופלג הנגיד ירא וחרד לדבר ד' מו"ה אברהם הכהן נ"י מפינסק, ואשתו הצנועה המפורסמת בכשרון מעלליה מרת סעריל תי', על אשר גם הם היו בתומכי נפשי להוציא לאור את הס' הזה, יפקדם ד' ברוב רחמיו ויזכרם לטובה בזר"ק, יראו זרע ויאריכו ימים ברוב עושר ואושר עד נצח. ועתה אשא כפי השמימה, ואקוד ואשתחוה לד' על כל הטוב אשר גמלני, ולא עזב חסדו ממני, ואני תפלה לאלהי, האירה פניך על עבדך, הושיעני בחסדך, תהי ידך לעזרני וימינך להושיענ, דרכיך ד' הודיעני, אורחותיך למדני, ויקוים בי לא ימושו מפיך ומפי זרעך, חזקני ואמצני וחן לאל ידי לבצע מחשבתי ולהפיק זממי הטוב אל הפועל להדפיס עוד אשר בכתובים עדנה. כ"ד עבד ליראי ד' הצעיר מבית לוי:

דוד בהגאון המחבר מו"ה אשר הכהן זצללה"ה אשכנזי א) ולפי הנמצא בכתי"ק נולד שמה לאביו א"ז ז"ל, אשר הי' מגדולי הרבנים ומיחוסי כהונה, בשנת תקנ"ז י"ב לחדש אדר. ב) אחרי שובו מוואלאזין ישב בטיקטין ימים רבים, אולם אחרי אשר מתה עליו אשתו הראשונה לקח לו לאשה את הרבנית היא אמי מורתי הצנועה בה גדולים מרת ריזל בילא תנצב"ה, בת הרב הגביר המפורסם ונודע בשערים בתורתו ויראתו שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה אלעזר אשכנזי זצ"ל, מקאמניץ דליטא, נין ונכד להגאון רשכבה"ג חכם צבי אשכנזי זצוקללה"ה. ג) וזכור אני כי בעת ראותו את העגלות אשר שלחו לו לשאת אותו עליהן, בכה ואמר אויה! מי יתלני במאסר ובתורה מעונו עמלי מהתנהג בשררות ורבנות גודלי. ד) בשערשאב ישב על כסא הרבנות כעשר שנים, ובכל העת הזאת לא הטה אוזן לקול בקשת כמה עיירות גדולות ממנה אשר נשאו עיניהם עליו לרב ואב"ד. אולם כאשר שמו עליו עיניהם עיר טיקטין ויפצרו בו בחזקה וטענה כי עיר מולדתו היא ובה ינוחו על משכבותיהם אבותיו הרבנים הגדולים, נעתר לבקשתם, ויהי שמה לאב"ד בשנת תרי"ח. ה) אהה שדי המר לי בזכרי אשר לוקח מתמדי מעל ראשי אאמו"ר זצ"ל אשר עד זקנה ושיבה עמדה צדקתו בו ולא הרפה ממנה אף רגע, גם בחליו עד רגע זאת נשמתו הטהורה דרש בד' וחפץ מאד במצותיו, עד כי בליל ש"ק ד' שבט כשתי שעות לפני שב רוחו אל אל קיבל קדושת שבת בשארית אונו בתפלה וקידוש על היין, ועוד דרש לחם משנה וישימו לפניו שני רקיקי דבש, ויתחזק ויברך עליהם ראשונה ואחרונה בקול נמוך ורוח ממללא גם צוה בענות צדקתו שלא לכתוב עליו שום תואר התנשאות על מצבתו, וכנודע בעיר פרוזנא אשר שם הובילוהו רגליו ושם מנ"כ. ו) יהי שם אמי מורתי הרבנית נ"ע לברכה. ויזכרה אלהים לטובה על שהפריזה ממונה לפני פטירתה (שנפטרה ביום ב' י' ניסן שנת תרכ"ט בק"ק פינסק מנ"כ) למלאות רצון בעלה אאמו"ר זצ"ל לשוב ולבנות בית ספרו ההרוס על תלו, תהי נשמתה צרורה בצרור החיים.