ברכת ראש נזיר מו

עולם אין איסור חל על איסור וכיון דעיקר הנזירות אינו חל ה"ה לענין קרבנות אינו חל שיביא שני קרבנות וא"ש. (ב) ובהא דכתבו התו' למ"ד נזיר עולם מיקל לי"ב חודש דה"נ ימנה נזירות ל' יום ומגלח אחר שנה יש להסתפק אי יחשב שנה מהתחלת הנדר דגם נזירות דשלשים יום יעלה לו לשנה כיון דבין הכל איכא כובד משך שנה או דבעינן שנה לנזיר עולם לבד השלשים יום דנ"ס. עוד יש להסתפק כשמיקל אחר שנה אי בעי שני קרבנות עבור הנזירות סתם והנזירות עולם אף דמגלח פעם אחת וכהך דאיתא בתוס' ד"ה הריני נזיר במתניתין דלעיל או דלמא שאני הכא דהו"ל שני נזירות דכל אחד מחוייב בקרבן מצד עצמו אף בלא גילוח דתגלחת אינו מעכב אבל בנזיר עולם מצד עצמו אינו מחוייב בקרבנות דאי בעי לא יגלח ואינו מביא קרבן כמש"ל (דף ח' ע"ב) מזה רק דהלכתא גמירי היכא דכבד עליו השער אז מקיל בתער ומביא הקרבנות ואינו רשאי לגלח בלא קרבן וא"כ הכא דבלא"ה מביא קרבנות עבור הנזירות סתם יכול למיקל הקרבנות דנזירות סתם או דלמא דהכי גמירי לה כשמיקל בתער צריך לקרבנות מצד עצמו והדבר צריך תלמוד וע"ע בסמוך. (ג) ומש"כ וה"ה דמצי למיבעי כו' לכאורה אינם מובנים כיון דהנזיר עולם דלאחר כ' אין לו הפסק ודאי כיון דמעכשיו יהיה נזיר סתם ואינו דומה להא דבעי במעכשיו נזיר עולם מטעם שכתבו מקודם שיכול להשלים מקודם נ"ס ואין לומר דכוונתם דמצי למיבעי אי חל כלל או לא כיון שאין כאן אלא כ' יום וכמ"ש בגמרא דלשונם אינו מורה ע"ז וה"ה כו' דזה לאו בחדא מחתא מחתינהו ואין לומר ג"כ דכיונו בצדדי איבעיא אי חל נ"ס מהשתא וידחה נזיר עולם עד תשלום ל' יום או שיפסוק באמצע דגם זה אינו דומה לאיבעיות דבש"ס לפי פירושם ועכצ"ל הצדדי איבעיות עד"ז אי נימא דחל נ"ס מעכשיו משך כ' יום ולאחר עשרים יחול עליו נזיר עולם שלשים יום או י"ב חודש למר ולמר כדאית ליה וימתין עוד עשרה ימים הנשאר מנ"ס ואז מקיל בתער או דיחול עליו השני נזירות דנזיר סתם ונזיר עולם דלאחר כ' יום ביחד דאינו רוצה שיופסק באמצע נזירות בנזירות אחרת כמ"ש בבעיא דנזירות שמשון ע"ש ואף דאין נזירות חל על נזירות י"ל דס"ל בכה"ג דנזיר עולם דאין לו הפסק ואינו יכול לומר בזה שנדר אח"כ שימנה נזירות אחר נזירות ילפינן מנזיר להזיר שנזירות חל על נזירות או דס"ל בזה דנפקא מיני' לענין קרבנות י"ל דחל נזירות ע"ל. ועיין בתוס' (לעיל ד"ה) הריני נזיר השייך למשנה (דף ט"ו) ועיי' בלח"מ פ"ג מהל' נדרים כעין זה אך לפי"ז נפשט הספק דלעיל. אך דבריהם צ"ע בזה במאי פסיקא להו כולי האי אימא מהאי טעמא גופיה לא בעי ליה הש"ס בכה"ג ועיין:

ד"ה ואת"ל הכא כו' [להכי] חיילא נזיר עולם [מהשתא] ויכול לישאל כו' כצ"ל:

ד"ה אמר הריני נזיר כו' אנזיר שמשון [שחל] עליו אחר עשרים כו' ואח"כ יתחיל נזירות שמשון [ויחול] סתם נזירות כו' ואחר [עשרה] יפסיק נזירות זה ויתחיל נזירות שמשון דלא קפיד אפי' אהפסקת נזירות אבל לא מצי למיבעי היכא דאמר הריני [נזיר] סתם לאחר כ' ומעכשיו נזיר שמשון כו' דלאחר עשרים שישאל עליו כו' כצ"ל. ואפרש שיחתי דבס"י איתא בזה"ל ואח"כ יתחיל נ"ש מדחל סתם נזירות כו' ואחר עשרים יפסיק נזירות זה כו' והגיהו בדפוסים וידחה סתם נזירות וסבירא ליה בצדדי איבעיא אי חל בהנך כ' יום ואחר עשרים יפסוק נזירות זה ויתחיל הנזירות שמשון או דאין דעתו על הנך כ' יומי לזה ידחה מכל וכל וכן משמע לכאו' לשון קפיד אהפסק נזירות. וזה אינו דאיך נוכל לומר אם חל מהיום יפסיק לאחר עשרים דלמה יפסיק ולא יחול נזירות סתם דיש בו איסור מוסיף דטומאה על נזירות שמשון ליקיים שניהם גם באיסור טומאה עד שלשים יום ואי סבירא ליה דאינו חל נ"ס על נזירות שמשון א"כ אינו יכול לחול כלל דהא אין נזירות פחותה משלשים יום ואיך יזור עשרים יום לבד וגם באיבעיות הקודמים פירשו הכל באופן שיקויים שני הדבורים ואיך פי' בכאן שיבוטל עיקר נדרו גם מדדייקו לשונם לא יחול סתם נזירות בהנך עשרים משמע אבל אח"כ יחול, והאו"מ קיים הגי' מדחל ופי' דה"ק אי לא יחול מעכשיו רק אחר עשרים יתחיל סתם נזירות ל' יום ויגלח ומביא קרבנות ואח"כ יתחיל הנזירות שמשון והנך כ' יום הראשונים יהיו פנוים ומותר בגילוח ויין או דילמא דיתחיל נזירות סתם מעכשיו וימשך ל' יום גם באיסור טומאה ואח"כ יתחיל נזירות שמשון באיסור יין וגילוח ואע"ג דאינו יכול לקיים מצות גילוח בסוף נ"ס לא קפיד ע"ז וגרס בתוס' דלא קפיד [אגילוח] בהפסקת נזירות ע"ש. וגם הוא לא דבר נכונה דאיך אפשר לומר דכיון אז שיחול הנזירות סתם לאחר עשרים קודם נזירות שמשון איפכא נדר דלאחר כ' יהיה נזיר שמשון ומעכשיו נזיר סתם. והבט וראה דבכל האיבעיות הקודמין פירשו בצד זו אם לא יחול עכשיו יחול אחר הנזירות דלאחר כ' ומפרשים דמעכשיו דקאמר ר"ל דמקבל עכשיו שיקיים אחר שישלים נזירות שנדר ראשון דלאחר כ' אבל לא לומר איפכא שיקדים המאוחר ויאחר המוקדם. גם מה דפי' בתוס' דקפידא בהפסקה הוא ענין הגילוח אין בזה רמז כלל אך העיקר בכוונתם הוא כמ"ש ולשון מדחל סתם נזירות ר"ל שיחול ביחד הסתם נזירות עם נזירות שמשון והכי קא מיבעי לי' אי נאמר דאינו רוצה שיופסק נזירות סתם בשם נזירות אחרת וירצה יותר שיהיו העשרים יום פנוים רק שיחול לאחר עשרים יום הנזירות סתם מוסיף על הנזירות שמשון ביחד דכיון דלא מצי למתשל אנזירות שמשון ויודע דבהנך עשרים יום לא שלמי הנזירות סתם לא מכוין לעכשיו ממש כיון דיש בו הפסק דנ"ש או לא קפיד בזה ומעכשיו ממש קאמר דיחול הסתם נזירות בהנך כ' יום ועוד עשרה ימים במשך נזירות שמשין ואחר עשרה ימים שבמשך נזירות שמשון יופסק נזירות סתם והיינו שיביא קרבנות וגילוח אינו מעכב ואז מותר לטמאות כדין נזיר שמשון ומש"כ דלא קפיד אפי' אהפסקת נזירותו ר"ל דלפי מה דאמר הש"ס באיבעיות הראשונות את"ל דחיילא ולא קפיד אפי' ההפסק נזירותו ממש כ"ש הכא די"ל בצד זו דלא קפיד אהפסק שם נזירות אחרת אף דלא מצי לאיתשולי והכי קמיב"ל כנ"ל:

ד"ה אמר כמשה כו' והא אמר בסתם כמשה בז' אדר [אי נימא] כמו שהיה כו' ולא היה היתר [כ"א] בשילה כו' כן צריך להיות ותיבת גם ט"ס ומשנה מפורשת הוא במגילה (דף ט' ע"ב) אין בין שילה לירושלים אלא כו' עיין שם הא לכל דבר זה וזה שוין. ורצונם בזה להקשות על מה שפירשו דביום פטירת משה רבינו רבו נזירים בישראל מחמת צער כדכתיב ויבכו בני ישראל שלשים יום וכתיב ויתמו ימי בכי אבל משה הא מי שקבל עליו אבילות של נזירות אינו מתקיים עליו הקרא ויתמו כו' דעדיין היו אסורים בנזירות עד משכן שילה לרבנן דר"מ דס"ל נדרים ונדבות אינם קרבים אף בבמה גדולה דנוב וגבעון אלא ודאי דלא נזרו מחמת אבילות משה רבינו ועיין בתוס' (זבחים דף קי"ז) ובתמורה (דף י"ז ע"ב) [ומש"כ אי נזירות קבל עליו או כיום הולדו ושמחה קבל עליו ולא פי' כפשוטו אי צער קבל עליו כדכתיב סתם ויבכו בני ישראל כו' או נזירות קבל עליו כדאינך שקבלו נזירות היינו טעמא דלפי פירושם כמשה ר"ל כדורו של משה אי חושב על יום מותו כיון שהזכיר סתם הו"ל ככולם בדורו. וגם הנזירות בכלל. לזה כתב בחד צד האיבעיא דאולי לא כיון על יום מיתתו רק על יום לידתו אך זה דוחק דבלידתו כתיב ותצפנהו כו'] גם בלא"ה דחוק דמנא ידע הנודר דרבים נזרו שיכוין לזה ועיי' מש"כ בפירש"י ובש"מ פי' בשם ר"ת שבפטיר' משה רבינו היו רבים אוננים ופירשו מלשתות יין ומיב"ל אי הוה זה כעין יד לנזירות:

ד"ה פשוט מיהא קמייתא הריני נזיר כו':

הס"ד כצ"ל ורצונם בזה דקמייתא בלבד נפשט מהך ברייתא בהא דמעכשיו מאה וכלישנא פשוט מיהא כו' אבל בעיות אחרנייתא תליא באת"ל דאי נאמר דחל מעכשיו מטעם דאפשר לאיתשולי ניפשט כולהו ואי תליא בד"א נשאר האיבעיות לדעת קצת פוסקים דלא נפשט באת"ל:

ד"ה נטמא בימי בנו אמתני' קאי דתנן מניח את שלו כו' כשפוסק מנינו [ומניח] את שלו כו' [אז כיון] דסותר את של בנו כו' לא היה סותר מנין של עצמו כיון [שהשלים מנינו] לגמרי עד שלא התחיל כו' כצ"ל ור"ל דלהכי קתני מניח את שלו כו' ולא תנא בקיצור מגלח אחר שתי הנזירות ויביא שתי קרבנות וכדאיתא בתוס' במתני' ולאפוקי מרישא דמגלח אחר מנין שלו עז"כ דלהכי לא ערבינהו יחד דלריש לקיש נ"מ אם נטמא כו' ולר' יוחנן הוא נמי מהאי טעמא כיון שמניח ופוסק לכן סותר ואלו היה מונה שני מנינים נפרדים לא היה סותר. ד"ה חדא נזירות כו' אינו סותר אלא [אותן] שלו ולא של בנו:

כצ"ל ור"ל דאותן שלו סותר אף מה שמנה קודם נזירות דבנו ועיי' ברמב"ם פ"ד מה"נ ד"ג ובלח"מ שם וע"ע באו"מ:

ע"ב גמרא נטמא ביום גידול שער כו' הרמב"ם פ"ו מה"נ ד"ה פי' יום גידול שער הוא יום שאחר הבאת קרבנות כגון יום ל"ב ולכאורה קשה הא תנן ברפ"ג נטמא יום מאה ואחד סותר משמע הא לאח"כ אינו סותר ואיך ס"ל לשמואל דסותר וי"ל לפי מש"כ לעיל (דף ו' ע"ב) בשיטת הרמב"ם בנטמא יום ק"א או יום ל"א סותר מה"ת, ולזה י"ל דפליגי הכא ביום שאחר הבאת קרבן אי