ברכת ראש נזיר מה

כו' ש"מ דס"ל דחלה מעתה רק דאינו מגלח ותמה הכ"מ כיון דבעיא זו לא איפשט היה לו לפסוק לקולא כדין ספק נזירות. ותירץ דה"מ בנזירות דאיתא בשאלה אבל בנזיר שמשון דליתא בשאלה לא ועיי' בלח"מ דהוסיף בטעמא דנזיר שמשון ספיקו להחמיר ודבריהם תמוהין דלא שייך ביה דין ספק נזירות לקולא דלפי"ד הכ"מ דפי' האיבעיא לדעת הר"מ אי נמשך הנ"ס עד תשלום שלשים יום ומגלח או דלאחר כ' יום יתחיל נזירות שמשון ואינו יכול לגלח וכיון דסוף סוף חל עליו נזירות דמעכשיו רק הספק בדין גילוח פשוטא דאזלינן לחומרא ואינו יכול לגלח ובפרט למאי דס"ל תגלחת אינו מעכב ולא אמרינן ספק נזירות להקל אלא בספק אם חל עליו נזירות או לא דבזה אמרינן דלא מחית נפשיה לספיקא ואינו רוצה להיות נזיר כלל כיון דעל ספיקא לא מצי לגלח אבל הכא כיון דסוף סוף חל עליו נזירות דקבל עליו והספק אינו אלא בגילוח פשיטא דאינו יכול לגלח ומכ"ש לפי סברתו דלעולם צריך לנהוג נזירות בהנך כ' יום רק דמבעיא ליה אם יחול מעתה דין נ"ס שימשך הנזירות ל' יום ופסק לקולא דלא הו"ל דין נזיר וא"כ ממילא חל עליו נזירות שמשון ואינו יכול לגלח. ויותר נ"ל גם לפי' התוס' דהבעיא הוא אי חל מעתה נ"ס או אחר כ' כמש"ש דאזלינן לחומרא ואסור בגילוח ויין בהנך כ' יום כיון דאין הספק אם יחול עליו כלל רק הספק הוא בזמן מתי יחול הנדר כיון דסוף סוף נחית לנזירות אזלינן לחומרא ואסור מעתה כדין נזיר ועיי' בראב"ד פ"ב מה"נ ד"ה ובמשל"מ שם בד"ה ודע כו' ואף המשל"מ יודה בזה אכן מדעת הר"מ שם די"א בנודר יום שבן דוד בא שכתב הואיל והוא ספק ביום שנדר לא חל עליו שספק נזירות להקל כו' לכאורה הוא דלא כמש"כ ויש לחלק ועיין בש"ס עירובין שם ומסייע לן ואכמ"ל. (ז) ועדיין צריך ביאור פי' הבעיא לפי מה שכ"ל ענין הבעיות אי חל עליו נזירות דמעכשיו ושוב לא פקע או לא יחול עליו כלל ובנזיר שמשון אי אפשר לומר כן דאף אם חל עליו נזירות שמשון דלאחר כ' יום מ"מ אתי איסור נ"ס וחל על נזירות שמשון דהא יש כאן איסור מוסיף בטומאה ופשיטא דחל בכולל ואם נאמר הבעיא כפשוטו בחלות הנזירות צ"ל דהבעיא הוא למאן דלית ליה באיסור מוסיף איסור חל על איסור ובאמת לפי מה דקיי"ל אין איסור חל על איסור במוסיף חל מעתה וכפסק הר"ם. אך יותר נ"ל דהבעיא היא לכולי עלמא ולענין גילוח אי נימא דחל מעתה נזירות סתם ושוב לא יפקע עד שישלים ל' יום ויגלח או דלמא כיון דלא אפשר לאיתשולי והך סתם נזירות לא שלמי בהנך כ' לא חיילא מדין נזירות סתם שיוכל לדחות הנזירות שמשון כעין הבעיות הקודמים וכמ"ש רק דחל נזירות דמעכשיו מטעם איסור מוסיף והיינו אף אם חל עליו נזירות שמשון מעשרים יום ולהלן מ"מ יכול לידור עליו סתם נזירו' בהנזירות שמשון וכ"ש באמר מעכשיו נזיר דאתוסיף יומי, ולפ"ז אינו יכול לגלח בסוף נזירותו מחמת הנזירות שמשון שחל עליו ג"כ בזמן הזה ולהכי פסק הרמב"ם דאינו מגלח לפי שגם הנזירות שמשון חל עליו והנזירות סתם הוא מצד איסור מוסיף חל על איסור נזירות שמשון ואינו יכול לגלח רק דנמשך הנזירות מאיסור טומאה עד ל' יום ומביא קרבן ותגלחת אין מעכב כנ"ל:

רש"י ד"ה לא סלקין כו' דלא קאמר אימת () הלכך כו' נזירות שלו [ואי] נמי דזמנין כו' כיון דאי אפשר ליה בגילוח כדפרישית () במתניתין כנזירות כו' כיון דעשרה יומין כו'. הס"ד כצ"ל וזה הוא לפי' הראשון שבמשנה אבל לפי' המורה שם צריך לפרש ענין הבעיא הכי אם חפץ הוא בהפסק נזירותו שיתחיל מעכשיו ואף שיגלח אחר הנזירות ראשון דלאחר כ' יום ובעי למימני יומי יתירי כדי גידול שער לא חייש לזה או דלמא דאינו רוצה בהפסק ודעתו שיחול נזירות דמעכשיו אחר השלמת נזירות דלאחר כ' וכ"ה בש"מ:

ד"ה ואת"ל היכא דאמר [ומעכשיו] כו' הוא דאיכא למימר () דודאי חיילא עליה לאלתר כו' למיפסקינהו מתוכן [דמונה עשרים ואח"כ] מונה [שלשים ואח"כ מונה שמונים] אבל הכא כו' כצ"ל:

ד"ה הכא בנזיר שמשון כו' לא חיילא ההוא נזירות סתם [הואיל דלסוף] עשרים כו' כצ"ל, נ"ל דדקדק בלשונו ולא כתב כדלעיל לא חיילא [מעכשיו] משום דשם י"ל דאינו מוציא דבריו לבטלה אף שאינו חל כעת מטעם דאי"ר להפסיק מ"מ י"ל שדעתו היה מעכשיו לקבל עליו נזירות כשישלמו ימי נזירות דלאחר כ' אבל בנזיר שמשון דלית ליה השלמה מפרש הבעיא כפשוטו כיון דנזיר סתם בהנך כ' יומי לא שלמי ואין שאלה לנזיר שמשון לא חיילא נזיר סתם לפי שאין כאן שיעור נזירות דשלשים יום ומיהו אין לומר דלא חייל כלל דודאי אף בנזיר שמשון גופיה מועיל נזירות סתם לחול על נזירות שמשון מטעם איסור מוסיף דטומאה רק דנ"מ בגילוח דאי חל נזירות סתם מדנפשיה תו לא פקע ומונה ל' יום ומגלח ואח"כ חל עליו נזירות שמשון ואי לא חייל מדנפשיה רק מטעם איסור מוסיף ואינו דוחה הנזירות שמשון אסור לגלח וכ"כ בגמרא בדעת הרמב"ם:

ד"ה אמר הריני כמשה כו' ושוב לא שתה יין כו' לכאורה דבריו מופלאין דיין מאי עבידתיה האם שוב אכל ושתה אחר שנפטר שאר דברים חוץ מיין וצ"ל דמיירי דאמר הריני נזיר כמשה בשבעה באדר ככל איבעיות הקודמין ומיבעיא ליה אי כיון להא דשוב לא שתה יין או לכל הדברים ודמי לאומר הריני מיר מן הגרוגרת דלא מהני כדאיתא בריש פרקין דלא נדר כדרך הנודרים והא דתפס פטירת משה לפי שדרך לקבל עליו איזה צער ביום פטירת משה רבינו כדאיתא בתוס' ובטא"ח סי' תק"פ [וי"ל בע"א הריני כמשה ואמר ג"כ הלשון ושוב לא אשתה יין ומיב"ל מדהזכיר יין אי כיון לנזירות או לנדר בעלמא והראשון יותר נראה] וצ"ל דכל הני איבעיות איתשיל יחד בבי מדרשא לכן נקטינהו בש"ס אהדדי:

ד"ה נטמא בימי בנו כו' דכיון [דאלו מונה את של בנו] אינו מגלח כו' כצ"ל ור"ל כיון שאינו מגלח אחר מנין נזירות דבנו הוה ליה כנזירות אחת ארוכה כפירש"י (לקמן דף ט"ו ע"א) ד"ה אבל אם נולד עיי"ש. ומשמע דבנזירות מרובה דמגלח על של בנו כדאיתא ברש"י שם לכולי עלמא אינו סותר את שלו:

תוס' ד"ה הגהה וצ"ע אי מצי למיבעי כו' ולכאורה קשה כיון דאמר תחלה הריני נזיר מאה יום חל עליו נזירות ואם כן אף דשוב אמר הריני נזיר לאחר כ' יום אין נזירות חל על נזירות וי"ל עפ"י מש"כ התוס' (לעיל ט' ע"א) היכא דדבריו סותרין אמרינן אף בגמר דבריו נתפס וחייל שתי הדבורים ולהכי יש למיבעי האיך כיון בזה וכפי פי' התוס', ונ"ל דבכיון השמיטו תיבת מעכשיו אבל אם היה אומר תחלה הריני נזיר מעכשיו מאה יום בזה ודאי מעכשיו ממש קאמר והגם לפי מה דפשט הש"ס אינו נפקא מיני' בזה מ"מ נפקא מיני' בנזירות מועטת בכה"ג דאמר הריני נזיר סתם והריני נזיר לאחר כ' יום והיינו לפי דעת התוס' דלא נפשט באת"ל רק הך בעיא דנזירות מרובה דמאה יום ועפ"י מש"כ, וכל זה לפי' התוספות אך למש"כ בש"ס בפי' הסוגיא אי חייל השתא או לא חל כלל אתי שפיר הא דלא מיבעיא ליה כה"ג דאמר מקודם הריני נזיר מאה יום כו' דכיון דלא אפשר לקיים שניהם אמרינן תפוס לשון ראשון דחל מהשתא ואחר דהשלים מנינו חל נזירות דאחר עשרים ועיין:

ד"ה מי חיילא כו' או לא. הס"ד ומה"ד את"ל דבין כו' או אחר שנה אחת למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה (לעיל ה') [דחוזר] לנזירות עולם כו' הלכך [אמר] אפילו לא שאל על נזירות דשלשים יום כו' נזיר סתם. הס"ד כצ"ל ודבריהם צ"ב לפי מה דמשמע מלשונם דלצד זו שחל נזירות עולם מעתה נפסק לאחר עשרים ומתחיל נזירות ראשון דאחר כ' וא"א לומר כן כיון דנזיר עולם אין לו הפסק לא פסקינן ליה מתוכן כפירש"י ועוד דלפ"ז היה ראוי לגלח אחר נזירות דלאחר כ' והם כתבו לאחר שנה כו' וצ"ל דס"ל דאפילו בכה"ג דנזיר עולם דכולל יומי יתירא אינו חל נזירות על נזירות לחיובי תרתי בכולל וכדאיתא בר"נ (נדרים דף י"ח ע"א) ד"ה הכא במ"ע ע"ש. וכיון דכבר אמר הריני נזיר לאחר כ' יום אינו חל נזירות עולם במשך הנך שלשים יום אך אחר דשלמו הנזירות סתם תו חל עליו הנזירות עולם ולהכי ס"ל דאינו מגלח עד אחר שנה דמיקל כנזיר עולם. ומ"מ קשה אמאי לא יחול בכולל כיון דקיי"ל כרבה שם דחל בכולל וע"כ לא קאמר הר"ן שם אלא לר"ה דלית ליה דרבה אבל לשמואל שם י"ל דאית ליה איסור כולל באתוסיף יומי ואף דמשמע שם בר"נ דגם לדינא לית לן כולל בכה"ג מדמקשה שם הש"ס אי לימא כו' הא קרא בעי ולא אמר דהקרא בעי להכי דחל באיסור כולל י"ל דשאני הכא דנוכל לפרש הא דאמר הריני נזיר למחר לנזירות אחרת כדאיתא בתוס' שם אבל בנזיר עולם דאין לו הפסק י"ל דחל בכולל ויש מקום לומר דגם התוס' סבירא ליה דחל בכולל לחיובי תרתי וחשיב ליה הפסק נזירות כשחל בתוכו נזירות אחרת כמ"ש בדין נזירות שמשון לקמן, אך מלשון הש"מ שכתב נמי כפי' התוס' משמע דס"ל דמפסיק הנזיר עולם לאחר עשרים אך דעת הר"ם לפי מש"כ בגמרא הוא איפכא דאם חל נזירות עולם מעכשיו שוב אין לו הפסק ואינו חל הנזירות סתם דמקודם דאין נזירות חל על נזירות ודמי לאומר הרי זה עולה לאחר שלשים יום ומעכשיו שלמים דהו' שלמים והכא נמי בנזיר עולם כיון דאי"ל הפסק מעכשיו עד