ברכת ראש נזיר מד

במשך נזירות דמעכשיו דאין נזירות חל על נזירות כדאי' בנדרים (דף י"ז) אר"ה כו' ע"ש ובר"נ ותוס' שם. ולא דמי להא דאיתא שם באומר הריני נזיר היום ה"נ למחר דמיגו דקא מיתוסף יומא יתירה חיילא נזירות על נזירות דשם ענין אחר הוא כדאיתא בר"נ ורא"ש שם דהך יום שלשים ואחד שנתוסף מושך עוד סתם נזירות להלן שלשים יום וע"ש בר"נ ד"ה תנן יש נדר כו' אבל הכא דחל נזירות דמעכשיו שוב אינו ראוי לחול באותו זמן נזירות אחרת אפי' לענין שיתחייב שני קרבנות וע"ז סובב והולך שיטת הסוגי' דמיב"ל לרבא חדא מגו חדא דמתחלה שאל בנזירות מועטת דאמר ה"נ לאחר כ' יום וחזר ואמר מעכשיו הריני נזיר ומיב"ל אי חיילא נזירות דמעכשיו או לא חיילא כלל וה"ט כי זה ודאי הא דאמר מעכשיו ממש קאמר דמעכשיו יתחיל הנזירות וכיון דהלין נזירות בהנך כ' יומי לא שלמי ואין נזירות פחותה משלשים יום לכן לא חיילא לפי דאין כאן שיעור נזירות וגם אי אפשר לחלקו לחצאין דלא נשאר שיעור גידול שער והוא לא קבל עליו אלא סתם נזירות דשלשים יום ולא שיוסיף יומי יתירי לגידול שער. ולא דמי לאומר מעכשיו שלמים דשם כיון שחל שעה אחת תו לא פקע אבל נזירות כיון דאין כאן השיעור דנזירות שלשים אי אפשר לחול עליו. וגם לא דמי למתני' באומר הריני נזיר כשיולד לי בן ונזיר כו' דמניח את שלו כו' אף בנזירות מועטת ומגלח אחר השלמת בנו כמ"ש במתני' לדעת הר"מ דשם היה ראוי לחול נזירות שלו אם לא יולד לו בן בתוך משך שלשים דנזירות שלו משא"כ הכא אין כאן חלות הנדר כלל או דלמא חיילא כיון דיש כאן עשרים יום פנוים דיכול לחול עליו נזירות. וזה י"ל בתרי טעמי והיינו דסובר די"ל כיון דיש כאן ימים פנוים חל עליו קדושת נזיר מעכשיו וממילא ידחה נזירות ראשון עשרה ימים והיינו שימנה עתה שלשים יום וחוזר ומונה שלשים יום מנזירות ראשון וכדס"ל להרמב"ם שהבאתי לעיל, או י"ל דסבר בצד איבעיא זו דלהכי יחול מעתה לפי שאינו חושש בהפסק נזירות שימנה עשרה ימים יתירים אחר נזירות ראשון כסברת התוס' או שיוסיף ימים לגידול שער כסברת הש"מ שכ"ל. ואמר עוד את"ל נזירות מועטת כיון כו' ר"ל אפי' כשתפשוט דבנזירות מועטת לא חל כלל כיון דלא נשאר שיעור גידול שער דאי אפשר לחלקו לחצאין ואין דעתו להוסיף יומי יתירא ולז"א לא סליק ליה הלין עשרה לשיעור גידול שער. ולצד זו שפירשתי דיחול וידחה יותר נראה גי' הס"י שהביא הש"מ דה"ג כיון דעשרה יומין הוא דיתרין לא סליק ליה הלין עשרים ור"ל כיון דבשיעור נזירות דשלשים יום שנשאר עוד עשרה ימים אין כאן שיעור נזירות ואינו חל כלל אף בהנך עשרים יום ולא אמרינן ביה דיחול וידחה ומיב"ל כה"ג בנזירות מרובה דמעכשיו מאה יום כיון דאפשר לחלקו לחצאין דנשאר כדי גידול שער סלקין ליה וחיילא או לא חיילא כלל דלא אמרינן ביה לחלקו לחצאין דאין דעתו לזה וכיון דהלין מאה בעשרין לא שלמין לא חיילא כלל וכדבעי רבא מעיקרא. (ד) ובעי עוד את"ל דחיילי כיון דאפשר לחלקו אמר ומעכשיו נזיר עולם מהו מי חיילא עליה כיון דגם בזה נשאר שיעור גידול שער סלקין ליה או לא חל עליו כלל דבנזיר עולם לא שייך לחלקו כיון דבנזירות זו יחול עליו נזירות מעתה ועד עולם אין כאן ענין חילוק נזירות וכפירש"י וכיון שכן חוזר וניעור סברת הבעיא דלעיל כיון דלא שלמי בהנך כ' לא חיילי כלל לפי שאין בזה שיעור נדר וחידש הש"ס עוד סברא חדשה על ענין הבעיא דרצה לנדר באין כאן שיעור נזירות לא יחול כלל, ע"ז אמר את"ל הכא כיון דאפשר לאיתשולי חיילא ר"ל כיון דמשכחת צד חלוקת הנדר אם ישאל על הראשונה להכי חיילא נמי מעכשיו אף דלא נשאל כיון דאיכא כאן יומי יתירי ויש בו צד חלות נזירות שלמה מעכשיו ובדאיתא בנדרים (דף י"ח) דאף בגונא דלא חל נזירות על נזירות או שבועה על שבועה לא הוי דיבורו לבטלה דאי משכחת רווחא כשנשאל על הראשונה עלתה לו שנייה תחתיה וכיון דאין כאן נדר לבטלה חיילא מעכשיו ושוב לא פקע כל ימי משך נזירות דמעכשיו ודמי לקדושת שלמים דמעכשיו דלא נפקע כמש"ל. ובהכי סלקא שמעתא כאת"ל כדרכו של הרמב"ם לפסוק כאת"ל ולזה פסק כאת"ל קמא דבנזירות מועטת לא שייך לחלקו לחצאין וכיון שכן הא דאמרינן הך סברא בתרא דיחול מטעם שאפשר לישאל אין אנו מחלקין הנזירות דמעכשיו ולהכי ס"ל להר"ם דנוזר שלשים יום ומגלח וחוזר ומונה ל' יום וכדמסיק בטעמא שאם תאמר כו'. ובנזירות מרובה פסק כאת"ל דחיילא מטעם שאפשר לחלקו שנשאר שיעור גידול שער וכהברייתא ודמי להא דתנן בתמורה (דף כ"ה) האומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים אר"י אם נתכוין לכך דבריו קיימים ובנזיר עולם פסק דחיילא מטעם שאפשר לישאל ותו לא נפקע דאין כאן חילוק נזירות ודמי למעכשיו שלמים ובזה אתי שפיר מה דאמר הש"ס פשוט מיהא קמייתא כו' ולא איפשיט מיני' אחרנייתא דבנזירות מועטת או בנזירו' עולם דלא חיילא מדלא נקט רבותא יותר בנזירות מועטת או בנזירו' עולם והיינו דשם ענין אחר הוא דאין כאן חילוק נזירות ואף אי נימא דחיילי הוא מטעם אחר דאפשר לישאל ושוב לא פקע ובעיא דנזיר שמשון יבואר לקמן ועדיין צריך לבאר לפי מש"כ בשיטת הר"ם היכא דחל מעכשיו תו לא פקע מאי שנא מהא דתנן מניח את שלו ומונה של בנו אף דחל מתחלה נזירות שלו וי"ל דה"ט לא מיבעי למאי דנפשט הבעיא באת"ל היכא דאפשר לחלק הנזירות חיילי שניהם א"כ הכי נמי במתניתין אפשר לחלקו ואפילו בנזירות מועטת סובר הרמב"ם דמוסיף יומי כדי גידול שער והיינו טעמא לפי דהתם היה ראוי מתחלה לחול שניהם כדאמר ונזיר עכשיו רק כשנולד לו בן דעתו כמו שנדר שיחול עליו נזירות דבנו ברישא ויחלקו לחצאין ואף למאי דבעי רבא בנזירות מרובה דנימא דלא חיילא ה"ט כיון שמתחלה ידע דבהנך כ' יומין לא שלמי לא יחול כלל אך במתני' דודאי חל מטעם שדעתו היה להשלים שניהם מחלקינן לנזירותיה ודמי' למתני' דתמורה שכ"ל. והודות לה' כי אחר שגמרתי דברי מצאתי את שאהבה נפשי מבואר בירושלמי ולפי שיש מקום לטעות ולענ"ד גם הרב פני משה לא ביאר כ"צ לזה אביא לשון הירושלמי ופירושו ומה שיש להשיב עליו. (ה) וז"ל הירושלמי ר"י בעא קמי ר"י ותקדם נזירותו לנזירת בנו לא כן אמר ר' יוחנן הרי זה עולה לאחר ל' יום מכרה בתוך ל' יום מכורה הקדישה מקודשת [ופי' הרב פ"מ אסיפא דמתניתין פריך דתנא דצריך להפסיק נזירותו כשנולד לו בן ואמאי ותקדום נזירות שלו דאף שאמר תחלה הריני נזיר לכשיולד לי בן הא אר"י בקדושה כה"ג דשנייה קדוש כיון דלא מטא זימניה קדושת דלאחר ל' יום] אמרי לא באומר הרי זו דלמא באומר הרי עלי והאומר הרי אני כאומר הרי עלי תני ר"ח נזיר לאחר כ' יום נזיר מעכשיו למאה יום הרי זה מונה כ' יום ומפסיק כו' כדאיתא בברייתא דש"ס דידן. ופי' הפ"מ אמרי הכי השתא הא דר"י מיירי באומר הרי זה עולה ובהא אמר כשהקדישה לקדושה אחרת פקע קדושת עולה מינה דלמא באומר הרי עלי בתמי' הא כיון דאמר הרי עלי כדטעין אכתפיה דמי ומחוייב להביא עולה אחרת והכי נמי האומר הרי אני כאומר עלי וכיון שאמר הריני נזיר לכשיולד לי בן מיד כשנולד הבן מחוייב לקיים דברו ובמה שאמר אח"כ ונזיר אינו דוחה לנזירות בנו וצריך להפסיק נזירותו עכ"ל. ותני ר"ח כו' הוא ענין אחר לפי פירושו, ובעל מגדול עוז הביא לשון הירושלמי בפ"ד מה"נ בזה"ל ותדחה נזירותו לנזירות בנו כו' ומשמע שגם הוא הבין פי' הירושלמי כפ"מ ופירושו אינו מובן במאי דומה זה לאומר הרי עלי דשם כיון דחייב עצמו בנדר צריך לקיים דברו ולהביא עולה ומ"מ הקדושה שיקדיש בהמה זו דבריו קיימים והכא נמי מאי נפקא מינה כשנאמר דה"נ כשיולד לי בן הוה כאומר הרי עלי ומחוייב לקיים נדרו מ"מ כיון דחל עליו מקודם נזירות דנפשיה וקדוש בקדושת הגוף אינו יכול ליפקע ויקיים נזירות דבנו אחר נזירות דנפשיה, אך האמת יורה דרכו דהכי פי' אמרת לא באומר הרי זה דלמא באומר הרי עלי וסובר התרצן דנזירות לא דמיא כל כך לקדושת הגוף כשלמים רק הוא ענין קבלת נדר ודומה לאומר הרי עלי דלא דחי' לקדושה דאמר בראשונה ומקשה ע"ז והאומר הרי אני כאומר הרי עלי בתמיה הא כיון דאמר אח"כ הריני נזיר הרי זה קדוש מנזירות דנפשיה ותו לא פקע והרי זה דומה לאומר מעכשיו יהיה שלמים ומשני תני ר"ח נזיר לאחר כ' יום כו' ור"ל דאפילו בכה"ג דאמר ומעכשיו מאה יום מחלקינן לנזירותיה כיון דאפשר לקיים שניהם. כל זה נ"ל לאמתו בפי' הש"ס דידן והירושלמי לדעת הר"ם ולפי זה נולד לנו דין חדש לדעת הר"מ היפך דעת התוס' שכתבו דה"ה דמצי למיבעי אי אמר הריני נזיר לאחר כ' יום נזיר עולם ומעכשיו נזיר סתם ולדעת הר"ם זה אינו כיון דזה דמי' ממש לנזירות מועטת א"כ בהס"ד איפשט באת"ל הראשון דבכה"ג לא חל כלל ולפי האת"ל בתרא ג"כ נשתנה דינו דאי אמר אח"כ מעכשיו נזיר עולם הרי זה נזיר עולם ולא חל כלל נזירות ראשונה ובאומר תחלה נזיר עולם ואח"כ מעכשיו נזיר סתם חיילא נזיר סתם ומונה נזירות שלשים יום ומגלח ואח"כ חל עליו הנזיר עולם. (ו) ואשוב לבאר עוד דין רביעי בבעיא דנזיר שמשון שכתב הרמב"ם ד"ט שם אמר הריני נזיר שמשון לאחר כ' יום והריני נזיר מעתה אינו מגלח לנזירות זו שנדר באחרונה ומדאמר אינו מגלח כו' ולא אמר לא חלה כדכתב מקודם בבעיא דנזיר עולם לא חלה