ברכת ראש נזיר מג

מאה יום למנין שפירש לכן אמרינן הני מאה יום כו' כצ"ל ודבר זה וכן דיבור הסמוך שייך למתני' (דף ט"ו):

ד"ה לאחר שבעים כו' וכשישלים [שלשים] של בנו יחזיר כו' דא"כ לא יוכל להשלים [אח"כ] נזירות שלו דליכא שלשים יום מנזירות הס"ד כצ"ל והיינו דלשון השלמה משמע רק המנין שנחסר עוד לשלו כשהתחיל למנות של בנו ולזה צ"ל דאינו מגלח אחר מנין בנו רק לבסוף מגלח ומביא שתי קרבנות וכמש"ל:

ד"ה הגהה לכאורה משמע כו' וכמו ברישא דקתני מניח את שלו [וכו'] מיהו יש בירושלמי כו' סותר () עשרים כו' מונה של בן [לבדו] ואותו מנין בן כו' כצ"ל ור"ל דלכאורה משמע דהפסיד דסיפא היינו כברישא דתני מניח את שלו כו' ומשלים את שלו וכפי' התוס' כיון דלא נשאר ל' יום צריך למנות שתי נזירות מיהו בירושלמי יש נולד ביום שמונים סותר עשרה כו' ורצה לפרש דסותר פירושו הפסיד והיינו דהפסיד שיעור שנמשך הנזירות מיום לידת בנו ולזה בנולד ביום פ' הפסיד עשרה שצריך למנות מאה ועשר ובנולד ביום תשעים הפסיד עשרים וא"כ מוכח דנזירות בנו עולה גם למנינו ואין צריך להשלים ודלא כתוס'. וע"ז אמר ושמא י"ל כו' ור"ל די"ל כפי' התוס' דצריך להשלים למנינו ומה דאיתא בירושלמי סותר דר"ל הפסיד הוא בשביל בנו דאם היה נולד לשבעים לא היה צריך למנות יותר ממאה ועכשיו שנולד לשמונים הפסיד עשרה לפי שצריך למנות שלשים בשביל בנו ועלו למנין מאה ועשר ובנולד ביום תשעים סותר עשרים שנמשך נזירות של בנו עד מאה ועשרים ומ"מ אחר מנין בנו י"ל דצריך להשלים למנינו וכדעת תוס'. ומש"כ עוד וצריך ליתן חילוק בדבר כו' עיין תוס' (דף ט"ו ע"א) ד"ה וכן תמצא החילוק בזה, ודע דלפי פירוש הרמב"ם במשנה זו מרווח יותר הירושלמי דהכי פירש לאחר שבעים סותר עד שבעים ור"ל סותר המנין שמנה יותר משבעים עד לידת בנו דלדעתו צריך לגלח אחר השלמת מנין בנו ואין תגלחת פחותה משלשים יום לזה צריך עוד למנות למנין שלו שלשים יום שיעור תגלחת וזה דאמר בירושלמי נולד ביום שמונים סותר עשרה דהפסיד עשרה ימים שצריך למנות יותר למנין שלו ס"ה מאה ועשר חוץ ממנין בנו וכן בנולד לתשעים יום הפסיד עשרים יום למנין שלו ועמ"ש בגמרא מזה:

ד"ה בעי רובא כו' לא [שלמי] בהנך כו' אחר [שיעשה] סתם הנזירות כו' לא [פשיט] ממתני' כו' סבור היה [להשלימו] שלא ידע שיולד לו בן תוך ימי נזרו [ואפשר] להיות כו' ואפי' יולד הבן [מפסיק] נזירותו כו' ולא קפיד [בהפסק] נזירותו כו' [דאם] יתחיל כו' כצ"ל:

ד"ה או דלמא כו' בפרק ג' מינין (דף מ"ד ע"א) כו' כדי גידול שיער ויותר:

הס"ד ומה"ד הגה"ה ואע"ג כו' [והכא] אמרינן כו' להשלים [הראשונה] כו' אם לא יולד לו בן [בלא] נזירות דבנו אבל מ"מ אם יולד לו בן קודם ל' [אחרונים] חפץ הוא כו' דבהנך עשרים לא [שלמי] מאה לימא בפירוש הריני נדר אחר עשרים ומעתה [יהיה] בין הכל מאה כו' כצ"ל ור"ל שכל זה יאמר בפירוש שיהיה בין הכל מאה:

ד"ה חדא כו' לבד הוא [דיתרין] לא סלקי כו' ויביא קרבן:

הס"ד כצ"ל:

דף יד ע"א גמרא את"ל הכא כיון דאפשר לאיתשולי חייל כו' (א) לפ"ד רש"י ותוס' דפי' ענין איבעי' מה דאמר מעכשיו נזיר סתם או מאה יום או נזיר עולם כיון לעכשיו ממש ואף דכל הנך בעשרין יומין לא שלמי לא חייש להפסקת נזירות שמפסיק בהנזירות שנייה דמעכשיו בנזירות ראשון דלאחר כ' יום או דלמא דקפיד ואינו רוצה למנות נזירות שנייה רק אחר נזירות ראשונה והעשרים יום דמעכשיו יהיו פנוין מנזירות ויהא מותר בגילוח ויין ומה דאמר מעכשיו ר"ל מעכשיו אני מקבל לנזור אחר נזירות ראשון דלאחר כ' יום לפי"ז צריך לפרש האת"ל כיון דאפשר לאיתשולי חיילי ר"ל כיון דאפשר בשאלה יותר מסתבר לומר דמה שאמר מעכשיו ממש קאמר דמעכשיו יתחיל נזירות שנייה ואף דלא שלמי בהנך עשרים יום היה בדעתו שילך אצל חכם ויתירנו נדר ראשון ואף דנמלך אח"כ ולא התיר כבר חיילא ולא חיישינן בהפסק נזירות וכ"מ בש"מ ובנזיר שמשון מיבעי ליה אי חל עכשיו נדר השני עיי' בתוס' ומש"ש וצריך לדחוק בזה דאף שבדעתו היה על נזירות דמעכשיו משום שסבר לישאל ולא שיפסיק בנזירות שנייה מ"מ כיון שנמלך ולא שאל גמר בדעתו שיהיו שניהן קיימין בהפסק נזירות שנייה. גם צריך לחלק מהא דאיתא בנדרים (דף כ"ט ע"ב) באומר שור זה לאחר שלשים יום עולה ומעכשיו שלמים חיילא ליה קדושת שלמים ושוב אין מקום לקדושת עולה לחול כלל לפי דשם אי אפשר לקיים שניהם הוה שלמים אבל הכא אפשר לחלקו לחצאין כדתנא בברייתא מונה עשרים ואח"כ כו' ואף דבנזירות מועטת א"א לחלק לחצאין דהנך עשרה לא סליק ליה דאין בו שיעור גילוח כדאי' בש"ס את"ל נזירות מועטת כיון כו' ולהכי לא חיילא בהפסק נזירות צ"ל דהבעיא דשאל מתחלה בנזירות מועטת אי חיילא מהשתא הוא שיעשה הכל כנזירות אריכא שיגלח בסוף השלמת שניהן ויביא שני קרבנות כדאי' בתוס' מ"מ דוחק הוא כיון שאמר זה בב' נזירות ודאי נזירות חלוקות בגילוח קאמר ולא שני קרבנות לגילוח אחת ולא דמי למתני' באומר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר התחיל כו' ופי' התוס' שם דמונה שני נזירות ואח"כ מגלח ומביא שני קרבנות דהתם נמי איהו ודאי לשני נזירות חלוקות קאמר דסבור היה להשלים את שלו ולא ידע שיולד לו בן רק אח"כ כשנולד הבן דינא שמניח את שלו וימנה של בנו ומשלים שלו ומגלח אח"כ ומביא שני קרבנות אבל הכא דידע דלא שלמי בהנך עשרים יומי ואפ"ה אמר בב' נזיריות מסתמא לתגלחת חלוקות אמר ועיין כעי"ז בתד"ה בעי רבא ובש"מ בשם הרא"ש פי' הבעיא דנזירות מועטת בע"א דדלמא אינו חושש על הפסקה דאע"ג דבעי למנות יומי יתירי כדי גידול שער לא חייש כו' הרי דס"ל דצריך לגלח אחר נזירות ראשון דלאחר עשרים ואח"ז ימנה שלשים יום לבד עשרים ראשונים לגדל שער לגלח פעם שנייה וזה יותר דוחק דא"כ למה ליה לומר כלל מעכשיו דימנה שני נזיריות להוסיף עשרים יום יותר יש לנו לומר דכיון אחר נזירות ראשון וכהאי את"ל כו' ובבעיא דנזיר עולם יבואר עוד בתוספות ע"ש:

(ב) ואשר אני אחזה לפרש הסוגי' בע"א אשר יאמר עליו המעיין הישר כי הוא זה נכון, וכשר הדבר ליישב דעת הרמב"ם יפה וברה כמפיו נאמרה דעתו הטהורה. וז"ל הרמב"ם בפ"ד מה"נ ד"ו האומר הריני נזיר לאחר כ' יום וחזר ואמר הריני נזיר מעתה מאה יום מונה כ' יום ופוסק ומתחיל למנות שלשים מנזירות ראשון ומגלח ומביא קרבן ומונה פ' יום כו' אמר הריני נזיר לאחר כ' יום והריני נזיר מעתה מונה שלשים יום ומגלח וחוזר ומונה שלשים יום אחרים והיא הנזירות שנדר לאחר כ' שאם תאמר מונה כ' ופוסק מונה שלשים ומגלח נשארו מנזירות שהתחיל בה עשרה ימים בלבד ואין בין תגלחת לתגלחת פחות משלשים יום אמר הריני נזיר לאחר כ' יום והריני נזיר עולם מעתה לא חלה עליו נזירות שנדר בראשונה עכ"ל. הרי דחלוק מדעת תוס' בתרתי בנזירות מועטת דעתו דכיון לשני תגלחיות וגם לא יותר מב' נזירות של שלשים שלשים יום ולהכי פסק שימנה מקודם נזירות שלשים דמעכשיו ומגלח וחוזר ומונה נזירות ראשון ולא פסק כאת"ל קמא דלא סלקין ליה כו' כפי' התוס'. גם בדין נזיר עולם פסק דנזיר עולם דמעכשיו דוחה נזירות ראשונה ודלא כפי' התוס' ולזה הסכימו הכ"מ והלח"מ דהר"ם מפרש הבעיות דלא כתוס' וסובר הכ"מ בפי' הסוגיא לדעת הר"מ דלעולם צריך לנהוג נזירות בהנך כ' יום קמאי ומיב"ל אם עולה לו הנך כ' יום להצטרף שימנה עוד עשרה לאחר נזירות ראשון או דלמא מונה נזירות שנזר מעכשיו כולו ואח"כ ימנה נזירות ראשונה ובנזיר עולם מיבעי ליה מי חיילא עליה נ"ע מיד ושוב אין לו הפסק כיון דאפשר לישאל על נזירות דלאחר כ' יום או דלמא כיון דהשתא מיהא לא מתשיל אעפ"י שהתחיל למנות נזירות מיד משום דאמר מעכשיו מ"מ בסוף כ' יום ימנה נזירות ויגלח ואח"כ יהיה נזיר עולם ומגלח לי"ב חודש ע"ש. ודבריו קשים להולמן דהכניס דבר זר בבעיא דנזיר עולם בהא דאפשר לאיתשולי דזה נאמר אח"כ בפני עצמו באת"ל, עוד זאת תמוה מאוד דהנך כ' יום קמאי דנוהג נזירות בנזיר עולם לסברת או דלמא כו' מאי עבידתייהו דאין לומר כטעם הכ"מ משום דאמר מעכשיו והרי הם בפ"ע הא אין נזירות פחותה משלשים יום ועכצ"ל דחל מדין נזיר עולם שאמר ומעכשיו נזיר עולם א"כ שוב אין לו הפסק לדעת הר"מ ומאי מיבעי ליה וע"כ צ"ל כפירוש התוס' דמיב"ל אי לא חיילא כעת כלל וא"כ נסתר יסוד הנחתו מש"כ דצריך למנות נזירות בכ' יום קמאי לכ"ע גם לשון הש"ס אינו סובל פירושו והאו"מ כתב בזה דברים שאי"ב ממש:

(ג) וזה חלקי אמרה נפשי בפי' הסוגיא מרווח לפי מה שהקדמתי לעיל מסוגי' דנדרים דאף דאמר מקודם שור זה עולה ואח"כ אמר ומעכשיו שלמים פשטה קדושת שלמים ולא הניח מקום לחול קדושת עולה והיינו טעמא דקדושת הגוף לא פקע והכי נמי הכא בנזירות אם חלה עליו נזירות במעכשיו בדבר שאי אפשר לחלקו לחצאין לא יוכל נזירות ראשונה דלאחר כ' לחול