ברכת ראש נזיר לט

לצודם ע"י רשתות ופחים וכל דפריש מרובא פריש כדאיתא בש"מ ואף די"ל בזה גזירה שמא יקח מן הקבוע כיון דאין האיסור ניכר במקומו כמ"ש בגמרא מ"מ י"ל בכה"ג דאין לו תקנה לא גזרו בזה כן הוא בדעת ריש לקיש בפי' המשנה, אך לר"י דסבירא ליה אף בדקידש אשה בשוק אסור ולא אמר ביה כל דפריש מרובא פריש וצ"ל דאית ליה גזרה זו שמא יקח מן הקבוע אף בזה דאיל"ת ואסור בכל הנשים שבעולם, ע"ז הקשה לו מקן סתומה ובזה שפיר הקשו התוס' לפי שיטתם דלעיל דאינו אלא מטעם קנס מה שעשה שליח בסתם להכי אסור אפילו בפירש גזירה שמא יקח מן הקבוע אם כן בקנים דעלמא לא קנסו ותירצו דהקושיא היה דליקנסיה לראובן גופי' על שלא שמר קנו גזירה שמא יקח מן הקבוע, וע"ז תירץ לו ר"י קאמינא אנא אשה דלא ניידא דהדרא לניחותה ושייך בה גזירה וגם בשעה שבא עליה קיומא בה באיסורא דהדרא לניחותה ואת אמרת איסורא דקן דנייד דאין לו תמיד קביעת מקום ולא שייך בה דין קבוע כלל. (ב) ויותר נ"ל בפשיטות דהא דגזרו חכמים דין קבוע בבעלי חיים ובכל מידי דחשיב היינו דוקא בקבוע דאיתא קמן הואיל שיכול ליקח ולאכול כל הקבוע דאית ביה האיסור דדבר חשוב דלא בטל להכי גם אחד אחד שפירש ג"כ אסור אבל ברובא דליתא קמן כהך דאומר לשלוחו צא וקדש לי אם אין בו דין קבוע דאורייתא גם רבנן לא גזרו בזה כיון דלא שייך ביה לומר שמא יקח כל הקבוע וכמו כן בקינין שנתערב בכל קינין שבעולם לא גזרו בי' רבנן ועוד דאי אפשר שלא מת אחת בעולם עד היום דנולד בו הספק ותלינן דאיסורא נפל כי כן הדין בקבוע דרבנן כדאיתא (ביו"ד סי' ק"י) ולהכי מקשה ר"ל לר"י, ואתא שפיר קושית התוס' ולפ"ז אצ"ל כמש"ל דהתוס' גיטין (דף ס"ד) דנקטי תרי טעמא כחדא חשיב ליה רק דכל אחד הוא טעם לשבח בפני עצמו והיינו דמקודם כתבו דאין זה חזקה גמורה דאין בידו לקדש ולפיכך לא אתי חזקת שליח עושה שליחותו ומפיק מחזקת היתר ועוד טעם אחר דאזלינן בתר רובא ולא גזרו בזה מדרבנן דין קבוע. ובמש"כ יתיישב קושיא עצומה מה שהקשה בספר המקנה בקדושין (ס"ד ע"ב) על הא דאיתא שם באומר קידשתי את בתי הגדולה ואיני יודע כו' דכולן אסורות מאי שנא ממש"כ התוס' כאן דמדינא אינו נאסר בכל הנשים דאזלינן בתר רובא אם לא מטעם קנס ושם לא שייך קנסא דאין סברא לקנוס הבנות משום שאמר אביהן סתם ועוד דרבא מוקי התם בהוכרו ולבסוף נתערבו ולא שייך לקנוס כששכח יעו"ש ע"ד פלפול. ולמה שכתבתי אתי שפיר דשם הוה כולן רובא דאיתא קמן הוי ליה על כל פנים דין קבוע מדרבנן שמא יולקח כל הקבוע משא"כ הכא. ולפ"ז י"ל מש"כ התוס' משום קנסא היינו טעמא משום דדמי לקבוע דרבנן ודלא כמ"ש בס' המקנה דהוי ליה מבטל איסור לכתחלה דהא כתבו הפוסקים דכל שאין כוונתו לבטל מותר ולמש"כ יצא לנו דין חדש היכא דשלח לקדש אשה מעשרה נשים הידועים ולא יותר גם לשיטת התוס' נאסר מדינא כדין קבוע דרבנן דאיתא קמן וזה היפך מדעת המקנה (באה"ע סי' ל"ה) אך יש לעיין לטעם ראשון שבתוס' גיטין שמא לא תתרצה וע"ע בח"מ סי' ל"ה ס"ק כ"ז ואכמ"ל:

בא"ד וי"ל דמשמע ליה כו' אם יצטרך לקן אחד [לקרבן אחר] ואמאי כו' שלא שמר [קינו] כו' והוקבע [זיבת] ראשון הס"ד כצ"ל, וכ"ה בס"י ור"ל לקרבן אחר שאינו לזיבה ואינו יכול להקריב משום שכבר הוקבע לזיבה בקן ראשון ודלא כהמדפיסים שהגיהו לזיבה אחרת דמשמע שגם מזיבה לזיבה אחרת פוסל בדיעבד ואינו מוכרח לפי הס"י כי אף דאיתא בת"כ הובא בספר אדרת אליהו (ויקרא ט"ו פסוק י"ד) וביום השמיני יקח וגו' שאם הפריש לזיבתו ראשונה לא יביאנו לזיבתו שנייה היינו לכתחלה אבל בדיעבד נ"ל דכשר דכהאי גוונא תנן בכריתות (דף כ"ז ע"ב) לא יביאנו מחטא על חטא אפי' הפריש על חטאת שאכל אמש לא יביאנה על חטאת שאכל היום ואפ"ה ס"ל לרמב"ם דכשר בדיעבד ואם הביא כיפר עיי' בפ"ג מהל' שגגות ד"ג ובכ"מ שם:

ד"ה בשוקא כו' וא"כ לא [דמי] לקבוע התם כו' כצ"ל:

ד"ה באשה כו' פי' כגון [שמנה] שליח בר"ח ניסן [וכל] קרובותיה כו' מקדושיה [הוי] נשואות כו' הוין נסבין כי משוי אינש כו' כלומר [אין] דעתו כו' שהוא [לא] עשאו שליח לכך [ולא] חלו כו' לכך פרין [ממתני'] בשלמא () בתראה כו' בקרבנות [לראשון] אלא כו' כצ"ל. והכל דיבור אחר:

ד"ה מ"ט כלומר כו' ולאסור מספק הס"ד. ונראה דלא הי' לפניהם הגי' בש"ס הנך שלשה תיבות ונתגרשה לאחר מכאן ולזה פי' דמ"ט ר"ל היכי דמי שלא היה לה אחות ועתה יש לה וע"ז אמר דבההוא שעתא כו' ופשוט:

ד"ה ומשני כי משוי אינש שליח במילתא [דאיהו] מצי עבד כו' אבל שליחותא [שאני] דלא כו' אלא במלתא [דמצי] עבד כו' הא [לנסיבין] לא מצי כו' לכשיהיה נילוש [ודבריה] קיימין דאין זה כו' כצ"ל ושייך לע"ב ותורף תירוצם דלענין משוי שליח לא אמרינן כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי כדמוכח מיבמות ולהכי לא מהני ה"ט לחודיה גבי חלה דבידה ללוש וצריך נמי ה"ט דבידה להביא עיסה מגולגלת אך לענין אמירת עצמו אמרינן כל שבידו לאו כמחוסר מעשה וחשיב ליה דבר שבא לעולם דלהכי מהני אמירתו לכשיהיה נילוש ולפי דעתם צ"ל דיש בידה להשיג עיסה, ולכאורה היא גופי' קשיא ממעשה בכל יום אף שאין לו עיסה מגולגלת, וצ"ל כיון דמינו מצוי בשוק ועומד לימכר הו"ל כבידו ולא מקרי כל כך מחוסר מעשה, ובזה ארווח לן ליישב קושיא עצומה למה ליה להתוס' לומר דבידו להביא עיסה ולומר כו' הא בקמח נמי מהני לומר כשתעשה עיסה יחול עליה שם חלה כדאי' (בי"ד סי' שכ"ז) מה"ט גופיה משום שבידה ללוש דכן מהני נמי באומר פירות מחוברות זו לכשיתלשו כו' ועיי' בביאורי הגר"א שם ונ"ל דגם התוס' סברי כן, ומש"כ דבה"ט לחודיה דבידו ללוש לא מהני ר"ל דצ"ל נמי האי טעמא דיכול לומר עיסה זו כו' ומשום הכי מהני נמי זה בקמח דיכול לומר לכשתעשה עיסה כו' מטעם דבידו ללוש רק דק"ל ממעשים בכל יום שאשה אומרת לחברתה לושי לי כו' אף באין לה קמח אך שתשיג עבורה קמח ללוש ולהפריש חלה אף שהיא בעצמה אינה יכולה ונקטו בהקושי' בקמח שאינו בר חיובא לפי שגם זה קשי' ליה קודם שתירץ ר"ת הך סברא דיכול לומר לכשנילוש כו' וע"ז תירץ ר"ת דיש בידה להביא עיסה מאחר ולומר כו' דבזה לא מקרי מחוסר מעשה וכמ"ש והא דלא כתבו דיש בידה להביא קמח ולומר כו' י"ל דלישנא דש"ס נקטו פירות ערוגה זו תלושה כו' וכ"כ הגר"א שם אך הא דהוצרך ר"ת לתרץ משום דבידו להביא כו' צ"ל כמש"כ דר"ל להביא מאחר אף שאין לו כלום. מיהו לפי מה דאיתא בש"מ תי' ר"ת משמע אפי' בקמח שבידו אמר האי סברא דבידה להביא עיסה כו' ע"ש והנה בזה שכתבו דטעמו דבידו לא מהני גבי שליח וס"ל דבעיא דיבמות שם הוא דוקא בדאמר לשליח לא משמע כן מהפוסקים ע"ש ברמב"ם וש"ע וכמ"ש האו"מ ובהתרועע היסוד נפל הבנין די"ל דגם בשליח מהני () ואכמ"ל:

ע"ב גמרא לא משוי [שליח] ולא כו' כצ"ל. (א) הנה האו"מ הקשה (מקדושין דף כ"ג) דאיתא התם והא עבדא דאיהו לא מצי לקבל ושליח מצי משוי דהאי טעמא משום דשייך בתורת גיטין כדתניא עבד מקבל גיטו של חבירו מיד רבו ש"ח אם כן הכא נמי איהו בתורת קדושין לאחריני ומשוי שליח וצ"ע. (ב) וכן הקשה הצל"ח בס' דורש לציון דרוש י"ג עוד הקשה שם לשיטת ר"ת גיטין (דף ס"ד) דקטנה שא"י לשמור גיטה מתגרשת ע"י אביה והקשה הפ"י שם למאי דמסיק הש"ס (גיטין דף כ"א) דהא דזיכתה התורה לאב לקבל גט בתו הוא מתורת שליחות כדאמר שם אשכחן שליח לקבלה בעל כרחה שכן האב מקבל גט לבתו קטנה בע"כ והאיך האב נעשה שליח שלה, הא ליתא בדנפשה בגיטין ומלתא דליתא בדנפשיה לא מצי משוי שליח, בשלמא ביכולה לשמור איתא בדנפשה אם מת אביה אבל באינה יכולה קשה, ותירץ הצל"ח שם כיון דעתידה להתגדל מחשב איתא בדנפשה אך ישאר הקושיא מסוגיא דהכא כיון דלא מצי למיעבד השתא לא משוי שליח ולזה האריך שם לסתור פי' רש"י ותוס' ובירר לו פי' אחר. וכה"ז דהמשלח לא בעינן שיהא מצי עבד השתא ודי שיהא בתורת אותו דבר כדאיתא בקדושין כהנ"ל והש"ס הכא קאי על השליח היכא דמצי למיעבד השתא כו' ויישב בזה קושיא הנ"ל מקדושין וגיטין לפי דהתם השליח מצי למיעבד השתא וכן קושית הש"ס דהכא מהפרה למאי דס"ד שהבעל לא מצי מיפר כ"ש אפוטרופוס לא מצי מיפר השתא יעו"ש באורך, והנה מלבד דזה נגד הסברא לתלות בהשליח והא לא בעינן ביה רק שיהא בתורת אותו דבר כדאיתא (בקדושין דף מ"א ע"ב) אבל עכו"ם דאיתא בתרומה דנפשיה כו' יו"ק מהא דאיתא (בב"ק דף ק"י) אם היה זקן או חולה דלא מצי למיעבד עבודה לא מצי משוי שליח הא על כל פנים איהו בתורת אותו דבר לעבוד לכשיבריא דרוב חולים לחיים וסמיה בידן יותר מהא דכתב הפ"י בגט הואיל אם מת אביה וכן כהן טמא א"י לעשות שליח הא איהו בתורת אותו דבר לכשיטהר יותר ממש"כ בקטנה כיון דעתידה להתגדל כו' ואי"ל משום דהוה מחוסר מעשה הטבילה הא איהו ס"ל מחוסר מעשה כבידו דמי ע"ש אלא ודאי דבמשלח תליא אי איהו מצי למיעבד השתא וכפי' רש"י ותוס'. ובנו בתשובת שיבת ציון (סי' פ"ו) דעתו דבשליח קבלה לא בעינן מצי למיעבד השתא והיינו טעמא כיון שאין האשה צריכה למסור כח והרשאה לפעול פעולה לזולתה כשליח הבעל רק שיהא יד שלוחה כידה דהא בע"כ מתגרשת והוכיח זה מקושיות הנ"ל יעוש"ה.