ברכת ראש נזיר לח

קרבנותיו הס"ד כצ"ל ומה"ד ושמע כו' פירוש ואני נזיר ועלי כו' כצ"ל:

ד"ה ואם היו פקחין כו' ואפ"ה [יצא] נמי ידי נדרו שהרי [גלחו אחר ועשה] נזירות שלשים יום [וגילח] לחברו. הס"ד כצ"ל:

ד"ה ומינה כלומר כו' מדקאמר מתני' () ועלי לגלח כו' כצ"ל:

ד"ה לעולם כו' כלומר [מה] שקבלתי כבר נזירות ותגלחת לאחר [שכן] () דרך כו' לכפול () לשונן כו' כצ"ל ור"ל דכפל בלשונו לקבל עליו כדרך בני אדם:

דף יב ע"א גמרא צא וקדש לי אשה סתם [ומת השליח] אסור כו' כצ"ל וכ"ה בגיטין שם והאי דהוצרך לטעם חזקה שליח עושה שליחותו לדעת התוס' דפי' משום קנסא ה"ט כמ"ש הר"נ בפ' התקבל דאי לאו חזקה זו לא הוה לן למיקנסי' על מה שצוה לקדש כיון דאיכא ספיקי טובי שמא לא ישתדל השליח כו' ע"ש אף גם לשי' הרמב"ן שהביא הר"נ שם דמדינ' הוא לפי שאין חזק' של הקרובו' מועילות לזו ע"ש מ"מ אי לאו חזקה זו הו"ל ספק ספיקא שמא לא קידש ואת"ל קידש שמא לא זו היא שקידש וכמ"ש הט"ז הובא (בב"ש סי' ל"ה ס"ק ק"ח) ומה שהקשה הב"ש ע"ז הא הו"ל ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות ולא מהני ספק ספיקא כזה לא קשיא כל כך לפי מה דהכריעו האחרונים (בי"ד סי ק"י) להקל בנולדו או נודעו שני הספיקות ביחד יעו"ש, אך גם בלא זה יש כאן ספק ספיקא שמא חזר השליח ושמא לא נתרצית כדאי' בתוס' (גיטין דף ס"ד) ועיין בתוס' ומש"ש:

שם וכ"ת הכי נמי נייד אימר בשוקא אשכח וקדיש, רש"י ותוס' פירשו דקאי על הבעל היכא דמקדש בשוקא דנימא דהוי קדושין ולכאורה קשה לפי מה דס"ל להרא"ש ודעימי' הא דפירש ממילא מותר דוקא כשידוע האיסור במקומו אבל כשא"י במקומו גזרינן שמא יקח מן הקבוע א"כ הכי נמי י"ל דניגזור בקדיש בשוקא שמא יקדש בביתה, ואף לשי' התוס' הו"ל בזה דין קבוע מדרבנן כהך דינא דרא"ש (עיי' י"ד סי' ק"י ס"ק ל"ו) וצ"ל כיון דבעו לאסוקי הך דקן מי הדרא לומר דבקן מיקרי איסורא דנייד דל"ש בה לומר גזירה שמא יקח מן הקבוע לזה מסיק נמי דבאשה אינו כן וממילא א"ש בפשיטות כיון דהדרא לניחותא, שוב ראיתי בש"מ שפי' בשם הרא"ש דה"פ אמאי נאסור כל הנשים היה לנו לתלות שמא בשעה שקדשה השליח לא היתה קבועה ע"ש וא"ש, וכ"מ מתוס' (כתובות דף ט"ו) ד"ה דלמא דפי' כן ע"ש:

רש"י ד"ה גליון להכי קאמר כו' מצי [למיסב] חד כו' כצ"ל ומה שכתב והנך חטאת דידיה נינהו לאו דוקא דה"ה בחטאת דאחרים יכול הכהן להקריב לחטאת לשם מי שהוא:

ד"ה ואלו שאר קינין כו' מתכפר בקרבן חבירו כו' וזה כדרצה התוס' לפרש שהוקבע לראובן ואיך יוצא שמעון וצ"ל דס"ל לרש"י דלאו מטעם קנס נאסר רק מדינא הוא וכפי' הרמב"ן שכתבתי לעיל וכן משמע מרש"י יבמות (דף ט"ז ע"ב) בד"ה בדוכתא דקביעי דזה מקרי קבוע כמחצה על מחצה ע"ש. והא דלא פירשו הקו' על מה דאי' בש"ס ואלו קן מפורשת כו' לגי' שגרס זה בגמרא ומקשה דלמא מקריב חטאת לעולה או להיפך צ"ל דסבירא ליה דהא דאמר הש"ס הך ואלו מפורשת אין לו תקנה לאו להקשות הא לאחריני יש לו תקנה דכיון דלא תנא זה במשנה מנ"ל דלאחריני יש לו תקנה וע"כ מקן סתומה קשיא ליה דנקט תקנתא ולא הזכיר דחב לאחריני ויותר הוה ליה לומר דישאל על הקדשו בפתח אלו היה יודע שיפרח כו' והא דמסיק הא דמפרש אין לו תקנה הוא לחזק הקושיא דלא נימא מדלא קתני במפורשת דנידוק מזה דמפורש חב לאחריני והא דקן סתומה מיירי שלא קרא עליו עדיין שם קודש כלל על זה אמר דאין ראיה מדלא נקט מפורשת דבזה אין לו תקנה ומ"מ סתומה משמע נמי דקרא עליה שם קודש רק דלא פירש איזו לחטאת ואיזו לעולה ועיי' בתוס' ומש"ש:

ד"ה א"ל כו' דכל כבודה בת מלך פנימה כו' יש לדקדק למה לי טעם זה דכל כבודה דלא שייך אלא באשה הא גם באיש הוי ליה דין קבוע כדאמר הש"ס מטעמא דהדרא לניחותא אף כי בשוקא אשתכח, וכ"כ האו"מ אך לא ביאר למאי כתב רש"י טעם זה בהס"ד, ונ"ל דרש"י סובר בדר"ל דגם הוא ידע החילוק בין נייד ללא נייד דאל"כ יקשה ליה על המשנה גופי' דנימא ביה דין קבוע מדרבנן כמ"ש התוס' רק דק"ל לריש לקיש על ר' יוחנן דמשוי ליה דין קבוע להוציאה מחזקת היתר אף די"ל שמא קידשה השליח בשוק והוי ליה פירש מן הקבוע כהך דקינין וע"ז אמר ואמאי לימא כו' אלא ודאי דאין בזה דין קבוע דכל דפריש מרובא פריש וא"כ י"ל ה"נ באשה, וע"ז השיב לו ר"י אמינא אנא אשה דלא ניידא ומה"ט דפירש"י דכל כבודה בת מלך פנימה ומטעם זה לא תלינן שמצאה בשוק לפי שאין דרכה של אשה לילך בשוק והוה ליה קבוע וע"ז אמר עוד וכ"ת גבי אשה נמי נימא האי בעל כו' דלישתרי בזה, ומשני דלא דמי דהדרא לניחותא ובשעה שבא עליה באיסור הוא ועיי' בש"מ וכמש"ש בגמרא וזה ברור:

ד"ה אלא קמאה כו' דמגלחים זה את זה אלא ה"ק אי משכחנא כו'. הס"ד כצ"ל והד"א:

תוס' ד"ה אסור כו' ולר"ת [דפירש] כו' עבורן קדושין [וכבר מת אביה] מאי איכא למימר וי"ל כו' כצ"ל והא דלא ס"ל דלהכי מותרין מטעם דהעמד כל אחת בחזקת פנויה וטעם זה לא שייך בקרובות משום דקשה ליה נימא בקרובות נמי דנעמידנה בחזקת היתר שהיתה מותרת לו קודם השליח ולא זו היא אלא ודאי דצ"ל דחזקת שליח עושה שליחותו משוי ליה לודאי איסור דנתערב חד בחד והוי ליה קבוע כמחצה על מחצה ולא נוכל להעמיד כל אחת בחזקת פנויה והיתר, ולפ"ז ק"ל וכ"ע יאסרו כו' ומתרצים דאין הכי נמי מה"ת אפילו הוא נמי שרי לישא דהעמידנה בחזקת היתר ואינו אסור אלא מטעם קנס ולא קשי' דליהוי כמחצה על מחצה דלא אזלינן בתר חזקה דאין זה דין קבוע מה"ת כיון דאין האיסור ניכר לעצמו ר"ל דומיא דתשע חנויות אחת מוכרת בשר טרפה כו' וסבירא ליה דבתערובות חנויות ר"ל שאינו נודע באיזו הוא הטרפה לא מקרי קבוע דאורייתא ועיין (בי"ד סי' ק"י) חילוקי דיעות בזה ואף דלכ"ע הוי ליה קבוע דרבנן בכה"ג ובפרט בבעלי חיים דחשיב יש לומר לפי מה דמסקינן בגיטין (דף ס"ד) שחזקת שליח עושה שליחותו אינו מועיל לקולא וכדס"ל ר"נ (בעירובין דף ל"ב) דאינו מועיל בשל תורה א"כ לא משוי ליה אלא לספק וא"כ הו"ל ספק ספיקא ספק שמא חזר השליח ולא השתדל כלל וא"ת לומר השתדל וקידש שמא לא זו היא דאזלינן בתר רובא אבל אי הוה דין קבוע מה"ת כמחצה על מחצה לא מקרי שם תערובות כדאי' (בי"ד סי' ק"י) ולא אמרינן ביה ספק השני דשמא לא זו היא ואין לומר בזה ג"כ ס"ס שמא חזר בו השליח ואם תאמר השתדל שמא לא נתרצית שום אשה לקדש לו דזה הו"ל ספק ספיקא משם אחד דאין ספק הב' מתיר יותר מחבירו ולא מהני (עיין בי"ד בכללי ספק ספיקא ובב"א סי' נ"ג) ועכצ"ל הספק ספיקא כן שמא לא השתדל השליח ואם תמצא לומר השתדל וקידש אחת שמא לא זו היא אם כן מקרי רובא ומועיל בדרבנן וכל זה לפי המסקנא אבל לפי הס"ד שם דגם לקולא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו והביא ראיה מהא דר"י האומר לשלוחו כו' ע"כ צ"ל בהס"ד הספק ספיקא בענין אחר שמא לא נתרצית שום אשה ואת"ל דנתרצית שמא לא זו היא ואף דהוי ליה ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות צ"ל דס"ל כמאן דאמר כשבאו לפנינו שני הספיקות ביחד דיינינן זה לספק ספיקא וכמ"ש בגמרא וזה היה כוונת תוס' (גיטין דף ס"ד) שכתבו אבל אין זה חזקה גמורה דאינה בידו להתקדש שמא לא תתרצה ועוד דאזלינן בתר רובא. ונ"ל דהנך תרי טעמי בעו אהדדי דבטעם אחד לחודי' לא סגי דעכ"פ מידי ספיקא לא נפיק ובתי' דועוד נמי לא סגי דאכתי הו"ל קבוע דרבנן ובשני הטעמים גם יחד הו"ל ספק ספיקא והוצרך התוס' שם לזה להס"ד שם, אבל להמסקנא א"צ לזה די"ל הספק ספיקא מב' ענינים שמא חזר בו השליח כו' וזהו ספק ספיקא גמור משני ענינים ולהכי לא כתבו כאן רק האי טעמא דרובא לבד, וכ"ז כתבתי דרך פלפול אי נאמר דשייך ביה דין קבוע מדרבנן וכפי שהבין בעל ספר המקנה (בקדושין דף ס"ד) ובחי' לאה"ע סי' ל"ה מיהו בדיבור הסמוך אכתוב היותר נראה בזה וע"ע בר"נ וברשב"א בגיטין שם:

ד"ה קן סתומה כו' וסתומה פי' () שהבעלים לא פירשו וכו' כצ"ל ומה שכתבתי דאי מפורשת כו' ר"ל דבש"ס מסיק האי ואלו מפורשת אין לו תקנה מיירי במפורש דלית ביה היכרא וכמ"ש בפרש"י רק דהתוס' כתבו דעדיין יקשה למה לא תנא מפורשת דאית ביה הכירא אלא ודאי מיירי בסתומה דלא קדיש כלל כעין שכתב בפי' רש"י ע"ש. ועז"כ דהיה צריך להאריך ולפרש באיזו מיירי אי פרח החטאת או העולה בכדי שלא נטעה דמיירי במפורש שאינו ניכר לזה קיצר ונקט קן סתומה ומיירי בקן סתומה דהקדיש וז"פ ודלא כהתוי"ט פ"ב דקנים שכתב דל"ג זה:

ד"ה ואלו שאר קינין כו' הוא () אותו כו' וא"ת והא כבר פירשנו דלעלמא לא קנסו ולכאורה לא קשי' מידי לפי מה שכתבתי לעיל דהא דפי' משום קנסא הוא משום דהו"ל ספק ספיקא ספק שמא חזר בו השליח כו' אבל בלאו הכי הא מקרי על כל פנים קבוע דרבנן וא"כ בהא דקינין לאו מטעם קנס הוא, ונ"ל דהתוס' סברי מדהקשה ר"ל על הא דאר"י צא וקדש לי דאסור כו' ולא הקשה על המשנה גופי' הא בעלמא מיתקנן אמאי הא הוי ליה קבוע דרבנן ולזה צ"ל דר"ל שפיר ידע האי טעמא דנייד והיינו דדרך ציידי עופות