ברכת ראש נזיר לו

הטהור כסף נבחר ראוין למי שאמרו דלכאורה תמוה מ"ש בבבא דמציעתא שאינו יודע שהנזיר אסור ביין מבבא דסיפא שהתירו משום נדרי אונסין והא קיי"ל דאומר מותר שוגג הוא (עיי' בט"ז י"ד סי' צ"ח ובח"ד שם) וא"כ הוה ליה נדרי שגגות דמותרין גם הם והא גם בזה הוה ליה שוגג על היין והותר בזה ומ"ש מסיפא דהוה ליה אונס על היין. ולכאורה רציתי לחלק דבסיפא כיון דמחמת אונס הותר ביין אין נזירות לחצאין וכיון דצריך לשתות יין ממילא חל שם אונס על הכו דאי אפשר ליזור זה בלא זה מה שאין כן בשוגג על היין כיון דאינו זקוק דוקא לשתות יין אינו חל שם שוגג על כולם ואדרבה אמרינן דמה שנזר במין אחד זוקק את כולם לרבנן. אך אין זה מספיק דאונס דסיפא אינו ר"ל באונס גמור שיש בו סכנת נפשות אם לא יעשה דזה א"צ לפנים דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ואפי' ר"ש יודה דאם אין כאן חכם שמותר. רק ענין האונס דאמרינן ביה דאדעתא דהכי לא נדר ככל ענין נדרי אונסין שחשב במסכת נדרים שם ע"ש וא"כ ה"ה בכה"ג נדרי שגגות דמורה מטעם זה דאדעתא דהכי לא נדר. אך הרמב"ם הורה לנו חילוק נכון דברישא שלא היה יודע איסור יין בנזיר ולא חשב בדעתו שום דבר רק להיות נזיר כפי ידיעתו מטומאה ותגלחת רק שהיה שוגג ביין לא חל שם שוגג על נדרו בטומאה ותגלחת והוה ליה כאלו נזר באחד שאסור בכולן משא"כ בסיפא שידע מאיסור יין רק שהיה בדעתו באדם כזה שצריך ליין או לטומאה היתרה לו ויכול להיות נזיר בשארי דברים א"כ הו"ל שוגג באומר מותר גם במה שנדר ששפט בדעתו שמותר להיות נזיר אף במין אחד הוי ליה שם נדרי שגגות על כל הנדר וזה רצה הר"מ לאשמועינן והדברים מאירים בלשונו דלזה אמר הטעם ברישא שהרי היה יודע כו' דמפני זה אמרינן שהאחד זוקק את השאר ואח"ז בסיפא כתב אבל היה בדעתו כו' ר"ל בשעת נדרו דאינו נזיר כלל שזה בכלל נדרי שגגות. וא"ש מה דהש"ס קרי ליה להיתר יין נדרי אונסין ומ"מ הא דאינו זוקק כברישא הוא משום דעל השאר מקרי נדרי שגגות ומ"מ גם ברישא אילו עושה מזה פתח בשאלת חכם ודאי הותר ואין לך פתח גדול מזה. ומה שה"ר בספר מה"פ מירושלמי דלא כהראב"ד המעיין שם יראה דאין כאן ראיה כלל דלא מיירי שם מדין היתר חכם רק דלא הוי נדר ופתחו עמו כדס"ל לר"ש דפוטר יעו"ש שיטה אחרת משיטת הבבלי, ולפי מש"כ מוכח דגם בנודר מחרצנים לבד מחמת שסבור שמותר ליזור בדבר אחד ואלו היה יודע שאי אפשר ליזור בדבר אחד לא היה נודר וכן היה בדעתו בעת נדרו הוה ליה נדרי שגגות ומותר ולא אמרו חכמים נזיר בכולן רק בשיודע שאסור בכולן ואינו רוצה ליזור רק בחדא אז זוקק את השאר מגזרת הכתוב וכ"ז ברור ואמת ועמ"ש מזה בפירש"י ע"ש:

גמ' ור' יהושע בן לוי אמר לך האי על מנת כחוץ דמי עיי' ברש"י ותוס' ומש"ש, ול"נ בפשיטות דהכא שאני מכל עניני תנאים שבש"ס דקרו ליה תנאי אבל האי כחוץ דמי לפי שכל ענין החילוק בין חוץ לתנאי שבחוץ הו"ל שיור בגוף הדבר אבל בעל מנת אין בו שיור בגוף הדבר דתנאי מילתא אחריתי היא כדאי' בר"פ המגרש וזה הוא אם התנאי אינו נוגע לגוף הדבר ככל תנאי דעלמא שיכול המעשה לחול רגע אחת רק דתלה בהתנאי אם יתקיים וכן בתנאי דשאר כסות ועונה אף דזה הוא מחיוב הקדושין דאין אישות לחצאין מ"מ יכול לחול עליה כמעט רגע הקדושין רק שהתנה שאח"כ לא יהא עליו החיוב שאר כסות ועונה והתנאי עוקר חיובו לפי דדבר זה תליא ברצונם וניתן למחילה זה הוא מקרי תנאי ותלוי בדין מתנה על מה שכתוב בתורה אבל הכא כשהתנה על מנת שאהא שותה יין בדעתו שלא יחול עליו דין נזירות דיין אפילו רגע שאם יחול עליו רגע אחת שוב לא פקע א"כ הו"ל שיור ממש בגוף הנזירות וכחוץ דמי וא"כ לר"ש הוי ליה נזירות בחדא ואינו נזיר ועיי' בתוס' (כתובות דף נ"ו) ד"ה הרי בפרטי התנאים ותראה שכ"ה [ועד"ז ישבתי דעת רש"י (ב"מ צ"ד ע"א) מה דמחלק בין מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה דלא מקרי מתנה על מה שכתוב בתורה ובין האי דשאר כסות ועונה דמכי נחית לשמירה לא שעבד נפשי' אלא למקצת כו', והקשה בתוס' (כתובות דף נ"ו) הא כל תנאי הוא קודם למעשה ולא שעבד נפשי' אלא ע"מ כן. ולא קשיא מידי דבקדושין דאין אישות לחצאין חל כרגע עליו כל דיני קדושין רק שרוצה לעקור בתנאו הו"ל מתנה ע"מ שכתוב בתורה, אבל בשומר כשמתנה על מנת כן שלא להיות שומר לכל דבר לא חל עליו זה אפילו רגע והו"ל ממש כחוץ דמהני בדיני ממונות. ואף דמסיק הכא רבינא דגם זה מקרי תנאי כיון דאמר בלשון תנאי בע"מ זהו כאן דוקא דאין נזירות לחצאין וכיון שלא אמר בלשון חוץ מיין רק בע"מ ממילא חל אמירתו על כל דיני נזירות ולא יכול התנאי למעקרי' משום מתנה על מה שכתוב בתורה משא"כ בשומר וז"פ] וראיתי בס' מקור מים חיים בדיני תנאים דתמה מ"ט דריב"ל דאמר חלוק היה ר"ש אף בראשונה הא הו"ל תנאי ומעשה בדבר אחד דהתנאי סותר המעשה והתנאי בטל כדאיתא (בגיטין דף ע"ה) וכתב דהרמב"ם סמך על סוגיא זו ודחה כלל זה ע"ש, וזה אינו דל"ש הך כללא אלא התם דהוה מעשה ממש לכן המעשה עדיף אבל הכא בנזיר נהפוך הוא דכל שהתנאי סותר לשון נזירות דמי לדלעיל רפ"ב הריני נזיר מן הגרוגרת אינו נזיר דהו"ל כנדר ופתחו עמו ויש שאלה בנזירות, גם ל"ק קושייתו מהאומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאי"ל עלי שאר כסות ועונה לפי מש"כ, ולא דמי להס"ד דגיטין שם דעל מנת אינו כמעכשיו דהתנאי עוקר המעשה מעיקרו דאז אין הגט בידה משא"כ בקדושין כמ"ש:

שם מפני שהוא מתנה עמש"כ בתורה הרמב"ם בפ"א מה"נ די"ג העתיק דין זה דעל מנת שאשתה יין ה"ז נזיר מפני שמתנה עמשכ"ב והקשה הלח"מ למה לי ה"ט תיפוק ליה דחייב בכולם לרבנן דלא עדיף מחוץ ע"ש, ולק"מ דלמאי דקיי"ל בדיני תנאי דבעינן תנאי כפול ותנאי קודם למעשה ובלא זה התנאי בטל ואף למאן דלא בעי כל זה מ"מ אי כפליה נמי דינא הכי וא"כ לפי האמת דעל מנת אינו כחוץ ממילא לא דמי כלל לפלוגתת ר"ש ורבנן דשם עכ"פ נזר מאחת וגילה הכתוב דממילא חל על כל דבר אבל בתנאי דגילה מקודם ע"מ שישתה יין ובאם לאו לא יהיה נזיר לא דמי לחוץ ומהראוי הי' שיהי' התנאי קיים דהו"ל כנדר ופתחו עמו אם לא מטעם שמתנה עמשכ"ב, ודעי וראי בתוס' (כתובות דף נ"ו) ד"ה הרי כמה נתחבטו בסברא זו למה לא יהני התנאי ולכן כתב הר"מ מפני שמתנה עמשכ"ב וכן הברייתא ביאר לד"ה למה דס"ל דלאו כחוץ דמי ובפרט לפי מה דקיי"ל כל דיני תנאי דבעי שיכפול וקודם למעשה (עיין נדרים דף י"א ובר"נ שם):

רש"י ד"ה מתני' אמרו חכמים כיון דשיכורה היא כו' לפירושו החילוק הוא כן דבאינו שתוי שטוב לו היון ואפ"ה אינו רוצה לשתות מסתמא קבל עליו נזירות ממש אבל בשכור שהשתיי' מזיק לו אין ראיה מזה דאינו רוצה לשתות שקבל עליו לשם נזירות רק שלא יכבד עליו השתייה שמזיק לו והא דאמר בלשון נזירות סבר מייתין לי אחרינא כו' כדאי' בש"ס והתוס' פי' בע"א:

ד"ה אבל כו' אסור ביין [כשאמר] ה"נ כו' רבנן דאמרי [לעיל ג] אפילו כו' כצ"ל:

ד"ה חלוק היה כו' דבראשונה [נמי קמתיר] ר"ש כו' כצ"ל:

ד"ה וריב"ל כו' דאלו לגבי מאן דאמר על מנת שאין לך עלי לא שאר ולא כסות ולא עונה לא קבל עליו כלום כו' אם נאמר הדברים כפשטן דיש חילוק בין אם לא קבל עליו כלום בין אם קבל במקצת דלא מקרי מתנה עמש"כ בתורה זה הוא הפלא ופלא דמוכח מכל הש"ס דאפילו בדבר אחד מיקרי מתנה עמש"כ בתורה עיין (כתובות נ"ו ע"ב) כל הפוחת אפילו בתנאה תנאו בטל דקסבר כתובה דאורייתא ובריש פ' הכותב בדין ירושה (ובקדושין י"ט) לענין יעוד אף דקונה אותה ג"כ לשארי דברים ועוד דאף בשאר כסות ועונה קבל עליו ליורשה ולהטמא לה ולכל דיני אישות חוץ מזה, ואולי י"ל דס"ל דשאר כסות ועונה כל אחד הוא דבר פרטי בפני עצמו דיכול לחול הקידושין זה בלא זה אם תפטור אותו מדבר אחד וכשהתנה על דבר אחד שלא יקיים הו"ל כעקירת כולו כיון שהקדושין תלוי גם בזה לבד ולכן תנאו בטל משא"כ בנזירות דכל חיובי נזירות חדא נינהו דאין דין נזירות זה בלא זה וכשמתנה על דבר אחד הוי ליה עקירת חצי דבר ולא מקרי כ"כ מתנה עמש"כ בתורה ואינו נזיר לר"ש, עוי"ל בענין אחר דכאן דתלה הנזירות שיחול עליו התנאי בקום ועשה על מנת שישתה יין ואף דאומר על מנת דהוה כאומר מעכשיו מ"מ מתלי תלי בקיום התנאי וכיון דקיום התנאי יפעול שיקויים דברו במקצת בתגלחת תנאו מילתא היא והו"ל האי על מנת כחוץ דאינו נזיר לר"ש אבל בתנאי דשאר כסות ועונה דהו"ל התנאי בשב ואל תעשה והמעשה מתקיים מאליו מיד ואינו פועל התנאי בקיום המעשה הו"ל מילתא אחריתא ולא מבטל התנאי להמעשה משום דהו"ל מתנה עמש"כ בתורה וזה שאמר דאלו מאן דאמר על מנת שאין לך שאר כסות ועונה לא קבל עליו כלום ר"ל בהך תנאה לא הוי קבלת מעשה אבל הכא קבל עליו במקצת דהתנאי פועל לקיים המקצת ומש"ה תנאו קיים ואינו נזיר לר"ש ואף דמצינו גם בתנאי דקום ועשה מקרי מתנה עמש"כ בתורה (בגיטין פ"ד) ה"ז גיטך על מנת שתאכלי בשר איסור התם לא שייך לומר בה כחוץ דמיא דהתנאי אינו מענין המעשה אבל הכא י"ל דהו"ל כחוץ כנ"ל בדעתו והמעיין יבחר: