ברכת ראש נזיר לה

דלא קתני במתני' מאליה להוציא זה מסברתה והוצרך להגיה תיבת לא, יו"נ לפרש דפליגי בהעמדה מדנקט הפלוגתא במתני' בענין עמידה:

ד"ה ואמר הריני כו' קמייתא:

הס"ד ומה"ד [אלא כגון דאמר ה"נ מבשרה כו'] וקא מהדר ליה ר' יהודה כו' ליהוי נזיר אמרו () ב"ש כו' אבל בדלת לא פליגי [ב"ש] לר' יהודה כו' כצ"ל, ולכאורה הדברים תמוהים למה לא שייך לישנא דהרי הוא עלי קרבן בדלת להיות נדור הא נדרים שייך בכל דבר דאוסר עליו כקרבן ובמאי שנה זו מהא דגרוגרת דר"פ דמהני בלשון זה להיות נדור כפירש"י שם וי"ל לפי מש"כ רש"י במתני' דר' יהודה מיירי דאמר תרתי הריני נזיר מבשרה והרי פרה זו עלי קרבן וכצ"ל בדלת תרתי הריני נזיר מנסריו והרי הוא עלי קרבן וס"ל לרש"י דלשון נזירות לא שייך גבי דלת מדהזכיר ר' יהודה בבא דפרה ולא הזכיר כן בדלת ש"מ דס"ל לר' יהודה דב"ש לא פליגי בזה עם ב"ה וס"ל דאפי' נדור לא הוי מפני שלא נדר כדרך המתנדבי' כדאי' בר"פ וצ"ל דלא דמי לגרוגרת דפירי הוא ומיחלפי בענבים כפירש"י לעיל בד"ה בשלמא וכן בבישרא וחמרא ולכן נ"ל לגרוס לא שייך לישנא [דנזיר] גבי דלת כלל או דצ"ל לישנא [לנדרים] ור"ל להיות נדור וכמ"ש:

ד"ה וב"ה אמרי [טעמא] משום כו' הוי נזיר () והאמרת לב"ה כו' דלא הוי נזיר [ומשני] לטעמייהו דב"ש קאמר להו לדידן כו':

הס"ד והד"א:

תוס' ד"ה ואמר כו' בשבילה הס"ד לפי' דייקו נזירה במפיק ה"א דר"ל בשבילה, ולפ"ז לא איצטריך ליה למימר מיין ועמ"ש בגמרא:

ד"ה ועמדה כו' דבלשון המשנה אם [עומדת] והוא מוסיף כו' כצ"ל:

ד"ה ב"ש סברי תורפיה כו' אם לא עמדה פירוש [אם] אין בי כח להעמידה בכח [דאם לא עמדה משמע לב"ש] אם לא יעמידנה ולבסוף כו' דהא [מיין] נזר וב"ה סברי כו' אם [לא] תעמוד כו' [דכי] תולה רבא כו' אם לא יוסיף [לא] בגירסת המשנה הוי מוכח דחסר תיבת [לא] כיון דאי אפשר כו' מחלוקת התנאים [כלום] כו' למה (ליה לתנא להזכיר פרה רבוצה] אם עמדה כו' לך [טפי] למה כו' כצ"ל ועמש"ל בתד"ה מי קתני וזה הוא ג"כ כוונתם כאן:

ודע דראשית דבריהם בפירושם אזלי לפי' מהר"ף שכ"ל דלשון הריני נזירה קאי על האדם ולפי' הר"ר יוסף שם צ"ל גם כן הכא כסבורה פרה שאינה יכולה לעמוד ואין כח ביד אדם להעמידה וברצונה ליזור אם יש במי כח להעמידה וכשמספר לשון הפרה אם לא עמדה דר"ל עמידה ע"י אחרים בדעתו לקיים עליו הנזירות מיין אם לא יהיה בו כח להעמידה ופשוט:

ד"ה אימא סיפא כו' פליג ר' [יהודה] את"ק כו' אלא נזיר לי לחודיה אם לא עמדה:

הס"ד כצ"ל ור"ל דאמר רק ה"נ ולא הזכיר דבר אחר שאינו מנזירות:

ומה"ד [הכי גרסינן] אלא כגון דאמר הריני נזיר [מבשרה] אם כו' י"ל [דאי הכי] ודאי לא הוו כו' [כיון דאמר הריני] נזיר אם עמדה משמע בכל ענין כו' כצ"ל ועיין במשל"מ פ"ב מה"נ אריכות דברים בזה ומה שסיים בצ"ע על מה דמשמע מדבריהם באומר הריני נזיר אם עמדה ועמדה מאליה הוי נזיר לב"ה לפי דס"ל דלשון עמדה משמע בין מעצמו בין ע"י אחרים די"ל בזה דגם ב"ה מודו דתורפי' דהאי גברא דוקא משום אוקמיה בידיה הוא אם יש כח בידו להעמידה דאל"כ אין דרך בני אדם לנדור ולתלות בדבר שיודע שיעשה ואם דעתו להיות נזיר למה תלה בדבר אחר יאמר נא בפירוש אהיה נזיר כמ"ש התוס' לעיל בד"ה מי קתני ע"ש, ולק"מ דהא השתא נמי קשה אם אעמידנה משמע למה נודר לטרוח בע"כ כדי שידור יאמר בפירוש הריני נזיר כדכתבו התוס' בעוי"ל רק דכאן בתי' ראשון ס"ל דבזה לא יפלגו ב"ה מ"מ הסברא קיימת כיון דחזינן שנדר בלשון עמידה דמשמע תרווייהו י"ל גם לב"ה הוי נזיר אף בעמדה מאליה ופשוט. ומש"כ וכיון דחייל נזירות אבשרה חייל נמי אכל מילי כו' משמע לכאו' דסברי בדב"ש דנזור ונדור כהאי דתניא (לעיל ט' ע"ב) בר"נ ע"ש, ולב"ה כיון דלא נתקיים דברו דלא עמדה מעצמה לכן לא חל נדרו אפי' אבשרה אבל אי אפשר לומר כן כדמוכח מסו"ד כמש"ש, גם בלאו הכי למה להו להכניס בענין זה דנדור דלא משמע כן במתני' דריש פרקין כמש"ש, וע"כ צ"ל דייתור לשון הוא שרצו להסביר דלב"ש חל נדרו שנזר מבשרה וס"ל דלשון זה חל נזירות לכ"ד ולב"ה לא חל כלל דברו אפי' אם היה מכוין לידור מבשרה:

בא"ד ועוי"ל כו' דכיון [דחפץ] להיות נזיר לימא בהדיא כו' כח להעמידנה () לא שאני חפץ כו' מחלוקת חדש באם לא עמדה ובלישנא דב"ש סברי תורפיה דההוא גברא כו' אלא ע"כ בנודר מבשרה כו' ליפלוג בבשר לחודיה למה ליה כו' כצ"ל ומתיבת י"מ דשמא כו' דקאמר מיתיבי הכונס ובביאה כו' עד וכן לקמן פ"ג הוא איזה גליון מחכם אחד וכ"ה בס"י ציון בפ"ע:

בא"ד וא"ת ומאי דוחקיה כו' לימא דב"ה [סברי] דלא הוי נזיר במה דנזר מן [הבשר] כו' כצ"ל ואף דכתבו לעיל דבלאו פלוגתא אי אפשר להגיה צ"ל כוונתם דנימא בלא הגה"ה וכולי עלמא ס"ל דאם עמדה משמע אעמידנה וב"ה לא פליג ע"ז ואף דאין בו רבותא כ"כ יותר נסבול דוחק זה מלומר דב"ה לטעמא דב"ש קאמר, ויו"נ דזה הוא ג"כ איזה גליון כי כן מצוי הרבה במסכת זו ומתרצים דע"כ ב"ה אתי לפלוגי כו' וכי טעמא דב"ש לחוד אתא לאשמועינן. לכאו' הדברים תמוהין דלפי מה דהקשו דגם ב"ה מודו דקיים נדרו דהעמידה משמע א"כ נפ"מ נמי לב"ה בנודר מן היין ותלה נדרו בעמידה דהא השתא נמי דפליגי צ"ל דנפ"מ בנודר מיין כדמסקו בזה ומה זה שכתבו וכי טעמא דב"ש לחוד כו' וראיתי בגליון הש"ס דהקשה כן וסיים בצ"ע, ונ"ל דס"ל דאי נימא דפליגי אף דאין נפ"מ בבשר מ"מ נפ"מ מפלוגתייהו בנודר מיין ודינם אמת מתרי טעמי דפליגי בעמידה ובבישרא והנפקא מינה הוא ביין אבל אי נימא דב"ה מודו בהעמדה דהוי נזיר וענין פלוגתייהו אינו אלא בבישרא א"כ הך רבותא דהעמדה דנקט גבי בישרא דהוי נזיר אין דינו אמת אליב' דב"ה רק לב"ש ולא הו"ל למינקט הרבותא בדינא דב"ש לחוד כנ"ל:

בא"ד דלא חל נדרו אפי' על הבשר כו' לכאורה משמע מלשונם דתרי עניני נינהו נזיר לכל מילי ונדור מבישרא, ולז"כ לב"ה דלא חל נדרו מחמת שלא נתקיים כדברו דהא קמת דמפני זה לא חל נדרו אפי' על הבשר אך לא משמע כן וגם מאי הקשו וא"ת ס"ס כו' הא הנ"מ אי חל נדרו בבישרא גם לשונם והלא אפי' כשנזר כו' מגומגם מאי אפי' הא בזה מיירי ולזה נראה דצ"ל כמש"ל דשיטפא דלישנא נקט דלב"ה לא חל כלל אפי' בנודר מהבשר ועז"כ וא"ת סוף סוף מאי נפ"מ לב"ה והלא אפי' [חל נדרו] כשנזר זה מן הבשר לא חייל [כלל] מילי דנזירות כו' כצ"ל ובזה יובנו דבריהם לנכון:

דף י"א ע"א מתני' יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין ה"ז אסור כו' ז"ל הרמב"ם בפ"א מה"נ די"ד נדר בנזיר אמר לא הייתי יודע שהנזיר אסור ביין כו' ואלו הייתי יודע לא הייתי נודר ה"ז נזיר וחייב בכולם שהרי הוא היה יודע שאסר עצמו באחד מג' מינין וכבר ביארנו שאפי' לא נדר אלא באחד מהן אסור בכולן ובהשגות א"א אם בא לפני חכם ואמר ליה כך דרך שאלה שהחכם מתיר לו שאין פתח לנדרו גדול מזה אבל כשאמרו אסור לא אמרו אלא כשהוא סבור להתיר לעצמו מזה הדרך. ושפט הכ"מ שהר"ם חולק וס"ל דלא מהני בזה שאלת חכם וכתב כיון דהמשנה נישנית בסתם משמע בכל ענין אסור אפי' אם בא לפני חכם להתירו וכבר נתן רבינו טוב טעם משום שאף לפי דבריו אסר עצמו באחת והו"ל כאומר הריני נזיר מן החרצנים שאסור בכולן וכן החזיק בספר מראה הפנים שעל הירושלמי והתוי"ט בדעת הר"ם ע"ש ובמח"כ אינו אלא דברי תימה נגד הדעת והשכל דלמה לא יחשב זה לפתח כשאומר אלו הייתי יודע זה שהנזיר אסור ביין ואין נזירות לחצאין לא הייתי נודר בכולם א"כ הוה פתח וחרטה על כל מה שנדר והלא בחרטה לבד מתירין כ"ש בזה שיש לו פתח גדול. ומש"כ הכ"מ בנודר מחרצנים לבד אפי' יאמר אלו הייתי יודע שהנזיר אסור בכולן לא הייתי נוזר אפ"ה אסור. מלבד שזה גופי' ערבא צריך כדכתב התוי"ט עוד זאת אבאר דבזה א"צ שאלת חכם דהוה בכלל נדרי שגגות, ויותר נפלאה בעיני שזה הוא נגד ש"ס ערוך לקמן בגמרא בבבא דסיפא שסבור שחכמים יתירו לו דפליגי רבנן ור"ש ואוקים לסיפא דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא לרבנן כו' כי מיתשיל מחדא מינייהו אשתרי בכולהי והרי הדברים ק"ו ומה התם שלא מצא פתח רק למין אחד והשאר נשאר עליו כבתחלה אמרינן ביה דאשתרי בכולהי ולא אמרינן ביה סברת הכ"מ כיון שנאסר למין אחד זוקק את השאר כ"ש הכא שמצא פתח על כל נדרו אלו הייתי יודע כו' שהותר הנזירות ולא יחלוק ע"ז שום אדם והיה להם זה כשגגה שיוצא כו' ודעת הר"מ יבואר אמתת כוונתו בע"א. (ב) דהנה הר"מ שם בדין ט"ו כתב בבא דסיפא אמר יודע הייתי שהנזיר אסור בכל אלו אבל היה בדעתי שמותר לי לשתות יין מפני כו' ה"ז אינו נזיר מפני שאלו בכלל נדרי שגגות שאין צריך שאלה לחכם ובהשגות א"א בגמרא אמרו שהן נדרי אונסין וכתב הכ"מ שרבינו מפרש כפי' השני ברש"י דלקמן שלבו אנסו כו' ע"ש ולא ידעתי מה תיקן בזה דסוף סוף למה ליה להר"ם לשנות מלשון הש"ס נדרי אונסין וכ"ה בפיהמ"ש להרמב"ם לשון נדרי אונסין וכן בשבועות (דף כ"ו) איתא בזה פרט לאנוס ואולי משום דבנדרים (דף כ"ה) קרי ליה שבועת שגגות אך אין זה מספיק כמ"ש בפירש"י לקמן, אך אחר העיון נראה דענין גדול השמיענו הר"ם בלשונו