ברכת ראש נזיר לד

ענין הפרש לפנינו כפי דעתה וכשהוא מספר דבריה מסתמא בלבו לקיים מה שהוא מסביר. וכן מבואר מפי' הרא"ש שהובא בש"מ ולזה הוצרכו למש"כ ולא שייך בה נזירות רק שתהא מופרשת לאיסורא ור"ל בשלמא לפי' קמא דאמר בהדיא הריני נזיר מבשרה ניחא פלוגתא דב"ש וב"ה לשיטתן אבל לפי' הר"י שהאדם אינו אומר לישנא דנזיר מבשרה רק בזה שמספר לשון הפרה שאמרה הריני נזיר אם עומדת אני בזה הוי ליה כאלו בעצמו קבל בהאי לישנא א"כ הוי ליה נזירות ממש ול"ש בזה פלוגתת ב"ש וב"ה לשיטתן עז"כ דל"ש בה דין נזירות רק דר"ל לשון פרוש שתהא מופרשת לאיסורא שלא יהנה מבשרה וזה הענין אנו דנין על האדם עצמו וכ"כ המשל"מ פ"ב מה"נ, אך תמה ע"ז בעיקר הדין כיון שהוא לא הזכיר נזירות על עצמו מהי תיתי שיתחייב בנזירות, ולא קשיא מידי דכן מבואר בירושלמי דכשאומר האדם דבר בדוי בדבר נזירות בשם אחרים וכיוצא בו הוי ליה כאלו קבל בעצמו ע"ש, ומה שמקשה התוס' על זה הא היא גופי' איצטריך לאשמועינן ותי' הש"מ דק"ל למה נקט פלוגתא דב"ה בזה כיון דהוי כעין פלוגתא דרישא, ובאמת י"ל דתיבת אני במתני' קאי על האדם שמספר לשון הפרה הריני נזיר אם עומדת ומסיים דיבורו בלשון אני ור"ל אני מקבל על עצמי דבריה שלא יהנה מבשרה וכן ר"ל המשל"מ שם וע"ז לא יקשה קו' התוס' דודאי מהני מדין ידות כדאי' בריש מכלתין באומר אהא או הריני בנזיר עובר לפניו מהני מדין יד, וה"ה הכא דהזכיר לשון נזיר ואומר ג"כ לשון אני משמע אני נזיר ואולי לא רצו בזה לפי דלשון אם עומדת בלא אני לא שייך על מלתא דפרה דזה לשון נסתר יוצא לאחר דהו"ל לומר אם אעמוד, ומ"מ קשיא ליה על פי' הר"י כיון דליכא לפרש לשון נזיר בפרה ודלת כי אם לשון פרישה שלא יהנה מבשרה לא שייך זה כל כך לפלוגתת ב"ש לשיטתן משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה כדאי' בר"פ דהתם אמר בלשון הריני נזיר על עצמו ותפוס לשון ראשון כדאי' שם משא"כ הכא הו"ל שפיר לשון נדר וכל הדוחק שדחקם לזה הוא מיתורא דאני. והטיב אשר דיבר בפירש"י דר"ל אני אלך ואעמידנה ורצה לצחק בה ודלא כתתוי"ט שכתב שרש"י לא גרס תיבת אני ע"ש וי"ל דנדו מפי' זה לשינויא דרבא דפליגי ב"ש וב"ה אי אוקמה בידיה הוא וכשנפרש תיבת אני כפירש"י ודאי משמע דר"ל אוקמיה בידיה ולא הוה פליגי ב"ה בזה, ומ"מ נ"ל ליישב גם ע"ד פירש"י דפי' נמי כן ולקמן בשינויא דרבא אלא אני אעמידה והיינו דרצה לצחק בה שלא יתקיים מחשבתה שתהא עומדת שם מ"מ י"ל עיקר כוונתו על הא דרבוצה בכח שבודאי לא תעמוד וע"ז קבל עליו הנזירות לב"ה, אך לפי מש"כ התוס' לקמן בד"ה ב"ש דרוצה להתפאר אם אין בי כח כו' אם היה אומר על עצמו תיבת אני היה מתפרש כן אף לב"ה ולהכי פי' בע"א וא"ש כל אחד לשיטתו ועיין בכ"ז:

ד"ה תרתין תלת כו' וא"ת וליפלוג בבשר [לחודיה] בלא עמידת הפרה [ולומר] לשיטתן כו' ולקמן [אפרש] שזהו כו' כצ"ל ועיין בעמוד ב' בתד"ה ב"ש ומש"כ דקמ"ל במתניתין דשעמדה ר"ל מאליה אף די"ל נמי דהעמידה משמע אם אעמידנה בכח ידי וכן עשה וכקו' התוס' (לקמן ע"ב) בד"ה סיפא וכאן לרמי בר חמא דלא פליגי ב"ה בזה אזדא תי' התוס' שם, וצ"ל דס"ל כאן כתי' השני שכתבו לקמן דאין דרך הנודרין לומר כו' ומסתמא אם עמדה מאליה קאמר ע"ש:

ד"ה מי קתני מאליה כו' מודה לדבריך כו' דליכא לפרושי כדידך דאי כדידך כו' נזירות בהעמדה ולכן הקשה לו שמוסיף כו' כן הגיהו בדפוסים, ולפ"ז כוונת התוס' בקושית הש"ס מאליה בלשון מתניתין דנקט אם עומדת סתם ולא קתני מאליה. והמעיין היטב יראה דאי אפשר להעמיס זה בדבריהם דהא כתב התוס' בדבור שלפני זה דאגב אורחי קמל"ן דשעמדה ר"ל מאליה וכמש"ש, וא"כ לא היה לו למתני בלשון הפרה ועמדה מאליה ומה זה שכתבו דודאי אי הוה מאליה במתניתין מפורש הייתי מודה לדבריך דאדרבה אם היה מפורש במתני' אם עמדה מאליה היה קשה יותר ליתני הריני נזיר מבשרה ולא ליתני נזירות בהעמדה דמאי קמ"ל. גם מש"כ וליכא לפרש בין מאליה בין מאחרים כו' אינו מובן מאי תיקנו בזה דעדיין קשה למה ליה למיתלי נזירות בהעמדה, ולכן נ"ל לקיים גי' הספרים ישנים דאחר תיבת בהעמדה איתא [הג"ה] וקשה [לו] שמוסיף כו' ונראה לי דמתיבת וקשה לו שמוסיף הוא הג"ה מחכם אחד שפי' קו' הש"ס מי קתני מאליה שמוסיף על לשון המשנה מאליה, וע"ז קאמר וליכא לפרש בין מאליה כו' ר"ל למה ליה באמת לפרש אם עמדה מאליה נימא דחלה גם כן בעמידת אחרים, ועז"א שאין דרך כו', אך התוס' בריש דבריהם קשיא להו על הא דמוסיף רמי בר חמא ועמדה מאליה ולומר דזה קמ"ל דתני' אגב אורחיה דעמדה ר"ל מאליה מי קתני רבותא זו במתני' דודאי אם היה מפרש זה י"ל כדפריך אבל מדלא מפרש רבותא זו במתני' א"כ ליכא לפרושי כדידך ר"ל כפירושך דפליגי כ"ש וכ"ה בבשרה כעין פלוגתא דגרוגרת דבריש פירקא דא"כ לא היה לו לתלות נזירות בהעמדה, ויו"נ דתיבות הג"ה קאי אדלפני' והיינו מן וא"ת וליפלוג בבישרא לחודיה עד תיבת בהעמדה הוא דיבור אחד הג"ה מאיזה חכם דהוקשה לו וליפלוג כו' וי"ל דאין ה"נ כו' ועז"כ ולקמן מפרש שזהו בכלל קושית הש"ס דפריך אשינויא דרמי בר חמא מי קתני מאליה כו' היה מודה לדבריו כו' וזה ממש כלשון התוס' לקמן (עמוד ב') בד"ה כו' וי"ל דה"נ פריך מידי מאליה קתני כו' ע"ש וזה שכתבו גם כאן כיון דלא הזכיר ענין עמידת הפרה א"כ קשה ליתני בשרה לחודיה וכמ"ש והך וקשה לו כו' עד לסוף הוא פי' התוס' כעת דק"ל מאי דמוסיף על לשון המשנה, וכ"מ מתוס' דלקמן והאו"מ רוצה ג"כ לקיים גי' הס"י ולא נחית לעומקו:

בא"ד [וקשה לו שמוסיף] על הלשון המשנה מאליה [אבל] הא כו' דודאי [אם] תלה נדרו כו' ולכך [לא] הוצרך לפרש [ועמדה מאליה] וליכא לפרש כו' וא"ת ומאי ק"ל [מי קתני] מאליה כו' כצ"ל:

ד"ה הרי עלי כקרבן פי' הפרה ורצה [לסיים דבריו] אם לא עמדה כדמסיק לקמן () ב"ש סברי תורפיה דההוא גברא משום [אוקמא] בידיה הוא ואם לא עמדה ר"ל אם לא אעמידה [והא] לא אוקמיה וחייב להביא קרבן [נזירות] וב"ה סברי אם כו' אינו חייב להביא קרבן [אלא דלא שביק' לסיומא למילתא עד דפריך] ליה וא"ת והא כו' [הני מילי] חובתיה כו' כצ"ל והכל דבור אחד וכוונתם כמ"ש בפירש"י דרבא בא ליישב לישנא דהריני נזירה דמתני' דכיון לנזירות ממש בדאמר נזירה במפיק ה"א דר"ל הריני מביאה בקרבן נזירות ומפרש בלשון זה משום ר"י דסיפא דמוכח דקא מתפיס בה כדאמר הש"ס לקמן ע"ב גמ' ואמר הריני נזיר מיין כו' הא דנקט מיין אף דלא איצטריך וכפירש"י נ"ל דהיינו טעמא לפי שדייקו לשון הריני נזירה דמתני' במפיק ה"א, ולזה אמר לעיל מבשרה כדאי' בתוס' ורבא רצה לפרש בלשון הימנה להביאה לקרבן וכדסתרו דבריו מקרבן רוצה לפרש בנזירות ממש ופליגי בהעמידה לזה צ"ל דלשון הימנה במפיק ה"א מורה הימנה מבשרה רק דלא כיון על נזירות מבשרה רק מיין ונקט הימנה מבשרה כדאמר לעיל בבשרא וחמרא דמיחלף בלשון ב"א כפי' התוס' לעיל:

שם פרה מי קא מתפיס בה מידי לפי' התוס' שכ"ל במתני' דהא דר' יהודה ר"ל כאומר הרי הן עלי קרבן דנדור הוי אתא שפיר בפשי' דמקשה לרבא דפי' נזיר מיין למה פליג ר"י כפי' התוס' כאן, אך לפירש"י וכן לפי' הר"מ שכ"ל דפי' באומר נמי הרי הוא עלי קרבן לכאו' אין כאן קושי' דהא דר"י ענין אחר הוא באומר ומתפיס וי"ל דלפירש"י הכי פי' כיון דבאמירת הריני נזיר לא מתפיס בפרה רק מיין למה יהי' נדור הא י"ל תפוס לשון ראשון וגם גמר דבריו אינו סותר כל כך די"ל דמכוין להביא קרבן נזירות מדמיהם, וכן א"ש נמי לפי' הרמב"ם דמקשה כיון דבלשון הריני נזירה לא מתפיס בה רק דכיון ליין למה פליג ר"י על ת"ק דלא הוי נזיר כי אם באומר נמי הרי הוא עלי קרבן ומאי אולמיה בזה יותר דהא גם בהריני נזירה כיון ליין וא"ש:

שם וב"ש [סברי לא] תורפיה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אלא אמר רבא כו' ומתניתין דקתני אם עומדת הכי משמע היא סבורה כו' לכאורה משמע מפי' דאינו מגיה במשנה תיבת לא רק דמפרש לשון עמידה דמתני' מלשון עכבה מלה"כ בחוץ תעמוד והאיש וגו' ור"ל אם תתעכב מלעמוד, וכן הבין המשל"מ בפ"ב מה"נ, ולזה תמה הא לרבא צ"ל ג"כ בבבא דדלת דפליגי באם לא נפתח ושם ודאי צריך להגיה וה"ה ברישא, ול"נ דגם רש"י הגיה תיבת לא וכפי' התוס' רק דרוצה להסביר איך שייך לומר כסבורה פרה שאינה עומדת כלל אפי' ע"י אדם האם אין בהם כח להעמידה בכמה בני אדם ואין מי מבני אדם שיחשוב עליה זאת להכי פי' סבורה שתהא מתעכבת שם תמיד ולא יטריחו בני אדם להעמידה:

בא"ד ומתני' ליכא כו' מדבריו נראה דפי' קושית הש"ס מי קתני מאליה על הא דמוסיף במשנה אם עומדת מאליה כדאי' בחד"ה מי קתני ויש לדקדק דאי מטעם זה דלא שני ליה הכא כו' א"צ להגיה רק לפרש לשון עומדת בין מאליה בין ע"י אחרים וכפי' התוס' שם שמחזיק סברתה דבודאי לא תעמוד וקבל עליו נזירות אם תעמוד ולבסוף עמדה מאליה, וי"ל דס"ל לרש"י דהלשון כסבורה פרה כו' משמע שבא להוציא מסברתה דלא כפי' התוס' דלהכי פי' ג"כ במתני' בתיבת אני דר"ל אני אלך ואעמידנה וכיון