ברכת ראש נזיר ל

שלא הוזמו וז"נ בישוב דברי הר"מ. (ט) ואשוב לחזק יתר דברי אשר יעדתי לבאר הא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי הוא מהלכה ולא מסברא ותקנת חכמים דהנה הר"נ (נדרים פ"ז) כתב ה"ט דדברים דלא חמירי אין אדם עושה דבריו בהסכם אלא דעתו לחזור בתוך כדי דיבור רק בע"ז וקידושין דחמירי כו' כמש"ל וכבר כתבתי דטעם זה אינו מספיק דהא גם עידי קדושין ונפשות חמור ואפ"ה יכול לחזור תוך כדי דיבור ועוד הא כדי דיבור הוא שיעור שהיית ג' תיבות שלום עליך רבי וא"כ צ"ל דדעתו לשהות שיעור ג' תיבות ולא יותר ואנן מצינו בדין תוך כדי דיבור דיכול לחזור גם ביותר משיעור זה (עיין שבועות ל"ב) דיכול הראשון לחזור תוך כדי דיבור של שני ועי' תוס' שם וכן במסכת מכות (דף ו') בהא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול אפילו מאה עדותן בטלה וא"ר והוא שהעידו כולם בתוך כדי דיבור הרי חזינן דאפילו מאה עדים חשובים כתוך כדי דיבור של ראשין וכן כתב התוס' (כתובות ל"ג) ודבר זה טעמא בעי. ודעת ר"ת הובא בר"נ שם הא דתוך כדי דיבור תקנתא הוא דתקנו חכמים משום תלמיד הלוקח מקח ופגע בו רבו שיוכל ליתן לו שלום והשוו מדותיהן בכ"מ לבד ע"ג וקדושין וזה יותר תמוה מלבד קושית הר"נ שם וכי מתנין לעקור דבר מה"ת בקום ועשה די"ל לדעת ר"ת לא קאי תירוץ רב אשי אנדרים רק הא דקריעה והקילו בזה כמ"ש התוס' (ב"ק דף ע"ג) אך זה ודאי קשה דמה להם לחכמים לתקן בעדות שיחזור הראשון גם בתוך כדי דיבור של שני, ויותר קשיא מהא דאי' (בכתובות ל"ג) עדים זוממין אין צריכין התראה א"ר תדע כו' מתקיף לה אביי ונתרי בהו תוך כדי דיבור עי"ש הרי דס"ל בהקושיא דעדים זוממין מה"ת בעו התראה דליתרי בהו תוך כדי דיבור ובלא זה אין נענשין הרי מוכח דחזרת תוך כדי דיבור מועיל מה"ת דמחמת זה נענשים ובזה אין לומר דהקושיא היא דיועיל התראה מתקנת חכמים דא"כ מוכח דמה"ת א"צ התראה וא"כ בפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין כיון דמה"ת לאו בני התראה נינהו ע"כ ברור דדינא דתוך כדי דיבור הלכתא גמירי וכמ"ש התוס' נדרים שם רק בפירושא דתוך כדי דיבור ס"ל הש"ס להלכה כפירוש השני שכ"ל ולהכי מוציא מכללו ע"ג וקדושין וגירושין וא"ש. (י) והנ"ל דהא דכתב ר"ת מתקנתא דרבנן קאי על הא דאיתא בב"ק שם אמרי תרי תוך כדי דיבור הוו חד כדי שאילת תלמיד לרב וחד כדי שאילת הרב לתלמיד כי לית ליה כו' והביא שם התוס' מקודם דר"א ור"ל סברי נמי הך תוך כדי דיבור השני דכדי שאילת תלמיד לרב וכהברייתא (לקמן כ"א) ועז"כ התוס' דהך שיעורא דכדי שאילת תלמיד לרב זה הוא מתקנתא דרבנן כו' וכן מוכח מהש"ס אמרי תרי תוך כדי דיבור הוו כו' והא דאמר רב פפא נמלך בתוך כדי דיבור ר"ל תוך כדי דיבור גדול. הרי דר' יוסי גופי' דלית ליה שיעורא דתוך כדי דיבור גדול רק כדי דיבור קטן ומסתמא סבירא ליה דהכי הלכתא גמירי רק בכדי דיבור קטן ואפ"ה קתני רבותא זו דנמלך דלא מהני בתוך כדי דיבור גדול של שיעור ג' תיבות ואי לא שמעינן בשום דוכתא שיעור דתכ"ד גדול מאי אשמעינן בזה דלא מהני בתוך כדי דיבור גדול דשלשה תיבות מה לי שלשה או עשרה כיון שכל זה הוא אחר שיעור כדי דיבור אלא ודאי דסבירא ליה גם לר' יוסי דאיכא תרי חכ"ד רק דס"ל דתוך כדי דיבור קטן הוא מדינא וזה מועיל גם גבי הקדש דיוכל לחזור ותוך כדי דיבור גדול דהוא מתקנתא זה אינו מועיל גבי הקדש, וע"ז הקשה התוס' מקריעה דנקט סתמא בכדי דיבור ומשמע כדין תוך כדי דיבור שבכל מקום אפי' בתוך כדי דיבור גדול דיצא, וע"ז משני דבקריעה הקילו ולפי זה אפילו תימא דתירוץ דרב אשי שם קאי נמי החילוק דהפרה דמתניתין שם, , צ"ל דוקא בתוך כדי דיבור קטן ורב אשי דנקט סתמא קאי אברייתות דקריעה, וארווח לן בזה הקושיות שכ"ל דאיך יבואו כל סתמי דמתניתין דלא כרבנן דלא ס"ל כדיבור דמי וכן ר"א ור"ל האיך שבקי רבנן ור"י ויפסקו כהברייתא דמהני תוך כדי דיבור גדול. ולמ"ש י"ל דהא דפליגי ר"י ורבנן גבי עדות הוא בתוך כדי דיבור גדול דר"י ס"ל אף בתוך כדי דיבור גדול כדבור דמי ורבנן פליגי על זה אכל בתוך כדי דיבור קטן גם רבנן מודו דכדיבור דמי וברייתא דלקמן אתיא כר' יוסי רק דהתוס' הקשו מתחלה על רב אחא אנה מצא מי שיסבור תוך כדי דיבור גדול דהא י"ל דרבנן ור"י גם בתוך כדי דיבור קטן פליגי וע"ז תירצו מדתניא לקמן. ומ"מ סוגית הש"ס לא נחו בזה וס"ל בענין אחר, ובזה אתי שפיר ש נמי בשמעתין דתלה דין חזרה בדין שאלה בהקדש ונזיר דקאי על תוך כדי דיבור קטן כדאי' במתני' דאמר הריני נזיר מן הגרוגרת או בדאמר הרי עלי מנחה מן השעורים זה אחר זה דאין כאן אף תוך כדי דיבור קטן דבזה מהני מדינא חזרה וזה תלה בדין שאלה אבל בתוך כדי דיבור גדול בלא"ה לא מהני בהקדש ונזיר וכן לס"ד דאביי בכתובות שם (דף ל"ג) דאין ב"ד מחנין לעקור דבר מה"ת בקום ועשה. וזה ברור לאמתו בכוונת ר"ת לפ"ד הסוגי' דב"ק ומיושב בפשיטות קושית הר"נ שם על זה. (יא) ובזה אמרתי דבר נכון בישוב השינוי לשון משבועות למכות דבשבועות (דף ל"ב) איתא א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מכדי תכ"ד כמה הוי כדי שאילת תלמיד לרב ואיכא דאמרי כ"ש הרב לתלמיד עד דאמרי שבועה שאין אנו יודעין לך עדות טובא הוי א"ל כל אחד ואחד תוך כדי דבורו של חבירו ע"ש בתוס', ואלו במכות איתא נמי הך קושיא, א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מכדי תוך כדי דיבור היכי דמי כדי שאילת תלמיד לרב מאה טובי הוו, ולא מסיק שם הך איכא דאמרי כדי שאילת הרב לתלמיד, והגאון מהרי"פ בשבועות שם מוחק הך איכא דאמרי וקשה לשבש גי' הש"ס. אך לפי מה שכתבתי דתרי כדי דיבור הוו הקטן הוא מדינא והגדול הוא מתקנתא ולהכי במכות שם ס"ל להש"ס דגם בתוך כדי דיבור גדול תיקנו שיחשב עדות אחת להזמה אבל בשבועות מיירי לענין כפירה שכל אחד ואחד יביא קרבן וצ"ל שם בתוך כדי דיבור יהני שיכול הראשון לחזור ולהודות תוך כדי דיבור של שני כדאיתא בתוס' שם ובזה לא שייך כ"כ לומר דמהני תקנתא שיכול הראשון לחזור להודות תוך כדי דיבור גדול של שני דלמה יתקנו כל כך ששוהה הרבה ולזה היה איכא דאמרי דהך שקלא וטריא דרבינא ור"א היה על כדי שאילת רב לתלמיד דהוא תוך כדי דיבור קטן דזה אוקמי אדינא והיה ס"ד דצריך תוך כדי דיבור של כפירה ראשונה ומשני דזה אינו רק שיתחיל כ"א תוך כדי דיבור של חבירו ובזה מהני מדינא שיוכל גם הראשון לחזור תוך כדי דיבור של שני כי כן הלכתא גמירי בתוך כדי דיבור קטן, ולל"ק צ"ל דלא פלוג רבנן בתקנתייהו ומועיל אף בתוך כדי דיבור גדול וכדאי' (בתוס' ב"ב קכ"ט) כה"ג ע"ש, וכ"ז לפי סוגית הש"ס דב"ק. וע"ז סובב גם דברי (התוס' ב"ב קכ"ט ובתמורה כ"ה ע"ב ע"ש) אך לפי מה שביארתי דסוגי' הש"ס דעלמא לא ס"ל כשיטת הש"ס דב"ק אין צ"ל דתרי תוך כדי דיבור הוו רק חדא דמדינא והיינו כדי שאילת תלמיד לרב וכהברייתא דלקמן וגם בזה אתי שפיר שינוי הסוגי' משבועות למכות דבמכות שם אתי שפיר לשני הסוגיות הן מדינא והן מתקנתא אבל בשבועות צ"ל דוקא תוך כדי דיבור דמדינא ותליא בהשני סוגיות מה זה תוך כדי דיבור דמדינא וע"ז אמר איכא דאמרי כ"ש הרב לתלמיד דזה הוא דוקא תוך כדי דיבור דמדינא וא"ש לנכון. (יב) ועפ"י זה ישבתי דעת הרמב"ם בפ"ב מה"ש די"ז שכתב דשיעור כדי דיבור הוא כדי שיאמר תלמיד לרב שלום עליך רבי, וכ"ה בירושלמי פ"ד דנזיר כמה כדי שאילת שלום ריב"ל אמר כדי שאילת בין אדם לחבירו ור' יוחנן אמר כ"ש תלמיד לרב שלום עליך רבי ובש"ס (ב"ק ע"ג) איתא כ"ש תלמיד לרב שלום עליך רבי ומורי דהוא ד' תיבות ובמע"מ שם כתב דטעות ספר הוא בגמרא ע"ש וקשה לשבש גי' הספרים וי"ל עפ"י מש"כ הרמב"ם בפ"ה מהת"ת הובא (בי"ד סי' רמ"ב סי"ו) לא יתן שלום לרבו ולא יחזיר לו שלום כדרך שאר העם אלא יאמר לו שלום עליך רבי ואם נתן לו רבו שלום אומר לו שלום עליך רבי ומורי והכ"מ את מקומו לא הראה רק הט"ז כתב הטעם דכל שמשיב שלום דרכו להוסיף ואין זה מספיק דבלא"ה הוסיף על שאילת שלום דרבו שאמר לו שלום עליך לבד (ובסנהדרין צ"ח ע"א) מצינו דשאל רשב"י בשלום משיח וא"ל ש"ע רבי ומורי והשיב לו שלום עליך, ול"נ פשוט דעשו היכרא לידע שזה השיבו שלא ליראות בפני אחרים שהוא היה השואל ורבו אינו משיב דנקרא גזלן וכיון שתיקנו לידע ההיכר מי הוא השואל והמשיב הוסיפו יותר בהשבה להחזיק יותר טובה לרבו על מה דשאל בשלומו. ובזה יתיישב דעת הר"מ שלא כתב רק ג' תיבות שלום עליך רבי ודלא כהש"ס דב"ק, לפי שבבבא קמא שם דסובר הסוגי' שם דתרי תוך כדי דיבור הוו חד מדינא של שלום עליך לבד וחד מתקנתא א"כ היה צריך לתקן גם בכדי השבת שלום תלמיד לרב כדמפרש ר"ת שם כשאדם מעיד כו' ורבו נותן לו שלום וע"כ צריך להפסיק כו' אבל למאי דס"ל כאידך סוגיות דאין כאן תרי תכ"ד רק חד כדי דיבור לבד דהוא מדינא וכר"י דאמר