ברכת ראש נזיר כט

ממש שחוזר מדיבור קמא בתוך כדי דיבור ויכול לחזור כדאי' בסוגי' דמרובה ואי משום דס"ל לר"מ אין אדם מוציא דבריו לבטלה אין זה מספיק אלא לומר דמתחלה לתמורת עולה איכוין, אבל מ"מ י"ל דנמלך הוא וחל דבור שני ומנ"ל לתפוס דבור ראשון ולבטל דבור שני, עוד זאת דבזבחים שם ליתא הך לישנא דהוי ליה כאומר תחול זו ואח"כ תחול זו דהכי איתא התם מדהוי ליה למימר תמורת עולה ושלמים כו' ש"מ מיהדר קא הדר ומשמע דלא מהני חזרה כפי' המשל"מ שכתבתי לעיל היפך לישנא דתמורה דמשמע משום דאין קדושה חלה על קדושה והלא דבר זה דהכל מודים כו' ניתנו מרועה אחד מ"ר יצחק בר' יוסף ומה זה שינה בלשון מזבחים לחמורה, גם בשמעתין יש לדקדק כיון דליכא למיטעי בגרוגרת ועדשים אמאי לא נימא דהדר ביה כדאמר הש"ס לא מיבעי קאמר כו' ויכול לחזור תוך כדי דיבור ולא היה צ"ל דס"ל לב"ה כר"י או כר"ש וכמו כן קשה לב"ש מדוע לא חשב ליה לחזרה ממש ויכול לחזור וכהסוגיא דמרובה. (ז) ולכן נראה בשיטת הר"מ ודעמיה דהש"ס ס"ל להלכה דדין תוך כדי דיבור כדיבור דמי כפי' השני שכ"ל ודלא כסוגי' דמרובה לפי דקשיא ליה דא"כ אתיא תרי סתמי דלא כרבנן הא במסכת (מכות דף ו') דאוקמי' רבא ורבינא והוא שהעידו כולם תוך כדי דיבור ובשבועות (דף ל"ב) דא"ר יוחנן אפי' תימא רבנן כגון שכפרו שניהם בתוך כדי דיבור כו' הרי דרצה לאוקמי כד"ה ולפום סוגיא דמרובה לא אתי לרבנן דלית להו תוך כדי דיבור כדיבור דמי דכצ"ל שם למאי דקיי"ל כאביי דלמפרע נפסל וגם ברייתא דלקמן (דף כ"א) שיעור כדי דיבור כו' הוא לא כרבנן ולא כר' יוסי ולכן חזר הש"ס וס"ל דהא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי הוא מטעם שכן הלכה דדיבור האחרון עיקר ומבטל דיבור הקודם מכאן ולהבא ולזה י"ל דגם רבנן דר' יוסי ס"ל כדיבור דמי ועכ"ז לא נפסלו מדיבור הקודם של גניבה ודעת ר"י אבאר לקמן ולפ"ז פסק הש"ס דתוך כדי דיבור כדיבור דמי ויכול לחזור מדבורו הראשון כמו בעדות וכיוצא בו וכמו כן היכא דלא סתרי מצטרף דיבור הקודם לדיבור האחרון להיות מעשה שניהם קיימים כהך (דב"ב קכ"ט ע"ש ברשב"ם ד"ה ל"ק) וכן בהא דאיתא (בנדרים פ"ז) מצטרף דיבור הקודם של הפרתו או הקריעה למה שנודע לו אח"כ על איש אחר ע"ש אבל בקדושין וגירושין ועכו"ם אף דדיבור האחרון סותר אינו אלא מכאן ולהבא וכבר נעשה מעשה הקדושין ולא נפקע אי כפי' התוס' דלא אתי דיבור ומבטל מעשה או כמ"ש לקמן דלא פקע בכדי וכן בעכו"ם חייב על דיבור הקודם. ולפ"ז גם בהקדש ותמורה שייך ה"ט כיון דכבר אמר הרי זה הקדש אף דחזר תוך כדי דיבור אינו מועיל אלא מכאן ולהבא וכבר נעשה מעשה אינו יכול לחזור. ובזה צדקו יחדיו שתי הלשונות דזבחים ותמורה לר"מ דס"ל בתמורת עולה ותמורת שלמים דמיהדר הדר ואינו מועיל חזרה דהוה כאלו אמר תחול זו ואח"כ תחול זו כיון דהחזרה אינו מועיל אלא מדיבור השני ואילך והרי כבר חל כרגע תמורת עולה אין קדושה חלה על קדושה. וכן בשמעתין י"ל דס"ל דחזרה לא מהני וכמו שאבאר ולהכי צ"ל לב"ה הטעם דהוי כנדר ופתחו עמו כיון דזה הוא פירוש לדבריו הראשונים ולב"ש צ"ל משום דאין שאלה כנ"ל. ובזה י"ל נמי מה דשנה הש"ס בתי' ר"פ מתמורה לב"ק דבב"ק שם העמיד שינויא דרב פפא הא דנמלך בתוך כדי דיבור קמ"ל על הך משנה דתמורת עולה הנישנית בסוף בתמורה (פ"ה מ"ד) ומקודם לזה נישנית כה"ג באומר היא עולה וולדה שלמים כו' אמר ר' יוסי אם לכך כו' ושם נמי קשה נמלך פשיטא וצ"ל כדר"פ כדאיתא (בתמורה כ"ה) והו"ל להש"ס להביא הא דרב פפא על הך רישא וכדאיתא בתמורה שם וגם שם מסיק בענין אחר מהו דתימא תוך כדי דיבור כדיבור דמי והאי עיוני הוא דקמעיין קמ"ל ומשמע דהכי פי' קמ"ל דלא אמרינן עיוני מעיין רק נמלך ממש ולא מהני בו חזרה אף בתוך כדי דיבור וכה"ג איתא בב"ק (ע"ג ע"ש) וע"ע במשל"מ רפט"ו מה' מעה"ק ולמש"כ ניחא דבמרובה שם ס"ל דרב פפא קמ"ל דנמלך בתוך כדי דיבור אינו יכול לחזור לזה צ"ל דרב פפא אמר זה על נמלך דסיפא בתמורת עולה דאין לומר דארישא דשלמים קאמר א"כ נמלך דסיפא מאי קמ"ל הא כיון דברישא בהקדש שמעינן דתוך כדי דיבור א"י לחזור כ"ש בסיפא בתמורה דאיתי' בטעות א"י לחזור ולהכי העמיד הא דרב פפא אסיפא וברישא י"ל דקמ"ל בנמלך ולדה שלמים לאפוקי מר' יוחנן דס"ל שיורי משייר (עיין בתמורה שם) אך למאי דס"ל להש"ס לאמת דתוך כדי דיבור כדיבור דמי לא שייך בהקדש שהקדיש כבר לזה צ"ל הא דרב פפא דקמ"ל דלא נימא בתוך כדי דיבור עיוני מעיין ומכוין לשניהם רק דהוי חזרה ופשיטא דאינו יכול לחזור וזה התירוץ מספיק לשניהם דקמ"ל לא מיבעיא ברישא בשלמים וולדה עולה דלא מיחזי כל כך דסותר דבריו דלא אמרינן ביה עיוני מעיין אף גם בתמורת עולה ותמורת שלמים דהוה ליה כסותר ואין דרך בני אדם לסתור דבריו ומן הסתם לשניהם קמיכוין ומעיין קמ"ל. וע"ע בתמורה (דף כ"ו) תד"ה האומר כעי"ז ולהכי העמיד הש"ס שם ארישא וה"ה אסיפא וע"ע לקמן (אות ט"ו) בע"א בזה. (ח) ולפי האמור נ"ל דעת הר"מ בפי' הסוגיא דעת ר' יוסי בע"א דהנה ק"ל למאי דקיי"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי וכר"י למה השמיט הר"מ דינא דר' יוסי לאשמועינן בכת אחת על הגניבה והטביחה והוזמו על הטביחה גם עדי גניבה בטל, ונ"ל דקושיא זו מתורצת בחברתה דהנה הר"מ כתב בפ"כ מה' עדות ה"ג היו העדים ג' אפילו מאה אם העיד כל אחד בתוך כדי דיבור והוזמו מקצתן אין נענשין עד שיוזמו כולם אבל אם היה הפסק בין זה לזה יותר מכדי דיבור הרי נחלקה העדות כו' ואעפ"י שבטלה העדות כולה מפני שהן כת אחת כו'. וצווחו עליו הראב"ד והבאים אחריו למה תיבטל הכת האחרונה גם מש"כ והב' האחרים אינם נענשים מה עונש ראוי להם עד שהש"ך כתב בסי' ל"ו אילו היה הר"מ חי היה מודה להראב"ד והתומים בסי' ל"ח ירד להציל ולא הציל כמבואר בקצה"ח ונה"מ שם. כי מה שכתב התומים דעד אחד אמר שראה אותם ונמצא מוכחש משנים וממילא בטל גם העד הב' משום צירוף עד המוכחש דהוה ליה כנמצא אחד קרוב או פסול אין זה כוונת הר"מ דאם כן למה כתב והאחרונים אינם נענשים, הא אין כאן שקרן אלא אחד. ואולי מקום הניחו לי לגלות מצפוני דעת הר"מ איה מקורו וכה"ז דהר"מ סובר אחר דכל הכרח שיטת הסוגיא דמרובה בפי' דתוך כדי דיבור כדיבור דמי כפי' קמא שכ"ל דדיינינן כל הדיבור כבדיבור אחד נאמרו ולהעמיד פלוגתת רבנן ור' יוסי אי אמרינן תוך כדי דיבור כדיבור דמי נבנית על קוטב היסוד בהא דאר"י במה דברים אמורים בשתי עדיות אבל בעדות אחת כשבטלה מקצתה בטלה כולה מאי בשתי עדיות ומאי בעדות אחת אילימא שתי עדיות ממש בשתי כיתות כו' מהיכא תיתי הך אלא לאו כו' יעוש"ה בש"ס ופירש"י, ואחרי שראינו דהש"ס בעלמא לא סבר כשיטת סוגיא דמרובה בפי' תוך כדי דיבור רק כפי' השני שכ"ל ולאוקמי הכל כרבנן דס"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי ואפ"ה לא נפסלו בעידי גניבה שהעידו מקודם בתוך כדי דיבור כמש"ל אין סברא לומר דר' יוסי דפליג הוא מטעם דס"ל כדיבור דמי כפי' הא'. דמיעקר עקר דבזה ודאי לא יפלגו ובפרט למשכ"ל דר' יוחנן פי' בר"י דאינו מועיל חזרה בהקדש מטעם דמכאן ולהבא הוא חוזר ולזה ס"ל דשיטת סוגיא דעלמא בא במחתרת לערות יסוד ובהתרועע היסוד נופל הבנין והיינו דאוקים פלוגתת רבנן ור' יוסי כדס"ד מעיקרא שתי עדיות ממש בשתי כיתות שכל אחת העידו על דבר אחר כת הא' על הגניבה וכת השניה על הטביחה והוזמו על טביחה לא בטלו עדי גניבה אבל בכת אחת שבאו להעיד מקודם על הגניבה ואח"כ העידו על הטביחה והוזמו עדי טביחה בטל ג"כ עדי גניבה שהעידו אף קודם שיעור תוך כדי דיבור דאין חילוק בזה בין תוך כדי דיבור או יותר. ולא מיירי בגוונא שכתב רש"י בכת אחת בזה אחר זה שהעידו היום על הגניבה באחד בשבת גנב ולמחר על הטביחה ואמרו בשני בשבת טבח רק שבאו בפעם אחת להעיד על הגניבה וטביחה אף שהעידו זה אחר זה אחר כדי דיבור נעשה כעדות אחת ובטלה כולה וה"ט כיון שבאו וכיוונו להעיד על הגניבה בצירוף עדות שקר על הטביחה ס"ל לר' יוסי דנעשה כעדות אחת וכיון שהוזמו על הטביחה אף דאין נענשין על הגניבה כיון שלא ניזומו בזה מ"מ בטלה כולה ופטור מכפל, ומינה נשמע לרבנן הגם דפליגי בזה על ר' יוסי וס"ל דלא בטל עדי גניבה מחמת צירוף עדותן היינו לפי שהן שני מיני עדיות גניבה וטביחה ודמי לשתי כיתי עדים אבל בעדות אחת ממש היכא דבאו כולם להעיד והכשרים יודעים מהאחרים שלא היו באותו מעשה ואפ"ה נצטרפו יחד להעיד והוזמו האחרים אף שאין הכשרים נענשים על מה שנצטרפו יחד על הטביחה מ"מ לזה נעשה כולם כעדות אחת שבטלה כולה לפי מה דקיי"ל כרבי דגם בד"מ בנמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה כולה ודמי ממש להא דר' יוסי דס"ל בשנים שהוזמו על הטביחה בטל גם עדי גניבה גם ביותר מכדי דיבור רק שצירפה עדותן דנעשה הכל כעדות אחת ה"ה לרבנן בעד אחד ממש אף שאינו בתוך כדי דיבור רק שכיוונו להעיד ביחד וידעו זה מזה דנעשו כעד אחד דבטלה כולה ואין מועיל שוב עדותם אף