ברכת ראש נזיר כד

היכא דאמר כמנין שער ראשי דחלוק בתרתי הא דאמר מנין וגם שערות מובדלות ס"ל לרבי ג"כ דכיון לנזירות חלוקות אף דאמר לשון נזיר דסמי חדא מקמי תרתי אבל במנין ימות החמה דהימים אינם מובדלים רק הא דאמר מנין ס"ל לרבי דמנין לא מהני וזה הוא פי' הירושלמי בדאמר מלוא שערי כונתו על הראש המגדל רוב שער אפי' רבנן מודו דמגלח לכל י"ב חודש דמדאמר הכי משמע לנזירות אריכא שיש בו ענין נזירות חלוקות והוה נזיר עולם כאבשלום דמגלח ליב"ח ובאומר כמנין שער ראשי כוונתו לנזירות חלוקות ואפי' רבי מודה דמגלח בכל שלשים כי פליגי באומר כשער ראשי סתמא דרבי מדמה למלוא ראשי מדאמר בלשון נזיר תלינן דכוונתו על הראש המגדל שער ורבנן סברי דנזירות חלוקות הן וכן במלוא הבית אף דאמר לשון מלוא מ"מ כיון דאין הבית מגדלם ומחברם ס"ל ג"כ לרבנן דברייתא דהם נזירות חלוקות, אך תנא דמתני' י"ל דס"ל בזה דאומר מלוא הבית כיון דהזכיר לשון מלוא כוונתו על נזירות אריכא שיש בו ענינים חלוקים כנ"ע דאבשלום. [ד] ובזה יתבאר הש"ס דילן דלא אמר ס"ד דת"ק דרבי היא דהוה משמע דלמסקנא לא אתי כת"ק רק ה"ק ס"ד נזירות הוא דקבל עליו משום דבס"ד לא ידע חילוקא בין הך דרישא דכשער ראשי להך דמלוא הבית, ולזה ס"ד דגם בזה הו"ל נזירות חלוקות כסתמא דמתני' ברישא ומשני ר"י ס"ל כרבי ור"ל בהך בבא דמלוא הבית ס"ל כסברת רבי דס"ל בשער ראשי כיון דאמר בלשון יחיד הריני נזיר כאומר מלוא שערי דכיון על נזירות אריכא דאבשלום כן באומר בהדיא מלוא הבית כיון על נזירות אריכא שיש בו ענינים חלוקים והוה ליה נזיר עולם, ולגי' רש"י לא ס"ד כו' אתא שפיר טפי דפשיט ליה בדאמר מלוא שאני, ושוב הקשה ומי ס"ל כרבי והתנן הריני נזיר כמנין ימות החמה דמשמע נמי דמשוי ליה לחדא נזירות אריכא דיומי לא מפסקי וכן בשבילי שמטה דג"כ לא מפסקי דמעורבין זה בזה וסדנא דארעא חד הוא כדלעיל (דף ז' ע"א) באוונא וכצ"ל לשיטת הירושלמי דרבי מודה באומר כמנין שער ראשי ואפ"ה מקשה הש"ס דידן מברייתא זו ומשמע מסוגי' דרבי פליג בזה, אלא ודאי דס"ל דכשבילי שמטה דומה לכמנין ימות החמה ואפ"ה ס"ל לר"י דהוה נזירות חלוקות ומשני מנין שאני ובזה פליג על רבי דסובר דאפי' מנין לא מהני בדבר שאין מובדלות ור"י ס"ל דמהני באומר לשון מנין דכוונתו לנזירות חלוקות, אבל בדאמר מלוא הבית אף שהם דברים נפרדים מ"מ מדהזכיר בלשונו דבר הנראה לנזירות אריכא הו"ל נזיר עולם אבל כשער כיון שהזכיר דברים מחולקים ס"ל נמי לר"י כת"ק דהוה ליה נזירות חלוקות והא דאמר הש"ס ר"י ס"ל כרבי ר"ל כסברת רבי דאף בדברים נפרדים משוי ליה לחדא נזירות אריכא אבל אינו ר"ל דסובר ממש כרבי גם בהא דשער לפי דיש לחלק ביניהם והא דלא אמר בפשיטות שאני הכא דאמר מלוא כ"ע מודו דהוה ליה חד נזירות, י"ל לפי שר' יוחנן דהכא דהוא מארי' דתלמוד ירושלמי ידע מהברייתא דפליגי חכמים גם במלוא הבית כדאי' בירושלמי וגם בהברייתא שהביא הש"ס דידן הריני נזיר כמנין ימות החמה גרסינן בתוספתא במלתא דת"ק הכי ה"נ כימות החמה כמנין ימוה"ח מונה נזירות כמנין ימות החמה וכ"ה בערכין (דף ט') רק דהש"ס קיצר כאן ולפ"ז מוכח דחכמים פליגי גם במלוא הבית דהא ימים לא מפסקי אהדדי ואפ"ה ס"ל לת"ק דהו"ל נזירות חלוקות ולהכי אמר בסתם ר"י ס"ל כרבי ומ"מ במתני' שפיר י"ל דסתם אליבא דרבי יהודה דמודה ברישא רק במלוא הבית ס"ל דהוה ליה נזירות אריכא וכן בימות החמה צריך לומר מנין ולזה י"ל דגם לדחזקי' דמוקי כר"ש לא ס"ל דהוה ספק חרדל רק כיון דאמר מלוא הוי לי' נזיר ארוך וכיון דאדם מעייל נפשיה לספיק' ממילא כיון על נזירות אריכא כל ימי חייו רק דס"ד דלר"י דס"ל דלא מעייל נפשיה לספיקא אם לא בדפירש דבריו גם באמר מלוא הבית כיון דלא פירש דבריו כמנין חרדל לא מעייל נפשיה לספיקא על זה משני היכא דנחית לנזירות שאני וכדמסיק כיון דהזכיר חדא נזירות אריכא בסתם דעתו על נזירות ארוך דליכא לסלוקי מיניה ובזה יתישב כל הקו' הנ"ל וסתמא דמתני' עפ"י הירושלמי ופסקי הרמב"ם על נכון ושפת אמת לעד תכון:

שם אלא אי אמרת חדא נזירות ק"ע מי הוה השלמה כלל פי' התוס' בזה דחוק בלישנא אך לדעת הר"מ שכ"ל א"ש דמקשה אלא אי אמרת דחצי נזירות קבל עליו מדאמר כימות החמה דימים לא מפסקי אהדדי מסתמא לנזירות אריכא דלא מפסקי מיכוין והא דאמר כמנין ימוה"ח על כרחיך לנזיר עולם מכוין שיהא נ"ע שס"ה פעמים שס"ה והיינו שס"ה שנים ומכוין לכל ימי חייו שיגלח כל שנה כנ"ע מי הוי השלמה כלל כפירש"י דבשני דר"י לא חי אינש כל כך וזה כיון ג"כ רש"י בפי' הראשון לפירושו דנזירות חדא אריכא ק"ע מדאמר בלשון נזיר והא דאמר כמנין ימות החמה ולא סתם כימות החמה האי טעמא דמכוין לשס"ה פעמים שס"ה מי חי כולי האי דגם לס"ד צ"ל דידע קצת דמנין שאני דאל"כ הא אין ליה קיצותא וגם לא מפסקי, ועיין במשל"מ ומיושב קו' האו"מ ולשיטת הר"מ הנ"ל אתא שפיר טפי דס"ל דסתם נזירות אריכא הוה נ"ע לגלח כל י"ב חודש ומסתמא לנזיר עולם מכוין רק שהתנה שיגלח לשס"ה ימים ואתא שפיר לישנא יתירה דהש"ס ועוד מי סבר לה כרבי והתניא כו' והוי ליה לומר בקוצר ועוד תניא כו' דהא כ"ז הוא ראי' חדא ולמ"ש אתא שפיר דר"ל אף אם תאמר דמנין לאו דוקא וכיון למנות חד נזירות אריכא של שס"ה ימים ע"ז הביא ראיה מדתניא כו' דמזה מוכח דלא סבר כרבי וא"ש:

שם סבר לה כוותיה בחדא [חדא] נזירות קבל עליו כו' כן צריך להיות:

שם אין זה נ"ע אלא נזיר לעולם מדברי הרמב"ם מבואר דאין חילוק אם אמר נזיר עולם או לעולם אך החילוק בין יש לו קצבה או לא כדאי' (לעיל ז') רק דכלפי דאמר ברישא ה"ז נזיר עולם אמר בזה דאין דינו כנזיר עולם אלא לעולם אינו מגלח ובתוספתא וירושלמי ליתא הך סיומא אלא נזיר לעולם:

שם פשיטא מהו דתימא ושוב כי כולהו כו' הוא הדין דהוי מצי למיפרך כן ארישא ולתרץ ועוד כי כולהו וחדא מיניהו נקט ואשמעינן רבותא זו בתרי לישני ועוד ושוב:

שם ת"ר [סומכוס אומר] הריני נזיר הן אחת כו' כן צריך להיות וכ"ה בתוספתא. רש"י ד"ה ומי ס"ל ר"י כרבי [והתנן] כו' כצ"ל:

ד"ה לישנא אחרינא והתניא כו' הך לישנא תמוה דהא איתא בתוספתא הובא בערכין (דף ט') הריני נזיר כימות החמה כמנין ימות החמה מונה שס"ה כמנין ימות החמה וי"ל דס"ל מדלא נקט במתני' נמי כהתוספתא באומר כימות החמה ש"מ דס"ל כיון דלא מפסקי אינו מונה נזירות הרבה (כדלעיל ז') בתירוץ רבה, וא"כ לס"ד דלא ידע חילוקא דמנין צ"ל דסבירא ליה דפי' כמנין ימות החמה כמנין שהחמה זורחת דהיינו עד סוף עמידת העולם דהוא שיתא אלפי שנין, ולא דמי לאומר סתם כימות החמה וכיון דהזכיר זריחת החמה הוי ליה מפסקי אהדדי בשקיעת החמה, וזה נ"ל להמליץ הך לישנא, אך הוא נגד משמעות הירושלמי דמשמע שם שהשלים קבלת נזירותו כמ"ש התוס' ומ"מ ארווח לן בזה ליישב קו' המשל"מ על התוספתא דס"ל דגם כימות החמה מונה שס"ה נזירות דזה הוא נגד תירוץ רבה (לעיל ז') ולז"כ דהאי תנא פליג את"ק דרבי ולמש"כ רש"י י"ל כיון שהזכיר לשון ימות החמה הו"ל הפסק דכוונתו על שס"ה ימים דזריחת החמה ומיפסקי בשקיעת החמה והו"ל כשער ראשי. אך בדעת הר"מ שכתב כלשון המשנה כמנין ימות החמה צ"ל כהמשל"מ:

ד"ה מונה כו' כלומר כל [ימיו] יהא כו' למיקם בנזירות. הס"ד ומה"ד ועוד מי ס"ל כרבי והתניא כו' כצ"ל:

ד"ה מונה כו' מאה פעמים מאה יום [או] נזירות כו' כצ"ל וזה תליא בתרי לישני דלעיל ולמש"כ בגמ' י"ל אף ללישנא קמא לא פסיקא ליה כולי האי, ועז"א ועוד ולהכי פירש"י כאן בתרי לישני אך מש"כ אי הוה התם מאה הילקטי קיץ וכן ממש"כ לעיל ולפי שהן מועטין כו' משמע דיש לו קצבה והוא נגד הש"ס (לעיל ז') דמחלק בין יש לו קצבה כו' וצ"ל דשם משני לפי המסקנא דהכא דמנין שאני:

ד"ה רבי אומר כו' [אז] יהא כו' נזירות [עלי] אלא הריני נזיר כו' כצ"ל:

ד"ה מהו דתימא () האי דקאמר כו' כן צריך להיות:

ד"ה סומכוס כו' שכן מונין בלשון יון ואשמעינן כו' הא ודאי פשיטא דהנדרים נאמרי' בכל לשון ואין צריך לדסומכוס (עיי' נדרי' ג') תנא פתח בכינוין דאורייתא כו' הניחא למ"ד