ברכת ראש נזיר כג

טומאה לקבל עליו דין נזירות בעי תגלחת ממש כנ"ס בהקפת הראש כיון דהתגלחת מעכב בזה שלא יוכל למנות נזירות טהרה בלא זה ועה"ס לא מצי לגלח הקפת הראש כנ"ל בפי' התוס' ובזה נדחה כל קו' המשל"מ שם, אך לפי' הר"נ דפי' משום קרבן צ"ל כמ"ש ע"ד פירש"י, ובזה י"ל ג"כ דעת הר"מ בפ"ב מה"ש ד"ג) שכתב ודברים אלו כולן דברי קבלה הם ובלח"מ שם הוכיח דסובר הר"ם חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא וקרי ליה דברי קבלה לפי שאינו מפורש בקרא ותמה מהא דפסחים (דף כ"ב) דפסק כר' אבהו וכר"י ולדבריהם צ"ל דחולין שנב"ע לאו דאורייתא ע"ש, ואי"ל דס"ל כשיטת רש"י הנ"ל דרק להנאה אינו מה"ת כדמשמע מלשונו בפי"ו מהמ"א שאסורין בהנאה מדבריהם דהא מדכתב בשוחט ונמצא טרפה מותר בהנאה מוכח דחולין שנב"ע מה"ת אסור בהנאה עיי' בחולין (דף פ"ה ע"ב) וברש"י ד"ה וסבר. אך לפי משכ"ל י"ל דהר"מ הוכיח מנדרים דחולין שנב"ע אסור לר"י מה"ת ולזה צ"ל בסוגי' דפסחים דאמר לר"י לאו דאורייתא דר"ל שאינו מפורש בקרא רק מדברי קבלה וכפי' הלח"מ רק דהקשה מי דחקו לפרש כן ולפי מש"כ י"ל דהוכיח הר"מ מנדרים לפי פירושו בזה. (ג) אך קשה מדוע באמת לא פי' כפיר"י מטעם איסור הקפה דזה הוא לכ"ע בשלמא דעת הר"נ י"ל אולי ס"ל כדעת התוס' דבנ"ע לית ביה הקפה והוצרך לטעם קרבן אבל לדעת רש"י והרמב"ם דס"ל בנזיר עולם מגלח לגמרי כדין נזיר סתם א"כ י"ל מטעם איסור הקפה ואין לומר משום דבש"ס הזכיר הבאת קרבן היא גופי' קשיא על הש"ס למה לא פי' מטעם הקפה, ויגעתי ומצאתי להבין דברי חכמים ודעת קדושים אמצא דק"ל במה זה ספיקו חמור בהא דלא מצי למיעבד הקפה כיון דהתגלחת אינו מעכב ומה שכתבתי לעיל כיון דלא מצי לגלח כדינו לא מעייל נפשיה לספיקא אין רוח הרמב"ם נוחה הימנו ובפרט לשיטתו דס"ל כל ספיקא מה"ת לקולא וא"צ לקבל עליו נזירות רק דחכמים החמירו והם אמרו דעל הספק לא יגלח בהקפה מה איכפת ליה בזה דמקיים מצות פאת הראש שלא לגלחו כיון דאינו מעכב ולהכי פירש משום קרבן חטאת אף דזה אין מעכב מלשתות יין וליטמא למתים מ"מ הגילוח דבעי שישליך שערו תחת הדוד כדאי' לקמן (דף מ"ה) טהורים כאן וכאן היו משלחין אפי' בלא הקפה צריך לגלח על הקרבן וכיון דס"ל לר"מ כפי' הר"ן דלכתחלה בעי לגלח על ג' בהמות ואינו יכול להביא חטאת על הספק לא מצי לגלח כלל, ובזה אתי שפיר מה דלא פי' הש"ס דספקו חמור אולי יטמא ואז התגלחת מעכב כמש"ל דלשיטת הר"ם דס"ל דספיקא מותר מה"ת ס"ל בספק נזיר טמא דאין התגלחת מעכב כמ"ש בר"פ שני נזירים ע"ש וא"כ הכא בספק נזיר כיון דמה"ת מותר בכל ואף אם יטמא אין מעכב וטמא אינו משלח תחת הדוד וגם האשם אימע"כ כמש"ל אינו חושש משום גילוח טומאה דס"ס ניתר במלאת ימי נזרו בהבאת קרבן ולהכי הוצרך הש"ס לטעם דא"י לגלח על הקרבן וכ"ה בנזיר עולם אבל התוס' לשיטתם דס"ל דהגילוח לכתחלה הוא על השלמים לבד דמצי להתנות וגם ממה דס"ל בפסחים דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא לגמרי הוכרחו לפרש בע"א, ולשי' י"ל כמ"ש בגמרא דבנים משום הקפה ובנזיר עולם משום איסור גילוח על הקרבן כפי' הר"נ, ולשיטתו א"ש טפי כפי מה שביארו האחרונים דעתם דס"ל ספק מה"ת לחומרא עיין (כו"פ סי' ק"י) ולא מצי לגלח כדינו, ויותר נראה כמש"ל דר"ל באיסור הקפה אם יטמא ולשיטתם דספק מה"ת לחומרא תגלחת טומאה מעכב לד"ה וכל אחד הוכרח לפרש כפי שיטתו כנ"ל ועיין בכ"ז כי הוא נכון לעומק תכלית בעזה"י:

ד"ה הכא נחית כו' סבר לה כרבי [דאמר חרדל חד] נזירות כו' ול"ד לההיא [דכרי] דאינו כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא ר"י סבר לה כרבי כו' האומר [הרי] עלי נזירות כו' כצ"ל והמתבאר מפירש"י ותוס' כן הוא דכיון דגם מחרדל משך, חד נזירות ארוך קבל עליו אף דאיכא לסלוקיה במשך הימים כמנין הקישואים למשל כעשר קישואים נשלם בעשר חדשים מודה ר"י דאזלינן לחומרא כיון דמעיקרא נולד הספק על שניהם הזה או זה, ול"ד להאי דכרי או לס"ד דנזירות הרבה ק"ע דשם מתחלה אינו נוגע בספק השני דמתחלה מונה ספק נזירות דמנין קישואים ואח"כ התחיל ס"נ חרדל דמי שפיר לההיא דכרי דלא נחית לנזירות אבל אי סובר כרבי אם כן בתחלת נזירות הוא ספק אם עושה זה מספק חרדל הוה ספק גמור, והטעם נ"ל לפי דאין אנו יודעין איזה יכשר לו הזה או זה ואולי ניחא ליה יותר נזירות ארוך כחרדל אף דלא מצי לגלח כל ימי חייו מספק משך נזירות דקישואין להיות נזיר כמה פעמים משא"כ בכרי דאינו יורד כלל לנזירות מספק, הארכתי בזה לפי שזה ענין סתום וצריך ביאור, וכ"ז לדעת רש"י ותוס', אך לדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל במשנה דרבי ס"ל דהו"ל נ"ע כאבשלום ומגלח כל י"ב חודש וכן פי' במלוא הקופה קשה דהכא נמי נימא דליהוי ליה תקנתא בתגלחת דיב"ח כמנין קישואים וה"ל כלא נחת לנזירות דחרדל וראיתי בתוי"ט שתירץ משום דנזיר עולם אינו מגלח אלא מקיל א"כ לית ליה תקנתא וזה אינו מעלה ארוכה לשיטת הר"ם דמגלח לגמרי כל יב"ח וכן משמע בירושלמי שממנו נובע פי' הר"מ ובמשל"מ שם הקשה ג"כ קושיא זו ומסיים הא ודאי לא קשיא כלל וקל להבין, ובעניותי הקלות דומות אלי כחמורות וראיתי בש"מ שכתב בזה מכאן מוכח דלרבי אינו מגלח כל ימיו דאל"כ הא פסיק מיניה נזירות דקשואין. [ב] ונ"ל בכוונת המשל"מ דר"ל כיון דלרבי חדא נזירות אריכא קבל עליו אף דמגלח ליב"ח זה אינו מטעם דנפסק הנזירות רק משום כובד התירו לו ואי בעי שלא יגלח דלא איכפת ליה הכובד אין צריך לגלח וגם הא דיב"ח לאו דוקא כי אם שלא יפחות מזה דליכא כובד ואם ירצה ימתין יותר מיב"ח, ול"ד לנזירות דזמן קצוב א"כ הו"ל מתחלה כנחית לספק נזירות ארוך דחרדל בזה אזיל ר"י לחומרא וכפי הביאור שכ"ל, ועדיין יש מקום לבע"ד לחלוק כיון דיכול לגלח כדינו במשך נזירות דקשואין לא מעייל שוב נפשיה לספיקא דחרדל, ויותר קשה במה דס"ל להר"ם בהך ספק חרדל דהוא נזיר עולם ומגלח בכל י"ב חודש על הקרבנות מנ"ל זה הא משמע לר"י דס"ל כרבי הוה כנחית לנזירות וחיישינן לספיקא דחרדל וכהך דחזקי' דמוקי מתני' כר"ש דחייש לספיקא, וכ"ה בפי' רש"י ותוס' דא"י להסתלק דשמא חרדל קבל עליו וא"כ לאחר שגילח כמנין קישואין שוב אינו יכול לגלח על הקרבן מספק וזו קושיא עצומה וכל נו"כ הר"מ לא העירו בזה כלום עוד תמהו ע"ד הר"מ שפסק בהא דכשער ראשי כרבנן דרבי דמגלח אחת לשלשים יום ובדין מלוא הבית פסק כהך דר"י דס"ל כרבי דהו"ל נזיר עולם כאבשלום ומגלח לי"ב חודש כשיטתו ועיי' בתוי"ט ולח"מ דלא מצאו מענה ודעת המשל"מ דמחלק בין אמר כשער בכף, זה דברי נביאות ואין לו שורש וענף בש"ס וגם מש"כ בספר מראה הפנים שבירושלמי בזה והתפאר שהדברים ברורים לחלק בין אם תלה בדעת המורים שידונו דעתו להכי מחמירין עליו יעו"ש לא עמדתי על בוריו דלדבריו לא היה לו להש"ס לומר כ"כ דרבנן פליגי בזה דהא דר"י אין לו כ"כ סמיכות להא דרבי וגם עדיין לא פלט מהקושיא שכ"ל למה פסיקא ליה להר"מ כמנין חרדל וגם לדבריו סותרים שיטות הבבלי והירושלמי ע"ש, לזה אענה אף אנכי מה שנ"ל להשוות המחלוקת והמעין יבחר. [ג] דהנה הרמב"ם לא פי' הסוגי' כרש"י ותוס' משום דלשיטתו יקשה הקושי' שכ"ל דנימא הכא נמי דסליק מנזירות בתר י"ב חודש וגם דחיקא ליה שיסתרו הנך בבות דמתני' דמתחלה סתם בנזיר כשער ראשי דמחלקין הנזירות לכל שלשים יום ורבי פליג עליה והדר סתם בנדר כמלוא הבית חאין כו' ונזיר כל ימיו ומשמע כדין נזיר עולם דעלמא מדלא הזכיר בזה דמגלח אחת לשלשים יום וכמש"ל במשנה והדר תנא נמי דלא כת"ק הריני נזיר כמנין ימות החמה דמשמע דבעי דצריך לומר מנין, ולזה שנה ופירש שיהו כל דבריהם קיימים צדקו יחדיו, וכה"ז עפ"י מה דאמרינן על מתני' בירושלמי אר"ז בסתם חלוקין מה אנן קיימין אם באמר מלוא שערי כ"ע מודו דמגלח לאחר יב"ח אם באומר כמנין שער ראשי כ"ע מודו שמגלח אחת לל' יום כי פליגי באומר כשער רבי סבר כמלוא ראשי ורבנן סברי כמנין שער ראשי והביא שם ג"כ ברייתא דתנינן במלוא הבית דרבנן סברי דמגלח אחת לל' יום ע"ש ובפ"מ, ולכאורה הוא נגד שיטת הש"ס שלנו דס"ל לרבי אפי' באומר מנין לא מהני באומר כמנין ימות החמה וכ"ה מפורש בתוספתא, אך הענין יתבאר עפ"י מה דאמר רבה לעיל (דף ז' ע"א) שאני שערות דמובדלות זו מזו כו' אבל יומי כו' והר"ם בפי' המשנה הביא סברא זו, ולפ"ז י"ל