ברכת ראש נזיר כב

עולם לא עבד באיסור הקפה ע"ש:

שם הא [לא] ס"ד נזירות הוא דק"ע [דר"י] סבר כו' כצ"ל לפירש"י ולפי' התוס' צ"ל [קס"ד] נזירות הוא דקביל עילויה ר"י סבר כו' וכ"ה הגי' בס"י:

רש"י ד"ה אלא איזהו כו' דהואיל ואמר [הרי] עלי כו' כצ"ל:

ד"ה אמר חזקיה כו' דס"ל כוותיה ומתניתין [דלא] תנא הכי ר"ש היא דאמר כו' כן צריך להיות והד"א:

ד"ה הריני כו' אמרינן דהוה ביה () מאה כור כו' ספק נזירות להחמיר)) () דאלו ודאי כו' שכל ספק נזירות להקל [דספיקו בנזיר חמור מודאי] לדידיה כו' כצ"ל ד"ה הא לא מצית אמרת דנזירות ק"ע דר"י סבר כו' כצ"ל והד"א וביאור דעתו כתבתי בגמרא ע"ש:

תוס' ד"ה הריני כו' דאריכא ליה מלתא [כמלוא הבית] אינו נזיר כו' ולרבי נזיר ארוך. הס"ד כצ"ל:

ד"ה מכאן כו' וכדפריש הש"ס לעיל (דף ז' ע"א) דמיירי כשהחזיק בדרך:

הס"ד כצ"ל ומתחיל הדיבור [מונה נזירות כמנין ימות החמה] דהיינו שס"ה כו' כצ"ל וכ"ה לשונם לקמן (עמוד ב') בזה וגי' ימות השנה ט"ס דאין לומר דגירסתם היה כמנין ימות השנה וכ"ה הגי' במשנה שבירושלמי דא"כ קשה היאך פסיקא להו דזה שס"ה הא מיב"ל בירושלמי ולא איפשיט והרמב"ם פוסק דהוא שנ"ד ימים עיי' במשל"מ ספ"ג מה"נ אלא ודאי דגרסי כגי' דידן ימות החמה ועז"כ דהיינו שס"ה חדשים וז"פ:

ד"ה וליחזייה כו' משיגלה פעם אחת שוב לא [יגלח] עד שיביא קרבן כו' כצ"ל והא דפירשו מטעם קרבן אף דלשיטתם צ"ל לר"י מטעם איסור הקפה כמ"ש בגמרא י"ל לפי דבס"ד לא הביא לדר"י י"ל בפשיטות מטעם קרבן וכר"א (לקמן דף מ"ה) אך מש"כ דה"ה דמצי למימר לבצק נתכוין ולנזירות אחת קשה לי הא י"ל דלס"ד לא ס"ל בדאמר סתם מלוא הקופה דכיון לומר אריכא לי כו' רק דמכוין למנין דאל"כ למה אמר מלוא הקופה אלא ודאי דכיון לאיזה מנין רק די"ל מנין מדברים גדולים שדרכם להניח בקופה וע"ז הקשה דלמא לקישואין איכוין, ונ"ל אף בדמפרש אחת נזרתי ואריכא ליה כמלוא הקופה ר"ל אריכא ליה נזירות אחת כאלו היה מלוא הקופה מאיזה דבר דינזור נזירות הרבה דאל"ה למאי אמר מלוא הקופה וא"כ בסתם דס"ל להש"ס בזה דבזה לא פרשינן דבריו אריכא ליה רק כמנין, הקשה שפיר ודלמא לקישואין כן נראה לי פשוט:

ד"ה שיהא בכרי זה כו' ולקמן (דף י"ג ע"א) מפרש תקנתא כו' אשם טמא על הספק [שמא לא] היו בו כו' כצ"ל ולכאורה משמע מדבריהם דס"ל דהא דאמרינן בכמה דוכתי בנזיר שספיקו חמור ליה מודאי דלהכי ס"ל לר"י ספק נזירות להקל הוא מטעם שמא יטמא קודם שהתנה ואין לו תקנה לפי שאינו יכול להביא אשם מספק וכן הביא המשל"מ פ"ג מה"נ ע"ש. ולפי"ז יש להטעים בטוב טעם ענין פלוגתת ר"ש ור"י מה דר"ש לא חייש לזה משום דאזיל לשיטתו בזבחים (דף ע"ו) הובא לקמן (דף ס') דאשם בא על תנאי מספק ולא חייש שמא יטמא אבל ר"י ס"ל דאשם אינו בא על תנאי כדאיתא (נדה דף ע) וע"ש ברש"י ד"ה אי כר"י ולהכי ספיקו חמור ליה דחייש שמא יטמא וצ"ל הא דאמר הש"ס לר"ש אדם מכניס עצמו לדבר שספיקו חמור מודאי ר"ל אם לא התנה היה ספיקו חמור דאף דר"ש ס"ל מייתי ומתנה וא"כ גם בחטאת יכול להתנות הנ"מ לתקוני גברא אבל בעלמא לכתחלה לא כדאיתא במנחות (דף ק"ה ע"ב) ור"ש ס"ל (לקמן מ"ו) כיון שנזרק אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין וא"כ אינו יכול להביא החטאת ולגלח, אך לפי"ז נסתר ג"כ הא דאשם דא"צ לתקוני גברא לפי מה דס"ל לרבנן לקמן (י"ח ע"ב) הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה אם לא דנאמר דלר"ש ממ"נ ניחא אי נאמר דר"ש ס"ל כר' ישמעאל שם דאשם מעכב א"כ הו"ל תיקוני גברא ומייתי ומתנה ואי ס"ל דאינו מעכב בלא"ה ניחא דאין ספקו חמור דהא יותר ביין ותגלחת דאשם טמא לא יעכבו, אך בזה חוזר וניעור הקושיא על תוס' איך כתבו דא"י לפטור מנזירותו אם לא בהבאת אשם טומאה הא קיי"ל כרבנן דאשם אינו מעכב, ומגודל הקושי' נ"ל דהתוס' לא כיוונו לומר דלהכי ס"ל לר"י ספק נזירות להקל הוא מטעם דחייש שמא יטמא קודם שהתנה ולא יוכל לפטור מנזירותו דבנדרים (דף י"ט) לא משמע כן דהא אמר טעם אחר דאלו ודאי כו' וכן בנזיר עולם שם אמר מקיל בתער ומביא שלש בהמות כו' מבואר דבנזירות טהרה מיירי, עו"ק אם נאמר דהחשש הוא שמא יטמא קודם שהתנה הא תינח בדין דכרי אך מה הקשה הש"ס אח"כ אמאי לא ליחזיי' לקופה כו' הא כיון דחדא נזירות ודאי חיילא עליה אם כן יש לו שהות טובא להתנות קודם שיבא לכלל ספק ולא יהא ספיקו חמור, ולזה נ"ל דלהכי חמיר ליה לר"י לפי שאינו סומך על התנאי דכיון דבלא תנאי ספיקו חמור לא מעייל נפשיה לספיקא רק התוס' כתבו זה לר"ש דאמר הש"ס אליביה הך לישנא דמכניס לדבר שספיקו חמור מודאי אף דס"ל הך תקנתא דתנאה כדאיתא (לקמן דף י"ג) ובמאי ספיקו חמור, עז"כ שמא יטמא מקודם ואף אי יסבור כר' ישמעאל דאשם מעכב ס"ל דמעייל נפשיה לספיקא וי"ל דטעמו כמש"כ דאינו חושש כ"כ להבאת קדשים לבית הפסול דס"ל דמייתי ומתנה ועיי' (לקמן ס') בתד"ה והא בעי אשם מה שכ"ש, וכ"ז כתבתי דרך פלפול על דעת שכתבו דהחשש משום הבאת אשם דצ"ל כמו שכתבתי, (ב) אך באמת יש לי תימה רבתי על דברי התוס' למה מעיילי נפשייהו לספיקא אי אשם נ"ט מעכב מה דלא קי"ל הכי למה לא פירשו בפשיטות משום תגלחת טומאה דמעכב לד"ה כמ"ש לקמן (דף ס"ד ע"ב) ע"ש ואינו יכול לפטור מנזירות משום דא"י לגלח מה"ס תגלחת טומאה משום איסור הקפת הראש ובתוס' (נדרים י"ט) פיר"י שם משום איסור הקפה אף בתגלחת נזיר טהור דאינו מעכב כמ"ש בגמרא מזה כ"ש בתגלחת טומאה דמעכב לד"ה, ואחר עומק העיון נ"ל דגם פיר"י דנדרים כיון לזה דהנה מלבד קושית המשל"מ שהבאתי בגמרא הא תגלחת אין מעכב, עוד הקשה מה ספיקו חמור שייך בנזיר עולם דלית ביה הקפה וכתבתי בגמרא דבנ"ע גם התוס' מודה לפי' הר"נ משום איסור חטאת דא"י להתנות משום חולין שנשחטו בעזרה ותמיה לי טובא דהא איתא (לקמן דף כט) בשלמא לר"י דאמר הלכה היא בנזיר אהכי מגלח ומביא קרבן אלא לריב"ח דאמר מדרבנן כדי לחנכו במצות הא קא מייתי חולין בעזרה, ואחטאת קשי' ליה כדאי' בתוס' שם ומשני קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא ופי' התוס' שם בין בהבאה ובין דשרי לאוכלם וצ"ל אף דמדרבנן אסור בהנאה אתי חינוך דרבנן ודחי איסור חולין בעזרה דרבנן כהאי דאמר הש"ס שם באיסור הקפה דרבנן וא"כ הא בפסחים דה כ"ב ע"א) סובר ר' אבהו אליבא דר' יהודה דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ופי' התוס' שם דלגמרי קאמר אפי' באכילה מותר מה"ת וא"כ גם החטאת מצי להביא על תנאי דלא יהא אלא חולין ורואה אני הדברים ק"ו מה משום חינוך דרבנן דחו איסור חולין בעזרה דרבנן כ"ש בספק נזיר דרוב הפוסקים ס"ל ספק דאורייתא הוי לחומרא מה"ת פשיטא דמצי להביא קרבן חטאת ולהקל שערו ובפרט היכא דבא על הספק ונאכל כדין קדשים ל"ש למיגזר כ"כ דאסירי ועיי' ברש"י חולין (דף פ"ה ע"ב) ד"ה וסבר, ובזה ישבתי דעת רש"י פסחים שם דפי' הא דר"י דסובר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו לענין איסור הנאה, והקשו התוס' שם הא מוכח בנזיר (דף כט) דגם להיתר אכילה אינו מה"ת וי"ל דנהי דריב"ח סובר דלגמרי אינו מה"ת מ"מ לר' יהודה צ"ל דרק להיתר הנאה ס"ל אבל לאכילה אסור מה"ת כדמוכח מנדרים (דף י"ט) דאמר לר"י דספיקו חמור ופירש"י משום קרבן דקא מייתי חולין בעזרה ולזה צ"ל דס"ל דמה"ת אסור באכילה ואינו יכול להביא חטאת על תנאי משום דמביא קדשים לבית הפסול וא"ש אך לדעת התוס' קשה, ונ"ל דמחמת קו' זו נדו התוס' מפי' הר"נ ופירשו משום איסור הקפה ומיירי או בגילוח טהרה ע"ד שכ"ל או דכיוונו על תגלחת טומאה דמעכב לכ"ע ושאל ליה ר"ה לרבא בנזיר עולם דליכא איסור הקפה דטהרה מאי ופשיט ליה דהכל חד דגם נ"ע דמיקל בעי שלש בהמות כנזיר סתם וה"ה בטומאה דינו שוה לנ"ס, (וכ"ה בר"מ פ"ג מה"נ די"ב) דנזיר עולם שנטמא מביא קרבן טומאה ומגלח תגלחת טומאה כמו נזיר לזמן קצוב ואל תתמה הא דלא מזכיר הש"ס דין טומאה ונקט תגלחת טהרה דכן מצינו בנדרים (דף פ"ג ע"א) האשה שנדרה כו' ומיירי בנטמאת ואי' בש"ס שם ואלא מאי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות בעי אתויי כו' ופי' שם התוס' והראיש דה"פ ג' בהמות בעי אתויי אם לא נטמאת כדין נזיר והכא שנטמאת תביא קרבן טומאה כדין נזיר טמא ע"ש, והכי נמי דכוותי' דפשיט ליה דדינו כדין נזיר והוא הדין לענין טומאה ובתגלחת