ברכת ראש נזיר כא

עולם דאבשלום אינו מגלח לגמרי רק דמיקל מ"מ פשט לשונם לא משמע כן כדכתבו כמה פעמים חדא נזירות ארוך ולדעת רש"י דפי' לעיל דנזיר עולם מגלח אחת לשלשים יום ע"כ צ"ל הא דרבי דאמר אין זה מגלח אחת לשלשים יום דר"ל חדא נזירות אריכא כהך דאלף שנה דלקמן דאין זה נזיר עולם וי"ל דרבי ס"ל דגם כשער ראשי מקרי דבר שיש לו קצבה כמ"ש (לעיל ז') בזה. (ב) וראיתי במשל"מ פ"ג מה"נ די"ח שעמד ע"ד רש"י ורוצה להסב דעתו לדעת תוס' דנזיר עולם כאבשלום אינו מגלח אלא מקיל ולזה אמר רבי אין זה מגלח כו' ולהכי לא הזכיר הבאת הקרבנות משום דבקרבן אין חילוק דגם לרבי מביא בכל ל' יום קרבן כדתנן (לעיל ד') מקיל ומביא קרבן עכ"ל ומלבד שאינו במשמע עוד זאת העלים עין מלשון רש"י לקמן (עמוד ב') ד"ה דר"י דכתב נזירות אריכתא קבל עליו ואינו מגלח ומביא קרבן בסוף כל שלשים הרי מבואר דס"ל לרבי נזיר ארוך קבל עליו ואינו מגלח כל ימיו וע"ע מש"כ בגמרא:

שם ואם אמר סתם נזרתי כו' ונזיר כל ימיו הכא לא תנא כדלעיל ומגלח אחת לשלשים יום, וא"ש לפי מה דמסיק הש"ס דאתיא כרבי דנזירות ארוך קבל עליו לכל ימיו וכפי' רש"י דאין להם הפסקה כל ימיו. וע"ש סוף ד"ה הא לא מצית וכן בפי' המשנה להר"מ פי' זה כרבי וכשיטתו לרבי דמגלח בכל י"ב חדש אבל מפי' התוס' משמע דלהכי נקט ונזיר כל ימיו לפי דהתנא לא מיירי כאן בדין פלוגתא דרבי ות"ק ולפי דאמר תחלה במפרש דבריו דנזיר שלשים נקט בסתם ונזיר כל ימיו והיינו לת"ק נזירות אחר נזירות ולרבי נזירות ארוך וכן משמע לכאורה כפי' זה מחזקי' דאוקמי' אליבא דר"ש ואתיא אפי' כת"ק ועמש"כ בגמרא בישוב דעת הר"ם נסתר ההוכחה זו ע"ש:

גמרא אדם מכניס את עצמו לדבר שספיקו חמור מודאי עיין נדרים (דף י"ט) דמסיק ב"ה דאלו גבי ודאי נזיר מגלח ומביא קרבן ונאכל ועל ספיקו לא מצי לגלח ופי' הר"נ לפי שצריך לגלח על הקרבן ועל הספק לא מצי לאתויי חטאת ואע"ג דקיי"ל אם גילח על אחת משלשתן יצא הנ"מ בדיעבד אבל לכתחלה אינו מגלח אא"כ הקריב חטאת ועולה ושלמים, והתוס' שם כתבו בשם ר"י דלא מצי לגלח משום דעבד הקפה וכמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה כו', וראיתי במשל"מ שם דתמה הרבה על פירוש ר"י דמה נ"מ דלא מצי לגלח בהקפת כל הראש הא תגלחת אינה מעכבת ומשנזרק עליו אחד מן הדמים הותר לשתות יין ולטמא למתים וא"כ אף דלא מצי לגלח כדינו לא הוי ספיקו חמור גם למאי צ"ל כמ"ד דהקפת כל הראש שמה הקפה אף אי נימא דאין איסורו אלא מדרבנן לא מצי עבר אדרבנן מספק ואי נימא דר"י פוסק כר"א דתגלחת מעכב א"כ למה לי טעמא דהקפה הא לר"א י"ל משום קרבן דלדידיה כל הקרבנות מעכב כדהוכיח שם. עוד הקשה לפיר"י מדאמרינן התם נזיר עולם מאי ואמרינן נזיר עולם נמי ספיקו חמור דאלו ודאי הכביד שערו מקיל בתער ואלו ספיקו לא ובנזיר עולם לא שייך טעמא דהקפה לפי מש"כ התוספות (לעיל ד') דמקיל ר"ל דאינו מגלח לגמרי כל הראש וכמש"ש וא"כ לא שמה הקפה והניח בתמי' רבה ע"ש, והגם שאין דרכי בחיבור זה לפלפל במסכת אחריתי אך כיון דזה דבר הלמד מענינו במסכת זו מצות ישוב דברי חכמים לא ארפה לבאר בעיון יפה וכי הוא זה. דהנה לכאורה י"ל דר"י פוסק כר"א והא דפי' משום הקפה משום דלשון הש"ס משמע כן דבנזיר סתם אמר ואלו על ספיקו לא מצי לגלח ובנזיר עולם אמר לשון אחר דבודאי מקיל ומביא ג' בהמות ואלו ספיקו לא, משמע דבנזיר ספק ר"ל מדין הקפה ובנזיר עולם דליכא הקפה אמר סתם ואלו ספיקו לא ר"ל כיון דהקרבנות מעכב לא מצי מגלח כלל כיון דלא הותר אך שינויא דחיקא לא משנינן דודאי הלכה כחכמים דתגלחת אינו מעכב כמ"ש לקמן (דף י"ד ע"ב) ועוד מאי הקשה כאן וליחזיי' כו' הא י"ל דמתני' ס"ל דתגלחת אינו מעכב וכדסתם כן במשנה לקמן (דף כ"ח) מי שנזרק כו' וכיון שאין ספיקו חמור אזלינן חומרא אלא ודאי דדינא דר"י ס"ל ספק נזירות להקל אתיא ככולי עלמא אף למ"ד תגלחת אין מעכב, אך האמת יורה דרכו דמשום הכי נדה התוס' מפי' הר"נ דאזלי לשיטתם דס"ל לקמן (דף ס"ה ע"א) בתד"ה תגלחת דלרבי יהודה שם לכתחלה מגלח על השלמים לבד כדדרשינן שם מוגילח פתח אהל מועד ע"ש וכיון שכן מה זה דאמר הש"ס דעל ספקו לא מצי לגלח הא בשלמים יכול להתנות ולז"כ דהטעם משום איסור הקפה ובנזיר עולם דליכא הקפה י"ל כפי' הר"נ דלכתחלה בעי לגלח על ג' בהמות ודינו להקריב חטאת ברישא דהא דכתבו התוס' לר"י דמקריב השלמים ברישא אינו אלא בסתם נזירות מדכתיב וגילח הנזיר פתח אהל מועד אבל בנזיר עולם דאינו מגלח כדין נזיר סתם לשיטתם רק דהלכתא גמירי דמקיל ומביא ג' בהמות בעי כדינו חטאת ברישא לפי שהחטאת קודמת בכל מקום כדס"ל לר"א שם וכן פוסק הרמב"ם אפי' בנ"ס שהחטאת קודם וכמש"ש וזה הוא ג"כ דעת הר"נ במש"כ דלכתחלה בעי לגלח על שלשתן ובזה י"ל מה דא"ל ר"ה לרבא נזיר עולם מאי כו' ומאי מספקא ליה בנ"ע מבנזיר סתם הא לפי' הר"נ חד טעמא אית להו אך לפי' התוס' איש לפי דנזיר עולם אינו באיסור הקפה כנזיר סתם להכי קא מיב"ל ופשיט משום קרבן דבעי על ג' בהמות וכמ"ש, וא"ש נמי בזה שינוי לשון הש"ס דבנ"ס אמר דאלו ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל ועל ספיקו לא מצי לגלח ולא הזכיר קרבן והיינו דר"ל דבודאי מגלח על קרבן אחד על השלמים דנאכל לכל אדם ועל הספק אף דיכול להביא שלמים ומתנה דהא בא בנדבה מ"מ אינו יכול לגלח משום איסור הקפה ובנזיר עולם אמר בלשון אחר דאלו ודאי מקיל בתער [ר"ל משום דאינו מגלח כדינו רק מקיל אינו מגלח על שלמים לבד] ומביא ג' בהמות ואלו לא ור"ל דלא מצי להביא הג' בהמות כדינו דעל החטאת אינו יכול להתנות. (ב) ומה דהקשה המשל"מ מה זה ספיקו חמור במה דלא מצי למיעבד הקפה כיון דאינו מעכב נ"ל דלק"מ דהכי פירושו כיון דספק חמור ליה מודאי בזה דלא מצי לגלח כדינו לא מעייל נפשיה לספיקא ואינו רוצה ליזור על הספק. ולא אבין כוונת המשל"מ מה דהקשה קושיא זו לפיר"י יותר מפי' הר"נ דהא גם לפי' הר"נ קשה מה נ"מ בזה דאינו מגלח לכתחלה אלא על שלשתן מאי ספיקו חמור כיון דתגלחת אינו מעכב ומה זה דכתב הר"ן דלית ליה תקנתא לנזיר ספק הא מותר בכל דבר וע"כ צ"ל כדפירשתי דלדידי' חמיר ליה זה ויש מקום לומר דמדרבנן אסרו לגלח הראש אף בלא הקפה דגזרו דלמא יגלח עוד בהקפה דיסבור דמותר לגלח כדינו ואף דהותר כבר לכל דבר מ"מ מצות תגלחת עליו תמיד אף לאחר זמן כדאי' בר"מ פ"ח מה"נ ובזה י"ל מה דמסקו התוס' כמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה מקושי' המשל"מ הנ"ל דאי לא שמה הקפה אף דאסור מדרבנן מ"מ לא שייך לגזור בספק נזיר שלא לגלח כלל כיון דגם כל הראש אינו אלא מדרבנן ולא הוי ספיקו חמיר ליה אמנם אין צריך לזה דבלאו הכי קושיתו בזה אינו כלום דע"כ מוכח דאי לא שמה הקפה לא גזרו רבנן בספק נזיר דלא יגלח כדינו וראי' ברורה לזה מלקמן (דף נ"ז ע"ב) בנזיר טמא ספק דמגלח הקשה הש"ס ואמאי הא עבד הקפה אמר שמואל באשה וקטן והקשה הש"ס ולוקמי' בגדול והקפת כל הראש ל"ש הקפה ש"מ קסבר שמואל שמה הקפה ומה ראיה היא זו הא אך דיסבור לא שמה הקפה י"ל דמדרבנן לא מצי לעבור בספק כיון דאינו מעכב בספק טמא כדאי' ברמב"ם שם ועמש"ש אלא ודאי דפסיקא להו להש"ס דרבנן לא גזרו בספק כיון דאזלינן לחומרא בספק מה"ת או מדרבנן אוקמיה אדינא לגלח לגמרי וכדאיתא לקמן (דף כ"ט) אתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן. ומהתימה על גודל דעת המשל"מ שהעלים בזה ועוד יש מקום בזה עפ"י דעת התוס' לקמן (דף מ"ו ע"א) בסוף דבריהם שם דמסקו דבנזיר דאין לו שער כיון שאינו ראוי לתגלחת מעכב כהך דקיי"ל כל שאינו ראוי לבילה כו' ולפי"ז י"ל גם בנזיר ספק כיון דאינו ראוי לגלח משום ספק איסור הקפה התגלחת מעכב, ויש להביא קצת ראיה לזה מלקמן (דף נ"ז ע"ב) דאוקמי באשה וקטן וצ"ל הא דלא מיירי מתני' אף בגדול ובלא גילוח משום דבגדול מעכב ולית ליה תקנתא, אך כיון דאין כן הלכה וכמ"ש בתוס' שם ודעת הרמב"ם שם מבואר להיפך צ"ל כמש"ל, ובתוס' ד"ה שיהא אבאר יותר לעומקו שיטת הר"נ והתוס', גם שיטת הרמב"ם בזה, ודע מה דמשמע לכאורה מלשון המשל"מ שכתב דלדעת תוס' דנזיר עולם מקיל לא שייך הקפה דס"ל כפי' התוי"ט שהבאתי (לעיל ד') בתוס' שם דהניח עיקר שערו ולז"א לשון לא שייך כיון שאינו מגלח כעין תער סמוך לבשר. אך כבר הראיתיך לדעת שם פי' התוס' דמבואר דנזיר