ברכת ראש נזיר כ

העולם והמשל"מ שם לא הבין כן והאריך בחילוקי דינים והנ"ל כתבתי:

ד"ה מכאן כו' ומשני כשהחזיק בדרך כו' המשל"מ שם כתב דדעתם אינו כפירש"י שהחזיק כבר בדרך רק דמיירי ברוצה לצאת לדרך לאותו מקום וקבל עליו נזירות דמסתמא מפני אונה הדרך קבל עליו נזירות להנצל מסכנת הדרך ולפיכך אינו נזיר כ"א שיעור שיהיה בדרך כדכתבו בדבור שאח"ז דאין בדעתו להיות נזיר כ"א [בהיותו] בדרך:

ע"ב גמ' רב סבר לה כר"ע דדרש כו' ע"ש בב"ב (דף ס"ד) דבעיקר דינא דשם סובר כחכמים רק בזה דדרש ר"ע לישנא יתירה לא מצינו דפליגי חכמים בזה ועיי' בירושלמי דאיתא שם מתניתא פליגי על רב לא לחלקו ר' ישמעאל ור"ע באומר שלשים יום ויום אחד דנזיר אחת כי פליגי באומר שלשים יום ועוד יום אחד ר' ישמעאל סובר נזיר שתים ור"ע ס"ל נזיר אחת וצ"ל דטעמו דבנדרים הולכין אחר לשון ב"א ואין מדקדקין כ"כ בלשון ולא דרשי לישנא יתירה. ונ"ל דזה היה דעת הרמב"ם בפ"ג מה"נ ד"ח שכתב ה"נ שלשים יום ויום אחד ה"ז נזיר אחת של ל"א יום וכתב הלח"מ שם שט"ס הוא דהא בגמרא א"ר בזה נזיר שתים וכתב דצ"ל ה"נ שלשים ואחד יום וזה אינו דמאי אשמועינן בזה הא כבר כתב הר"מ ברפ"ג דאם פירש יותר משלשים ה"ז נזיר כזמן שפירש. ויותר נכון להגיה שלשים ויום אחד אך גם בזה עדן לא יתיישב למה השמיט הר"ם דינא דרב באומר שלשים יום ויום אחד דנזיר שתים. ונ"ל דהר"ם סובר דרב לא איירי באומר שכיון בלבו לשתי נזירות דא"כ א"צ לסמוך דעת רב לר"ע דדרש לישנא יתירה דזה פשוט דאדם נאמן ע"ע להחמיר ולאסור א"ו דמיירי בנדר סתם ובא לישאל איך יפרשהו חכמים כעין שפירש הרא"ש פ"ב דנדרים בהא דתנן שם סתם נדרים להחמיר דבזה דרש רב לישנא יתירה דנזיר שתים ובזה מידי ספיקא לא נפקי דהא חזינן ב"א דלא דייקי בלישנייהו כדס"ל לר"ע ור' ישמעאל בירושלמי שם וא"כ למאי דקיי"ל ספק נזירות להקל דלא מחית אינש נפשיה לספיקא ה"ז נזיר ל"א יום ומגלח ולא מחמרינן ליזור עוד כיון דעל ספיקו לא מצי לגלח עיי' נדרים (דף י"ט) ובי"ד סי' רי"ז ס"ג היו מקצת בני המקום כו' ורב עיקר דינא אשמעינן דדרש לישנא יתירה ונ"מ לר"ש דס"ל ספק נזירות להחמיר ומיהו אנן לא אזלינן בתר דרשא כיון דאיכא לספוקי בלישניה ואולי רב הך ברייתא דירושלמי לא שמיע ליה כנ"ל:

רש"י ד"ה ואי תנא שעה אחת התם () נמי כו' כצ"ל:

ד"ה אבל כו' נחת לדוקא כו' לפי' צ"ל דהא דלא דמיא לנזיר ויום אחד דשם אפסקי' בדבוריה לנזירות אחרת ובזה אפי' ביום אחד ה"ז נזיר שלשים אבל לישנא דאחת ומחצה נחית לדייק מחצה דהקודם והו"א דדמי לאומר מ"ה יום קמ"ל ועיי' בתוס' ומש"ש:

תוס' ד"ה וליהוי [ונימא] דמנין כו' [דלא] מצינן לפרושי להקל כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ולא כאו"מ שהגיה וכוונתם למש"כ לקמן (דף ח') בתד"ה וליחזיי' וכמש"ל בגמרא:

בא"ד ולא מפרשינן למילתי' לקולא כו' המשל"מ שם כתב יש לדקדק דראיה זו למה הא מעיקרא דפרשינן לקולא טעמא הוא מההכרח מדלא הזכיר מנין סוף העולם וא"כ בקו' פרסה ואוונא דאזדא ליה ההכרח כדכתבו לעיל דלא רצה להיות נזירות ארוך כדין אלף שנים שוב אין צריך לראי' דממילא אזלינן לחומרא ובש"ס י"ל דהביא ראיה דלשון נזיר יש לפרש ג"כ בהרבה נזיריות לאפוקי מרבי כמ"ש בגמרא אבל לשון התוספות משמע דה"ר דלא אמרינן פי' אריכא לי. ונ"ל דס"ל מדלא הביא הש"ס הך ראי' מקודם בקו' פרסה ש"מ דזה מי לא תנן ענין אחר הוא כעין קו' אחריתא על עיקר מילתא דפי' הש"ס אריכא לי מדלא הזכיר מנין העולם הא בשער ראשי פרשינן דבוריה לנזירות הרבה אף דלא אמר מנין שער ראשו ולא פרשינן דבוריה אריכא לי כו' ש"מ דפי' אריכא דחוק וע"ז משני מלתא דאי"ל קצבתא לא קתני דאף דפי' אריכא לי דחוק יותר נראה לפרש בחד נזירות מדלא אמר מנין וע"כ לא פליג ת"ק ארבי אלא בשער דאי"ל קצבה ומנין להכי לא הזכיר לשון מנין וע"ע במשל"מ שם ומש"כ בסמוך:

ד"ה והתניא כו' דאין זה [נ"ע] כאבשלום להקל אלא נזיר [לעולם] כו' וא"ת כיון [דמדמה מתני'] לאלף שנים דאי"ל קצבה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י והקשה המשל"מ שם הלא כתבו לעיל בטעמו מדלא פירש סך מנין השנים חמש מאות שנה עוד הקשה מה דימה הך מתני' להברייתא דמחלק אם הוא נזיר עולם או נזירות ארוך והך תירוצא דאין בו קיצותא פי' התוס' לעיל דבדבר דאי"ב קיצותא היה לו לפרש להדיא וזה הוא ענין אחר ע"ש דהניח בצ"ע. והנ"ל דקו' חדא מתורצת בחברתה לפי מש"כ בדיבור הקודם דמתרץ אף דפי' אריכא לי דחוק בלישניה מ"מ בדבר דאית ליה קצבה יותר נראה לפרש נזירות חדא מלחלק לכמה נזיריות וע"ז ה"ר מדתניא אפי' אמר אלף שנה אין זה נזיר עולם כאבשלום אלא נזיר ארוך ואף דדבריו שלא בדקדוק דהא לא יחיה כ"כ ועיקר כוונתו לשני חייו והו"ל כאומר כל ימי חיי דהוה נזיר עולם מ"מ כיון שתפס בלישניה דבר קצבה מתרצים לישני' בע"א והוא הדין במתניתין כיון שאמר מכאן כו' ולא הספיקו בתירוצם דלעיל אלא מקודם בפי' הסוגי' אבל אח"כ דמדמה הש"ס למתניתא צ"ל בע"א אך לרבה דמחלק בשער בע"א חוזר וניעור כחילוק הראשון וע"ע במשל"מ שם בחילוקי דיני':

בא"ד ושלשה עניני נזיר [יש] אמר כשער כעפר וכחול [ה"ז] נזיר לעולם נזירות אחר נזירות ומגלח שערו [בין כל] נזירות ומביא קרבנותיו אמר כל ימי [חיי או הריני] נזיר עולם ה"ז נזיר [עולם[ כאבשלום כו' כל ימיו:

הס"ד:

ומה"ד הואיל [ומובדלות זו מזו] י"ל דנזירות [הרבה] קבל עליו [משא"כ] אוונות אינם מובדלים זו מזו ופריך גבי יומי נמי הכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד מדקרי ליה יום אחד משמע להבדילו מיום [אחר] אתי וא"כ [מהלך הימים] מובדלים גם הם ומשני ה"ק יומא וליליא חד יומא פי' [הערב] שלפני היום כו' כצ"ל:

ד"ה שאני התם כו' הריני נזיר אחת [טריחא] ליה כו' כן צריך להיות:

ד"ה הריני כו' [או] נזיר מחצה כו' וחשיב כאלו פירש ונזיר [מחצה] כו' כן צריך להיות:

ד"ה הריני כו' ואין נזירות ליום [אחד] אלא כו' נזיר שעה אחת [לימני שלשים ואחד] דס"ד דדי לנו כו' כן צריך להיות ור"ל דנזירות נמנו לימים להכי חשבינן כאלו אמר נזיר תרי זימני הריני נזיר ונזיר יום אחד אבל שעות כיון דנזירות אינו נמנה לשעות הו"ל כאלו אמר חד זימנא נזיר ושעה נוספת ודי לנו שיזור ל"א יום קמ"ל, ונ"ל עוד חילוק בזה כיון דנמשך האיסור ממילא אחר משך שלשים יום כמה שעות עד הבאת הקרבנות כדאי' לעיל (דף ה' ע"ב) איידי דאיכא יום תלתין כו' להכי י"ל דכיוון עוד לימשך נזירות שעה משא"כ ביומי כיון שלא נמשך האיסור כל היום הו"ל כנזירות אחריתי ויזור כל שלשים והא דאמר הש"ס לימני שלשים ואחד ה"ט כיון שקיבל השעה נוספת בתורת נזירות ואין נזירות לשעות ממילא חל עליו איסור כל היום ולימני שלשים ואחד קמ"ל כן נראה לי:

ד"ה ואי תנא כו' פי' [נדר] דבר שאינו כו' אלא מ"ה [יום] קמ"ל כו' כצ"ל והא דלא שמעינן זה מרישא דיום אחד לפי' התוס' י"ל לפי דשם סמך יותר תיבת נזיר ליום אחד ועמ"ש בפירש"י ובחנם דחק התוי"ט בזה:

ד"ה הריני נזיר שלשים יום כו' וה"ה אם אמר הריני נזיר שלשים () ויום אחד כו' וארישא קאי כו' כן צריך להיות:

ד"ה לא שנו כו' פי' [אז] לא כו' היינו הריני נזיר [ושעה] אחת וה"ה כו' דהוה נזיר שתים [ואם אמר] הריני נזיר שלשים ויום אחד כו' ואהא אמר רב לא שנו:

הס"ד כן צריך להיות:

ומה"ד [דדריש לישנא יתירא] שאינו מפרשו כו' כן צריך להיות:

ד"ה הריני כו' ומגלח [בכל] שלשים ומביא קרבנותיו:

הס"ד כן צריך להיות:

ד"ה אין זה כו' דנזירות [ארוכה] קבל עליו כן צריך להיות ועמ"ש בפי' המשנה:

דף ח' ע"א מתני' רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום הר"מ בפי' המשנה וברע"ב פי' דרבי ס"ל בזה דאומר נזיר כו' דהו"ל נזיר ארוך כאבשלום ומגלח כל י"ב חודש וכדבריהם מבואר בירושלמי ודעת התוס' אינו מבורר ומש"כ בתד"ה הכא נחית כו' דעד יום מותו לא מצי לגלח י"ל דכיוונו למש"כ (לעיל ד' ע"א) דנזיר