ברכת ראש נזיר יט

דף ז' ע"א מתני' אמר הריני נזיר אחת גדולה יש לדקדק למה לי' למתני באמר אחת דאפילו לא אמר אחת ה"ז נזיר סתם כדמוכח בגמרא וכן הרמב"ם ברפ"ג מה"נ לא נקט באמר אחת ולרבה שפי' בש"ס הך סיפא דמכאן ועד סוף העולם קאי אאחת דרישא א"ש ולא מיבעי קאמר ל"מ באומר סתם אחת גדולה אף באומר אחת מכאן וע"ס העולם ה"ז נ"ס אך לאמוראי קמאי לא משמע להו דסיפא אאחת דרישא קאי כדאי' בתד"ה שאני קשה וסבור הייתי לומר דלאינך אמוראי לא פירשו דאמר אחת רק הוא כלשון בין ור"ל בין שאמר הריני נזיר גדולה או ה"נ קטנה ה"ז נזיר ל' יום וכ"ה לשון המשנה בסוכה (דף י"ט) אחת גדולה ואחת קטנה וכ"מ מדברי התוס' שכתבו כלומר ל"ש כי אמר גדולה כו' ומש"כ דאמוראי לא משמע להו דקאי מכאן ועד סוף העולם אאחת ר"ל דלהכי פירשו לשון אחת דרישא בלשון לא שנא אך לא משמע כן דא"ה הו"ל למיתני אמר הריני נזיר אחת גדולה ואחת קטנה כלישנא דסוכה שם וי"ל דאשמעינן אף למאן דדרש לישנא יתירה כרב דלקמן דס"ד אמינא כיון דמוסיף לשון אחת א"כ אחת וגדולה קאמר והוי נזיר שתים קמ"ל אך לפי זה היה לו ג"כ להר"ם לאשמועינן ולמה הכחיד לשון אחת וצ"ל דרבותא דאחת אשמועינן דאף ביתור לשון לא מפרשינן דיבוריה דנזירות אריכא קאמר ולפי שהר"מ הביא הסיפא דאפי' באומר מכאן וע"ס העולם ה"ז נ"ס תו לא נצרך להביא רבותא דרישא ועדיין צריך תלמוד:

גמ' אמאי מכאן וע"ס העולם קאמר וכו' לקמן (דף ח') הביא הש"ס פלוגתא דר"ש ור"י בספק נזירו' דר"ש סובר להחמיר ורי"ס להקל ובתוס' שם ד"ה וליחזי' כתבו דאפי' לר"י דס"ל להקל פריך הכא שפיר אמאי כו' כיון דבס"ד לא ידע לפרש לקולא בלשון מכאן ועד סוף העולם ובפרט לפי מה דמסיק שם לר"י החילוק בין נחית לנזירות כו' פריך הכא לד"ה ולמאי דמתרץ אריכא ליה כו' מתרץ נמי לד"ה דלהכי אזלינן לקולא כיון דהכי משתמע טפי כדאי' בתוס' ולהכי לא הביא הש"ס הכא פלוגתת ר"ש ור"י. אך לקמן בקי' הש"ס דפריך וליהוי כל פרסה או אוונא ל"ק לר"י לפי דזה הוי כלא נחית לנזירות כיון דאית ליה תקנתא באחת כדאי' בש"ס שם ודוחק לומר דמקשה סתמא אליב' דר"ש לפי דחזקי' מוקי מתני' דלקמן כר"ש ומן הסתם ה"ה מתני' דידן דהא ר"י מוקי לד"ה וצ"ל דס"ל דפי' אריכא לי דחוק ויותר י"ל מנין פרסה אפי' לר"י וכ"מ בתוס' אך לפירש"י שפי' הקו' דפרסה או אוונא קאי אאידך מתני' דאומדים י"ל דמקשה גם לר"י דע"כ ל"ק ר"י דספק נזירות להקל אלא כשאין בו צד חומרא וכגוונא דכרי שם משא"כ הכא דאי נימא דנדר נזירות אריכא כעד מקום פלוני של ארבעים יום ויותר לא מצי מגלח מקודם לשלשים יום ואי נדר כמנין פרסה ה"ז מגלח כל שלשים יום א"כ לא ידעינן האיך ניחא ליה הזה או זה ול"ש לומר בזה דלא נחית לספיקא אלא בגוונא שיוכל לפטור עצמו בנזירות אחת משא"כ בזה דאולי לא ירצה למשוך על עצמו כובד נזירות יותר משלשים יום ויותר ירצה בנזירות הרבה לל' יום כיון דבזה הוי שני ענינים חלוקים וע"ע לקמן (דף ח' ע"ב) מזה ואולי מטעם זה נדה רש"י מפי התוס':

שם מי לא תנן ה"נ כעפר הארץ כו' הך ראי' י"ל דה"ר דמפרשינן דבוריה לנזירות הרבה אף דלא אמר לשון נזירות ודלא כרבי במשנה שם ועמש"כ בתוספות:

שם כל מילתא כו' הך תירוץ קאי נמי אקו' דפרסה וכ"כ הכ"מ שם ופשוט:

שם רבה אמר שאני שערות כו' הא דלא ניחא ליה בתירוץ קמייתא אף דה"ר מדתניא כו' י"ל דרבה ס"ל דגם כשער ראשי מקרי דבר שיש לו קצבה דדוקא באומר כל ימי חיי או נזיר עולם אין קצבה לנזירותו דלו יחיה הרבה אלף שנים לא ישלים נזירות אבל באומר כשער ראשי הוא נתן קצבה להנזירות כמנין שער ראשו רק דזה מהנמנע שיחיה כ"כ ה"ז דומה לאומר אלף שנה אף דלא יחיה כ"כ מקרי יש לו קצבה ולהכי מחלק רבה בע"א ועיי' במשל"מ רפ"ד מה"נ מזה אך לפי' התוס' דהקושי' אמתניתין דידן י"ל ג"כ בע"א כמש"כ בתוס' ע"ש:

שם רבא אמר כו' לפי' התוס' דהקו' דאוונא קאי אמתני' דידן א"ש הגי' רבא דאף דדקדק לשון אחת אינו שולל תיבה זו אלא דלא נימא דנזירות הרבה קבל עליו אבל מ"מ י"ל דנזירות אחת אריכא כמכאן ועד סוף העולם קאמר כהך מקום פלוני דלקמן להכי הוצרך לחלק לעיל דהתם מיירי כשהחזיק בדרך אך לפירש"י צ"ל דאין זה רבא דלעיל ובאחד מהם גרס רבה ובש"מ גרס לבסוף רבה ולפי"ז י"ל גם לפי' התוס' דתירץ בזה גם קושי' קמייתא דלשון אחת סתם נזירות אחת במשמע:

רש"י ד"ה מי מנינן כו' עד מלאת [הימים] חודש כו' כצ"ל:

ד"ה אמר הריני נזיר כו' [דאפי'] אמר כו' פחותה מל' [יום] או כו' כצ"ל:

ד"ה אמר רבא כו' כל זמן שיהא בדרך כו' לכאורה משמע דלפי' זה לא קבל עליו נזירות רק בהיותו בדרך ולמש"כ ועוד כו' הוי נזיר מיד אף שיעכב עוד אך לפי"ז היל"ל אי נמי כו' ויותר נראה דר"ל שיעור הזמן שצריך לשהות בדרך מכאן עד מקום פלוני וכ"כ המשל"מ ברפ"ג מה"נ יעו"ש עוד:

ד"ה וקפריך אמתני' גופיה כו' הא דלא פירש הקושי' אמתניתין דידן לפי די"ל דלשון מכאן עד סוף העולם יותר משמע לפרש אריכא ליה כמכאן ולא מיירי במנין הימים רק במתני' דאומדין כיון דמיירי בהחזיק בדרך דלאו אריכא ליה כמש"כ רש"י לעיל ואומדין במנין הימים פריך וליהוי כמנין פרסה ואוונא והוכרח לזה לפי דהתירוץ בש"ס באית ביה קיצותא אינו מתורץ כל כך אמתניתין דידן כקו' התוס' וע"ע מש"כ בגמרא בזה:

ד"ה וליהוי כל אוונא כו' ליחייב () עשרים של כו' אווני מחוז כו' בע"ג (דף ס"ה) פירש"י אוונא מלון דלילה והוא מהלך יום וכ"כ התוספות כאן:

ד"ה והתניא כו' [ואפי'] אמר ה"נ כו' כן צריך להיות:

ד"ה גבי יומי נמי כי אמר [מכאן] כו' כצ"ל:

ד"ה רבא אמר כו' לי מילתא [כמכאן עד] כו' חדא נזירות () בלבד כו' ועד סוף העולם אריכא לי [כמכאן וע"ס העולם] אבל היכא כו' כצ"ל ולכאורה משמע שתירץ זו רק אקושיא קמייתא קאי ואין לזה שייכות לקושי' פרסה ואוונא דאידך מתני' אך א"א לומר כן דא"כ למה העמיד הש"ס דברי רבא בסוף הסוגי' גם לשון למה לך לאקשויי כולי האי משמע דאכולהי קאי וכן תמה המשל"מ שם. ונ"ל דרש"י סובר דבהאי תירוצא ממילא נדחה כל הקושיות לפי די"ל דלשון מכאן עד מקום פלוני רק נזירות ארוך במשמע ולא חילוקי נזירות ובמתני' דידן ה"ט לפי דאמר אחת משמע חד אריכות נ"ס קבל עליו ולהכי מפרשינן דיבוריה אריכא לי כמכאן כו' אבל לעיל ק"ל שפיר לפי מה דמפרש דהלשון מכאן לאו על נזירות אריכא קאמר רק דטריחא ואריכא עליה דידיה קאמר רק משום דהחזיק בדרך משמע מנין הימים על זה הקשה אימא נזירות כמנין הימים קאמר כנ"ל:

ד"ה מתני' אמר הריני כו' או שעה אחת בנזירות חיילא עליה נזירות שנייה וחייב שתים או אחת ומחצה דקאמר ועוד מחצה דכי כו' כצ"ל ור"ל דלא אמר מנין הימים דאחת ומחצה דהיינו מ"ה יום דבכה"ג הוי נזיר ארוך מ"ה יום רק דקאמר בלשון ומחצה דכי אמר כו':

ד"ה צריכי כו' קאמר ליה [ולפי] שאין נזירות ליום אחד [הוי] כמ"ד כו' כן צריך להיות:

תוס' ד"ה שנים מי מונין לימים בתמיה [ושינויא הוא]:

הס"ד ומה"ד חדשים כו' כן צריך להיות:

בד"ה הריני נזיר כו' או קטנה כלומר דלא טריחא עלי כלל כו' המשל"מ בפ"ג מה"נ ד"ה כתב וז"ל, ולא ידעתי למאי איצטריכו לטעם זה דאף דלא כיון לזה הוי נזיר ל' יום כפירש"י דאפי' אמר כו' ונ"ל דלפי מש"כ כלומר לא שנא כו' לישנא דאחת לאו דוקא וכמש"כ במשנה מזה וא"כ נ"מ באומר הריני נזיר גדולה וקטנה דדעת התוס' לקמן בסוגי' דהריני נזיר ויום אחד דוקא בדסמיך תיבת נזיר אצל יום אז הוי נזיר שתים אבל באומר נזיר שלשים ויום אחד ה"ז נזיר ל"א יום וא"כ באומר הריני נזיר גדולה וקטנה דלא סמיך תיבת נזיר אצל קטנה אי לשון קטנה יום אחד משמע הוי נזיר ל"א יום אך למאי דמפרש קטנה דלא טריחא ליה הוי נזיר שתים ופסיקא להו זה מדפרשינן לשון גדולה דאריכא ליה משמע ה"ה לשון קטנה ר"ל דלא טריחא ליה כנ"ל ד"ה ואמאי כו' ומשני ה"ק הריני [כמכאן] כלומר אריכא לי האי מילתא כו' [ולעולם חדא] נזירות כו' יש בו מהלך חמש מאות שנה] והיה לו כו' כצ"ל ומש"כ ויודע הוא שפיר כו' נ"ל דלאו דוקא הוא דלאו כ"ע גמירי רק דר"ל כלפי מה דהקשה בש"ס דליהוי נזיר לעולם כלומר נזירות אריכא כל ימי חייו ע"ז משני דמשתמע טפי לפרש אריכא ליה כיון דעד סוף העולם יש לו קצבה במנין שנים וזה כ"ע ידעי דהעולם יש לו ראש וסוף אף דאינו יודע כמה מ"מ יודע דאין זה דבר שא"ל קצבה מדהזכיר בלשון סוף העולם א"כ יותר הי' לו להזכיר מנין קצוב אף יתר מכדי חייו כמו אלף שנה דלקמן והתוס' תפסו במנין חמש מאות שנה אף דלא כיון דוקא לזה מ"מ כ"ה האמת אבל אם יתפרש אריכא ליה שייך יותר לשון עד סוף