ברכת ראש נזיר קצה

נמצא כנגד ששה הצדיקים הנ"ל כתוב בתורה קבורה קודם מיתה, ופסוק השביעי הוא כנגד רישא הנ"ל נכתב מיתה קודם קבורה וכמנהג העולם, ונכון מאוד שינוי הכתובים:

ויקרא לסדר תזריע פ' ח', ברש"י אחד לעולה ואחד לחטאת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה אבל להקרבה חטאת קודם לעולה, ופי' השפתי חכמים ר"ל לענין קריאת התורה שהקורא בתורה יקרא מלת עולה תחלה אבל להקרבה וכו', והא דלא פי' רש"י זה לעיל דכתיב כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת, משום דלעיל דין הוא שתקדים לפי שמדבר בעשיר שמביא כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת ואפילו להקרבה עולה קודמת דכבש חשוב יותר, אבל כאן בעני שמביא שתי תורים או שני בני יונה ששניהם שווין הוי אמינא גם להקרבה עולה קודמת הואיל והקדימה וכו', לכן פירש לא הקדימה הכתוב וכו', ותמוה מאוד הלא מבואר במס' זבחים פ' כל התדיר (דף צ' ע"א) ברייתא מפורשת וז"ל הרי בנין אב שכל מקום חטאת קודם לעולה ואפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה וילפינן מקרא וכו' ואיך כותב השפ"ח בהיפוך שעולת בהמה קודמת לחטאת העוף וצ"ע:

בסדר הנ"ל פ' שביעי פסוק נ"ה, וראה הכהן אחרי הוכבס את הנגע וכו' ולשון רש"י לא הפך הנגע את עינו לא כהה ממראיתו והנגע לא פשה שמענו שאם לא פשה טמא ואצ"ל לא הפך ופשה הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו ת"ל והסגיר את הנגע מ"מ דברי ר' יהודה וחכמים אומרים וכו' כדאיתא בת"כ וכו' והמזרחי הביא הת"כ באריכות ופלוגתא דר"י וחכמים כנ"ל, ומתמה על רש"י שמפרש לא הפך לא כהה ממראיתו, ובאמת הפירוש לא הפך הנגע ממראה למראה היינו מירקרק לאדמדם ושניהם נגעים טמאים וכו' ומאריך שם ומביא שגם רבינו ישעי' האחרון ורבינו הילל מפרשים לא הפך ממראה למראה, וכמו כן מה שמסיים ת"כ הפך ולא פשה איני יודע מה הוא ג"כ הפך ממראה למראה ופליגי ר' יהודה וחכמים כנ"ל, ואני תמה על המזרחי איך העמיס ברש"י שמפרש לא הפך לא כהה ממראיתו, ומה מסיים רש"י הפך ולא פשה איני יודע מה הוא ולפי פירושו היינו כהה ממראיתו ולא פשה, ופלא גדול ומה מסתפק הת"כ הלא מבואר בפסוק השני ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע וכו' וקרע אותו מן הבגד, אך ברור שגם רש"י מפרש לא הפך הנגע ממראה למראה וכמו שפירשו כל המפרשים וכמו כן הפך ולא פשה היינו ממראה למראה, אך מה שמפרש רש"י לא הפך לא כהה ממראיתו אין כוונתו לפרש על לא הפך רק רש"י מפרש שגם לא כהה ממראיתו, וכוונת רש"י שמבואר בפסוק לא הפך הנגע את עינו ואינו מבואר אם לא כהה ממראיתו ומפרש"י לא הפך הנגע את עינו וגם לא כהה ממראיתו, וצ"ל ברש"י וגם לא כהה ממראיתו, ובפסוק שני מבואר ואם כהה הנגע יש לו דין אחר, אך פירושו לא הפך הוא ממראה למראה וכמו כן מה שמסיים רש"י הפך ולא פשה הפירוש ממראה למראה וכמו שפירשו כל הראשונים ופליגי ר"י אומר נהפך ממראה למראה הוא נגע אחר וטעון הסגר, וחכמים אומרים דינו כלא הפך ולדעתי ברור כוונת רש"י כנ"ל:

בסדר מצורע י"ד פסוק ל"ו, וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבוא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ופי' רש"י שאם לא יפנה ויבוא הכהן ויראה הנגע נזקק להסגר וכל מה שבתוכו יטמא ועל מה חסה תורה אם על כלי שטף יש לטהרם בטבילה אם על אוכלין ומשקין יאכלו בימי טומאתן הא לא חסה תורה אלא על כלי חרס שאין לה טהרה בטבילה. והדברים הנ"ל מפורשים ג"כ במשנה מפורשת בסדר טהרות מס' נגעים פרק י"ב אמר רבי מאיר על מה חסה וכו' ומקשין המפרשים הלא גם כלי חרס ישתמשו בימי טומאתן כמו שפי' רש"י על אוכלים ומשקין, ומתרצים דשאני אוכלים שהן נאכלין לזמן מועט לא חיישינן לתקלה אבל כלי שיקיים לזמן מרובה חיישינן לתקלה, ולי פלא גדול הלא בסדר שמיני י"א פסוק ל"ה וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא, תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם, ופי' רש"י שלא תאמר מצוה אני לנותצם ת"ל וטמאים יהיו לכם אם רצה לקיימן בטומאתם רשאי הרי מפורש שגם כלים טמאים רשאי להחזיקם בטומאתם ולא חיישינן לתקלה, וא"כ הדרא קושית המפרשים הנ"ל:

דברים ט"ו פ' ראה פסוק י"ח, לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברכך ד' אלהיך בכל אשר תעשה, ומפרש רש"י ז"ל משנה שכר שכיר מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה, וזהו כפליים שבעבודות שכירי יום, ומהו עבודתו בלילה שרבו מוסר לו שפחה כנענית והוולדות לאדון, וכן מבואר במס' קידושין (דף ט"ו) תנא כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וכי תעלה על דעתך שעבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה וכו', וא"ר יצחק מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית, ויש לי עיון בגמרא הנ"ל, הלא לא לכל העבדים יכול הרב למסור שפחה כנענית וכפי שמבואר ברש"י משפטים אם בגפו יבוא בגפו יצא אם אין אשה לעבד מקודם אין רבו מוסר לו שפחה כנענית, וכן מבואר במס' קידושין הנ"ל, וכמו כן מבואר פלוגתא ת"ק ור' אליעזר בקדושין (דף י"ד) לת"ק מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית מחמת שלא יליף ג"ש שכיר שכיר, ואיך נתנה התור' טעם סתם על כל העבדים לא יקשה בעיניך כי משנה שכר שכיר עבדך וכנ"ל, הלא יש כמה עבדים שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית, היינו בגפו יבא או מוכר עצמו אליבא דת"ק וכנ"ל ומה טעם יש עליהם, ולפלא שלא ראיתי בשום מפרשי התורה שהתעוררו בזה, ובאמת הרב אבן עזרא מבאר פסוק הנ"ל בפשטות כי מצאנו בפסוק שלש שנים כימי שכיר וזו ראי' כי אין רשות להשכיר עצמו יותר משלש שנים וזהו עבדך שש שנים והיינו כפלים והוא נכון בפשט הפסוק, אך לפי פי' רש"י, וכן מבואר בברייתא הנ"ל בקדושין נשאר צ"ע כי טעם של התורה לא יספיק לכל העבדים שאין יכול רבו למסור להם שפחה כנענית כנ"ל והתורה נתן טעם סתם על לא יקשה על כל העבדים וצ"ע:

שמעתי בשם הגאון ר"ח מווילאזין דבר נחמד על מאמר חז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל שנאמר זה אלי ואנוהו וכו' הראה באצבע מראה השכינה, ובאמת אין מובן הלא זה הפסוק אמרו ישראל וכמפורש בהתחלת השירה אז ישיר משה ובני ישראל ומנלן לחז"ל ששפחה אמרה זאת, והג' הנ"ל תירץ כפי שמבואר במס' ביכורים פ"א משנה ד' הגר מביא ביכורים ואינו קורא שאין יכול לומר לאבותינו, וכמו כן עבד ושפחה פטורים מקריאה מטעם הנ"ל, והנה חכמינו ז"ל קשה להם השינוי בפסוק שבתחלה כתיב זה אלי ואנוהו ובסופו מסיים אלהי אבי וארוממנהו ומסתם התחלת הפסוק אמרה שפחה שאינה יכולה לומר לאבותינו כו' וסוף הפסוק אלהי אבי אמרו ישראל, ומוכח שפיר כו' כי הם אמרו זה אלי כו' ודפח"ח:

ראיתי בספר אחד וכמדומה שהוא ספר של"ה הקדוש על מאמר הגמ' כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני, ואין מובן מדוע התשלומין דווקא או מיתה או עוני, והענין עפ"י הכתוב אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד, ומבאר הגמרא מימינים בה שלומדים לשמה יש אריכות ימים וכש"כ עושר וכבוד ומשמאילים בה היינו שלומדים שלא לשמה יש עושר וכבוד, ומפרשים המקובלים מי שמבזה ת"ח עונש שלו כפי מדת הת"ח אם הת"ח לומד לשמה ששכרו אורך ימים. וכמו כן יענש חלילה בקוצר ימים. ואם מגנה ת"ח שלומד שלא לשמה ששכרו עושר וכבוד וכמו כן יענש המגנה בעוני, נמצא יענש כל אחד כפי בחינת הת"ח, וע"ז אמרו בלשונם כל מקום שנתנו חכמים עיניהם וכו' והוא ענין אמיתי בגמרא הק', וכתבתי זאת למען נהיה מוזהרים שלא לגנות שום ת"ח חלילה, כי רואים אנו עונש הגדול מי שמגנה ת"ח אפילו שלומדים שלא לשמה, ומכש"כ הת"ח שלומד לשמה, ומעונש הנ"ל מובן השכר שמגיע לאדם שמכבד ת"ח אפילו שלומד שלא לשמה, ובפרט ת"ח שלומד לשמה כידוע שמדה טובה מרובה ממדת פורעניות חמש מאות פעמים, ובפרט בעת הזאת שעפ"י רוב כולם טרודים בטרדת הזמן ובעול הפרנסה ואין ביכולתינו לקבוע עתים בתורה, ולא נוכל לצאת חובותינו נגד הבורא ית' ולנגד עלבונה של תורה, רק לחזק ולכבד ת"ח העוסקים בתורה ובעבודה ולתמכם כפי יכולתינו ונחשב לנו כאלו אנו בעצמינו עוסקים בתורה ובעבודת הבורא ית', וכמאמר הכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, וביותר שבכל עת ועת מתמעטים הת"ח ומעט הנשארים מוטל עלינו לכבדם ולנשאם ולחזקם כפי יכולתינו, ובזכות זה נזכה לכל הטובות והנחמות אשר נתנבאו הנביאים, וכן מבואר בגמ' ברכות (דף ל"ד ע"ב) אמר ר' חייא ב"א אמר ר"י כל הנביאים כולן לא נתנבאו פי' רש"י כל הטובות ונחמות אלא למהני ת"ח מנכסיו כו':

עוד נצרך לי להזכיר ענין אחד נחוץ לדעתי היינו בעת חזרת הש"ץ השמונה עשרה גם בשארי ברכות ששומעין אין נזהרין העולם לענות ברוך הוא וב"ש. ואין אני יודע שום טעם מדוע מקילין בזה. הלא מבואר בשו"ע או"ח (סי' קכ"ד סעי' ה') וז"ל על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וב"ש.