ברכת ראש נזיר קצו

וכן מבואר בטור בשם אביו הרא"ש בלי מחלוקת. והגר"א זצ"ל רושם ע"ז כמ"ש ביומא (דף ל"ז ע"א) תניא רבי כו' עכ"ל הגר"א. וזה לשון הגמרא יומא הנ"ל, תניא רבי אומר כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלהינו אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל לאלהינו חנינא בן אחי ר' יהושע אומר זכר צדיק לברכה אמר להם נביא לישראל בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה ואין שום חולק בפוסקים ע"ז. גם המ"א מסיים רק באם שעסוק במקום שאסור להפסיק לא יפסיק. ובל"ז מחוייבים לענות בכל מקום, ומדוע העולם מקילים בזה. ומקצת אנשים תולין באילן גדול ואומרים שמבואר בהנהגת הגר"א זצ"ל שלא ענה ב"ה וב"ש. ולו יהי' כדבריהם אין ראי' לנו כי רוב הנהגתו שמבואר בשם נהוג רק לעצמו ולא הורה לאחרים כך שמעתי בבירור, ומהנהגות שנהג בעצמו אין אנו צרכים לנטות דברי השו"ע והפוסקים. ובפרט שהגר"א זצ"ל בעצמו הגיה בשו"ע או"ח שלו מקור מהגמ' לד"ה ומי יכול להקל בזה. ובפרט במנהג שנזהרו אבותינו מעולם ואפי' ילדים קטנים נזהרו לחנכם בעת בואם לביהכ"נ שיענו ב"ה וב"ש. ומדוע בזמנים הללו יקילו בזה וכשהגדולים מקילים בזה גם הילדים והמון עם יקילו בזה. ואין נכון בעתים הללו להקל בדין המפורש ומנהג יקר של הקדמונים, ובזה מזכירים בכ"ע אהבת ד', ע"כ אזכיר זאת לאחינו ב"י שי' שכל הגדולים יהיו נזהרים על כל ברכה שישמעו לענות ב"ה וב"ש ולחנך וללמד בניהם שיהיו נזהרים כנ"ל, ולזכות גדול יחשב לנו כי ענין הנ"ל נוגע לקדש שם ד' ברוך הוא ברבים. ואין אני כותב זאת לתוכחה רק למזכרת בעלמא:

ועוד אעתיק דבר נחמד ששמעתי. איתא בגמרא שבת (דף פ"ז ע"א) דתניא ג' דברים עשה משה מדעתו והקב"ה הסכים עמו. וחד מהם שהקב"ה צוה ליתן התורה בששי לחודש והוסיף משה יום אחד מדעתו והסכים ד' עמו. ועפ"י פשוט אין מובן מדוע לא צוה הקב"ה בראשונה למשה שיתן התורה בשביעי לחדש. והגם שיש בזה כמה סודות. רק על פי פשט נכון מאוד כי הנה באמת תורה שבע"פ הוא העיקר אצלינו ובלתי פירוש חכמינו ז"ל בקבלתם למשה מסיני לא היינו יודעים שום פירוש משום מצוה. ויש דברים שמבואר בתורה היינו מלקות ארבעים וחכמינו ז"ל עפ"י קבלתם פירשו שכוונת התורה ל"ט מלקות. וכמו כן הרבה והרבה שקבלו חכמים בפירושי המצות, וכשנתן לנו הקב"ה תורתו רצה להורות לנו שהעיקר להתנהג עפ"י צווי ופירוש חכמינו ז"ל ע"כ צוה למשה רבינו שיתן התורה לששה ימים ומשה הוסיף לנו יום אחד מדעתו והסכים הקב"ה עמו להורות לנו עיקר הנ"ל. והעתקתי זאת למען נדע ונשכיל שעיקר אצלינו כהוראת התלמוד. וכמו כן גאוני בתראי, ות"ח שבכל דור וכולם הלמ"מ וחלילה לנו לנטות מדבריהם אפילו דבר אחד כי כך הורה לנו הבורא ית' בתחלת נתינת תורתנו הקדושה, ולא לנטות חלילה מדברי השו"ע ואפילו ממנהג הקדום אין לו לנטות וכמו שהורה לנו המג"א בכמה מקומות שהמנהג שהוא עפ"י ותיקין עיקר הלכה וזה פירוש הברכה אחרונה שאנו עושים על התורה אשר נתן לנו תורת אמת הוא תורה שבכתב שמסר לנו הקב"ה מידו וחיי עולם נטע בתוכנו היא תורה שבע"פ עפ"י חכמינו ז"ל שבכל דור שכולם הלכה למשה מסיני. וכמאמרם ז"ל כל מה שתלמיד עתיד לחדש כולם הלמ"מ:

ואגב אורחא נרחיב הדבור להזכירנו במצות שבת, כי היא עיקר אצלינו ורבותינו הזהירו בזה אין לשער ובפרט בהתחלת קבלת שבת צריכין להזדרז ולקבלה באהבה מקודם. כי יכול להיות מחמת טרדת הזמן מאחרין לקבל אותה ויכול להיות שבימים הקצרים נכשלים בהדלקת הנרות באיחור זמן. ומי לנו גדול מהגאון רבינו יהונתן ז"ל וכותב בספרו יערות דבש שבאם שלא נחזור הלכות שבת בכל שבוע קרוב שנכשל בחילול שבת אפילו במלאכות שהוא מן התורה. גם מביא מדרש שבזכות ג' דברים יש לנו קיום בזמן הזה. זכות שמירת שבת, ובזכות שמירת ממאכלות אסורות, וזכות שלא שינו לשונם, ובאמת חוב על עצמינו שעכ"פ יום אחד מן השבוע הוא שבת קודש שנתן לנו ד' ית' שנשבות בו בכל הפרטים ובפרט מדברים בטלים ומדברי מו"מ. וביותר בעת סעודת של שבת צריכין להזכיר דברי תורה. על השולחן וכן הזמירות של שבת שתיקנו לנו גאוני קדמאי:

אעתיק ההגהות אשר"י ממס' פסחים פרק אלו עוברין בסופו וז"ל וששאלת האיך אנו אוכלין בנשואי בת כהן לישראל ובת ת"ח לע"ה או כשמזמן את חבירו או כשיש לו אורחין הלא סעודת הרשות נינהו. שמא ע"כ נהגו לומר שירות ותשבחות להקב"ה ולהללו על החסד שעשה עם אדם וחוה ועם שאר בריותיו תדיר, א"כ אינן סעודת הרשות וכו', וכמו כן מבואר באו"ח סימן תר"ע לשון הרמ"א. ונוהגין לומר זמירות ותשבחות בסעודו' שמרבים בחנוכה, ואז הוי סעודת מצוה עכ"ל. ואגב אורחא אעתיק מה ששמעתי ממר אבי הרב המנוח מו"ה בנימין ז"ל. בפירוש התחלת הזמירות כל מקדש, חרוז טהורים ירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה, ואמר לי הפירוש כך, שמבואר כשנהרגו עשרה הרוגי מלכות נהרג ר' אליעזר בן שמוע בליל שבת כשקידש ויצא נשמתו כשגמר מכל מלאכתו אשר עשה. והיינו הפירוש טהורים היינו עשרה הרוגי מלכות ירשוה ויקדשו את ד' במאמר כל אשר עשה. היינו כשגמרו כל אשר עשה. ומהודענא נאמנה שחלילה לי לכתוב דברי תוכחה כי ידוע לי מיעוט ערכי. ובפרט נגד אנשים שקטנם עבה ממתני, רק אני מזכיר אנשים כערכי להעלות בזכרונם דברים פשוטים הנ"ל. וכמאמר מסילת ישרים שדברים פשוטים למאוד יותר עלול לשכחה לבני אדם. כי מחמת פשיטותם מסיחים דעת מהם. ובאמת הם דברים מוכרחים וטובים וכוונתי שאפילו אחד יעיין בהם לפרקים יהי' ג"כ אלי למזכרת ולזכות:

ואסיים בענין אחד שראיתי בפירוש אחד בפרקי אבות בפ' שנו חכמים משנה י"א כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנא' כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ואומר ד' ימלוך לעולם ועד. והמפרשים מתמיהים מה שייכות פסוק ד' ימלוך להתחלת המשנה כל הנקרא בשמי, וראיתי פי' נחמד כי התנא אומר כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו ובעונותינו הרבים מעת החורבן נתמעט כבוד שמים, ומתרץ התנא בעצמו ואומר ד' ימלוך לעולם ועד. ואי"ה יקויים המשנה על מכונה כי יתגדל כבוד הקב"ה ויתרבה מלכותו מהרה וכמאמר הנביא אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד' והי' ד' למלך על כל הארץ, וד' ברחמיו וברוב חסדיו יזכנו בכלל אחינו בית ישראל לראות מהרה בתפארת עוזו ולתקן עולם במלכות שדי ולזכות לקץ הימים משיחנו ולראות בנחמת ציון וירושלים תובב"א:

תם ונשלם