ברכת ראש נזיר קצד

אך כשם שאין יכולת באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא כך ידיעתו ב"ה למעלה מידיעתנו, ואין ידיעתו מכרחת ואין בנו כח לידע וכו', והראב"ד הרעיש עליו, וז"ל א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו, והוא החל בשאלה וקושיא והניח הדבר בקושיא, והחזיר הדבר לאמונה טוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק, ואולי שעה אחת יבא בלבם הרהור ע"ז עכ"ל הראב"ד, והגאון מוהר"ץ הנ"ל מתפלא מדוע מתמיה הראב"ד על הרמב"ם הלא קושיות הרמב"ם ותירוצו מבואר בכתוב בישעי' מ', למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מד' ומאלהי משפטי יעבור הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ד' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו, ובאמת פשט הכתוב קשה להבין, והגאון הנ"ל פירש כוונת הפסוק, למה תאמר יעקב או נסתרה דרכי מד' ואין ידיעה חלילה, ואם יש ידיעה ומאלהי משפטי יעבור כי מוכרח אני במעשי ואין לי בחירה ומדוע נשפט האדם כקושיות הרמב"ם, והפסוק מתרץ בעצמו תשובת הרמב"ם הלא ידעת וכו' אין חקר לתבונתו ואין אנו מבינים ומשיגים ידיעתו, וידיעתו אינה מוכרחת ויש ידיעה וגם בחירה, אך משכלנו נעלם זאת וכמו שאין אנו משיגים מציאותו ואמיתותו, וכתירוץ הרמב"ם שידיעתו למעלה מידיעתנו, ומפני כי דבר נחמד הוא ולא בא עדיין בכתובים העתקתי זאת ודפח"ח:

יש לי עיון בברכת השחר שכל הברכות שמברכין על הנהגות העולם הם, דהיינו מלבוש ערומים, או מתיר אסורים, וכמו כן כל הברכות מברכין על הכלל, רק ברכת העושה לי כל צרכי לשון הברכה על הנאת עצמו ביחוד, ואגב אורחא נעתיק בלשון הברכות דבר נחמד מלשון הט"ז באו"ח (סימן מ"ו ס"ק ב') וזה לשונו אוזר ישראל בגבורה הזכיר ישראל בברכה זו, וכן בעוטר ישראל מה שאין כן באחרות, והטעם שהשאר הם להנאת העולם שהכל שוין בהם משא"כ באלו שנים הן בישראל לחוד משום צניעות דחגורה הוא משום שלא יהא לבו רואה את הערוה כמבואר בב"י, וכובע הוא משום צניעות כדאיתא במס' שבת (דף קנ"ו) כסי ראשך מפני אימתא דמרך, לכן פורט שם הישראלי בשני ברכות הנ"ל, ובמכוון העתקתי דברי מרן הט"ז שמזה רואין האיך חומר הענין שצריך לחגור את עצמו עכ"פ בעת התפלה, וכמו כן בל להקל לילך בגילוי הראש חלילה, כי בשני דברים הנ"ל מכינים אנחנו בשם הישראלי כנ"ל:

שאל ממני מופלג א' בברכת יוצר המאורות יש שינוי, בהתחלת הברכה מתחיל יוצר אור לשון יחיד ובסוף הברכה מסיים יוצר המאורות לשון רבים, ולדעתי יש כוונה בזה שבטור או"ח סימן נ"ט מבואר, וז"ל נוהגים באשכנז לחתום אור חדש על ציון תאיר כו' ואין נוהגין כן בספרד, וכ"כ רש"י שאין לחתום באור העתיד שאינו מעין החתימה לפי שסדרו חכמים ז"ל הברכה על אור המתחדש בכל יום ולא על אור העתיד, וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה דהוי שפיר מעין החתימה ופתיחה דיוצר אור היינו אור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית ולא הי' העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא וכו', והיינו נמי אור חדש שחדש בששת ימי בראשית שעתיד הקב"ה לחדש לנו וכו', ולפי זה נכון סיום הברכה יוצר המאורות לשון רבים שקאי על שני המאורות. (א) על אור דכעת בעוה"ז. (ב) על אור שיתחדש לנו כמבואר לעיל וכמו שאנו מסיימים בסוף ברכה אור חדש על ציון תאיר, ולדעתי הוא נכון:

הערה בשו"ע או"ח הלכות שבת רס"ד (סעיף ה') חלב מהותך קרבי דגים אין מדליקין בהם ואם נתן בהם מעט משמנים שמדליקין בהם מותר להדליק בהן, ומקור הדין נובע ממס' שבת (דף כ"א) אמר רב ברונא אמר רב חלב מהותך וקרבי דגים שנימוחו נותן אדם לתוכו שמן כל שהוא ומדליק, ומפרש בגמ' הטעם הני ממשכי בעינייהו בלא תערובות והני לא ממשכי בעינייהו וגזרו רבנן על חלב מהותך משום חלב שאינו מהותך ועל קרבי דגים שנימוחו משום קרבי דגים שלא נימוחו וכו', ופי' רש"י הני ממשכי בעינייהו וכו' אלא דגזרו רבנן מהותך אטו אינו מהותך וקרבי דגים שנימוחו משום קרבי דגים שלא נימוחו הלכך בעינייהו גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור ע"י תערובות אטו בעינייהו, נמצא מבואר כי כל ההיתר רק חלב מהותך וקרבי דגים שנימוחו אבל חלב שאינו מהותך וקרבי דגים שאין נימוחו אין מועיל נתינת השמן, ובשו"ע או"ח מעתיק חלב מהותך וקרבי דגים סתם ולא מזכיר שנימוחו, ופלא כי כל ההיתר דווקא נימוחו וכמו שמבואר ברש"י שם ד"ה חלב מהותך הני ממשכי בעינייהו וכו' ובאמת בהרא"ש ובפסקי הרא"ש מבואר דדוקא קרבי דגים שנימוחו, וכן מצאתי בלשון הרמב"ם פ"ח מה' שבת הלכה ט' וצ"ע שלא העירו האחרונים בזה, וזאת העירני מופלג אחד:

עוד יש לי הערה. מבואר באו"ח הלכות מגילה שמגילה נכתבת בכל לשון, ובסי' תרצ"א דיני כתיבת המגילה סעיף א' מבואר ברמ"א ועושין כל פרשיותיה סתומות ואם עשאן פתוחות פסולה, ואינו מבאר הדין בשו"ע אם בכל לשון ג"כ מעכב כתיבת פתוחות וסתומות כמו בלשון הקודש הגם כי לענין פסול כתיבתה בסם ובסיקרא מבואר דפסול ומסתמא פסול בכל לשון ג"כ כי אין נפקא מינה בזה, אך לענין פסול פתוחות וסתומות אשר זה אין שייך בכל לשון כמו בלשון הקודש צ"ע לדינא בזה:

בסדר התרת נדרים מסיים בסופו. והנה מצד הדין המתחרט והמבקש התרה צריך לפרוט הנדר אך דעו נא רבותי כי אי אפשר לפורטם כי רבים הם ואין אני מבקש התרה על אותן הנדרים שאין להתיר אותם ע"כ יהיו נא בעיניכם כאלו הייתי פורטם. ובאמת הוא פלא שמאחר שמצד הדין צריך לפרוט הנדר א"כ מה מתרץ דעו נא רבותי כי אי אפשר לפורטם כו' ומה מועיל זה מאחר שמצד הדין צריך לפרוט הנדר א"כ אין באפשרי להתיר בלתי שיפרוט הנדר. והגאון ר' יעקב מליסא ז"ל מביא בסידור דרך החיים ישוב בשם שבולי לקט אך עדיין אינו מתורץ בטוב. אך שמעתי בשם הג' ר' מרדכי אב"ד דמערץ דבר נחמד ע"ז כי במס' נדרים מבואר הטעם שצריך לפרוט הנדר כי אולי יבוא להתיר נדרים האסורים א"כ מתרץ סדר התרת נדרים הנ"ל, ואין אני מבקש התרה על אותן הנדרים שאין להתיר אותם, נמצא אזיל מיחוש הנ"ל וא"כ יוכל להתיר שלא יפרוט אותם, א"כ מסיים ע"כ יהיו נא בעיניכם כאלו הייתי פורטם. ובזה מיושב הלשון כשמסיים אך דעו נא רבותי כי אי אפשר לפורטם כי רבים הם, הי' צריך לסיים ע"כ יהיו נא בעיניכם כאלו הייתי פורטם. ומדוע מפסיק בתוכם ואין אני מבקש התרה על אותן הנדרים שאין להתיר אותם. ולתירוץ הג' הנ"ל אתי שפיר שמתרץ בעצמו על זה שהתחיל מצד הדין המתחרט והמבקש התרה צריך לפרוט הנדר ומתרץ ואין אני מבקש התרה על אותן הנדרים שאין להתיר אותם, נמצא שאין צריך לפרוט הנדר כי אזיל טעם מיחוש הנ"ל א"כ מסיים ע"כ יהיו נא בעיניכם כאלו הייתי פורטם ודפח"ח:

ליקוטים על התורה בראשית פרשה נח ויאמר ד' אל נח בא אתה וכו' כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, פי' רש"י מדוע לא הזכיר תמים כמו שנאמר בתחלת הפרשה מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכו' עכ"ל, ועפ"י פשוט נראה לי דהנה בפסוק ראשון כתיב את האלהים התהלך נח פי' רש"י באברהם אומר אשר התהלכתי לפניו אברהם לא הי' צריך סעד לתמכו ונח הי' צריך סעד לתמכו, ועפ"ז מיושב היטב בפסוק א' נכתב את האלהים התהלך נח והי' לו סעד מהקב"ה כמובן מלשון את ולכן נכתב צדיק תמים, אבל בפסוק הזה אמר הקב"ה כי אותך ראיתי צדיק לפני כמו שמבואר באברהם היינו בלא סעד מהקב"ה לכן לא נכתב עליו רק צדיק ולא תמים, ועכ"ז נכון מאמר חז"ל דשינה הקב"ה ולא אמר צדיק תמים בלא לפני, לכן מוכרח כי אומרים מקצת שבחו בפניו וכו', ודבר זה אמרתי לפני אדמו"ר הגאון מוחרי"ם פאדווא ז"ל אב"ד דבריסק והוטב בעיניו למאוד:

בפרשה חיי שרה, שמעתי רמז יקר בפ' הנ"ל זה זמן רב וכמדומה לי שזה מהגר"א ז"ל, ומחמת שלא בא בכתובים עדיין, ע"כ אני מעתיק זאת, בהתחלת פ' הנ"ל כתוב ששה פעמים קבורה קודם מיתה היינו (א) ואקברה מתי מלפני. (ב) קבור את מתך. (ג) לא יכלה ממך מקבור מתך. (ד) לקבור את מתי מלפני. (ה) נתתיה לך קבור מתך. (ו) ואקברה את מתי שמה. ובשביעי נכתב בהיפוך היינו את מתך קבור מיתה קודם קבורה. ואמר עפ"י הגמרא סוטה (דף י"ג ע"א) עשו בא לערער על קבורת יעקב וחושים בן דן קטע לרישא ונפל על בירכא דיעקב ונקבר עמו במערה, ובגמ' שבת (דף קנ"ב ע"ב) צדיקים לא מתים רק שעה אחת קודם תחיית המתים שבין לעפרן והקב"ה מחי' אותן נמצא אצל הצדיקים קבורתן קודם מיתתן כי המיתה הוא באיחור הזמן כמבוא' בשבת ואצל כל העולם מיתה קודם לקבורה, ובשעה שביקש אברהם לקבור את שרה היו עתידין להיות במערה שלשה זוגות היינו אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, וכמו כן רישא דהנ"ל