ברכת ראש נזיר קצג

מחויב לקנות טלית דהא למ"ד חובת גברא קיימא כו'. ואין אני יודע תמיהתם הלא מבואר בגמ' אלא מאי חובת גברא נהי דמחייבא רחמנא כי מיכסי בטלית דבת חיובא. כי מיכסי בטלית דלאו בת חיובא מי חייבא רחמנא, וכמו שמבואר בפי' רש"י שאינו מחויב להדר ולקנות טלית להתעטף. וכן מבואר בשו"ע סימן י"ז שגם לפי פסק שלנו כמ"ד חובת גברא היינו כשיש לו טלית מארבע כנפות ולובשו אבל אם אין לו טלית אינו מחויב לקנות, ונעלמה מאתי כוונת המהרש"א:

במשניות סדר מועד פסחים פרק ד' מ"ז תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה וכו', ופי' הרב תרנגולת שברחה בחוה"מ וכו', והוא שישבה על הביצים ג' ימים קודם שברחה דשוב אין הביצים ראוים לאכילה ודבר האבד הוא וכו', ואעתיק דברי הגמ' אמר רב הונא לא שנו אלא תוך שלשה למורדה דאכתי לא פרח צימרא מינה ואחר שלשה לישיבתה דפסידא לה ביעי לגמרי אבל לאחר שלשה למורדה דפרח לה צימרא מינה ותוך שלשה לישיבתה דאכתי לא פסידא ביעי לגמרי לא מהדרינן, ר' אמי אמר אפילו תוך שלשה לישיבתה מהדרינן, והנה כל הפוסקים הביאו להלכה שנצריך רק תוך שלשה למורדה כנ"ל, אך תוך שלשה לישיבתה פסקו כר' אמי לקולא שאפילו תוך שלשה לישיבתה מהדרינן, ופלא גדול על הרב שהעתיק רק תוך שלשה לישיבתה כר"ה אף שאין הלכה כן, ותוך שלשה למורדה שהצריך רב הונא שאין בזה שום מחלוקת לא העתיק הרב כלל, ולפלא שהתוי"ט לא העיר בזה:

סדר קדשים בכורות פ"ז מ"ז הנושא נשים בעבירה פסול עד שידיר הנייה, המטמא למתים כו', ומפרש הרע"ב ד"ה הנושא כו' כהן שנשא גרושה וחללה זונה נודר ועובד, אע"פ שעדיין לא גירש מותר לעבוד אחר שנדר הימנה הנאה. והוא שידיר ע"ד רבים שאין לו התרה כו' דכיון דקיי"ל צריך לפרש על מה נדר ודאי כי שמע חכם לא שרי לי' נדרו. ולכאורה תמוה כי הרע"ב מזכה שטרא לבי תרי. כי הלא לא הוצרך הגמרא לתרץ דנדר ע"ד רבים. כי אם למ"ד א"צ לפרט הנדר. אבל למ"ד צריך לפרט בלא"ה ניחא. וגם סוף דיבור הרע"ב לא זכיתי להבין בד"ה עד שיקבל עליו שלא יטמא למתים. הכא סגי לי' בקבלה. ולא מדרינן לי' כמו בנושא נשים משום דהתם יצרו תוקפו. וזהו לשון הגמרא סוף פרק מומין אלו (דף מ"ו ע"א) מ"ש הכא דסגי לי' בקבלה כו' ומשני התם יצרו תקפו ולכאורה תמי' ל"ל לשנויי ולחלק דהתם יצרו תקפו הלא בלא"ה החילוק מבואר דהתם הוא נודר הנאה שיגרש כמבואר בהרע"ב בדיבור הקודם שהבאתי וכ"ז שלא גרשה לא מהני קבלה עד שידור הנאה. משא"כ הכא במטמא למתים. ובאמת מבואר בש"ע או"ח סימן קכ"ח ס"מ שצריך הנושא נשים בעבירה לידור הנאה גם משארי נשים פסולות והיא תשובת הרשב"א. ולפ"ד יצא לו להרשב"א דין זה מדמשני הגמרא ש"ה יצרו תקפו. ולא חילק משום דעדיין לא גרשה. מזה מוכח דאע"פ שגרשה צריך לידור מכל הנשים פסולות. אח"כ מצאתי להבעל פ"מ בסימן קכ"ח ס"ק נ"ח שכתב כדברי. ופלא על לשון הרע"ב שכתב שידור הוא ממנה עד שיגרש ולמה הוצרך לחלק דהתם יצרו תקפו:

רמב"ם הלכות ערכין פרק ד' הלכה כ"ו כיצד דין מקדיש שדה מקנה שמין אותה בדמיה כמה שוה עד היובל ופודה אותה כל מי שירצה וכו', וכתב המל"מ ומביא לשון רש"י פ' בחקותי ואם את שדה מקנתו חילוק יש בין שדה מקנה לשדה אחוזה וכו' לפיכך אם בא לגאלה יגאל בדמים הללו הקצובים לשדה אחוזה ואם לא יגאל וכו' וישוב השדה לאשר קנהו מאתו אותו שהקדישה עכ"ל רש"י, והנה מה שכתב יגאל בדמים הללו הקצובים לשדה אחוזה לא ידענא היכא רמיזא דדמים הקצובים בתורה לא נאמרו אלא בשדה אחוזה אבל בשדה מקנה פודין אותה בשוויה כמה שוה עד היובל, וכ"כ רבינו פ"ד בערכין כיצד דין מקדיש שדה מקנה שמין אותה בדמיה ומשמע מלשונו ששמין אותה בשוויה, ומפלפל בזה הרבה ולבסוף כתב מ"מ כבר כתבתי כי פודין אותה בשוויה וסברת רש"י הנ"ל שכתב גבי שדה מקנה דגואל לפי דמים הקצובים בשדה אחוזה לא ידעתי היכא רמיזא עכ"ל המשנה למלך, ולדעתי פלא גדול שכתב שלא מצא שום רמז לסברה זו הלא היא בגמ' ערכין (דף י"ד ע"ב) ד"ה תנו רבנן במכסת ערכך מה בא ללמד כו' ר"א אומר נאמר כאן וחשב ונאמר להלן וחשב מה להלן דבר קצוב אף כאן דבר קצוב ולא בשוויה ומפורש שזה דעת ר"א שגם שדה מקנה נפדית כשדה אחוזה בחמשים שקל כסף ולא בשוויה, ולזה תפס רש"י דעת ר"א אף כי חכמים פליגי עלי', אך הרב מזרחי כבר כתב כלל ברש"י שדרך רש"י להביא לפעמים דברי היחיד שאין הלכה כמותו בכדי שיהי' הפשט הפסוק מכוון, והמשנה למלך כתב לא ידעתי היכא רמיזא סברת רש"י, ולדעתי מבואר הוא בגמ' שהיא דעת ר"א וצע"ג:

עוד יש לי צ"ע בהרמב"ם מה' מעשה קרבנות פ"ט הלכה ה', וז"ל שלמי יחיד ג' מינין, האחד הוא הבא שלמים בלא לחם כגון שלמי חגיגה ושמחה וזהו הנקרא שלמים, והב' שלמים הבאים עם הלחם בנדר או נדבה וזה הנקרא תודה, ואותו הלחם נקרא לחם תודה, והמין הג' שלמים שמקריב הנזיר ביום מלאת נזרו והם באים עם לחם וזהו הנקרא איל נזיר, ופלא לי בזה דהנה בתורה פ' צו וזאת תורת זבח השלמים וכו' אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות ורקיקין וכו', ופי' רש"י אם על דבר הודאה של נס כגון הולכי הים ומדבריות וכו' נדרי שלמים הללו שלמי תודה הן וטעונות לחם האמור בענין ואין נאכלין אלא יום ולילה כמו שמפורש כאן בפרשה, ובפסוק ט"ז מתחיל הפ' ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וכו' ופי' רש"י ואם נדר או נדבה שלא הביאה על הודאה של נס אינה טעונה לחם ונאכלת לשני ימים כמו שמפורש בענין, הלא מבואר בפירוש בפסוק שיש נפקא מינה בין שלמי תודה ובין שמביאין בנדר או נדבה שאלו באין עם לחם ואלו באין בלא לחם, והרמב"ם כותב במין הב' שלמים הבאים עם הלחם בנדר או נדבה וזהו הנקרא תודה וחושב נדר או נדבה עם תודה במין אחד שטעונין לחם ואינו מוצא שלמים הבאים בלא לחם רק שלמי חגיגה ושמחה, ובאמת בפסוק הנ"ל מבואר מפורש ששלמים הבאים בנדר או נדבה אינה טעונה לחם רק הבאים בלא נדר ונדבה ורק על דבר הודאה טעונין לחם וחידוש שלא העירו האחרוני' בלשון הרמב"ם הנ"ל שלכאו' קשה להבין:

הרבה גדולים מתמיהים על סדר המצות מהרמב"ם ז"ל מדוע לא מנה מצות יצ"מ בחשבון המצות הלא הוא חיוב תדיר ביום ובלילה כמו שמבואר במשנה מזכירין יציאת מצרים בלילות וכו', וכמו כן הגאון בעל פרי מגדים בהקדמתו על או"ח מתפלא ג"כ ע"ז, ומתרץ כמה תירוצים ע"ז, ולענ"ד לפי שמבואר בס' שאגת ארי' בהתחלתו סימן א', וז"ל את"ל ק"ש דאורייתא צריך לברר עד כמה הוא מן התורה אי פ' שמע והיה אם שמוע תרווייהו דאורייתא ואם גם ויאמר דאורייתא, או דלמא מדאורייתא בפ' שמע לחוד סגי וכו', ומרבה לפלפל ומביא ראיות הרבה לכאן ולכאן. ובסימן ב' מביא ראי' בשם הפר"ח דאם איתא דפרשה אחת לבד הוא מן התורה א"כ מאי קאמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע הא שמע הוא מן התורה להכי קדמה כו', וכמו כן דפריך רבי יהושע בן קרחה למה קדמה והי' אם שמוע לויאמר מוכח כנ"ל דגם ויאמר דאורייתא הוא, ואחרי כן דוחה דאין טעם הקדימה תליא בהא מפני שהוא מן התורה ומביא ראיות ע"ז, ובתוך התשובה מביא ג"כ בשם פר"ח שמעמיס בדעת הרמב"ם שסובר כי כולם דאורייתא מדכתב הרמב"ם פעמיים בכל יום קורין ק"ש ומסיים וקריאת ג' פרשיות אלו היא הנקראת ק"ש, שמע מינה דחיוב שלשתן מן התורה, ואומר אני שלפי זה מתורץ דעת הרמב"ם שלא חשב במנין המצות יצ"מ מפני כי הוא חשב בהמנין ק"ש למצות עשה והוא סובר שגם ויאמר מדאורייתא וכבר הזכיר יציאת מצרים בויאמר ונכלל במצות ק"ש גם המצוה דיצ"מ, ומטעם זה לא חשב יצ"מ למצוה בפני עצמה כי כבר נכלל במצות ק"ש:

שמעתי מאדמו"ר הגאון ר' יעקב מאיר פאדווא זצ"ל אב"ד דבריסק. שאמר לי בשם הרה"ג מו"ה צבי הירש פרעלוקיער ז"ל. בענין שאלת הרמב"ם בהלכות תשובה פ' חמישי, וכמו כן במורה נבוכים מעיין ומקשה. כי הידיעה והבחירה הם שני הפכים בנושא אחד היינו באם שיש ידיעה מקודם, אזי אין לאדם בחירה ומוכרח במעשיו, ואם יש בחירה לאדם האיך יכול להיות ידיעה מקודם, ותירץ שאלה זאת ארוכה מארץ מדה וכו',