ברכת ראש נזיר קצא

ליקוטי מהרא"י אברך את ד' יתברך שזיכני להתאבק בעפר רגלי ת"ח, כל ימי חלדי, ומחוייב אנכי להודיע מה ראיתי על ככה להעלות על מכבש הדפוס מעט ח"ת, ואין כוונתי להתגדר בזה חלילה, אך בראותי כי הגעתי לימי הזקנה, וטרדות הזמן סבבוני רוב ימי אשר לא עלתה בידי להעלות דברים הרבה שיודפסו בס' מיוחד, אך עתה כ"ה אשר הזמין לי עת הכושר שאוכל לחבר מעט ח"ת שלי לחיבור היקר הוא ניהו ספר ברכת ראש על מסכת נזיר ממהו' הרב הגאון המפורסם כו' מו"ה אשר הכהן זצ"ל, אשר הס' הזה כבר נתקבל בכל תפוצות ישראל, וכעת נדפס מחדש בתיקונים הרבה. אמרתי אספחה נא לספר הזה גם מעט ח"ת שלי אשר הולידו רעיוני, אשר קראתים בשם ליקוטי מהרא"י, גם הוספתי מה ששמעתי מכמה גאונים דברים נחמדים אשר לא באו עדיין בכתובים, גם קצת דברי מוסר הנצרכים, ואפשר יוצמח לי מזה זכות בעולם העליון, אף אם אחד מני אלף יעיין בהם, והדן אותי לכף זכות, ידינהו העליון לכ"ז. וד' ברחמיו יעזרני לבלות ימי בטוב שלא ימוש התורה מפי ומפי זוו"ז עד עולם, ונזכה לראות בנחמות ציון וירושלים תובב"א. א"ד הצעיר לב"י המדבר לכבוד התורה ולומדיה אברהם יצחק בהרב מו"ה בנימין זצ"ל מפינסק. מסכת שבת דף ב' ע"א תוס' ד"ה פשט בעה"ב את ידו כו'. תימה לר"י אמאי צריך למתני תרתי דעני ודבעה"ב, וכן בריש מס' שבועות כו'. דמה לי עני ומה לי עשיר. ונראה לר"י דאיצטריך לאשמועינן משום דהוצאה מלאכה גרועה היא. דמה לי מוציא מרה"י לרה"ר, ומה לי מוציא מרה"י לרה"י ולא הוה גמרינן הוצאה דעני מבעה"ב ולא בעה"ב מעני. ותדע מדאיצטריך תרי קראי כו'. ובאמת עדיין קשה מאוד להבין. עכ"פ איזה טעות הוה לחלק בין עני לעשיר, הלא לא מצינו בשום מצוה לחלק בין עני לעשיר ומהי תיתא לחלק הכא. ואדרבא מבואר לקמן בהזורק הכנסה מנלן סברא היא מה לי אפוקי מה לי עיולא. והגאון בעל פ"י נדחק מאוד לחלק, ובסוף דבריו בעצמו כתב שהוא דוחק. ולדעתי הקלושה נראה שיש סברא נכונה לחלק שאם כתב קרא הוצאה בבעה"ב הייתי אומר דבעה"ב אינו רשאי להוציא מרשות שלו לרה"ר מחמת שהוא רשות אחרים. אבל עני אין עליו איסור שמוציא מרשות בעה"ב שאינו שלו לרה"ר שג"כ אינו שלו, וכמ"כ אם כתב הוצאה בעני, הייתי אומר שהעני אינו רשאי להוציא מרשות בעה"ב שאינו שלו לרה"ר שיש לו חלק בו ונחשב כשלו, אבל בעה"ב שניהם שלו, כי רה"י שלו וברה"ר יש לו חלק ונחשב ג"כ שלו. וזיל הכא מדחי לי'. לכן הוצרך לכתוב תרווייהו, ולפ"ד זה קרוב לאמת:

מסכת פסחים דף מ"א אמר רב חסדא פסח שבשלו בחמי טבריא חייב וכו', וקשה האיך יכול להיות, הלא חמי טבריא רחוק מירושלים, ואין באפשרי להביאם רותחים, ולהוציא הבשר מירושלים לטבריא ג"כ אי אפשר כי הפסח נפסל ביוצא, ובירושלים גופא אין בנמצא מעין מחמי טבריא כמבואר לעיל (דף ח' ע"ב) ד"ה אמר ר' דוסתאי בר' ינאי מדוע אין חמי טבריא בירושלים בכדי שלא יהיו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא דיינו, ונמצא עלייה שלא לשמה וצ"ע, ומתחלה עלה בדעתי לתרץ דיכול להיות הדין הנ"ל כשמקריבין פסח שני בבמה קטנה ויקריבו בבמה בטבריא, אך המל"מ ברמב"ם הל' פסחים פ"א בהתחלתו מסתפק אם יוכל להקריב פסח שני בבמה קטנה ומפלפל הרבה, וממסקנתו נראה שאינו נקרב בבמה קטנה רק בבמה גדולה דומי' דפסח ראשון עכ"ל, ואח"ז עיינתי בלשון רש"י בגמ' הנ"ל ד"ה בחמי טבריא פי' רש"י מעינות רותחין, ונראה בבירור שרש"י מכוון לתרץ זאת שלאו דווקא כוונת הגמ' מעין טבריא רק לדוגמא וכוונת הגמ' מעינות רותחין, ויש לי ראי' ע"ז שבמס' שבת (דף מ' ע"ב) מביא הגמ' מימרא דרב חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור ולא פי' רש"י בשם מאומה, כי בשם הפשט בחמי טבריא ממש מפני כי מיירי לענין שבת, אך לענין פסח שאין באפשרי חמי טבריא ממש מפרש רש"י מעינות רותחין, ולענ"ד נכון הדבר:

מסכת מגילה דף ז' ע"ב ר' נחוניא בן הקנה הי' עושה יוה"כ כשבת לתשלומין, ופי' רש"י דעונש כרת דיוה"כ פוטרו מן התשלומין כעונש מיתת ב"ד דשבת, ובשם תמה הטורי אכן הלא כל מיתות ב"ד שווין הן לענין פטור תשלומין, והכא נמי לר' נחוניא כל החייבי כריתות שווין לפטור מתשלומין, ומאי שנא דפריט ר' נחוניא שבת ויוה"כ לחודייהו, והוי לו למימר סתם הי' עושה חייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד לתשלומין והכל בכלל ונשאר בקושיא, ובקונטרס אחרון הביא המסדר תירוץ בשם הרב ר' שאול כ"ץ מבברויסק, והביא ירושלמי מפורש במקום הנ"ל, בתר דמייתי דברי ר' נחוניא הנ"ל, אמר התם ר' שמעון בן מנסיא אומר מחייבי כריתות כמיתת ב"ד לתשלומין מה נפק מן ביניהון ר' אבא בשם ר' אבינא נערה נדה ביניהן ר' מנא אומר אף אחות אשתו ביניהן, פי' דבאלו יש היתר לאיסורן, א"כ לר' נחוניא המאנס אותן חייב בתשלומין דבעינן דווקא דומיא דיוה"כ שאין היתר לאיסורו, ולר"ש בן מנסיא פטור מתשלומין דכל חייבי כריתות שווין, הלא מבואר בהירושלמי שבכיוון תפס ר' נחוניא יוה"כ דווקא להקיש אותן חייבי כריתות שאין היתר לאיסורן, ולפלא גדול על הטורי אבן שלא ראה הירושלמי במקום הזה שמתרץ שיש נפקא מינה כנ"ל, ולדעתי אין שום קושיא על הטורי אבן כי אנו רואין שתלמוד שלנו חולק על הירושלמי בזה היינו במס' כתובות (דף ל' ע"א) אמר רב חסדא הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס וכו' ולאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה דתניא ר' נחוניא בן הקנה הי' עושה יוה"כ כשבת לתשלומין, ושם פי' רש"י לאפוקי קאי על המתני' וכו' והתוס' חולקין על רש"י, ומפרשים שלאפוקי קאי על רב חסדא שר' נחוניא פוטר כא על הנדה מתשלומין ועיין שם באריכות, נמצא אנו רואין שיטת גמרא שלנו שגם ר' נחוניא פוטר בא על הנדה, הגם שיש היתר לאיסורה ודלא כשיטת הירושלמי הנ"ל. וא"כ שפיר מתמה הטורי אבן לפי שיטת גמרא שלנו הי' לו לומר סתם ר' נחוניא בן הקנה הי' עושה חייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד לתשלומין וכו', ונמצא נכון קושיות טורי אבן הנ"ל:

מסכת גיטין דף פ"א ע"א מתניתין כתב לגרש את אשתו ונמלך כו':

גמרא שלח ליה רב יוסף בריה דבר מנשי' מדויל לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו שלח לי' תצא, והדבר צריך בדיקה מאי היא, אילימא דאי מבטלינן קלא או לא מבטלינן, והא נהרדעאי אתרא דשמואל היא ובנהרדעא לא מבטלינן קלא וכו', וזה לשון רש"י איש פלוני כהן מעשה בא לפניו שכתב כהן לגרש את אשתו ויצא קול בעיר על כך שכתב לה גט, ושאלני מופלג א' שני דקדוקים על לשון רש"י הנ"ל. (א) על מה כתב רש"י ז"ל מעשה בא לפניו דלמא לא הי' המעשה רק ששאל לו הדין באם שיזדמן כך וכנהוג בכל הש"ס. (ב) שכתב רש"י כהן שכתב לגרש את אשתו דלמא אינו ידוע לנו בבירור שכתב לה גט אלא שיצא קול בעיר שכתב לה גט, ולדעתי מוכרח רש"י לבאר כך שאם לא הי' מעשה רק שואל הדין אם כן מאי הקשה הגמרא והא נהרדעא אתרי' דשמואל, ובנהרדעא לא מבטלין קלא הלא רש"י כתב מפורש וזה לשונו דהכי אמרינן בהמגרש בסורא מבעלי קלא ובנהרדעא לא מבטלי קלא והוא שואל הדין באם שיזדמן שאלה הנ"ל בעלמא היאך להתנהג, לכן מוכרח רש"י לפרש שמעשה הי' שאירע בגבול נהרדעא, ושפיר מקשה הגמ' הלא בנהרדעא לא מבעלי קלא