ברכת ראש נזיר קצ

חיה ועוף שנתערבו שמטריח ג"כ שלא לצורך אז אוקמי' אדינא דדי לכסות מקצתו ולא התירו אלא בשיכול לכסות כולו בדקירה אחת אבל באינו יכול לכסותו בדקירה אחת אסרו אפי' דקירה אחת שמא יעשה שתי דקירות בכיסוי זה לכסותו כולו כדת של תורה, ומזה ראיה דבעי שיכסה כולו לכתחלה דאל"כ למה נגזר בכיסוי זה דקירה אחת אטו שתי דקירות יותר מבעלמא אם א"צ לכסות כולו, אלא ודאי כדאמרן וזה ברור:

(ג) ואחרי הדברים והאמת נראה עיקר גי' הב"י בטור סי' כ"ח דם הניתז כו' א"צ לכסותו שאין צריך לכסות כל הדם לפיכך אין צריך למצות עד שיצא כל הדם, וכן הוא בכלבו בשם בעל העיטור, והיינו דלכתחלה בעי לכסות כל דמו וכל מה שמקלח והולך מכח שחיטתו זה הוא בכלל מה ששפך יכסה רק אין צריך להדר שימצה כל הדם וכמו בדם הניתז דפטור אם יש שם דם אחר לכסותו, ואף לגי' הס"א בטור א"צ להמתין עד שיצא כל דמו נמי הכי יתפרש דא"צ להמתין כ"כ עד שיצא כל דמו מה ששותת אח"כ טיפין טיפין, ומ"מ מה שמקלח מכחו זה הוא בכלל חיובו, וזה נ"ל בדעת מהרי"ל הובא בד"מ שם, וז"ל יש שוחטין ממהרים לכסות הדם ולא שפיר עושים טרם שיצא דם הנפש, ומצאתי בשחיטת ישנים בשם מוהרי"ש ומהרא"ק שצריך להמתין עד שיכלה כל דם הקילוח דהיינו עד שירדו טיפין טיפין עכ"ל, ושפטו מזה הרמ"א והתב"ש שנים דהא דצריך להמתין עד שירד טיפין הוא משום דבעינן שיכסה מקצת דם הנפש, וזה הפי' תמוה דמנ"ל למהרי"ל זה והתב"ש רוצה להסמיך זה ברש"י ע"ש ומלבד שאין זה סמיכה כל דהו כדמוכח ברש"י שסביב האלפסי אף גם אם יש מקום לפרש כן דר"י קאי על מצות דם הנפש היינו לשי' בעהמא"ו וכהס"ד בתוס' שם דר"י דברייתא פליג את"ק דידיה אבל לדעת כל הפוסקים שהסכימו דגם ר' יהודה דברייתא מפרש דברי חכמים כו' הוא על ולזה פסקו כר"י, והא דאמר הש"ס רבנן סברי דם של כולו רבנן דרשב"ג מוכרח ומבורר דר"י קאי על מקצת כמש"ל בפי' הש"ס וכמבואר ברמב"ן ובדיעבד אפי' בטפה אחת מכל מיני דם די בכך ומברך עליה כדאיתא בד"מ בשם הר"מ, ודלא כהתב"ש שכתב כשמכסה דם הניתז ולא ידע שהוא מדם הנפש אין לברך עליו עד שידע שיכסה מקצת דם הנפש, וזה אינו ומי שעושה כן עובר על מצות חכמים דמוכת מברייתא דרשב"ג דדם הניתז הוא אף שלא מדם הנפש וה"ה ברייתא דר' יהודה דפי' אימתי כו' קאי על דם כל דהו, ודעת מהרי"ל הוא כמ"ש בפי' הטור דלכתחלה צריך להמתין עד שיכסה כל מה שמקלח מכח שחיטתו וזה הוא דם הקילוח שהנפש יוצאה בו, ולז"כ בשם מהרי"ש שימתין עד שיכלה כל דם הקילוח והיינו עד שירדו טיפין ור"ל ולא עד בכלל, ודלא כפי' הרמ"א שימתין עד שמתחיל לירד טיפין כדי שיצא מקצת דם הנפש וגרם לו זה פירושו דסבר דבעי מקצת דם הנפש לעכב דאל"כ למה ימתין עד שיכלה כל דם הקילוח, ולזה סובר דהטיפין הן הן דם הנפש ומהרי"ל עד ועד בכלל קאמר וזה אינו דמלבד שכתבתי לעיל דלר' יהודה אימע"כ דם הנפש כלל אף גם עיקר דינו אינו כמו שאבאר, דהתב"ש בס"ק ל' כתב מש"כ הרמ"א דהטיפין הם דם הנפש איברא דכן משמע דעת רש"י חולין (דף ל"ו), אבל בכריתות (דף כ"ב) פרש"י בע"א ורק דם הקילוח הוא דם הנפש, וכ"כ התוס' והרמב"ם כו' ודעת מוהרי"ש י"ל דבעי תרווייהו דם הקילוח וטיפין שאחריו ועד שירד הוא עד ועד בכלל וס"ל למוהרי"ש דצריך לחוש לשני פירושי רש"י מה הוא דם הנפש אבל לשון רמ"א תמוה כו' ע"ש, וכן סתם בשמ"ח שצריך ליזהר שיהא מדם הנפש והיינו מדם הקילוח ומהטיפין שאחר הקילוח ודברים דחוים הם דאף לפי' רש"י חולין דדם הנפש הוא מטיפה המשחרת ואילך שאחר הקילוח לא כתב זה לדינא רק בפי' הברייתא דתנא דבי ר' ישמעאל ודם פרט לדם קילוח שאינו מכשיר וס"ל דה"ט דדם קילוח לא הוי דם הנפש והיינו דס"ל כר"ש בכריתות (דף כ"ב) דדם הנפש הוא מטפה המשחרת ואילך וזה הוא דעת ריש לקיש בכריתות שם דס"ל כר' שמעון, וגם ע"ז הקשו התוס' דגם לריש לקיש לא אתא לאפוקי דם קילוח ע"ש, אבל לר"י דקיי"ל כוותיה דדם הקילוח הוא דם הנפש גם רש"י מודה דלית דחש לה לדם שאחר הקילוח שיהא זה דם הנפש כדמוכח סוגיא דכריתות שם ע"ש, והעיקר הוא כמ"ש דמהרי"ל ומהרי"ש לא כתבו זה רק לענין לכתחלה דבעי שימתין לכסות כולו וס"ל דבזה די עד שיצא כל הקילוח הבא מכחו וזה הקילוח מיקרי דם הנפש ובדיעבד סגי אפי' במקצת מדם השותת ואפי' טפה אחת רק בבהמה חיה ועוף שנתערבו דמן ביו"ט אוקמי אדינא כמש"ל וכ"ז ברור:

(ד) ופירש"י חולין הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא להצילו מפום אריותא, בעלי התוס' שתפסו לו בקו' רבתא, מכריתות ע"ש, וי"ל דתרי גווני דם משחיר יש. אחד קודם הקילוח כפי' רש"י בכריתות בתחלה שחור ואח"כ יוצא אדום ושתיהן בשתיתא בלא קילוח ואח"כ מקלח ולבסוף שותת כו' וגם בשתיתא שאחר הקילוח בתחלה משחיר כפי' רש"י חולין (דף ל"ו), וכן הוא בפי' רש"י פסחים (דף כ"ב ע"ב) וז"ל יש ד' מיני דמים בהיקז בתחלה שותת ולבסוף מקלח ואח"כ משחיר וסופו שותת כו' ע"ש, וזה ניכר במציאות ויש להסתפק בדעת ריש לקיש דאמר מטפה המשחרת ואילך אי קאי על דם משחיר שקודם הקילוח או על דם שאח"כ, ולכן בריש הסוגיא בכריתות שם דרצה ליישב הברייתא דתנא איזהו דם הנפש כל זמן שמקלח יצא דם התמצית שהוא שותת, גם אליבא דריש לקיש דאתא למעוטי דם המשחיר אבל דם ראשון ואחרון הוא דם הנפש עכצ"ל דריש לקיש אקודם קילוח קאי דלהכי גם דם הקילוח הוי בכלל דם הנפש אבל למסקנא דמוקי דינא דריש לקיש כתנאי כר"ש דס"ל כן יותר י"ל דריש לקיש אאחר קילוח קאי כפשט לשונו מטפה המשחרת ואילך דגם טפה המשחרת שאחר קילוח הוא בכלל דם הנפש וכתנא דר' ישמעאל דס"ל בדם קילוח שאינו מכשיר וסובר רש"י בטעמו מפני שאינו דם הנפש של חלל ולא כפי' התוס', ולפי' זה צ"ל הא דאי' בכריתות שם בהקיז דם וקבל דמה בשני כוסות דריש לקיש מחייב שתים היינו דבכוס ראשון מעורב דם קילוח עם דם המשחיר שאח"כ ובכוס ב' אין בו מדם קילוח כלל, ולכאורה יש להביא ראי' לפרש"י חולין מדאיפלגי ר"י ור"ל בשני כוסות אי מיחייב חדא או יותר הא יכולים לפלוגי בג' כסי דלר"ל חייב ג' חטאות והיינו כוס מדם אדום שקודם הקילוח וכוס ב' מדם הקילוח וכוס ג' מאחר הקילוח ולר"י אינו חייב אלא חדא על כוס ב' וש"מ דרק באחר הקילוח פליגי, ואולי י"ל דבכוס ראשון מסתמא גם דם קילוח יש בו, וכ"ז לר"ל אבל לר"י דם הנפש הוא רק דם הקילוח ותו לא מידי: