ברכת ראש נזיר קפט

דין כיסוי הדם שצריך שיכסה כולו יען כי ראיתי שהשוחטים מקילים בדבר מצות כיסוי, ואינם ממתינים לאחוז ביד במקום שחכינו העפר למטה עד שיצא כל דמו ולכסותו, רק בתחלת שחיטה כששוחת מעט משליכים העוף מידם למקום אחר, ושמה נתמלא המקום דם בלי כיסוי כלל, ויש שתולים עצמם בלשון השו"ע (סי' כ"ה) דאין צריך להמתין לכסות עד שיצא כל דמו, והאחרונים לא יצאו ידי חובתם בביאור דבר זה, לכן אמרתי להודיע לרבים, ולברר ענין זה לאמתו לבל יקילו במ"ע של תורה, והירא דכר ה' ישמעו וייראו, וכסהו את דמו כראוי:

(א) גרסינן בחולין (דף פ"ח) ת"ר וכסהו מלמד שדם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות, אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא כו', תניא אידך וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות, מכאן אמרו דם הניתז ועל הסכין חייב לכסות, ארשב"ג במה דברים אמורים שלא כיסה דם הנפש כו', במאי קא מיפלגי רבנן סברי דמו כל דמו ור' יהודה סבר דמו ואפי' מקצת דמו רשב"ג סבר דמו המיוחד, והסכימו כל הפוסקים כר' יהודה לפי דאימתי דר' יהודה לפרש דברי חכמים, ופי' התוס' שם דלגי' זו גם ר"י דברייתא מפרש דברי ת"ק אפי' מקצת דמו, וכן כתב הרמב"ן במלחמות וצ"ל הא דנקט הת"ק קרא דוכסהו דמשמע כולו כאידך ברייתא דילפי מזה רבנן דבעי כל דמו מדכתיב וכסהו בוא"ו היינו לאפוקי מדרשב"ג דס"ל דרק דמו המיוחד הוא בחיוב כיסוי ולא דם אחר, לזה הביאו קרא דוכסהו דמשמע כל דמו הוא בחיוב, ואין חילוק בין דם הנפש לשאר דם ואפי' דם הניתז ושעל הסכין בכלל חיוב, וע"ז מפרש ר' יהודה דהא דמרבי אפי' שאר דם אינו לענין זה דבעי לכסות כולו דוקא רק להורות דגם שאר דם נכלל בחיובו, ומ"מ אפי' מקצת דמו די, ואף אם לא מצא אלא מקצת דם הניתז אף שהוא אינו מדם הנפש חייב לכסות, ופי' זה מדוייק במלחמות שם, ומ"מ מוכח מקרא דוכסהו דמשמע כולו דלכתחלה מה ששפך דמו יכסהו כולו ואף דוכסהו בוא"ו בעי למיעוטא כדאי' (בדף פ"ז ע"א) מ"מ תרתי ש"מ מפשטי' דלשנא דוכסהו משמע כולו, ולזה אמר הש"ס לר' יהודה דמו ואפי' מקצת דמו בוא"ו דר"ל לכתחלה בעי כל דמו כדמשמע מקרא דוכסהו מדלא נקט וכסה ואפי' מקצת דמו סגי בדיעבד, ולא בא למעט אלא דם הניתז ועל הסכין דאין צריך לגררי' וליכסייה, וראיה ברורה לזה מחולין (דף פ"ה ע"ב) ר' חייא נפל ליה יאניבא בכיתני' אתא לקמיה דרבי א"ל שקול עופא ושחוט על בוביתא דמיא דמורח דמא ושביק ליה, ופריך היכי עבד הכי והתניא השוחט וצריך לדם חייב לכסות, כיצד יעשה נוחרו כו' ומאי קושיא הא רבי ס"ל כר"י כדסתם במתני' אימתי לפרש, ואי נאמר דבמקצתו די אפי' לכתחלה ומקצתו אפי' טפה אחת במשמע כמ"ש הד"מ בסי' כ"ח, א"כ יכול לשחוט על בוביתא רק שטפה אחת משתיתת הדם יכסה בעפר, וגם ברייתא דהשוחט וצריך לדם כיצד יעשה נוחרו או עוקרו קשה לפרש בצריך לדם שלא יניח אפי' טפה אחת ועיין עוד בחולין (דף כ"ח ע"א) דאוקמי' בחיה דבעי לדמיה ללכא היינו לצבוע עור אדום אטו לא יוכל לשייר אף טפה אחת וכל כי האי לא הו"ל להטוש"ע לסתום אלא לפרש, אלא ודאי דכ"ע מודו דכל מה ששפך צריך לכסות ואסור לעבור ע"ז לכתחלה להכי נוחרו או עוקרו. ועפ"ז י"ל קו' התוס' חולין (דף פ"ג ע"ב) ד"ה שחט חיה ואח"כ בהמה פטור מלכסות, תימה דליגררי' ולכסיי' וכן בהמה ואח"כ חיה ליגררי' ולכסיי' כדם הניתז ועל הסכין. דקו' הא' י"ל בפשי' כפרש"י ור"ל כיון דהדם מכוסה פקע ממנו החיוב כהאי דכסהו הרוח ולא חזר ונתגלה דפטור מלכסות, (ועיין דף פ"ז ע"א), אך יש ליישב כל הקושיות בחדא מחתא לפי מש"כ דלכתחלה בעי לכסות כל דמו ובשחט חיה ע"ג בהמה בודאי נתערב מקצת דם חיה בדם בהמה וכיון שאינו יכול לקיים מצות כיסוי כתיקונה לגרר כל דמו רק דין דיעבד במקצת דמו לא רצו חכמים לחלק את דמו וסמכו בדיעבד בדין כל הראוי לבילה כו' כדאי' בש"ס שם ודי בכיסוי דלמעלה ולא דמי לדם הסכין דאין שם דמו אלא הוא כנ"ל:

(ב) עוד נ"ל להביא ראי' מהא דאיתא בביצה (דף ח' ע"ב) תני ר' זירא לא כוי כו' אלא אפי' שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמן אסור לכסותו ביו"ט אמר ר' יוסי לא שנו אלא שאין יכול לכסותו בדקירה אחת אבל יכול לכסותו בדקירה אחת מותר פשיטא מהו דתימא ליגזר דקירה אחת אטו שתי דקירות קמ"ל, ופשט הש"ס מבואר דר"ל דוקא אם יכול לכסות בדקירה אחת כל דמו מותר אבל באינו יכול לכסותו כולו בדקירה אחת רק בב' דקירות אז אפי' דקירה אחת לכסות מקצתו אסור, וכן כתב הטור א"ח בסי' תצ"ח דהא אין לומר דדקירה אחת מותר בכל גווני רק שני דקירות אסור דא"כ הכי הו"ל למימר לא שנו אלא שני דקירות אבל דקירה אחת. מותר, וג"כ אין לומר דהכי פי' דבאינו יכול לכסות בדקירה אחת אסור שני דקירות אבל אם יכול לכסותו כולו בדקירה אחת מותר לעשות כל הדקירה אף דמרבה יתר מכדי צרכו דדי לכסות מקצת דמו, דא"כ למה נקט בברייתא בסתם אסור הא דקירה אחת מותר, גם מאי מקשה פשיטא נימא דזה קמ"ל, אלא ודאי דברישא באינו יכול לכסות אף דקירה אחת אסור, אך הא גופיה טעמא בעי למה יאסור דקירה אחת כיון דס"ל דלא גזרו דקירה אחת אטו שתי דקירות, והיש"ש והב"ח בא"ח שם פי' דה"ט דגם דקירה אחת אסור שמא לא יכסה הדם המחוייב בכיסוי וטורח בי"ט שלא לצורך, וכן כתב המ"א שם ס"ק ל"ח דטורח בשביל הבהמה וזה תמוה כמ"ש הט"ז שם כיון דקיי"ל אפי' מקצת דמו די מה שיכסה ובלח בלח יש בילה, ומש"כ הק"נ דמיירי ששחט בצד אחד וא"י היכן הוא כו' בדותא היא דבמאי פסיקא ליה לר' יוסי זה ואמר לא שנו כו' ולכן השיג הט"ז על הטור ופשט הש"ס מורה בבירור כדעת הטור כמ"ש, אך לא מטעמייהו רק דהכי פי' ביכול לכסותו בדקירה אחת מותר ולא נגזר אטו שתי דקירות בעלמא ר"ל היכא דאינו יכול לכסות כולו כי אם בשתי דקירות דיסבור דמותר הכיסוי בדצריך לב' דקירות לכסות בשתי דקירות בזה לא גזרו, אבל בכיסוי זה גופיה דצריך לב' דקירות שפיר גזרינן דקירה אחת אטו שתי דקירות, וכעין סברא זו תראה ברש"י יבמות (דף מ"ג ע"ב) בד"ה איכא בינייהו ע"ש, ואף דדי במקצת כיסוי מ"מ כיון דלכתחלה בעינן שיכסה כולו יש לחוש גם בנתערב דם בהמה חיה ועוף יכסה כולו, ובזה אוקמי' אדינא ואסרו בשתי דקירות משום טרחא שלא לצורך חיה ועוף, לכן גזרו דגם דקירה אחת אסור, וזה ברור בפי' הש"ס דהא אי"ל פירושו אטו שתי דקירות בכיסוי זה שיוסיף יתר מכדי צרכו דא"כ בכל כיסוי יש לגזור כן, וגם אין לומר שמא יחלק הכיסוי לשתי דקירות דלמה יעשה כן אלא ודאי כדפי', ולפ"ז מוכח ג"כ כדעת הב"י ורמ"א שם סעיף י"ד דבחיה ועוף אפי' צריך לכמה דקירות שרי ודלא כהב"ח שהשיג ע"ז דאי נימא דוקא דקירה אחת שרי א"כ ה"כ לגזור דקירה אחת אטו שתי דקירות בכיסוי זה אלא ודאי כהב"י, ומהתימה ע"כ הגדולים שנטו מדרך הפשוט, וזה לא קשיא למה הותר בשתי דקירות הא הו"ל טרחא דלא צריכא ביו"ט דדי במקצת דמו דלפי מש"כ דלכתחלה בעינן לכסות כל דמו רק בבהמה