ברכת ראש נזיר יח

לרש"י דפליגי בזה ר"א ורבנן ולז"א בע"א. ונ"ל דרש"י סובר דגם לרבנן אמרינן בדיעבד מקצת היום ככולו. ולהכי אתי שפיר רישא דמתניתין גם לרבנן, רק לכתחילה לענין סתירה ס"ל לרבנן דסותר הכל הס"ד כצ"ל:

תוס' ד"ה הגהה אמר לך בר פדא סיפא כו' כ"ט יום [כיון] דבדיעבד כו כצ"ל:

ד"ה ולרב מתנא כו' מש"ה [גילח בראשונה לשלשים יום יצא] משום דמקה"י ככולו כו' הלכך () בדיעבד יצא ולכתחלה בעינן ל"א יום דמשך כו' משום דסוף [היום] עולה כו' בסיפא שעולה [תחלת] ל' יום לסוף נזירות הראשון [לא יעלה] לכאן ולכאן [קמ"ל] וא"ת כו' התחיל [ביום] שלשים כו' דאינו ניכר קמ"ל. הס"ד כצ"ל:

ומה"ד [תנן] אם לכאן ולכאן:

הס"ד כצ"ל:

ומה"ד בשלמא לר"מ ניחא כו' היא ביום [שלשים] כשתמנה [הנזירות מיום] שגילח בו כו' כצ"ל:

ד"ה אמר לך פ"ב [אלא נמי] כו' כנזכר לעיל דתנא [אינו] מקיל בו כו' כצ"ל:

ד"ה נטמא כו' נשלם () נזירותו ולא יסתור אלא [שבעה] וי"ל כו' דתנן [הריני] נזיר מאה [יום] נטמא כו' שיום מאה ואחד [הוא] יום כו' שהוא () מן התורה כו' אטו יום שלשים [והוה מצי למיתני לקמן] נטמא לשלשים ואחד סותר הכל הס"ד כצ"ל:

ד"ה אלא לב"פ כו' בין שנטמא [ביום] שלשים ובין שנטמא () ביום מאה ואחד כו' דס"ס נטמא יום [ק"א] לא היה כו' צריך [לדחוק] לבר פדא כו' כצ"ל:

ע"ב גמ' ר' יונתן אומר בס"י גרס [רבי] אומר:

שם והכא בעד ועד בכלל פליגי כו' מפרש"י ותוס' משמע דליכא מידי נ"מ רק משמעות דורשין איכא בינייהו וי"ל נ"מ אי אמרינן מקה"י ככולו דלר"י דדרש מיהיה י"ל מקה"י ככולו כדס"ל לרב מתנא לעיל אבל לר' יונתן דס"ל עד ועד בכלל דינו כימים הקודמים וכל היום במשמע וכן מוכח ברה"ש (ל' ע"ב) לר"י שם דס"ל עד עצם היום עו"ע בכלל אסור כל היום ולא אמרינן ביה מקהי"כ ע"ש ואף אי נימא דבעד ועד בכלל ג"כ י"ל מקהי"כ י"ל נ"מ לר"י דנפ"ל מעד מלאת ס"ל דמה"ת לכתחלה בעי למלאות שלשים יום שלמים עמ"ש לקמן (דף ט"ו ע"א) בתוס' שם:

רש"י ד"ה ואי ס"ד כו' כדמפרש ביה קרא ביום השביעי מנחנו כו' אף דפסוק זה נאמר בתוך מלאת צ"ל דס"ל כיון דזה התגלחת נראה כתגלחת טומאה שמונה ג' וז' להכי סותר עוד ז' ימים שיגדל שער כדי לכוף ראשו לעיקרו לגלח נזירות טהרה מיהו הל"א סובר דאינו אלא ז' ימים לבד ומגלח ועיין לקמן (ל"ט ע"ב) וברש"י שם:

בא"ד לא מדחינן ליה מקרבן כולי האי כו' ולכאורה תמוה הא ס"ל לרבנן בנטמא ביום ק"א דסותר שלשים יום ומדרבנן הוא כדאי' בתוס' ע"ש וצ"ל דס"ל דהא דסותר שלשים ביום ק"א הוא מה"ת דס"ל דתן לו תורת נזיר ביום מלאת הוא יום הגילוח וס"ד דש"ס דהך תורת נזיר לא שייך אלא בנודר נזירות מרובה ולא בנזיר סתם כדאי' בתד"ה ר"ל וכי הוכיח ב"פ מר"א דנזירות כ"ט יום ע"כ צ"ל דס"ל בנטמא ביום שלשים סותר הכל הוא נמי מה"ט מקרא דזאת תורת דקאי נמי על סתם נזירות ובזה מיושב קו' התוספות ועי' מה שכתבתי בתוספות בזה:

ד"ה לא לעולם כו' שלשים בעינן [פי'] ורב מתנא כו' כצ"ל כ"ה גי' רש"י בש"ס לזה אמר פי' ורב מתנא כו':

ד"ה תנן הריני כו' ואפי' לבר פדא כו' כ"ה בס"י ור"ל אף דאמר בש"ס לעיל לב"פ דהא דתנן סתם נזירות שלשים יום דהא דקרי יום ל' לנזירות איידי דמגלח כו' מ"מ הכא דנדר מאה יום שלמים משמע ומגלח ביום ק"א ולאו מלישנא דייתורא דייק רק כי כ"ה לב"פ וכן לרב מתנא לפי מה שפירש"י לעיל דת"ק לא ס"ל מקצת היום ככולו וכן מוכח מקו' הש"ס לר"א וזה דלא כמו שהבין התוי"ט ברפ"ג ע"ש והאו"מ הגיה ואפי' לר"מ ע"ש ושגה בזה וכ"מ מרש"י בד"ה לעולם ממש"כ והאי מסייע ליה לב"פ שה"ר מרש"י (לעיל ה' ע"ב) הוא ראיה לסתור לפי מש"כ רש"י שם באומר ממש שלמים וכמש"ש:

ד"ה ואי ס"ד כו' כשנטמא [ופריך] אי לא כו' כצ"ל:

ד"ה לעולם כו' והאי [דקאמרת] אי לא כו' ואכתי לא [שלמי] אמאי כו' כצ"ל ודוחק לו לאוקמי כר"מ ובאומר שלמים ועיי' בתוספות:

ד"ה זאת כו' בין לנזירות שלשים כו' ר"ל בדפריש שלשים יום וכדאי' ברפ"ג דמודה ר"א דסותר שלשים:

ד"ה אלו הן כו' הרי כ"ט:

הס"ד כצ"ל:

ד"ה ור' יונתן כו' [דאפי'] מעד מלאת כו' כצ"ל ועמ"ש בש"ס:

תוס' ד"ה קסבר כו' תימה דאמרינן לקמן (י"ט ע"ב) והימים כו' ר"ל למה ליה למימר דסבר מקה"י ככולו הא בלא"ה ס"ל לר"א דבעי אחרונים ובנטמא ביום ל' ליכא אחרונים ועיין בתוס' רפ"ג:

ד"ה תנן כו' לרב מתנא פריך הס"ד ומה"ד ואי [לא סבר] מקצת היום כו' כצ"ל:

ד"ה אמר ריש לקיש [לעולם] כבר פדא כו' בד"א כשאמר שלמיה () אבל לא כו' לא תיקשי [דתירוץ זה דאמר ריש לקיש] מסיק לשניהם כו' דודאי לא יהבינן ליה שלשים כיון [דאית ליה לרב מתנא] [מקצת היום] ככולו ולב"פ כו' אלא ז' () לר"א כו' כצ"ל ודבריהם סתומים ונ"ל להטעים בטוב טעם כיון דמשמע פשט הכתוב דנטמא ביום מלאת קילי ענין הסתירה ליתן לו תורת נזיר סתם והיינו משום דפתיך ביה נמי ענין אחר מלאת דאם לא נטמא הוה אמרינן מקצת היום ככולו לר"מ ואש גילח יצא וא"כ הא תמה במפרש שלשים או יותר דהדין דבעי שלשים שלמים דוקא יהבינן ליה דין סתם נזירות להיות לכתחלה לגלח ביום ל"א ואם גילח ביום שלשים יצא אבל בנזיר סתם אם נטמא ביום שלשים אי יה יהבינן ליה נמי תורת נזיר סתם הוה נמי דינא הכי להיות לכתחלה נמלח ביום ל"א וא"כ הוה הסתירה מרובה על העיקר דימים ראשונים דהוה כ"ט יום וזש"כ דודאי לא יהבינן ליה שלשים כיון כו' ולהכי אוקמיה הקרא ולב"פ גם בנטמא ביום מלאת דכ"ט יום יהבינן ליה סתם נזירות לר"א. זאת תורת העולה מדבריהם דלרב מתנא דנטמא ביום שלשים סותר הכל לרבנן מה"ת ובנטמא ביום ל"א וכן בנזר מאה יום בנטמא ביום ק"א סותר מדרבנן וע"ז אינו מביא קרבן טומאה וכ"כ לקמן ברפ"ג וגד"א סתירה מדרבנן ליכא רק בנטמא יום מלאת יש חילוק בין נזיר סתם למפרש דבנזיר סתם סותר ז' ובמפרש שלשים אי יותר סותר סתם נזירות ולב"פ הוי דינא בנטמא יום שלשי בנ"ס וכן בנטמא יום אחר מזאת במפרש דהיינו יום ק"א סותר לרבנן מדרבנן אבל בנטמא בסתם נזירות ביום ל"א אינו סותר מדרבנן דהו"ל אחר דאחר מלאת דהא לא קתני במתניתים דסותר אלא בנטמא ביום מאה ואחד אבל לא ביום ק"ב וה"נ דכוותיה ועיי' בתוס' רפ"ג:

ב ודע דשיטת הרמב"ם אינו כן מדכתב בפ"ו מה"נ ד"ד בנטמא שהוא יום הבאת קרבן טהרה דסותר שלשים ומביא קרבנות טומאה כו' מוכח דס"ל דסתירת יום תגלחת הוא מה"ת הן בנזירות מרובה או בסתם נזירות ביום ל"א לפי מה דפסק ברפ"ד כרב מתנא עיי' בלח"מ שם ונ"ל בשיטתו דס"ל דרבנן דרשי קרא דזאת תורת הנזיר ביום מלאת הוא אחר מלאת נזרו יום הבאת קרבנות דנקרא ג"כ מלאת כדאיתא לקמן (דף י"ט ע"ב) בתד"ה ה"ג והא דדרש ר"א על יום משלם נזירותיה אזיל לשיטתו דס"ל לקמן (דף י"ט) הדרשא דימים הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים ומינה מוכח דאינו סותר הכל ביומא דמשלם זימניה סברא הוא לאוקמי דרשא דזאת תורת ביומא דמשלם זימני' ואח"כ אינו סותר אבל רבנן דלית להו דרש זה מכלל דאיכא אחרונים וביומא דמשלם זימניה סותר הכל מוקי לקרא דזאת תורת לאחר מלאת יום הבאת קרבן וכן משמע בתוס' לקמן (דף י"ט) וקיימתיה מסברא. ובזה א"ש נמי פסק הר"ם בפ"ו מה"נ ד"ו דהביא דרשא דר"א והימים מכלל דאיכא ראשונים כדשקלו וטרו בה אמוראי לקמן (דף י"ט) ולא פסק כוותיה בדרשא מכלל דאיכא אחרונים משום דלרבנן מוכח דלא ס"ל הך דרשא מכלל דאיכא אחרונים ואוקמיה קרא דזאת תורת אחר מלאת ועמש"כ לקמן (דף י"ד ע"ב) גם לקמן (דף מ"ו ע"ב) מש"כ שם ובזה ארווח לן שיטת הש"ס מכל קושית התוס' דלעיל דלהכי הקשה הש"ס מהא דנטמא ביום שלשים לבר פדא ולא לר"מ ג"כ מהא דנטמא ביום ק"א משום דס"ד דרישא דזאת תורת דאוקמי רבנן ליום תגלחת אינו אלא בנזירות מרובה ולא בנזירות סתם, כתי' מהרי"ף ולא מצי לומר נמי לב"פ דסותר מדרבנן כדפירש"י דלמא אחי למיעבר על נזירותו וע"ז מתרץ בר פדא להוכיח מר"א דס"ל נזירות כ"ט יום וא"כ גם לרבנן נמי דבזה ל"פ רק דס"ל דרשא דזאת תורת ביום תגלחת גם בנזיר סתם וא"ש: