ברכת ראש נזיר קפח

אינו כדאיתא בשבועות (דף ל"ה) בשמים ובארץ הרי אלו פטורין וכן הוא ביו"ד (סי' רל"ז ס"ו) מי שנשבע בשמים וכי"ב אעפ"י שאין כוונתו אלא למי שבראם אינה שבועה, ואולי ר"ל שאמר נמי לשון שבועה בשמים דזה ודאי מהני כדאיתא בח"א סוף כלל ע"ט והשמים הוא אורחיה דמלתא לנשבע להרים ראשו לשמים כדמצינו וירם ידו כו':

ד"ה אחד העונה כו' שנאמר גדלו לה' אתי כו' לכאורה יותר הי"ל לומר מקרא של תורה שנאמר כי שם ה' אקרא כו' כדאיתא ביומא (דף ל"ז) וכדאיתא במכילתא א"ל משה בשעה שאני מברך את השם אתם הבו גודל באמן הביאו רש"י בברכות (דף כ"א) וי"ל דהביא קרא דכתיב ביה יחדו דמשמע מינה דהמברך והעונה שוין בגידול שם ה' וכעי"ז דרש בריש פרקין שלשה שאכלו מהאי קרא דיחדו שיהיו שוין שלא יגביה העונה אמן קולו יותר מהמברך ע"ש:

תוס' ד"ה חטוף מהר [ובריך] כו' כצ"ל, ועמש"כ ע"ז בפירש"י:

ד"ה אחד כו' שממהרין [למברך] תחלה ליתן שכר ולהכי [אמר] ליה חטוף ובריך. כצ"ל:

גמרא אמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא ת"ח כו' ורב שלום בניך [אל תקרי בניך אלא בוניך]. כצ"ל וסמך מאמר זה בכאן כדמצינו בכל הברכות שחותמיהן בשלום ואב לכולם ברכת כהנים דמסיים וישם לך שלום וזה כמאמר ר' שמעון בן חלפתא בסוף המשנה לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. והענין הוא דשלום הוא קשר ויחוד כמו חוט שחורזים בו זהב ורב פנינים להיות נכונים יחדיו יתלכדו ולא יתפרדו כן הוא השלום עושה קשר ויחוד לברכת חי העולמים, וביותר הת"ח המשים שלום בפמליא של מעלה ופמליא של מטה להיות נכונים יחדיו בקשר אמיץ לעשות רצון אבינו שבשמים בכוונת בריאותו, וענין קישור העולמות הוא ע"י "יחוד "ברכה "קדושה ובזה "יעננו "ביום "קראנו העולה קי"ב כנגד שלשה שמות הידועים. ולהכי סמך השלש אלה י"ב"ק אחר שסיים ענין נזירות שבזה קדוש יאמר לו, וכדכתיבי קראי קדוש הוא לה'. ועד"ז פי' הפסוק רוממו ה' כו' קדוש הוא משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' לשון בקוראי אין לו ביאור. אך הענין דכ"ג ונזיר נקראו קדוש ע"ש ה' דכן הוא אומר בכהן גדול כי אני ה' מקדשו, ואלה שלשה חמורי עולם שאין כמוהם בכל העולם בתורה ונבואה ומעשים טובים שנקראו ע"ש ה' כמשה ואהרן שהם היה כ"ג וכשמואל שהיה נזיר עולם והם בקוראי על שמו ולזה קוראים אל ה' והוא יענם כי במקום קדוש שורה הברכה והיחוד זו השלום כשמתנהגים דרך קדושה במחשבה ודיבור ומעשה. ועיין בליקוטי זוה"ק פ' תרומה על מחז"ל שקול הי' שמואל כנגד משה ואהרן כו', לא הוה מטי אפי' לדרגא זעירא דמשה כ"ש למיהוי שקיל כתרווייהו אלא כו' ע"ש, ולמ"ש א"ש דאיהו גם כן נזירא עילאה על שאר נזירי עלמא קדושי ה' יעוש"ה]. ולזה גם בכתוב סמך אצל כ"ג ונזיר ברכת כהנים ומסיים בשלום וכבר אמרו ות"ת כנגד כולם. ולזה סיים דת"ח מרבים שלום שנאמר וכל בניך כו' ובא להראות כי קדושת ת"ח כנגד כולם דע"ז אמר וכל בניך הם בגדר לימודי ה' דכבוד ה' עליהם חונה לקרוא בשם ה' וקדוש הוא לה' אך ורב שלום המרבים עיקר יחוד השלום הם בניך אל תקרא כו'. ור"ל דבניך בתרא מיותר גם כי לא כתיב כל וזה קאי על בנים ת"ח שנקראו בנאין כדאיתא בשבת (דף קי"ד) מאי בנאין אלו ת"ח העוסקין בבנינו של עולם בדבר ה' זו הלכה היפוך המורים מתוך המשנה שנקראים מבלי עולם והם הם הנקראים בנים למקום. ויש להסמיך כ"ז ג"כ בפסוק שאחר שסיים דיני נזיר כתיב זאת תורת הנזיר אשר ידור קרבנו לה' כו' עפ"י מחז"ל זאת התורה לעולה כו' לומר כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכל הקרבנות. וכ' י"ל בכאן דבא להשמיענו זאת תורת הנזיר אשר ידור שקבל ע"ע לעסוק בתורת נזיר קרבנו חשוב לה' על נזרו יותר ממי שנודר בנזיר כי ת"ת כנגד כולם. וביותר להת"ח העוסקים בהלכה וזוכים לאסוק שמעתא אליבא דהלכתא דגמר הקב"ה הלכתא מפומיה דרבנן וזש"א מלבד (ר"ל וביותר) אשר תשיג ידו כי זה העולה על כולנו כמו שביארתי זה במקום אחר (גם יש לרמז מלבד מצוה שא"נ לעשות ע"י אחרים רק להשיג ידו בעצמו דלזה צריך ליבטל מתלמוד תורה כמחז"ל) ומפרש הטעם כפי נדרו אשר ידור כן יעשה על תורת נזרו ר"ל כי כ"ד אשר ירצה לתקן ע"י נדר כן יפעול ביתר שאת על תורת נזיר ר"ל ע"י תורת נזרו. גם י"ל כפי נדרו כו' כי כל פעולות מעשיות הנדר צריך להתנהג ע"י תורת הנזיר ולזה לימוד עדיף שמביא לידי מעשה. וכן יגמור ה' חסדו עמנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל התורה הזאת ויקויים בנו לא ימוש התורה הזאת כו' סליק מסכת נזיר. בס"ד:

ברוך הנותן ליעף בה. ויערב מנחתי לפניו כריח ניחוח. וחסדו וטובו ממנו לא יזה. ויעשה לנו לטובה אות. להראנו בתורת נפלאות. עדי לנחלנו ולנחמנו בכפלים. בהר הקודש ובירושלים. ושם נעבדנו כימי עולם. ויגדל שמו מעולם ועד עולם אמן. כן יעשה ה' בעגלא ובזמן קריב סו"ע: