ברכת ראש נזיר קפו

דנקטו מלתא פסיקתא אליבא דכ"ע:

ד"ה אלא כו' הרואה קרי [אימ"ט בזיבה] כל מעל"ע כו' אז לא תפטור [הש"ז] את כו' כצ"ל:

ד"ה סבר רב פפא כו' שמא [מחמת חלישות שנתרוקן] מן הש"ז כו' כצ"ל:

ד"ה א"ל רבא והתנן כו' חולי גדול מזה [כי הכא] ולבדקינן אותו לפטור כו כצ"ל:

ד"ה אלא תנאי [היא כלומר הא] דרבי אדא כו' והני תנאי [היא דתניא] ש"ז של זב מטמא כו' כצ"ל. ומש"כ אלא משום גזה"כ ר"ל דגזירת הכתוב אינו אלא גבי ישראל שקריו טמא הוא דמציל בזיבה אבל בכותי דש"ז טהור אינו מציל. וכן הוא בר"ש ובש"מ לפי' זה, ולפ"ז מיירי דוקא בש"ז שראה בעודו כותי:

ד"ה ר' יוסי אומר כו' [וי"ל] שרגלים לדבר כו' סמוך לזיבה והתם בעי לאתויי [מאן] דמטמא במשא כל שבעה. כצ"ל. ולכאורה קשה כיון דהני תנאי מקראי נפ"ל אף בלאו ה"ט דצחצוחי זיבה אמאי נקט בזה שרגלים לדבר, וצ"ל דנקט לה לאפוקי ממתני' דכלים דס"ל ש"ז של זב מטמא במשא כל ז' ק"ו מרוקו בלאו ה"ט דצחצוחי זיבה לז"א שרגלים לדבר ור"ל דוקא בכה"ג דסמוך לזיבה מעל"ע או יומו דיש לתלות הש"ז בזיבה שקדמו עלול לראות כעין שכתבתי לעיל אבל לא אח"כ, ולולא דבריהם י"ל בפשי' דהא בב"ק (דף כ"ה) מייתי ק"ו מרוקו דמטמא ככל משקה דזב אף שאינו מתעגל ויוצא וא"כ מ"ש ש"ז דנקט ליתני כל משקין דזב רוקו ומימי רגלו, אלא ודאי הני תנאי נינהו דס"ל דאימ"ט משום משקה רק משום דהזיבה גרם ליומו או מעל"ע, ובהכי ניחא לי נמי מאי דמקשה הש"ס לעיל ש"ז אילימא למגע מי גרע מש"ז דטהור הא י"ל דנקט ש"ז למגע ולמשהו דאלו בש"ז דטהור שיעורו בכעדשה ובזב שיעורו במשהו דכן הוא בר"מ הובא בתוי"ט פ"א דכלים וצ"ל דא"כ מ"ש ש"ז דנקט דהא הוי בכלל שאר משקים דכצ"ל בדעת הר"מ הא דמטמא בש"ז דזב בכל שהו ה"ע דק"ו מרוקו והוה בכלל שאר משקין דזב ולא מחמת שרגלים לדבר ולז"א בע"א כנ"ל:

ד"ה במאי קמיפלגי כו' כלומר [ואם יראה קרי תוך היום] אחר שראה הזיבה טמאה [משא הקרי] כזיבה אבל בלילה דינו כקרי במגע וכתיב לפנות ערב כו' כצ"ל. ומש"כ ונ"ל דאידך תנא כו', כתב ע"ז התוי"ט פ"ב דזבים משנה ג', וכשקריתי דבריהם אלו, עמדתי מרעיד איך שכחו משנתינו זו דר' יוסי אין פוטר אלא יומו כו' ע"ש, גם האו"מ כתב בזה ללא הועיל ע"ש. ואני אומר קראו ולא דקדקו בדבריהם, דהא לא כתבו ואידך ס"ל כדדרשינן בספרי רק כתבו ואידך דורש לפנות ערב כדדרשינן כו' ור"ל דהך לפנות ערב דמיותר דהא מאשר לא יהי' טהור דהוא זב ומקרה לילה דרש דהש"ז שאחר הזוב דינו כזוב עד הלילה ודרש ר"י דהך לפנות ערב דכתיב אחר מקרה לילה אתי נמי לזיבה שאחר ש"ז דדינו כש"ז ואימ"ט בזיבה, ומ"מ אינו מוכרח מזה לדרוש כל מעל"ע די"ל דאיהו ס"ל לפנות ערב עד פנות חד ערב דעכצ"ל כן דלהכי ס"ל אין פוטר אלא יומו, וכן הוא לגי' הגר"א ז"ל שכתבתי בגמרא, והתוס' לא כיוונו אלא דאין צריך לדרשא דלדידיה אינו מיותר דס"ל דבעי תרתי לש"ז שאחר זיבה וגם לזיבה אחר ש"ז, אך לאידך דס"ל לפנות ערב פירושו מעל"ע וס"ל דכל מעל"ע תולין ק"ל ממקרה לילה דמיותר דמשמע רק ליומו וצריך לשנויי אורחיה דש"ז למיתי לילה, וכעי"ז כתבתי ע"ד פרש"י ע"ש. ובזה מיושב נמי קו' הר"ש מנ"ל לדרוש תרתי לזיבה ולש"ז דפוטר, ולמ"ש התוס' א"ש לפי דהנך תרתי מיותר לפנות ערב ומקרה לילה ודרשי הכי לא יהיה טהור דהיינו זיבה עושה מקרה לילה כזיבה למשא ומקרה לילה עד פנות ערב אף לזיבה דינו כש"ז וז"פ:

מתני' נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי, פי' רש"י כך דברי ר' נהוראי, ויותר משמע שזה סתם רבי עפ"י הסכם חכמי ישראל כדברי ר' נהוראי ולכן פסק הרמב"ם כר' נהוראי נגד ר' יוסי וז"פ:

שם נאמר בשמשון ומורה ונאמר בשמואל ומורה מה מורה כו', כתב התוי"ט לכאורה נראה מדיליף ליה משמשון שנזירתו הי' כנזירת שמשון, אבל הר"מ כתב דשמואל הי' נזיר עולם, ונ"ל דזהו בכלל פלוגתא דתנאי אי דון מינה ומינה אי דון מינה ואוקי באתרה והר"מ ס"ל כמאן דאמר אוקי באתרא לז"כ דשמואל נזיר עולם היה ע"ש, וכ"ד תמוהין דמה ענין זה להא דדון מינה ואוקי באתרה דהתם מיירי כשמקצת הדברים מפורשין בגופיה וצריך עוד איזה מקצת דבר ללמוד ממ"א ע"ז אמר דון מינה במקצת ואוקי באתרה לדבר המפורש בה, עיין רש"י שבועות (דף ל"א) וכן הוא בכמה דוכתי אבל הכא אם נאמר כהתוי"ט דלמד משמשון א"כ לכולה מלתא לילף משמשון דמה איכא דבר מפורש בחנה מה דלא כתיב בשמשון, גם בלא"ה מה שייך דון מינה כו' בדברי קבלה, אך באמת לא אדע מה הביאו לזה דהפי' פשוט דר' נהוראי למד דלשון המורה הנאמר בחנה אינו לשון מורא כר' יוסי רק לשון תער א"כ כשאמרה חנה נתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו כיוונה זה לשם נזירות שיהיה אסור לגלח בתער ממילא חל עליו כל דיני נזירות כדאיתא בריש מכילתין הריני נזיר מן החרצנים כו' הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו וגם ר"ש דשם מודה בכה"ג היכא שכיוונה לכ"ד והוי נזיר עולם כמאמרה כל ימי חייו, ואף דאשה אינה מדירה בנה בנזיר זה בלאו הכי צ"ל שבעלה או בנה שמואל הסכים לדבריה כהבטחת עלי וה' יתן את שאלתך ויבואר לקמן מזה:

שם אמר ר' יוסי והלא אין מורא אלא של בו"ד, כתב התוי"ט שלא בא לשלול כל המקומות אלא במקום זה שמיירי בא לשלול שאין פירושו אלא כך ועל זה אמר ר' יוסי והלא אין מורה הנאמר בשמואל אי"ל מורא אלא של בו"ד דכתיב ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה כו' שמשמעותו שיהי' עליו עול מלכות שמים ע"ש. והוצרך לזה דאי אפשר לפרש בדעת ר' יוסי גם על שמשון מורא דבו"ד דהא נמסר ביד פלשתים, ולק"מ לפי דבשמשון כתוב מפורש ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלקים כו' משמעו כ"ז שיהא נזיר לא יהא עליו מורא אבל לאחר שגילח שערו אז נמסר ביד פלשתים אבל בשמואל דכתיב בי' סתם ומורה כו' דמשמעו כל ימי חייו, ע"ז אהדר ליה ר' נהוראי והלא כבר נאמר כו' וז"פ:

שם א"ל ר' נהוראי והלא כבר נאמר כו'. (א) תיבת כבר נראה כמיותר. עוד הקשה באו"מ מאי ראיה מייתי מהא דשאול הא היכא דשכיח הזיקא שאני דהא בלא"ה הא שלוחי מצוה אינן ניזוקין וצ"ל מטעם הנ"ל כדאיתא פ"ק דפסחים, ומדבריו משמע שפי' מורא כפשוטו שלא יירא משום אדם ואינו נראה דמה שייך לבקש ע"ז שלא יירא בדבר המסור ללב, וגם לא מצינו כיוצא בו שלא יירא ולא יחת מפני כל אף אצל אבות ומשה ואהרן, אך הענין הוא כעין שמצינו בפ"ג דהוריות אשר נשיא יחטא זה"מ שנאמר אחת מכל מצות ה' אלקיו שאין על גביו אלא ה', וכן הוא הפירוש כאן שחנה ביקשה ששמואל יהיה אז נשיא ומלך ולא יהיה לו מורא של בו"ד אלא עול ה' לבדו, וזש"א ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה כו' וכן ס"ל מורה דשמשון כמש"ל. ובזה יתיישב קושי' עצומה דמאי ראיה מייתי ר' נהוראי מקרא דשאול דמנלן שהסכים ה' לדבריה. ואף אי נאמר דהא דא"ל עלי וה' יתן את שאלתך שא"ל דרך נבואה בהסכמה כמ"ש לקמן, הא מצינו שהחטא גרם ואין צדיק בארץ כו' וכדאי' בפ"ק דברכות (דף ד' ע"א) דר' יעקב רמי כתיב ויירא יעקב כו', אך למש"כ שביקשה שיהיה שופט על כל ישראל והקב"ה כבר הסכים לזה כדכתיבי קראי, וכן הוא נמי לעיל (דף ה' ע"א) שמלך שמואל ומצינו כשהקב"ה פוסק גדולה פוסק לו ולזרעו אחריו, ולז"א ר' נהוראי והלא כבר נאמר כו' ר"ל אחר שנעשה מכבר מלך נאמר איך אלך כו' נפסק מגדולתו והיה שאול גדול ממנו, ואם איתא דהך מורה שביקשה הוא שיהיה נשיא לעולם כל ימי חייו וכיון שמצינו שהסכים ה' למה נפסק אח"כ מגדולתו ויירא משאול שהיה גדול ממנו כדכתיב איך אלך כו', ש"מ ששאול משל עליו ולמה לא קיים ה' הבטחתו שהבטיחו ע"י נאמן ביתו וה' יתן את שאלתך כו' הלא לא נמצא עולתה בו שירד מגדולתו, אלא ודאי דלא ביקשה ע"ז שיהא נשיא לעולם רק כיוונה לנזירות עולם וע"ז הבטיחה ה' וכן היה כל ימי חייו כנ"ל בפשי'. (ב) עוד אמרתי לבאר ענין פלוגתא דרבי נהוראי ור' יוסי כי האם לא ידע ר' יוסי הפסוק דאיך אלך כו' ובמאי זיכהו ר' נהוראי לר' יוסי, וי"ל עד"ז דהנה הר"מ בהקדמ' לסדר זרעים הניח כלל בזה כשהבטיח ה' ע"י נביא בבשורה טובה אי אפשר שלא יקיים בכדי שתתקיים נבואתו לבני אדם לנביא אמת ועל כי"ב אחז"ל כ"ד שיצא מפי הקב"ה אפי' על תנאי אינו חוזר ומה שפחד יעקב אף אחר שהבטיח לו ה' ד"ז אינו אלא בין ה' ובין הנביא אבל לא בשליחות לבני אדם לא איש אל ויכזב ע"ש, ולזה י"ל דעל מה שהתפללה חנה ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו ואמר לה עלי ואלקי ישראל יתן את שאלתך כו' פליגי ביה ר' נהוראי ור' יוסי דר' נהוראי סבר דעלי אמר לה זה בנבואה וכפי' רש"י שם בישרה שנתקבל תפלתה, וכ"מ פשט הכתוב שא"ל אלקנה בעלה אך יקם ה' את דברו וכפי' רש"י שם זה שא"ל ע"י עלי שיתן את שאלתה וזה א"א לשנות ולזה נצחו דהא מצינו כו' אבל ר' יוסי ס"ל שאמר עלי זה בדרך ברכה וכן ס"ל לר' אלעזר בברכות (דף ל"א ע"ב) החושד כו' ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר ואלקי ישראל יתן את שאלתך וגו', והא דכתיב אך יקם ה' את דברו הוא כדאיתא באגדה בכל יום ויום בת קול יוצאת עתיד צדיק אחד לעמוד כו' וע"ז אין ראי' שהסכים ה' על דברו להיות נצב לעולם. (ג) והנה מה שסידר רבי זו המשנה בסוף מכילתין.