ברכת ראש נזיר קפד

תירצו דלכ"ע לא נאמרה בנגעים בספק מקרא דלטהרו כו' ולפ"ז האי קרא אליב' דכ"ע אמרינן הואיל ופתח כו':

ד"ה בשבעה כו' [ובהרהור]. הס"ד כצ"ל. ועיין בנדה (דף ל"ה ע"א) דראייה ראשונה מטמא אפי' באונס והא דבודקין בראיי' ראשונה הוא לאיצטרופי לקרבן ע"ש:

ד"ה משנזקק כו' דמחייבין קרבן [או] רביעית לר"א כו' אלא אשתים לרבנן [ושלישית] לר"א. הס"ד כצ"ל:

ד"ה ר' נחמי' פוטר שרגלים לדבר [דמאליו] מת הואיל והקל כו' כצ"ל:

דף ס"ו ע"א גמרא אמר רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא כו'. לפרש"י דפירש ספק לא חזא כלל דמש"ה לא מוקמינן עליה טומאה כו' י"ל דרבא מפרש דודאי חזא רק הספק אם חזא ש"ז או זיבה דטמא וסותר ז'. וכן פי' בירושלמי. ודברי רש"י סתומין. גם לשון ספק מחמת ש"ז לא משמע כן אלא או כפי' התוס' דספק אי פתיך ביה ש"ז או כפי' הר"מ בזיבה שראה בתוך מעל"ע של ש"ז דאין תולין בה כמ"ש במשנה. וזה תליא בפי' הסוגיא דלקמן אי נימא דרבא לית ליה דרב אדא כפי' התוס' או כפרש"י. והא דלא מפרש הש"ס באמת לספק ש"ז או זיבה. י"ל דא"כ הו"ל למיתני וספק ש"ז ומדתנא ספיקו משמע דאאונסו דלעיל מינה קאי ספק מחמת אונס זיבה או לא כמש"ל, אך לפ"ז י"ל גם בהתחלת דברי רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא זיבה דאולי ראה ש"ז דבספק כזה לא איירי דזה ודאי תלינן בזוב. אלא דודאי חזא זיבה רק ספק מחמת כו' ג"ז תלינן בזוב:

שם אפי' ר' יהושע לא אמר אלא משום ציחצוחי זיבה כו'. וקשה מאי נ"מ בזה הא סוף סוף ש"ז דזב שאני דמטמא במשא מאיזה טעם שיהיה שפיר תנא ש"ז למשא שרגלים לדבר. ולכאורה י"ל עפ"י מש"כ תוס' נדה (דף כ"ב) דר' יהושע מיירי בשרואה זיבה בו ביום דאז יש בו רוב זיבה ומתני' דנקט בסתם משמע אפי' אינו סמוך לזיבות. אך לפי מש"כ התוס' כאן בד"ה ר' יוסי שרגלים לדבר דמתני' משמע סמוך לזיבה אתיא שפיר כר"י. וי"ל דלטעמא דר' יהושע לפי שאי אפשר בלא ציחצוחי זיבה היינו דוקא בנושא כל הש"ז שיצא הימנו אבל במקצת אימ"ט ודאי דשמא בהאי מקצת אין בו ציחצוחי זיבה ומתני' דנקט בסתם וש"ז משמע אפי' מעט. אך לפי מש"כ במתני' בפי' אונסו ר"ל זיבה דפתיך ביה ש"ז אתי שפיר בפשי' דאי"ל פי' ש"ז כר' יהושע משום ציחצוחי זיבה א"כ היינו רישא דאונסו והכל בכלל הן לסתירת יומו וכן לטומאת משא. לזה צ"ל בהא כדלקמן שאין תולין בה או כתנאי דלקמן דמטמא בלאו האי טעמא דצחצוחי זיבה וא"ש:

שם אלא אמר רב אדא בר אהבה לומר שאין תולין בה. מלשון אלא משמע דהדר ביה מהא דלעיל וקאי אדרבא דפי' ספק מחמת ש"ז כפי הפירושים דלעיל. ומקשה ע"ז וש"ז למאי על זה אמר רב אדא בר אהבה דחדא הוא ספק הבא אחר הש"ז אין תולין וכמ"ש במשנה מפי' הר"מ דזה מקרי ספיקו דש"ז וכל הספיקות בכלל אך זה רבותא יותר כמש"ש. וכן משמע מפי' הר"מ ונדחה קו' התוי"ט. וי"ל דגם הר"מ פי' בדרבא כדר"א ספק זיבה הבא אחר מעל"ע רק דשבק לפרש האי וש"ז לפי דס"ל כדלקמן תנאי היא וכשחקר הש"ס וש"ז למאי פי' רב אדא דחדא היא ספיקו הבא אחר ש"ז ותפס הר"מ כתירוץ רב אדא בכדי להשוות סתמא דמתני' דידן למתני' דפ"א דכלים דש"ז דזב מטמא כל ז' והכא משמע דאימ"ט אלא אחר מעל"ע כמ"ש התוס' ד"ה ר"י והר"ם פסק בפ"א מהל' טומו"מ כמתני' דכלים לזה פי' כרב אדא וכן כתב האו"מ. מיהו לקמן אפרש בשי' הר"מ דגם רבא לא סתר הא דרב אדא וא"ש טפי:

שם סבר רב פפא כו' א"ל רבא והתנן כו' להבין היטב גי' הש"ס ופירושיהם. כל אחד למיניהם. וליישב הקו' הנופלים עליהם. אכתוב גי' הש"ס שהי' לראשונים כמובא בר"ש פ"ב דזבים ובש"מ. וכ"מ מפרש"י דכן הוא זה. (א) סבר רב פפא כו' א"ל רבא והתנן כותי שראה ש"ז ונשתחרר מטמא מיד בזיבה ותני עלה במה דברים אמורי' בזמן שנשתחרר מהול והא הכא דליכא חולשא ואין תולין בה א"ל אין לך חולי גדול מזה. ולהכי פרש"י דאיידי דחולשא הוא גורם לטמא בזיבה וכמ"ש בפי' הר"מ פ"ב דזבים משנה ב' דזיבה בא מחלישות כלי הזרע לבשל ולזה דומה ללובן ביצה המוזרת. אך זה דוקא בשנזקק כבר דהוחזק בחולשא אבל בלא נזקק תולין את הזיבה בש"ז. ור"ל דתולין דש"ז הוא ומאז נעקרו ומחמת שנשתהה לצאת נעשה מוזרת. וכפי' הר"ש במשנה ג' שם בשם י"מ. וע"ז הקשה רבא מהא דכותי שראה ש"ז אין פוטר הזיבה שאחר שיחרור ומיירי בכל גוונא אף שלא הוחזק בזיבה מקודם וליכא החזקת חולשא אמאי מטמא בזיבה דאפילו תימא דהו"ל כקטן שנולד והוה כראייה ראשונה דמטמא באונס מ"מ אין זה זוב אלא ש"ז לסברת רב פפא. אלא ודאי דלא כרב פפא רק הא דש"ז פוטר זיבה היינו טעמא דהו"ל כאונס מחמת הש"ז ומשנזקק לזיבה אין פוטר אונס להכי בכותי מטמא בזיבה אפי' לא הוחזק והוי אונס משום דהו"ל כקטן שנולד והוה כראייה ראשונה דמטמא באונס וכפי' הר"ש שם. וא"ל רב פפא לעולם טעמא משום חולשא וגבי כותי נמי הו"ל חולשא מעול מצות שקבל עליו ולא חולשת כל כחות הגוף שזה מקרי אונס ואימ"ט רק דהוא חולשת כלי הזרע לבד שמקבל עליו עול מצות מביאות אסורות ולקדש עצמו במותר לו ומזה בא לו הזיבה ולא ש"ז שנשתייר דתולין במצוי. וה"ה דהוי מצי למימר בפשיטות אף דהוה חולי ממש מקבלת עול מצות מ"מ בנשתחרר שנחשב לראייה ראשונה מטמא באונס. וכן מסיק הר"ש שם לפי' זה. אך דעת רש"י לפרש בדרב פפא דלא כדעת רבא וס"ל דהמשנה מיירי אף ברואה שני זיבות בתוך מעל"ע של ראיית ש"ז ושיחרורו וגם מתני' מיירי בכל גוונא אף לצירוף טומאה וקרבן דלזה לא מיקרי אונס כמו שכתבתי לעיל בתד"ה בשבעה דלהכי סבר רב פפא טעם אחר ולא כסברת רבא דהוי אונס מחמת ש"ז לפי דע"ז הקשה מכותי אמאי מטמא לשי' דס"ל דהמשנה איירי בכל גוונא אבל רבא ס"ל הטעם משום אונס דש"ז ואוקמי' הא דתנן כו' בראייה ראשונה לענין טומאה לבד עוי"ל בפשי' דסובר רש"י לרב פפא דבלא נזקק תולין בש"ז שנשתייר מה נ"מ דהוה חולה ומטמא באונס בראייה ראשונה הא יש לתלות נמי בש"ז שנשתייר. להכי פי' דהו"ל חולשת כלי הזרע מקבלת עול מצות דלהכי תלינן ליה בזיבה וכהך משנזקק דתולין בחולשא. הארכתי בפרש"י כי דבריו סתומין, ולא פי' במאי ק"ל לרבא ע"ד רב פפא יותר ממתני' וגברא רבא כו' ולפי מה שפירשתי א"ש וע"ע בר"ש שם מש"כ בסיום פי' זה. (ב) אך יש לדקדק על פי' זה באי"ל חולי כו' מנ"ל זה. גם לשון אלא תנאי היא משמע דנדחה הא דלעיל ובתוס' מחק גי' זו ופי' בע"א והיינו דרב פפא לפרושי הא דרב אדא אתי דלהכי אין חולין משנזקק משום דה"ט דש"ז פוטר זיבה דתלינן בחולשא דש"ז והוי אונס ומשנזקק אין פוטר אונס והקשה רבא מדתנן כו' דהא בזה יגדל האונס חולשא דש"ז וגם קבלת המצות כדמצינו בדחז"ל ואפ"ה מטמא. ולפירושם צ"ל כמש"ל דס"ל לרבא דמתני' מיירי אף בשני ראיות של זיבה וגם לצירוף טומאה וקרבן ולזה דחי רבא תי' דרב אדא ורב פפא ואוקמי' למשא וכתנאי ובהא דש"ז פוטר זיבה מקרא נפקא לן כדאי' בספרי פ' כי תצא מוהי' לפנות ערב הובא בתוס' ודוקא לדידן גלי קרא ולא בכותי דקריו טהור כן הוא בפי' הר"ש ובש"מ לשיטה זו ולפ"ז דוקא בראה ש"ז קודם שיחרורו וגם פי' זה לא ישר בדעת הר"ש והרא"ש שם ובפרט למחוק גי' הספרים ע"ש. (ג) ועדיין צריך לבאר ד' הרע"ב דפי' בפרק ב' דזבים דהא דקרי פוטר זיבה מעל"ע הוא משום אונס חולשא דש"ז וגם פי' בהא דנשתחרר שראה ש"ז פוטר מיד בזיבה ה"ט לפי שאין חושבין הזיבות הקודמות דמשנשתחרר הו"ל כקטן שנולד והו"ל ראייה ראשונה דמטמא באונס. ולפי' קשה איך יפרנס הצעת הש"ס דזה הוא דלא כפרש"י דפי' משום שיור ש"ז ולא כפי' התוס' דגזה"כ הוא וזה הוא קו' התוי"ט רק לא ביאר כ"כ, ומש"כ התוי"ט דזה חדית ליה רב פפא במה שאמר הא יש כאן חולי דקבלת מצות. וצ"ל דה"ט דהו"ל ראייה ראשונה אין זה במשמע. ויותר נ"ל דפי' הא דסבר רב פפא משום חולשא כפרש"י חולשא דזיבה ובלא נזקק תלינן בש"ז שנשתייר והקשה ליה רבא מדתנן כו' וא"ל אין לך חולי גדול מזה הוא מדברי רבא דא"ל דטעם אחר יש בו דדינו כחולה שמחמת הש"ז ראה הזיבה ולהכי מטמא בנשתחרר לפי שאצלו הוא כראייה ראשונה ואולי צ"ל [ואלא] אין לך כו' והוא סיום דברי רבא וי"ל עוד, ואין רצוני להאריך בדבר שאינו נוגע לדינא ונגד פי' הראשונים. (ד) אך ראה זה דבר חדש מה שהמציא הגר"א ז"ל בגודל דעתו הטהורה. גי' חדשה כמסיני נאמרה. הובא בספר אליהו רבא פ"ב דזבים וז"ל, ולא נהירא כולהי גירסא, וכן קראי דמייתי התם לא ברירא מאי משמע מהני קראי, אלא ה"ג א"ל והתנן כו' הא אין לך חולי גדול מזה, אלא תנאי היא דתנן הרואה ש"ז אינו מטמא בזיבה מעל"ע רי"א יומו במאי קמיפלגי בדשמואל דאמר שמואל כתיב לפנות ערב ירחץ במים וכתיב כבוא השמש יבוא אל תוך המחנה מלמד שהש"ז פוטר בזיבה יומו מאן דאמר מעל"ע דכתיב מקרה לילה ומאן דאמר יומו הא כתיב מקרה לילה א"ל אורחיה דש"ז למיתי בלילה והכי פי' אין לך חולי גדול מזה ומפני מה מטמא מיד בזיבה הא חולה הוא ותנן דבחולה טהור ומשני תנאי היא דתניא ש"ז כל מעל"ע כו' פי' כל מעל"ע תולין הראייה מחמת הש"ז ואימ"ט כל מעל"ע של ש"ז בזיבה ורי"א אין תולין אלא