ברכת ראש נזיר קפג

כד דייקינן שפיר משכחינן בה טעמא ברה כחמה, דהנה בלא"ה יש לדקדק בלשון המשנה אחר דתנא משנזקק לזיבה אין בודקין אותו וכל הדרכים האלו בכלל למה חזר ותנא אונסו דטמא עתוי"ט. והנ"ל בזה לפי דמצינו באונס גמור דקצת פטרו הכתוב דאמרינן בנדה (דף כ"ב) זיבה דפתיך בי' ש"ז אינו סותר אלא יומו והאי יומו דסותר הוא מחמת הזיבה שראה כדאי' בנדה שם ולא החמיר בו הכתוב כזיבה לחודיה לסתור הכל לפי שניכר אונסו שבא מחמת חלישת הש"ז כדאי' לקמן בתד"ה סבר, וצ"ל אף דהקיש הכתוב זכר לנקבה היינו לאונסא דשוין לשתיהן שאינו ניכר כ"כ לאפוקי אונס דש"ז דאינו שייך בה החמיר בזכר. ומ"מ לא לגמרי החמיר כזיבה ממש ואינו סותר אלא יומו משום דפתיך בי' ש"ז ומקרא נפ"ל. ובהכי ניחא מה דהוצרך הספרי לדרוש דש"ז פוטר זיבה מעל"ע כדאי' לקמן בתד"ה במאי ותיפוק ליה דהוי אונס משום חולשא כדרב פפא לקמן. וכן פי' הר"מ ככל הדרכים דנפ"ל מבשרו ולא מחמת אונסו, ודוחק לומר דרק למעל"ע דרש לי', ועיין באליהו רבא פ"ב דזבים דלא משמע כן, ולמ"ש א"ש לפי דמצינו שהחמיר בו הכתוב מה שאינו בנקבה להכי צריך קרא וכיון שכן י"ל אונסו דתנן היינו אונס זיבה דפתיך בי' ש"ז דטמא ליומו והך בבא קאי אסתירה אחר דתנא מקודם משנזקק לזיבה אין בודקין אותו לשלישית לכל אונס הדר תנא נמי דין ראייה ד' לסתירה וחשב אונסו דזיבה דפתיך ביה ש"ז סותר וכן ספיקו וש"ז סותר והא כדאיתא ליומו והא כדאי' לשבעה וקאי ה"ט שרגלים לדבר אכולהי בבא גם אאונסו דלכן החמיר בו הכתוב מעט לפי שאינו כאונס גמור מחמת הש"ז דמחמת שנעשה זב עלול לראות זיבה מחמתו והוצרך לזה דלהכי גם בספיקו דש"ז תולין להחמיר מה"ט שרגלים לדבר. (ד) ובזה א"ש פי' הר"מ והרע"ב ספיקו וש"ז היינו זיבה שראה בתוך מעל"ע כו' שהבאתי לעיל וכתירוץ דרב אדא בש"ס כמש"ש דע"ז אמר שרגלים לדבר שאין אותו ראייה נחשב כאונס והיינו כש"ז דפתיך בה זיבה דהקיל הכתוב רק הוא כדין זיבה גמורה אף שבעלמא ג"ז תולין בש"ז מ"מ משנזקק כבר לטומאה רגלים לדבר. ומיושב ג"כ קו' התוי"ט על פי' זה מה זה ספקו הא אפי' ודאי ראה מחמת הש"ז טמא כיון שמטמא באונס. ולמ"ש ניחא דהא זה גופיה דש"ז מטהר זיבה מעל"ע הוא משום דתולין בחולשת הש"ז וא"כ הא חזינן דפוטרו הכתוב בזיבה דפתיך ביה ש"ז אף משנזקק והו"א הכי נמי בתוך מעל"ע, לזה אמר שרגלים לדבר שבזה אינו מחמת הש"ז וסותר ז' ולהכי קרי ליה ספיקו וטמא וא"ש הא דתנא ספיקו וש"ז ולא ספק ש"ז כקו' התוי"ט לפי שבזה הו"א ספק אם הוא ש"ז או זיבה. לז"א וספיקו לכלול נמי האי ספק דאונס זיבה דהיינו שראה אחר הש"ז אין תולין לאונס להקל וגם כל הספיקות בכלל כמ"ש בגמרא, אח"ז התבוננתי בפי' הר"מ פ"ב דזבים. ונ"ל שכיוון למ"ש דז"ל שם וכבר ביארנו כי הזוב סותר הכל ואם ראה ש"ז סותר יומו וכל הראיות א"צ בדיקה [אפי'] אם היו באונס כו' (כצ"ל) והשתת ש"ז ואפי' אם היה בספק סותר כו' עכ"ל ומיושב בזה עו"ק כמ"ש בגמרא ע"ש:

שם ר' נחמי' אומר פטור שרג"ל לפי' רש"י קאי אדר' נחמי' ומר"מ פ"ד מהרו"צ משמע דאת"ק קאי, וכן הוא בירושלמי שרגלים לדבר שמת מחמת מכה שהרי מתחלה אמדוהו למיתה ושניהם אמת דהא אמר בסנהדרין שם דבקראי פליגי אך כיון דקראי לא כמר וכמר דייקי לזה דרשו כל אחד כסברתו:

רש"י ד"ה ולא הנך תרי מפני להון גבי חד [לאחזקינן] בשכונת קברות. הס"ד כצ"ל. וכן משמע מרש"י דבסמוך דגם לל"ק אין לו דין שכונת קברות לענין זה שיצריך לבדוק משם ולהלן דע"ז אמר דלא מפני הני תרי לגבי חד בכדי שיהיה שכונת קברות דאין להחזיק טומאה בא"י. וכן משמע מהא דאמר ולא הנך תרי כו'. דלכאורה יקשה ממ"נ אי פינה וקבר במקום אחר כבר קנו שם מקומם דהא אדעתא לישאר שם נקברו ומאי קמ"ל, ואי דלא נקברו עדיין ולזה אמרו דא"צ לקברם אצל הג' כפי' התוס' אמאי לא הא יותר קנו מקומם במקום הראשון. אך לפי' רש"י ניחא דלהכי לא יקברם יחד בכדי שלא יהיה שכונת קברות:

ד"ה ה"ג אמר רבא כו' לישוינהו שכונת קברות שיחזירום למקומם ויחזיקו לאותו מקום כו'. מדבריו מוכח דהך קו' ולישוינהו שכונת קברות אלישנא קמא נמי מקשה וכמש"ל בש"ס:

ד"ה אמר רב מנשיא כו' ושאר סביבות העיר טהור. ד"ז לכאורה שפת יתר וגם אין זה מעין הבעיא דהא קמיב"ל על הנך ג' אי קנו מקומן וע"ז פשט דמ"מ הג' קברים הוה שכונת קברות וצ"ל דק"ל מאי שייטי' דר"ל לכאן דמיניה משמע דפשט להקל. ובאמת הש"מ בשם הרא"ש שבחר פי' הבעיא כפי' רש"י דעתו דלא גרסינן הכא מ"ט אר"ל כו' ולזה ס"ל דע"כ הבעיא היה הכי היכא דמוחזק לן שיש כאן סביבות העיר שכונת קברות ולא מצא אלא הללו שלשה אי מחשב זה לשכונת קברות דאסור לפנותן ומציל על כל סביבות העיר וע"ז אמר ה"ז שכונת קברות וכל סביבותיה טהור. אך גם על פירוש זה יש לבע"ד לטעון במאי פשיטא ליה לש"ס דבהכי מיירי שיטעון ע"ז מ"ט כו' הא י"ל כפשוטו דרק על זה מיב"ל ופשט ליה:

ד"ה משנזקק כו' שכבר ראה [שתי] ראיות כו' כצ"ל:

ד"ה אונסו וספיקו ושכבת זרעו הכל טמאין מחמת זיבה דאי אפשר להם בלא ציחצוחי זיבה. זה תמוה דפי' דלא כמאן דהא בש"ס לא רצה לאוקמיה הא דש"ז משום זיבה כדמקשה ע"כ לא אמר ר"י כו' ואוקמי' בגוונא אחרינא לרב אדא שאין תולין בה או למשא וגם מה שכלל יחד אונסו וספיקו וש"ז מטעם זיבה לא אדע מאי קאמר אם לא שפירש אונסו ע"ד שכ"ל במשנה ואינו במשמע. ואולי לישנא בעלמא נקט וכוונתו דלהכי בהוזקק לזיבה אמרינן דאונסו וספיקו וש"ז טמא כיון דכבר נעשה זב אי אפשר שלא יהיה בו ציחצוחי זיבה ממש הבא שלא מחמת אונס ול"ש ע"ז קו' הש"ס אפי' ר"י כו' כיון דטמא בזה בכל גווני עמש"כ בש"ס שם ותבין זה:

תוס' ד"ה אמר רבא [בדק ופנה בדק] ומצא גם השני כו' לא [האי] מפנה כו' כדי [לישאר] שם כו' א"צ שיפנה [השנים ויחזירם] לגבי חד אצל הג' כו' כצ"ל. ומש"כ ואית דגרסי הכא ומשוי להו שכונת קברות פי' שיהא כו' אינו ר"ל בניחותא דלאית גרסי הו"ל שכונת קברות דא"כ הו"ל למימר והוי ליה שכונת קברות. אך ר"ל כמ"ש בפי' רש"י דה"ק דא"צ שיפנה תרי לגבי חד (בכדי) ומשוי' ליה שכונת קברות דלזה א"ש יותר מה שאמרו ולא הנך תרי כו' דפי' א"צ דהיינו למשוי ליה שכונת קברות ע"ש:

ד"ה איכא דאמרי כו' וק"ק אם [אינו] הלכה היא כו' כצ"ל, והיינו עפ"י משכ"ל בד"ה פרט להרוג דס"ל דדינא דשכונת קברות אין לזה הלכה רק מסברא. וע"ז הקשו כאן דאין לזה סברא לומר כיון שניתן רשות כו' אם לא דזה מן ההלכה וכה"ג כתבו לעיל שם:

ד"ה בדק מעשרים אמה ולא מצא מאי פי' [אם בדק לאחד] מן הרוחות כו' כצ"ל:

ד"ה אמר רב משרשיא כו' אבל לא יצרך יותר לבדוק כו' עיין בש"מ בשם הרא"ש דהקשה ע"ז ממ"נ אם אין היכר ברגלי המת פשיטא דצריך לבדוק משני צדדין דהי מינייהו מפקת ואי יש היכר מרגלי המת ליכא למיבעי מידי דפשיטא דא"צ. מיהו זה ל"ק כ"כ דס"ל דאפ"ה מיב"ל, אך הא קשי' טובא על האית דמפרשי מהו שיהא [חופר] בעומק עד שיגיע לסלע או לבתולה הא מפורש הוא במשנה דאהלות שם הבודק בודק אמה ומניח אמה עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה. וכן תמה בש"מ ואולי דעל העשרים השניים מיב"ל דהיינו אם מצא אחד בסוף עשרים דבודק הימנו ולהלן כ' אמה אולי די בזה בבדיקה מועטת מלמעלה שלא בעומק כ"כ, או י"ל אלעיל קאי אם בדק לאחד מן הרוחות ולא מצא אולי די עוד בבדיקה קלה וכל הפירושים אינו בחזקת בדוק, ועמ"ש בגמ' בציון בדק כו' פי' נכון:

ד"ה כל ספק כו' ואינו ידוע איזה מהן [פשה] טהור. הס"ד. ומה"ד משנזקק כו' ובזה [כסלע ועוד טמאין] לסוף בזה ובזה כסלע ואינו יודע איזו מהם כהה שניהם טמאים עד [שיחזרו] שניהם להיות כגריס כו' כצ"ל:

ד"ה מנה"מ כו' אמר קרא לטהרו [או לטמאו] הואיל כו' כצ"ל:

ד"ה אי הכי כו' אלא לנזקק לטומאה כפיר"ת. הס"ד כצ"ל. והיינו מש"כ בגמ' דר"ת מוקי הך פלוגתא דרבנן ור"י בספק שער לבן דמיירי שנזקק כבר לטומאה אחרת ואפ"ה מטהר ר"י מקרא דלטהרו דמוקי לה בנזקק לטומאה אחרת דאל"ה תיפוק ליה משום חזקה דטהרה. ועיין בזה בר"ש ספ"ד דנגעים שכתב דלפ"ז צ"ל הא דמקשה הש"ס מנה"מ דטהור דמשמע דצריך קרא ר"י גופיה הוא דקאמר ודכוותה מצינו טובי ע"ש. ור"ל דר"י גופיה אמר דליכא למימר טעמא מהך קרא דא"כ אפי' משנזקק נמי ואוקמי קרא להא דר"י, אבל כאן הטעם פשוט דעד שלא נזקק הו"ל חזקת טהרה ובנזקק הו"ל חזקת טומאה ממש בענין זה ומ"מ הו"ל רבותא בזה כדביאר בפי' הרמב"ם שם. ומה"ד אלא אי אתמר [דרב יהודה אמר רב] אדר' יהושע אתמר כו' מתני' דהכא כו' כצ"ל:

ד"ה ור' יהושע כו' שת"ק מטמאו מספק כו' ה"ה דהוה מצי למימר איפכא דת"ק מטמא ודאי, ואולי כתבו זה לפי גי' קיהה כדעתם בסנהדרין (דף פ"ז) שהוא מלשון אסיפת רבים לדקדק בדבר ולעמוד על העיקר לטהרו או לטמאו לגמרי. וע"ז