ברכת ראש נזיר קפ

שאמרן. עוד זאת מוכח דעת הר"מ דדין ידועין כולם בין הידועין שנקבר אדעתא לישאר שם בין ידוע סתמא שנקבר שם דין אחד להם דאי"ל דין שכונת קברות ולא אמרו אלא המוצא. ולכאורה משמע דגם בקבר יחידי הידוע לענין איסור פינוי והנייה נמי אין חילוק דבידוע אף בסתמא אסור ויבואר זה לקמן. (ה) מיהו דעת תוס' ופ"ה דגם בשלשה ידועים יש להם שכונת קברות אף שאינו ידוע שנקברו שם אדעתא שלא לפנות. וכן פי' הר"ש פט"ז דאהלות ואינו מוצא אלא באחד או שנים ידועים וז"ל התוס' ב"ב והר"ש באהלות שם בד"ה המוצא פרט למצוי פי' פרט לידוע ולא בידוע דקאמר התם אחד ידוע ושנים תחלה כו' דשם מיירי שידוע שנקבר ולא שידוע שלשם קבורה נקבר אבל הא דפרט למצוי היינו שידוע שלשם קבורה נקבר שם דאז אסור לפנותו כו'. והא דאמר בנזיר דבעי שלשתן ידועין כו' אור"י דהוה דבר שיש בו טעם דבאחד ידוע לית לן למימר שלשם קבורה נקברו שהיו עוד שנים שהרי כשנקבר זה לא היו אותן שנים ידועין כו'. ולכאורה משמע דס"ל דדוקא בכה"ג שהידוע הוא ידוע בסתם שנקבר הוא דאמרינן ביה דאינו מצטרף לב' נמצאין להיות שכונת קברות דכן משמע מהא דאוקמי הברייתא בכה"ג וגם מהא דסמכו לזה. והא דאמר בנזיר כו' דר"ל דבכה"ג יש ליתן טעם למה לא מצטרף להנמצאים לומר דלשם קברות נקבר שם דהא ג' הן כיון כשנקבר זה לא היו אותן שנים ידועים וכוונתם כמו שביאר כאן הש"מ בדבריהם וז"ל דאי"ל דמסתמא להיות שם עולמית נקברו דכמו שלא ידענו מן השנים שהן תחלה כמו כן אותן שקברו את הידועים לא ידעו מן האחרים כלל ע"ש. אבל באחד או שנים ידועים שנקברו ודאי אדעתא להשאר שם י"ל בהיפוך מסתמא ידעו שכבר נקבר אחד או שנים לשם קבורה לזה קברו גם את השלישי להיות שכונת קברות והם יודעים יותר ממנו אף שלנו הוא תחלה. אבל המעיין לאמתו יראה דאינו כן דא"כ למה הקשו על פ"ה דפי' דהוא מהלכתא דלא שייך כאן הלכתא דהוה דבר שיש בו טעם. הא לפ"ה י"ל דס"ל דהברייתא בכל גווני ידועים מיירי כדס"ל באמת הר"ם והגר"א שכתבתי לעיל ועוד דהתוס' כאן לא הזכירו תחלה דהך ידוע אין פירושו כידוע דלעיל ואפ"ה נתנו בו טוב טעם בשינוי לשון והיינו דאי"ל דזה שכונת קברות כיון שיש בו ג' מתים דאי איתא שגם השנים שנמצא אדעתא לישאר שם נקברו מסתמא היו ידועים לנו כמו שידוע לנו האחד. והיינו טעמא לפי שלא גזרו שכונת קברות אלא היכא דיש טעם וסברא לזה כיון שמונחים ג' כסדר שמונחי' לשכונת קברות תלינן כן אבל היכא דיש קצת טעם לומר שאינו כן לא תלינן בשכונת קברות דבזה אמרו להקל כדאיתא לקמן עילה מצאו וטהרו דמספיקא לא גזרו טומאה בקרקע א"י כדאיתא ברש"י כתובות (דף כ' ע"ב) והא דפי' שם דהך ידוע ר"ל בסתמא הוא משום דגי' היה מצא ג' האחד ידוע כו' יש להם תבוסה כדאיתא בר"ש שם וסברי דהאי יש להם תבוסה אכולהו קאי. ולזה עכצ"ל דאינו ידוע שנקבר אדעתא לישאר דהא אפי' נימא דאינו מצטרף מ"מ אותו הידוע עכ"פ קנה מקומו. וגם עז"כ דא"צ לפ"ה דהלכתא גמירי דאף בשאינו ידוע כ"כ ואין בזה טעם התוס' דכאן דמן הסתם היינו יודעים גם האחרים שנקברו עד"כ מ"מ יש בו הטעם שכתבו שם וכמ"ש בביאור הש"מ דיש לנו לתלות שגם הם לא ידעו מהשנים דכל היכא דיש סברא קצת לקולא תלינן להקל והכא פירשו ידוע אף בידוע גמור כסתם ידוע דבש"ס כאן ובסנהדרין שם ונתנו ע"ז טוב טעם. אך לפ"ז צ"ל דהא דתני יש להן תבוסה אנמצאים קאי אבל הידוע עכ"פ קנה מקומו וכן ביאר הגר"א בספר אליהו רבא שם. (ו) וכתבתי כ"ז שלפי מה שראיתי בתשובת חו"י שהאריך בביאור שיטת התוס' ותורף דבריו עפ"י גי' הישנה המוטעת דסיימו כאן ולא אמרו שכונת קברות אלא או לשנים ידועים או לשלשה תחלה. וכה"ז דבנמצא אחד שידע שלשם קבורה שישאר שם נקבר אז אסור לפנותו ובשנים אם נמצאו וידוע לנו שנקברו שם אף שא"י שנקברו ע"ד לישאר שם הוא ג"כ אסור אבל אם יש ג' שוה בין נמצאים בין ידועים הוא אסור. והא דאיתא בש"ס אלא לשלשה ידועין או לג' תחלה ש"מ דאין השנים מועילין לא קשה דשנים ידועים ואחד בתחלה גרע דבא זה ולימד ע"ז דאם נקברו אדעתא לישאר היה לו לידע מכולם ולעולם ב' ידועים לבד מועילים כו' ע"ש וכ"ז לא ניתן ליכתב. ותמיה טובא דלדידי' מה בין שנים ידועים סתמא דאינו ידוע אם נקבר שם כדי לישאר שם לשני נמצאים דבזה ובזה כעת נתוודע שיש שם קבר ואינו ידוע על איזה אופן נקבר ואם בשני ידועים תלינן שנקבר לישאר שם אף דהוא קבר חדש והיה לנו להודיע שנקבר עד"ז עכ"ז תלינן כן כ"ש בשני קברים הנמצאים שלא נודע כלל ענין הקבורה והיה לנו לתלות דמסתמא נקבר ע"ד להשאר ומכ"ש בקבר ישן ואפ"ה תנן במתניתין בשנים דנוטלן ואת תבוסתן. ועוד הא בעינן שיהא ניכר שנעשה לשכונת קברות מד' ועד ח' ובשנים אינו ניכר. ועו"ק אי איתא דגם בשנים יש חילוק בין ידועים לנמצאים אמאי לא חשיב בברייתא שהובא בסנהדרין (דף מ"ז) שלש קברות הן כו' הו"ל לחשוב עוד חילוק דבקבר הנמצאים אינו נעשה שכונת קברות בשנים ובידועים הוה שכונת קברות וגם מנ"ל לתוס' זה. אבל האמת דגי' הס"י אטעיתי' דנתחלף בין ב' לג' והך ולא אמרו כו' הוא ציון על הש"ס וצ"ל [בשלשה] ידועים כלשון הש"ס. וכן הוא בתוס' ב"ב ובהר"ש שם דאין שכונה פחות משלשה וכן כתב האו"מ. גם מה שתלה ביאור התוס' דב"ב עפ"י לשון תוס' נזיר לא ראה דברי הש"מ ועפ"י מה שכתבתי לעיל נתבאר דהוא ענין אחר ושניהם אמת דס"ל לתוס' דבין ידועין סתמא או ידועין ממש דין אחד להם דאי"ל שכונת קברות עד שיהא שלשה רק דיש החילוק ביניהם בדין קנו מקומן וכ"ז פשוט וברור. ועכ"פ זאת מבואר בתוס' נזיר וב"ב ובר"ש דהא דקבר הידוע דאסור לפנותן הוא בידוע שנקבר ע"ד שישאר שם אבל בידוע סתם או בנמצא סתם מותר לפנותן. (ו) ועד השלשה אני בא לבאר דעת רש"י ז"ל בסנהדרין (דף מ"ז ע"ב) דאיתא שם ג' קברות הן בארץ ישראל. קבר הנמצא. קבר הידוע. קבר המזיק את הרבים. קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה. קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה. קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה ואוקמי' בקבר בנין. ופי' רש"י קבר הנמצא וכגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקבור שם ובגזילה נקבר שם ולזה מותר לפנותו דלא קנה מקומו ומקומו טהור דלא גזרו ע"ז ובהנאה נמי מותר ואע"ג דאיסורו מה"ת הוא דאין תורת קבר עליו. קבר הידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה אסור לפנותו ומקומו טמא גזירה דרבנן שגזרו טומאה על הקבר כדי שלא יפנהו קבר המזיק את הרבים ניתן רשות לפנותו מפני נזקו של רבים ומקומו טהור דלא גזרו עליה ומיהו אסור בהנאה דאיסור' דאוריית' הוא ולא פקעה עכ"ל. וכתב הב"י והפרישה בסי' שס"ד עמש"כ הטור שם המוצא קבר בארץ ישראל בתוך שדהו ואינו יודע אם נקבר שם מדעת בעל השדה מותר לפנותו ומקומו טהור ואם מדעת בעל השדה נקבר שם אסור לפנותו ואם פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה וכתב הב"י שם מדברי רבינו משמע דמסתמא מותר לפנותו עד שידע שמדעת בעל השדה נקבר שם. ומדברי רש"י משמע בהיפוך דלא שרי לפנות אלא קבר חדש שיודע בעל השדה שמעולם לא צוה לקוברו וכן כתב הפרישה. ולדבריהם צ"ל דמש"כ רש"י בקבר הידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה לאו דוקא אלא אפי' בסתם שאינו ידוע תלינן שנקבר מדעת בעל השדה ובשי' זו הלך בתשובת חוות יאיר שם והרחיב לבאר דעת רש"י עד"ז ומסיק לשי' זו דקבר אחד ידוע סתם אסור לפנותו וכן במצא ואין ידוע רק בכה"ג. קבר ידוע סתם או קבר ישן עם עוד שנים נמצאים מחדש מותר לפנות אף הידוע דתלינן מסתמא כולם בגזילה נקברו שם. אך הטור אזיל בשי' תוס' שכתבתי לעיל דס"ל דוקא בידוע גמור אסור לפנותו יעו"ש. והנה הרגיש בעצמו הקו' חזקה שעמד לפניו כמחיצה של ברזל דאיך תנן בג' קברים הנמצאים ה"ז שכונת קברות אעפ"י שנקברים שם בגזילה כי קבר הנמצא הוא בענין אחד עם ג' קברים הנמצאים וזהו דבר שאין לו שחר דבגזילה אפי' כמה אין לו חזקה כדאי' במסכת שמחות וברמב"ם פ"ט שם ולא מצא מענה ע"ז. אך כתב דרש"י הוציא מפירושו בזבחים (דף קי"ג ע"א) פעם אחד מצאו עצמות בלשכת דיר העצים ובקשו לגזור טומאה על ירושלים עמד ר' יהושע ואמר לא בושה היא זו שנגזור טומאה על עיר אבותינו איה מתי מבול כו' ופי' רש"י שנפלו כולם ואין אחד מצוי בה ע"כ בדוקה היא. הרי מוכח דלא טיהרו אלא מפני הבושה דירושלים אבל אי היה במקום אחר היה טמא. וקשה הא לא נמצא רק קבר אחד והרי בקבר אחד מפנה ומקומו טהור. אלא ודאי בסתמא אמרינן שאינו גזול ואסור לפנותו יעו"ש שהאריך ודחק ע"ד שי' תוס' ליישב קו' זו. ובמח"כ לחדודי הוא דאמר ד"ז שרש"י יוציא הפי' מכח קו' נגד המשנה וכולהי ברייתות בדבר הנדחה כקש דהתם רצו לגזור טומאה משום שמא נגע ונטמא זה מזה וזו מזו בעוד שהיו העצמות שם כמ"ש בפי' הר"ם בסוף עדיות. ועכצ"ל כן דאי"ל כסברתו משום דהוה קבר הידוע דאסור לפנותו דאין לך קבר המזיק את הרבים יותר מזה דיטמא כל אשר במקדש וגם ודאי במקדש לא נתנו ע"ד לישאר שם. ועיין עוד בראב"ד פ"ח דעדיות שכתב שבשלש מקומות וארבע נמצא הטומאה כו' ובזה נדחו