ברכת ראש נזיר קעט

שאין מונחין כדרך הנקברים שלנו אולי לא ניתן כלל לשם קבורה והוה כעין ספק ספיקא ספק כותי וספק לא ניתן לקבורה להכי אין לו תבוסה כנ"ל, ומהתימה על המפורשים שלא ביארו. אמנם דעת הרמב"ם נראה שאינו טהור מדין תבוסה אלא במונח בגלוי ע"פ השדה או בבור כמתני' דאהלות הנ"ל. (ג) ודעת רש"י כאן הוא ג"כ דכותי אין לו תבוסה כהך דמצא שנים ראשו של זה כו' דניכר דכותי הוא ועכ"ז כתב בדין הרוג ויושב ושאינו מושכב כדרכו דנוטלן ואת תבוסתן רק דאין לו שכונת קברות מה"ט דלמא כותי הוא ומשמע ליה דכל הני דממעט במתני' בחדא מחתא מחתינה דומיא דפרט למצוי דאינו ממעט אלא משכונת קברות ולא מתבוסה, ולז"כ רש"י טעם לכל אחד דבהרוג י"ל דהכי איתרמי שנהרגו שם וכן באינך י"ל דאיתרמי שזרקו לשם. ומשמע מה"ט אפי' נימא דישראל הוה מ"מ כיון דאינו שוכב כדרך המת תלינן דנקבר ע"ד לפנותו להכי יש לו תבוסה ואי"ל שכונת קברות. ומ"מ ק"ל להש"ס בשלשתן תחלה כיון דהלכתא גמירי די"ל שכונת קברות אם מצא אחד מושכב שלא כדרכו יותר י"ל שנקבר כן לדעת דומיא דשנים האחרים והם מעידים עליו שנקבר כמותם. עז"א דאיכא עוד ספק דלמא כותי הוא והו"ל לדין שכונת קברות תרי ספיקי ספק כותי וספק שלא לדעת אבל לדין תבוסה ס"ל אפי' שלא לדעת רק נקבר לפי שעה יש לו תבוסה והו"ל רק ספק אחד דכותי ולחומרא. ובזה נתבאר שי' רש"י לנכון. והאו"מ לא העמיק עיונו וסיים בצ"ע. ולמ"ש א"ש נמי מ"ש הרוג מחסר דאין לו תבוסה ודלא כתוס' שהשוום דה"ט דשם מיירי שחסר ודאי אבל בהרוג אינו אלא משום שחסר דמו א"כ הכא דתלינן שנהרג באותו מקום ונקבר שם דלהכי אין לו שכונת קברות הרי עיקר תפוסה נעשה כאן בעפר מהדם שיצא ממנו. והתוס' דעת אחרת אתם דזה הוא הלכה למ"מ. לז"כ בע"א. הארכתי קצת במה שלא קדמני אדם בזה. ודעת קדושים אמצא בס"ד:

שם מצא שלשה האחד ידוע ושנים תחלה או [אחד] תחלה ושנים ידועים [יש] להם תבוסה ואין להם שכונת קברות כו' כצ"ל וכמ"ש לקמן, וכ"ה בתוספתא. (א) ושם מסיים ולא אמרו אלא המוצא שלשה בתחלה, ולזה דעת הגר"א בס' אליהו רבא שם בפרק ט"ז דאהלות דבגמרא נמי ה"ג לא אמרו שכונת קברות אלא לשלשה ומתחלה אבל בידעינן אפי' באחד לא הוי שכונת קברות וכ"ש כל השלשה ידועין עכ"ל, והיינו לענין שיצריך בדיקה כדין שכונת קברות אבל מ"מ קנו מקומן לזה דאסור לפנותן, ומה שאמר בג' כ"ש היינו לפי מה דמשמע מפירושו שם דהידוע ר"ל דנקבר אדעתא לישאר שם ואותו הקבר ודאי אסור לפנותו רק דהב' דמתחלה י"ל תבוסה דנוטלן ואת תבוסתן ואין האחד מעיד על הב' שנעשו שכונת קברות ומכ"ש היכא שכל הג' ידועין שנעשו לקבר ולא לשכונת קברות דאין צריך לבדוק עוד דאי איתא דנעשה לשכונת קברות הו"ל למדכר כמו שידוע שנעשה ליקבר שם ומטעם דאמר שם ר"ע א"כ היית צריך לבדוק כל קברי א"י הידועים, וכן נ"ל מבואר דעת הר"מ בפ"ט מהט"מ דין וא"ו, וז"ל המוצא ג' מתים כדרכן בתחלה כו' ה"ז שכונת קברות, מצא שנים ואחד ידוע יש להן תבוסה ואין להם שכונת קברות שהקבר הידוע אינו עושה שכונה ולא אמרו אלא המוצא ג' בתחילה הוא שצריך בדיקה כו' נקט בזה דין בדיקה לאפוקי ג' ידועין אף דבהו ודאי יש להם דין שכונת קברות דקנו מקומם ואסור לפנותם מיהו לענין בדיקה לא אמרו אלא ג' בתחלה והיינו דמפרש ידוע אדעתא לישאר שם וכמ"ש. (ב) ובזה עמדנו ע"ד הר"מ פ"ח מהט"מ דין ה' הנפלאה לעין כל רואה. נסתם החזון ונעדרו המראה. אשר יאמר היום בהר ה' יראה. וז"ל קבר הנמצא בארץ ישראל מותר לפנותו, ואם פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה עד שיבדוק כמו שיתבאר, וקבר הידוע אסור לפנותו ואם פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה. קבר המזיק את הרבים מפנין אותו ומקומו טמא ואסור בהנאה. ועיין בהשגות הר"א וברשב"א הובא בכ"מ שם ענו ואמרו אף שגי' זו נמצאת בירושלמי דנזיר משובשת היא. יעו"ש באורך. והכ"מ ירד להציל ולא הציל. ואכתוב דבריו בקיצור, קבר הנמצא בארץ ישראל שלא היו יודעין בו מקודם מסתמא נקבר שם שלא מדעת בעל השדה ומותר לפנותו ואם פינהו מקומו טמא ר"ל השדה שסביבותיו מחזיקים בטומאה ואסור בו הנאת דבר עד שיובדק ובמצא ג' איירי ואעפ"י שמותר לפנותו פינוי המת שאני כו', קבר הידוע שאין שם אלא הוא לבדו ומסתמא נקבר מדעת בעל השדה אסור לפנותו דקנה מקומו ומקומו טהור ומותר בהנאה כיון שידוע שאין שם קברים אחרים. עוד כתב בקבר הידוע פינהו אפי' הקבר מותר בהנייה כיון שידוע שלא נקבר שם אלא הוא לבדו מסתמא ע"ד לפנותו נקבר שם והו"ל כאלו לא היה שם קבר מעולם לענין זה, וקבר המזיק את הרבים אפי' נקבר ברשות מפנין אותו ומקומו ר"ל השדה שסביבותיו טמא מטעם שנתבאר בקבר הנמצא (ור"ל במצא שלשה) עכת"ד יעו"ש. והנה אף כי קצת דבריו היטב אשר דיבר בזה. דמקומו ר"ל כל המקום שסביבותיו. אך פירושו בר"מ מרפסן אגרי, בראש מש"כ בקבר הנמצא דמקומו טמא במצא ג' איירי. ועז"כ ואעפ"י שמותר לפנותו כו' הוא פלאי דממ"נ היכי מיירי אי מצא השלשה כדרך שכונה מד"א עד שמונה כדביאר בפ"ט שם איך כתב בזה דמותר לפנותו. הא משנה שלימה שנינו מצא ג' כו' ה"ז שכונת קברות ואסור לפנותם. ואם לא מצא בענין זה א"צ בדיקה. גם מש"כ בקבר הידוע שאין שם אלא הוא לבדו כו' א"כ אין זה דומה לקבר הנמצא וקבר המזיק את הרבים דמיירי בנ'. והלא יגיד עליו ריעו דכולהו בחדא מחתא מחתינהו, וגם סותר דבריו תוך כדי דיבור במה שכתב כיון שידוע שלא נקבר שם אלא הוא לבדו מסתמא ע"ד לפנותו נקבר כו' ואמאי כתב הר"ם בזה דאסור לפנותו. גם מה שפי' בקבר הידוע דידוע דאין שם עוד הוא פי' חדש שלא שמעה אוזן דאיך יפרנס לשון הש"ס בזה אחד ידוע ושנים תחלה וכו' סו"ד פליאה דעתו ממני. (ג) ומצאתי בסוף תשובת חו"י נדפס תשובה מהגאון רד"א בדין שכונת קברות ושם העמיק הרחיב מאוד בשיטה זו לדעת רש"י ותוס' והר"מ כ"א למינו ברוב עיונו. והגם כי לא בינת אדם לי להבין דברי רבותינו הגאונים ז"ל ומכ"ש להשיג ולדבר קשות. ארכבותי דא לדא נקשות. האמנם נאמנים עלי דחז"ל יגעת ומצאת תאמין, ובה' בטחתי כי יקבל תפלתי אל תצל מפי דבר אמת עד מאוד כי למשפטיך יחלתי. והנה שלשה אלה נפלאו מני ודעת רש"י ותוס' יבואר לקמן. ועתה אשובה ראש לדעת חוות יאיר בדעת הר"מ דהנה גם הוא הביא דברי הכ"מ ותמה עליו ובכלל דברי דבריו יעו"ש. אך עשה סנגרון לדעת הכ"מ ביתר ביאור שהר"מ מיירי בקבר הנמצא בג' מתים שלא מצאם בבת אחת רק בדק ופנה בדק ופנה כדרבא לקמן ופסק כאיכא דאמרי דמפנה לשלישי רק לשכונת קברות לבדיקה ס"ל דצריך לבדוק והא דעילה מצאו וטיהרו הוא רק לזה דמותר לפנותו ולא לבדיקה ותלה עצמו בפי' התוספות והאריך לפרש עד"ז ע"ש. והנה מלבד הלחץ בלשון הר"ם הנובע ממקור הירושלמי ואין זכר למו מהך דרבא לקמן ובפרט כי זו ברייתא מפורשת ובדרבא איכא תרי לישני עוד זאת לא נמלט מקו' הנ"ל כי קבר הידוע לא מיירי מסגנון אחד לפניו ולאחריו וגם כי חלק דין בדיקה מדין לפנותו והוא דבר תימה נגד לשון הש"ס עילה מצאו וטיהרו ארץ ישראל וכמ"ש לקמן בסוגי' שם אין זה אלא כמאן דמעייל פילא בקופא דמחטא. (ד) ומה שנ"ל בזה להיות דעת הירושלמי והבבלי נכונו יחדיו לדין ולהורות אמרות טהורות. אף כי לשונם שונות הכוונות נכונות. להיות צדקו יחדיו. וכה"ז דבבבלי סנהדרין (דף מ"ז ע"ב) הגי' כן הוא שלש קברות הן קבר הנמצא בארץ ישראל מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה. קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה. קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה. ובירושלמי הגי' כלשון הרמב"ם הנ"ל ושניהם אמת. והיינו דבבלי מיירי מדין קבר יחידי ומקומו של קבר ובקבר של בנין איירי כדאיתא שם לכן דינו כאמור. וכ"ז נכלל במש"כ הר"מ בפ"ט המוצא מת בארץ ישראל מושכב נוטלו ואת תבוסתו משמע דהשאר טהור. אבל לגי' הירושלמי מיירי בכל מקום שסביבותיו וכדפי' הכ"מ כדביאר הר"מ גופיה מקומו טמא עד שיבדק כמו שיתבאר. וזה נתבאר בפ"ט שם שיהיה על אופן שימצא ג' מתים בד"א עד שמונה ומיירי בקרקע עולם ולזה חשב דין שלשה קברים החלוקים בדינם וכה"ז קבר הנמצא (ביחידי או ב') מותר לפנותו משא"כ בקבר ידוע כה"ג אסור לפנותו. ועוד חילוק אפי' בקברים הרבה כמו ג' ויותר דהו"ל דין שכונת קברות דאסור לפנותם מ"מ חלוק בדין זה דבקבר הנמצא אף אם פינהו מ"מ נשאר עליו חזקת ביה"ק לטמא כל סביבותיו ולא לתרומה כדביאר הר"מ בפ"ט ד"ט שם וכלשון המשנה פט"ז דאהלות משנה ד' המוציא את העפר ממקום טומאה אוכל בדמעו. וע"ש ברע"ב ותוי"ט ולאסור בהנאה היינו כפי' הכ"מ שלא לאכול כו' דזה מקרי איסור הנייה גבי ביה"ק כדכתב הר"מ בסוף הל' אבל, אבל בקברי הידועים אם פינה כל הידועים לנו לא נשאר עליו שום חזקת ביה"ק וכמש"ל בשם הגר"א. וכן הוא דעת הרמב"ם דבידועים לא עשו חזקת שכונת קברות רק את הידועים לנו כ"ז שלא פינוהו דין ביה"ק עליו ואם פינהו מקומו טהור ומותר בהנייה וקבר המזיק את הרבים אף בקברים הרבה מפנין אותו ומ"מ נשאר עליו חזקת ביה"ק שצריך לבדוק. והמעיין יראה שבזה יסולק כל הקושיות של הראשונים וראוי למי