ברכת ראש נזיר יז

השלשים איש אלא ליקח מהם שלשים חליפות בגדים וא"כ ויך מיותר דיותר הו"ל רבותא כשחלצם מחיים אם לא דהמעשה כ"ה ויך ויקח כו':

רש"י ד"ה ר' יעקב כו' כגון [עולה] ושלמים הס"ד ומה"ד ר"י כו' כצ"ל:

ד"ה שאין מתפיסין כו' ועומד מרחם הוא הס"ד ומה"ד בכור נמי מתפיס בנדר הוא אבל גבי נזיר כו' כצ"ל:

ד"ה לשאוב מים מן [העין] גרסינן שכ"ה לשון המשנה [בספ"ק דכתובות] ופירושו מן המעין:

הס"ד כצ"ל:

ד"ה ושמשון כו' וקס"ד דלמנוח קאמר כו' כצ"ל ועיי' בתוספות:

ד"ה ה"ג דתניא כו' ובבציר [מהכי] לא כו' כצ"ל והמשל"מ בפ"ג מהנ"ז די"ב תמה מאוד ע"ד רש"י במש"כ אבל שאר נזירי עולם כו' מנ"ל הא. וגם מאי נפ"מ בהך שקלא וטריא ואימא שתי שנים כו' מאי דהוה הוה. ונ"ל דס"ל דפשט לשון המשנה הכביד שערו מיקל בתער משמע דבכובד תליא וכה"ג תניא (במ"ק י"ז) הכביד שערו מיקל בתער ומיירי בסתם כובד לכל אדם כפי מה שהוא רק הכא ילפינן סתם כובד מקדושת כהנים אחת לשלשים יום ולא יליף מאבשלום ותדע דהא לר"י דס"ל מע"ש לע"ש ודאי לא דמי לשאר ב"א דלאו מפנקי כאבשלום דוקא וא"כ רבי גופיה דסתם במשנה דבכובד תליא נראין הדברים דבסתם כובד איירי דומיא דכהנים אחת לשלשים יום והא דשקיל וטרי הש"ס בדינא דאבשלום י"ל דנפ"מ היכא דנדר בפירוש שיהיה נזיר כאבשלום אז תליא בפלוגתא הנך תנאי דגם לפירש"י אינו אלא שלא יפחות משלשים יום דליכא כובד בפחות אבל יותר מזה תליא בדעתו כ"ה דעת רש"י מיהו דעת הרמב"ם כתוס' שמגלח ליב"ח וכ"ה בירושלמי:

תוס' ד"ה הרי עלי כבכור פי' ככר זה כבכור () דאי אמר כעולה כו' מרחם אמו הס"ד כצ"ל:

ד"ה שמצוה לקדש () ולומר תוקדש כו' כצ"ל:

ד"ה דלמא גוססין כו' כי נזיר אסור ליגע בגוסס כו' עיין לקמן מ"ג בתד"ה ומהכא דס"ל דכהן אינו מוזהר על הגוסס ומ"מ שפיר כתבו כאן דאסור ליגע לכתחלה כיון דרוב גוססין למיתה אימא בעת חליצתו ימותו:

ד"ה את נדרי כו' לימים [משום] שהכביד עליו כו' כצ"ל:

דף ה' ע"א גמ' מאי א"ב לשאר אחוהי לפ"ד הרמב"ם שכ"ל דנזיר עולם מגלח לגמרי כל הראש כשאר נזיר קשה הא א"ב טובא דאחוהי אסור לגלח פאת הראש וי"ל דהכי מקשה במאי ניכר דאיהו מגלח מחמת נזירות להביא עלי' קרבנות כיון דאחוהי נמי מגלח בעת הזאת יבואו לטעות שמגלח בסתם ובזה י"ל קו' תד"ה מאי. ואולי י"ל לדעת הר"מ דמגלח לגמרי הוא דוקא לרבי או לר"נ אבל לר' יוסי דמגלח כל ערב שבת לא עדיפא מאחוהי ואינו מגלח לגמרי וגם אינו מביא קרבנות אלא לשלשים יום דאיכא כובד:

רש"י ד"ה ואימא כו' אבשלום [לשלשה] חדשים כו' כצ"ל:

ד"ה ושב כו' אף [כן] בשיבה כו' כצ"ל:

ד"ה א"ב כו' ואי קשיא לך לר' [יוסי] מ"ש אבשלום כו' [רבי מתרץ טעמיה] דאבשלום כו' כצ"ל:

ד"ה לקן כו' [והיא] שנת עשר כו' בתחלת מלכות של שאול [היה שנת אחת עשרה] ושמואל כו' כצ"ל:

ד"ה בר פדא כו' כמו [שפירש] התרגום הס"ד כן צריך להיות:

תוס' ד"ה [והא רבי הוא דאמר] אין ימים כו' בפחות משני ימים [הכא נמי בכל] ב' ימים כו' גזירה שוה [אהכי] אלא כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה תלכנה כו' שאין הדבר [כן] להכי כו' כצ"ל:

ד"ה מ"ט כו' וא"ת והא כהנים כו' נ"ל דהכי ק"ל מנ"ל להש"ס דבכהנים הוי טעמא משום כובד הא בגזרה שוה דפרע פרע יליף דמצותו בכך ומנ"ל דבכובד תליא אלא ודאי צ"ל דהכי מסתברא להו דלהכי הדין בשלשים יום משום דבהכי הוי כובד לפ"ז הוה יכלי למילף מסתם נזיר דדינו ל' יום דבהכי הוה כובד וע"ז תירצו דהוה אמינא קדושת עולם חמור ובעי כובד טפי להכי יליף מכהנים דהוי קדושת עולם ומיושב קו' גליון הש"ס ע"ש:

ד"ה מאי כו' יגלח [משמע] דבתגלחת היה מאחר הס"ד כצ"ל:

ד"ה הני מקץ כו' פי' דליכא למימר [מ'] שנה למלכות כו' להם מלך () שמרדו במלכו של עולם תלה מרידת אבשלום בשאלת להן מלך:

הס"ד ומה"ד [היא] שנת עשר לשמואל כו' שנת רעב [וקרא] אותה כו' כצ"ל:

ד"ה בר פדא כו' פי' [הכתובים] בפרשת נזיר כו' כצ"ל ור"ל דטובא נדרים איכא בפ' מטות ולא חשיב רק לשון נדר ונזיר הכתובים בפ' נזיר וכפירש"י בזה:

ע"ב גמ' אלא לבר פדא קשיא והא דלא משני כדלקמן נעשה כאומר שלמים דמדרבנן צריך ל' יום דק"ל למה סתם בזה והא נפ"מ בנטמא יום שלשים דאינו סותר כדפירש"י וכדס"ד לקמן בהא דנטמא ומשני הא עדיפא ליה לאשמעינן דמגלח ומביא קרבנות ביום שלשים מה"ת ולא ביום כ"ט דלא אמרינן לבר פדא מקצת היום ככולו ועמש"כ בתוס':

רש"י ד"ה ה"ג אלא כו' א"ל בר פדא רישא כו' דלא אמר בהדיא [שלשים] אם גילח כו' כצ"ל והד"א וזה לפירושו דס"ל דבסתמא נעשה כאומר שלמים וצריך לגלח ביום ל"א אבל באומר שלשים יום לבר פדא דלא ס"ל מקה"י ככולו צריך מה"ת לגלח ביום ל"א וקו' הש"ס לקמן מהאי דשלשים יום הוא לרב מתנא:

ד"ה והא תנן כו' שלמים [ממש] דצריך להשלים () כל מה [שנזר] ולגלח כו' כצ"ל ס"ל לרש"י לרב מתנא בעי שיאמר שלמים ולא כפי' התוס' מייתורא דשלשים וכ"מ מפי' לקמן (ו' ע"ב) בד"ה תנן כמש"ש ומש"כ דהו"ל כאומר מאה יום כו' זה הביא לראי' שצריך להוסיף על סתם נזירות כפי מה שנדר להיות נזיר ארוך כדאיתא לקמן בנדר מאה יום ושם נמי תליא לרב מתנא אי ס"ל מקה"י ככולו אם אמר שלמים כדפירש שם:

בא"ד איכא דגרסי בלישנא אחרינא רישא באומר [שלשים] ומפרש כו' הריני נזיר שלשים יום [סתמא] דצריך למנות [לכתחלה] שלשים ולגלח ביום שלשים ואחד הא () אם גילח כו' כצ"ל ולהאי פירושא ס"ל דרישא מיירי באומר שלשים יום דאז נעשה כאומר שלמים דלכתחלה מגלח ביום ל"א ובדיעבד בגילח ביום שלשים יצא וסיפא באומר שלמים וקו' תנן דלקמן הקשה לתרווייהו והב"ח הגיה בע"א ואינו נראה:

ד"ה אמר לך בר פדא אימא סיפא אם גילח הראשונה] ביום שלשים כו' כצ"ל:

ד"ה אלא סיפא כו' אבל היכא דפריש כו' הוצרך לזה ליישב הא לב"פ נמי קשיא דמרישא שמעינן לה ולז"א דלב"פ י"ל הא דתנא במתניתין ואם גילח הראשונה ליום שלשים אשמועינן דאי נזר בפירוש כ"ט יום דמגלח ליום ל' ועז"א ואם גילח ר"ל שנדר לכ"ט יום דאז מגלח ליום שלשים ועיי' בתוס':

תוס' ד"ה מלמד כו' להיכא דאמר הריני נזיר [ונזיר היום] דהוה לן כו' כצ"ל ועיין (בנדרים י"ז ע"א) בזה:

ד"ה תנן כו' מש"ה [תנא] תלתין יומין כו' כי () אי אפשר להביא כו' אלא ביום שלשים:

הס"ד כצ"ל ותיבת לכתחלה נמחק דלב"פ דלית ליה מקה"י ככולו צריך להביא קרבנותיו ביום ל' דוקא כדלקמן בתוס', ובס"י מה"ד וז"ל והוה ליה דאפי' נזיר טהור כו' עד מן היין והאו"מ הרכיב שני הדבורים יחד והגיה הו"ל מחוסר כפורים כו' ע"ש וזה מחוסר הבנה ובדפוסים מחקו. ול"נ דזה היה איזה הג"ה עמש"כ התוס' מקודם דמשמע שהתנא כו' עז"א דלהכי ס"ד דהמקשה דמה"ת דינא הכי ולא מדרבנן משום דס"ד דא"א לגזור בזה דיש בו קצת עבירה דאפי' נ"ט קצת חוטא כו':

ד"ה מגלח כו' ביום [שלשים] דשלמו כו' כצ"ל:

ד"ה אמר לך כו' ורישא דקאמר לכתחלה [הוא כאומר] שלשים יום כו' [דאי] אפשר לו כו' כאלו אמר שלמין [דלא אמרינן] בזה מקה"י ככולו ואיצטריך [לומר] שלמים קא משני כו' כצ"ל וי"ל הטעם משום דאיכא יום תלתין דמגלח כו' כדאמר הש"ס א"כ דרך הנודר לומר ג"כ לשון שלשים וגזרו סתם אטו מפורש:

ד"ה ולרב מתנא כו' והתנא אמר אם גילח ביום שלשים יצא [דוקא] ביום [שלשים]:

הס"ד כצ"ל:

ד"ה תנן כו' בשלמא () לבר פדא דלית ליה כו' קתני [שלשים] יום כו' כצ"ל והך בשלמא לב"פ ניחא כן היה לפניהם בגי' הש"ס כדאי' בש"מ:

ד"ה ואת השנייה כו' בהדיא [דלכתחלה] צריך כו' ביום שלשים [ואחד] ועל השניה ביום ששים [ואחד] כו' [כדנפרש] לקמן כו' כצ"ל:

ד"ה עוד סיגנון אחר כו' דאע"ג [דחידש] בסיפא כו' בסוף נזירות [ואפ"ה] חשבינן ליה כו' בחצי היום () שלא היה עסוק כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ור"ל דבס"ד סובר דלב"פ אין כאן חידוש כיון דלא בעי למנות תחלת היום לנזירות הראשון הו"ל כמקבל נזירות בחצי היום ומש"כ אבל הכא ר"ל לרב מתנא דס"ל דמונה מקה"י ככולו לנזירות הראשון אימר לא יעלה לו כו' והאו"מ הגיה ומשני כו' כמש"כ בסד"ה ולר"מ וזה אינו וכדמוכח מסוף דבריהם מש"כ עולה לו לכאן ולכאן זה אינו לב"פ רק לרב מתנא כמש"כ בסמוך:

דף ו' ע"א גמ' רישא [כאומר] שלמים כן צריך להיות בכ"ף לפי' רש"י ותוספות ע"ש:

רש"י ד"ה בשלמא לרב מתנא כו' [ומתחיל] מבו ביום כו' נעשה עליו יום [נ"ט תשלום] שלשים במקה"י ככולו:

הס"ד כצ"ל:

ד"ה אמר לך ב"פ כו' מן המנין [ולא] משום דבתחלה כי גילח ביום שלשים עולה לו לכאן ולכאן () משום דאמרינן כו' [אלא] דסתם כו' כצ"ל ור"ל דלאו טעמא כרב מתנא דיום ל' עולה לכאן ולכאן רק דעולה למנין האחרון בלבד כדאיתא בתוס' וכ"ה ברש"י (לקמן ט"ו ע"א) בד"ה ורב ע"ש:

ד"ה תנן כו' ואי קשי' לך כו' מתרצינן [לקמן] קסבר ר"א כו' לעיל (ה' ע"ב) כתב רש"י לר"מ בנטמא לא אמרינן מקה"י כפולו אך הכא כיון דבעינן לומר לר"א דס"ל גם בנטמא מקה"י ככולו לא ס"ל