ברכת ראש נזיר קעח

בפרק שני נזירים (דף ס' ע"ב) לוקמינן נמי כו' כצ"ל. ומש"כ רש"י הקושיא מזה דעדיין לא גילח ר"ל דלהכי לא אוקמיה רבא להא דרב המנונא בשטבל לפי דעדיין קשה מתגלחת דאי היה התגלחת קודם הטבילה הוה א"ש דנקט שניהם בהדדי ובשטבל. אך כיון דהתגלחת לאחר ביאת מים ולא נקט גילוח משמע דומיא דעושה פסח בשטבל לבד. עוי"ל דס"ל כמ"ש בגמרא דטבילה אינו מעכב ועיקר הקושיא מגילוח מדנקט שניהם בהדדי משמע דומיא דעושה פסח ואף קודם טבילה וממילא הוי נמי קודם גילוח:

ד"ה א"ל כו' [כשנטמא] בקבר התהום. הס"ד כצ"ל:

ד"ה א"ל [אביי] עושה פסח נמי כו' [ונאמר] דחזקת טמא טמא. הס"ד כצ"ל:

ד"ה ימי מלאת כו' ואין [השאר] עליה חובה. הס"ד כצ"ל:

ד"ה אמר רב כהנא כו' אעפ"י שכבר טבלה לסוף י"ד יום מחמת לידה [וצריכה הערב שמש דהיינו ט"י ארוך] כדי להתירה לאכול בקדשים כדתנן כו' צריכין טבילה לקודש () שאעפ"י שטבלה לסוף י"ד אינה אוכלת בקדשים עד סוף פ"א יום וצריכה הערב שמש. הס"ד כצ"ל. ולכאורה אינו מובן כיון דהך טבילה הוא לאחר הקרבת הקרבן א"כ כבר יצאה לשעה הראויה להביא קרבן ומאי איכפת לי' בהערב שמש. וצ"ל דק"ל אמאי אזלת בתר קרבן אימא דקפיד קרא לטהרה גמורה עד שיהא הערב שמש. אך גם זה נסתר כקו' התוס' דהך מעלה דטבילה מדרבנן הוא וצע"ג:

ד"ה מתני' המוצא כו' [ולא] יושב כו' כצ"ל:

ד"ה נוטלו כו' שהאחד בתחלת [שמונה] והשלישי בסוף שמונה [ומתניתין] דהכא לא מוקים לה כו' כצ"ל. ור"ל הרישא דנקט מד' ועד ח' לא מוקי לה כרבנן ור"ש אבל הסיפא דבודק עשרים אמה אתיא כתרווייהו וכפי' רש"י לקמן. ועיין בתוי"ט ומש"כ אם יש בין ראשון לשני מתחלת כו' ראיתי מי שהגיה בין ראשון לשלישי כי כן צ"ל עפ"י פי' הרשב"ם שם, אמנם לא שלחתי בו יד להגיה כי אולי כיוון לפי' התוס' ושם אפרש ע"ש:

ד"ה הרי זה כו' [כדפרשינן] התם שנפתח כו' [ואיתרמויי] איתרמי דלא הספיקו לקבור שם אלא הללו [שלשה] מתים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה א"ל מודינא לך כו' ואחר שטבל ואחר שגילח כו', דבריהם אינן מבוררין כ"כ אי נקטי אחר שטבל משום גילוח דנזיר דהוי לאחר ביאת מים והתגלחת מעכב אבל טבילה אינו מעכב כיון דבידו לטבול כדלקמן ונ"מ בעושה פסח הטבילה אימע"כ או דס"ל דהטבילה נמי מעכב ולא דמי לדלקמן וכמ"ש בש"ס מזה ע"ש:

ד"ה דתניא כו' הך יום מלאת לאו [דוקא] אלא כלומר כו', שחזרה וילדה [שנית] תוך כו' קרבן אחד. הס"ד כצ"ל והך לאו דוקא ר"ל דהתחלת ברייתא יום מלאת תביא לא קאי אדיוקא דקרא דהא אח"כ הביא מקרא דובמלאת כו' רק הוא התחלת הדין אם חזרה וילדה ביום מלאת דהוא יום פ"א תביא כו'. ומה"ד יכול לא תביא כו' ת"ל [ובמלאת ימי טהרה ביום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא דכל תוך מלאת אף] ללידה שנייה הנפטרת כו' קרבן אחד. הס"ד. ומה"ד ואמר רב כהנא כו' והואיל דילדה [שנייה] לא תוכל כו' כצ"ל:

ד"ה אמר אביי כו' כלומר לא מיבעיא חסרון הטבילה כו' הוצרכו לזה לפי דהך קו' מי לא עסקינן יקשה נמי על חסרון טבילה דילדה קודם טבילה ואפ"ה מביאה קרבן דהא אפי' במפלת אור ליום שמונים ואחד ס"ל לב"ה דתביא קרבן אחד כדאיתא בכריתות (דף ז') לזה כתב לא מבעיא כו' אלא אף הע"ש כו' ואף דאינו ראוי להביא קרבן עד למחרת ביום פ"ב מ"מ מקרי ראוי להביא קרבן אי טבל מקודם דמחוסר זמן לא מקרי חסרון כדאיתא שם:

בא"ד ולא נהירא חדא דמדאורייתא [איירינן] ותו [הא] לא בעי כו' כצ"ל:

ד"ה בתחלה שלא נודע לו כי קבור שם בקבר ר"ל אדעתא שישאר בקבר שלא לפנותו דאז קנה מקומו כדאיתא לקמן ועיין בתוי"ט ד"ה נוטלו [והא] דקבר כו' כצ"ל:

ד"ה מצא שלשה כו' והתם מפרש [הך] לישנא כו' וארכה שמונה אמות [שנים] מהן לרחבה [בשני] כוכין והשלישי לא יהיה מרוחק יותר מן אמה וחצי שכן כו' כך. פירש ר"ת כו' כדפרישית שם. הס"ד כצ"ל. וכן הוא בס"י והאו"מ הגיה והשלישי לא יהיה מרוחב יותר מן חצי אמה [ר"ל וחצי אמה לארכה דהיינו בקרן זויות] עכ"ל. והגיה כן עפ"י לשון התוס' ב"ב (דף ק"ב ע"א) ד"ה מד' אמות כו' וז"ל והשלישי ימצא בסוף אמה רביעי חצי אמה מרוחב המערה וחצי אמה מארכה בזויות. אך המעיין יראה דשם כתבו בע"א שהשנים מונחים בשני אמות ואמה אחת בנתיים הרי שלש ישאר עוד אמה רביעית. עז"כ שהשלישי מונח בהזויות ויתפוס חצי אמה מרוחב וחצי אמה מאורך אבל הכא ציירו בענין אחר דחצי אמה מקום פנוי סמוך לכתלים מכאן ומכאן ושנים מונחים בהשלשה אמות אמצעים ויהיה מקום פנוי ביניהם אמה. ולז"כ כאן והשלישי לא יהיה מרוחק יותר מן אמה וחצי ור"ל חצי אמה מהרוחב ובהאורך אמה וזה כדי שיהיה ג"כ כוך בזויות להניח שם. ולפי שלא ניכר כ"כ לאיזה צד מונחים באורך או ברוחב צריך לבדוק בכל צדדיו עשרים אמה כדאיתא ברא"ש פרק ט"ז דאהלות ועיין בתוספות יו"ט:

דף ס"ה ע"א גמרא אמר רב יהודה מצא פרט למצוי. ראיתי לבאר הדינים למחלקותיהם אל אשר יהיה שמה הרוח רבותינו ז"ל עפ"י גירסתם בש"ס ופירושיהם. (א) הרמב"ם פי' פרט למצוי היינו שלא ימצאהו מגולה עפ"י השדה שאין צריך לחפש אחריו. ודעתו בפ"ט מהט"מ ד"ה שאין בו דין תבוסה ולא שכונת קברות אפי' הן רבים. וס"ל דדינו כהאי דתנן בפט"ז דאהלות מ"ה בשדה ובור מלקט עצם עצם וטהור אבל באינך הרוג ויושב או שאין מונח כדרכו ס"ל די"ל תבוסה. וגרס בהא דמצא שנים ראשו של זה כו' דיש לו תבוסה. וכן הוא בירושלמי ומשמע אפי' בדידעינן שהוא כותי יש לו תבוסה דהא כתב ע"ז שחזקתן כותים. וקצת ראיה לזה למש"כ רש"י ותוס' לעיל (דף נ"ד ע"א) דקבר שלפני מ"ת דמי לקברי כותים. וא"כ ה"ה הכא דיליף לקמן מונשאתי ממצרים טול מעפרה כל קברי מתים בכלל כיון שיש להם טומאת מגע ומשא כדין מת ישראל. ואף בהרוג ס"ל דיש לו תבוסה דומיא דאינך. והא דחסר אין לו תבוסה הוא דוקא בחסר כ"כ שאם ינטל מן החי ימות כדאיתא בר"מ שם. (ב) ודעת התוס' בבבא בתרא דכל אלו די"ל כותים הם אין לו תבוסה. וכ"כ הש"מ ומשמע שם דהאי דלמא ל"ד אלא מחזקינן ליה בכותים, והרשב"ם שם כתב דכל אלו אין לו תבוסה די"ל כותים הם. א"נ אם ישראל הוא באקראי בעלמא השליכוהו שם עד שיהא להם פנאי ויטלוהו מכאן לביה"ק הלכך אין לו תבוסה ולא שכונת קברות. ומשמע מדבריו דאפי' בישראל אם נקבר לפי שעה אדעתא דלפנותו אין לו תבוסה וכ"כ המהרמ"ל שם, ולכאורה הוא תימה דהא עיקר דינא דהמוצא מת דנוטלו הוא משום דתלינן דנקבר לפי שעה אדעתא לפנותו וכדכתב הרשב"ם שם מקודם. וכן הוא בש"מ בשם הרא"ש וגם ממקומו הוא מוכרע דיליף מקרא מעפר מצרים טול עמי ויעקב לא הונח אדעתא דישאר שם כדצוה אל נא תקברני במצרים ועיין בתוס"ח. וכ"כ לעיל בתוד"ה נוטל. וגם מנ"ל להרשב"ם לבדות טעם מלבו נגד הש"ס. ומצאתי ברא"ש פט"ז דאהלות מ"ה המפנה קברו מתוך שדהו כתב שקברו שם אדעתא לפנות דהדין דמלקט עצם עצם וטהור משמע דאין לו תבוסה כאידך דחשב הרא"ש שם. ולכאורה גם עליו תסוב הקו' הנ"ל וסותר דברי עצמו שכ"ל. וע"ע בעדיות פ"ח מ"ה בעצמות שנמצאו בדיר העצים אמרו חכמים מלקט עצם עצם והכל טהור משמע ג"כ היכא דלא ניתן לקבור שם אין לו תבוסה וזה אי אפשר. ולזה נ"ל דתרי גוונא לפי שעה איכא היכא דהמקום ניתן לקבור רק שלא קברוהו שם אדעתא דישאר לעולם בזה מותר לפנותו ויש לו תבוסה משא"כ במקום דנא ניתן לקבורה רק דרך השלכה לפי שעה. ודמי להא דתנן באהלות פט"ז מ"ה בור שמטילים לתוכה נפלים או הרוגים מלקט עצם עצם וטהור. ופי' הר"ש דהיינו טעמא מפני שלא נתקנה לקבר. ובכה"ג מיירי הא דמפנה קברו מתוך שדהו. ואולי מיירי דהניחו מגולה וכפי' הר"מ בהא דמצוי שכתבתי לעיל. וכן פי' הר"מ בהא דעדיות בעצמות שנמצאו שלא חפרו בארץ כדי שיראו אם יש שם קבר אלא לקטו מה שמצאו בלבד. כ"מ מהתוספתא שהביא הר"ש פט"ז דאהלות המפנה קברו לרה"ר (מי שנפתח קברו לתוך שדהו) מפנה עצם עצם וטהור. וכן משמע מר"ש שם דאמר אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תבוסה ואפ"ה פסק הר"מ שם דלא כר"ש. מוכח מזה היכא דאין המקום ניתן לקבורה כ"ע מודו דאין לו תבוסה. ומש"כ הרא"ש שם בהא דמפנ' קברו שניתן שם ע"ד לפנותו. נ"ל דהיינו טעמא דס"ל דת"ק לא פליג אר"ש דאמר אם התקינו לקבורה יש לו תבוסה. וכן הוא בירושלמי דפרקין דרמי ממתני' דיש לו תבוסה אמתני' דאהלות מלקט עצם עצם וטהור, ומשני אמור דבתרה אם התקינו לקבורה יש לו תבוסה ורישא מיירי בלא התקינו. לז"א הרא"ש שהי' ע"ד לפנותו ור"ל שלא התקינו לקבר. מיהו צ"ל ג"כ כמ"ש דלא ניתן להקבר שם ולזה כיון גם הרשב"ם במש"כ דבאקראי בעלמא השליכוהו לשם ולא לשם קבורה כלל. וכעי"ז כתב שם גבי הרוג דאיכא למימר שם נהרג ונפל ולא ניתן לקבורה דאי לאו הכי ל"ש גבי הרוג לתלות בכותי יותר מבאחר. ונ"ל הא דהוכרח לזה לפי דס"ל הא דאי' בש"ס דלמא כותי הוא אינו אלא ספק בעלמא וא"כ הי' לנו לתלות לחומרא וליטול תבוסתן להכי פירש דיש כאן עוד ספק כיון